מי שהאזין לשידורי תחנת הרדיו א-שמס בתקופה האחרונה לא היה יכול שלא להיתקל בתשדיר יוצא דופן. "תחנת הרדיו א-שמס מדגישה", נאמר בו, "כי האחריות על תוכני הפרסומות חלה על המפרסמים, הן משקפות את עמדותיהם ולא מבטאות את עמדת תחנת א-שמס". הודעה זו, שנשזרה בין מקטעי הפרסומות ששודרו בתחנה, עלתה לשידור זמן קצר לאחר שבתחנה החלו לשדר פרסומת מטעם מינהלת השירות הלאומי בישראל לרגל שבוע ההצדעה למתנדבי השירות, ובכללם בני המיעוטים, כלשון הפרסומת.
זה כמה שנים שההתנגדות לשירות הלאומי מאחדת את השורות בחברה הערבית בישראל. ההתנגדות חוצה גבולות מפלגתיים ויריבויות אישיות, וזוכה לתמיכתה ולחסותה של ועדת המעקב העליונה. הוועדה, שאמורה לייצג את הציבור הערבי ולקבוע את סדר יומו, היא גוף משותק וחלש בשל יריבויות פנימיות בתוך החברה הערבית, מאבקי אגו ומשחקי כוח פוליטיים, ולא רבים הם הנושאים שזוכים להסכמה גורפת בקרב חבריה.
נסיונה של המדינה להגביר את המודעות לשירות הלאומי נתפס כחלק מתוכנית כוללת שתכליתה להוביל בסופו של דבר לגיוס הציבור הערבי לשירות בצה"ל וליצור קישור ישיר בין שירות למען החברה והמדינה לזכויות אזרח. כלומר, פן נוסף של הסיסמה שטבע אביגדור ליברמן: אין אזרחות בלי נאמנות.
למערכה הזאת הצטרפו כלי התקשורת המסחריים בשפה הערבית, שבנושא זה היו לתקשורת מגויסת המביעה פה אחד התנגדות לשירות הלאומי. לפיכך, כמעט מדי יום ניתן לאתר בכלי התקשורת המקוונים (בישראל לא מתפרסם יומון מסחרי בערבית) ובשבועונים המסחריים ידיעות ומאמרים המתייחסים לשירות הלאומי, בין אם בכיסוי חיובי של פעילות ההתנגדות או בכיסוי שלילי של תוכנית הממסד הישראלי.
עם זאת, מדי פעם ניכרים בקיעים בחזית האחידה בדמות פרסומות (באנרים) שנוגעות לשירות הלאומי ונתפסות כחורגות מהקו הרשמי של ועדת המעקב. החריגה האחרונה נרשמה במהלך חודש מאי ברדיו א-שמס, כפי שצוין לעיל, ובאתר החדשות המקוון "פאנט", שהעלה באנר פרסומי, אך על-פי רעות וילף באתר nrg, הוריד אותו כעבור כמה שעות בשל הלחץ הציבורי. בא-שמס הפרסומת שרדה תקופה ארוכה הרבה יותר, לצד האזהרה שצוטטה לעיל.
"מתנדבי השירות הלאומי-אזרחי, ישראל מצדיעה לכם!", מתוך הקמפיין של מינהלת השירות
בקיעים אלה מעלים לדיון בתקשורת הערבית בישראל את שאלת התקשורת המסחרית והקונסנזוס הלאומי הערבי, אך ברוב המקרים מדובר בדיון שטחי ולא מעמיק, שבמסגרתו מתנגדי השירות מאשימים את בעלי כלי התקשורת שהם מוכרים בכסף את לאומיותם וחוצים את אחד הקווים האדומים של כלי תקשורת מסחרי בשפה הערבית – עידוד השירות הלאומי.
דוגמה לכך היא כתבה שהתפרסמה באתר החדשות "arabs 48", המזוהה עם מפלגת בל"ד, בעקבות הקמפיין בא-שמס. בכתבה צוטטה פעילה פוליטית שקוננה על העדר תקשורת לאומית חופשית, ובאותה נשימה דיברה על הצורך בהחרמת כלי תקשורת שחורגים מהקונסנזוס הלאומי. בהמשך רואיין איש אקדמיה בכיר שהסביר כי אם כלי התקשורת הערביים משקפים את המצפון של החברה הערבית, עליהם להימנע מלהפיץ את רעיון השירות הלאומי, הואיל ורוב החברה הערבית שוללת אותו.
בעלי כלי התקשורת עצמם משתדלים להימנע מנקיטת עמדה בעד השירות או נגדו, ומסבירים כי הם נכנעים ללחצי הממסד וכספי הפרסום שלו לטובת המשך קיומם העצמאי. פאאז שתיווי, העומד מאחורי אתר האינטרנט "אל-ערב" מקבוצת "כל אל-ערב", התוודה בעבר כי פירסם באנרים מטעם מינהלת השירות הלאומי בשל חשש כי סירוב לפרסם יוביל בעתיד לחרם מודעות מצד לשכת הפרסום הממשלתית. לדבריו, הוא ניסה לרכך את הפרסומות באמצעות פרסום ידיעות ומאמרים נגד השירות הלאומי לצד המודעות. סהיל כראם, מנכ"ל רדיו א-שמס, הסביר כי כפיפותו לרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו וטובת התחנה חייבו אותו לשדר את התשדיר.
ג'לאל איוב ברדיו א-שמס (צילום: רדיו א-שמס)
פרשת תשדיר ההבהרה הובילה לגילויים מעניינים בסוגיית קשרי הגומלין בין כלי התקשורת ובינם לבין הפוליטיקאים: בניסיון להתעלות מעל לשיח הרדוד חשף ג'לאל איוב, שעליו כבר נכתב כאן בעבר, בתוכניתו "ענייני היום" שברדיו א-שמס, כי בתחנה התנהלו ויכוחים לפני שידור הפרסומת המדוברת. הוא הזכיר למאזיניו את פסק הדין בעניינו של העיתון "מקור ראשון" והאגודה לשמירת זכויות הפרט, המחייב כלי תקשורת מסחרי לפרסם מודעות גם אם הן עלולות לפגוע ברגשות צרכניו (המודעה שהתפרסמה בעיתון הדתי פנתה להומואים ולסביות). החברה הערבית בישראל, טען איוב, מורכבת מקבוצות שונות והיא אינה מקשה אחת שכל כולה מתנגדת באופן נחרץ לשירות הלאומי.
התגובה לדבריו הופיעה בשבועון "חדית אל-נאס". שבועון זה הוא אחד מהשרידים האחרונים לעיתונות האיכותית בערבית, ומדור הרכילות והסאטירה שלו "עצפורה" (ציפורה) נחשב לאחד המקורות המעניינים למתרחש בחברה הערבית כיום ונהנה משיעורי קריאה גבוהים.
במדור שהתפרסם לפני שבועיים (25.5.14) הוקדשו שלושה טקסטים להתקפה אישית על א-שמס ועיתונאיה: הראשון הוקדש לאיוב, תוך חשיפת פרטים אישיים מחייו; השני הוקדש לקריין הודעת ההבהרה מטעם התחנה, וגם כאן נחשפו פרטים אישיים. בשני המקרים השתמע כי הרקע האישי מעיד על פגם בלאומיותם ומחויבותם לחברה הערבית. בטקסט השלישי נחשף כי ח"כ באסל גטאס מבל"ד נפגש עם מנהל התחנה וביקש ממנו להפסיק לשדר את הפרסומת, אך האחרון חש עצמו חזק דיו כדי להתעלם מהבקשה.
נקודה אחרונה למחשבה – הידיעה השלישית שהתפרסמה ב"ציפורה" מגלה אגב אורחא פרדוקס בהתייחסות היהודית לרדיו א-שמס. מדי פעם מועלות טענות כי התחנה אנטי-ישראלית ויש צורך בתחנה מסחרית נוספת בשפה הערבית. אין לטעות: התחנה אינה תומכת בהתנדבות לשירות לאומי, אולם דווקא בלעדיותה מאפשרת לה לשדר פרסומות מטעם המדינה ולהציג פלורליזם מחשבתי בלי להיכנע לחלוטין ללחצי החברה הערבית והנהגתה הפוליטית.