בשעה שהעיתונות בישראל עסקה במרדף אחרי בר רפאלי וליאונרדו דה־קפריו, או תרה אחר פרטים עסיסיים מחיי הזוגיות של נינט ויהודה, במגזר הערבי עקבו אחרי ידוענים אחרים לגמרי. למשל, גיבורי תוכנית המציאות "סטאר אקדמי" בערוץ LBC הלבנוני. התוכנית, הדומה ל"פרויקט Y" הישראלי ועוקבת אחר מתמודדים שחיים במשותף במשך כמה חודשים בבית־ספר לאמנויות, גרפה אחוזי צפייה גבוהים בעולם הערבי כולו, ובהם תושבי המשולש ונצרת. בשעה שיהודי הארץ מתחברים ל"יס" או ל"הוט", רוב האזרחים הערבים מחוברים לצלחות לוויין וקולטים תחנות טלוויזיה ערביות ממדינות רבות - מסוריה ולבנון, דרך תחנות ערביות שמשדרות מאירופה, ועד מדינות המפרץ. ערוצי הטלוויזיה המרכזיים בישראל אינם נפקדים מבתי הערבים, אך נתוני הרייטינג שלהם נמוכים.
איור: תמיר שפר
מחקר שערך ד"ר אמל ג'מאל, ראש החוג למדע המדינה באוניברסיטת תל־אביב, לפני כשנתיים וחצי על הרגלי הצריכה של המיעוט הערבי, מגלה כי ערביי ישראל מצויים בשוליים גם בתחום הזה. המחקר, שנערך בשיתוף עם מרכז "אעלאם", מגלה כי ערביי ישראל יצרו לעצמם דפוס ייחודי לצריכת תקשורת, שנובע מצד אחד משוליותם בחברה הישראלית, ומצד שני מעצם האפשרות שניתנת בידיהם להשתמש הן בתקשורת הישראלית והן בתקשורת הערבית. בקרב ערביי ישראל קיים במידה רבה חוסר אמון בעיתונות העברית, ולמרות זאת הציבור הערבי אינו נוטש אותה.
טלוויזיה
מאפיין בולט של דפוסי הצפייה בטלוויזיה בקרב ערביי ישראל הוא בחירת הערוצים לפי חלוקה נושאית. בתחומים הפוליטיים והתרבותיים הם מעדיפים את הערוצים הערביים, ובנושאים הקשורים לחיי היומיום - כלכלה, בריאות וחינוך - הם מעדיפים לצפות בערוצים העבריים, משום שלדיווחים בתחומים אלה יש השפעה ישירה על חייהם כאזרחי המדינה.
ככלל, רוב משתתפי המחקר דיווחו כי הם צופים בטלוויזיה כמעט בכל יום, ורובם מתעניינים מאוד בחדשות. כמחצית מתעניינים מאוד בסדרות וסרטים בערבית, ויותר מ־60 אחוזים אינם מתעניינים כלל בסדרות ובסרטים בעברית. "סופרנוס", "אבודים" ושאר סדרות אמריקאיות, שמחזיקות במתח אלפי ישראלים, אינן מעניינות כמחצית מצופי הטלוויזיה הערבים.
המשתתפים במחקר דירגו את שלושת הערוצים שהם מרבים לצפות בהם:
לכשליש מהאוכלוסייה הערבית, הצפייה ב"אלג'זירה" היא הבחירה המועדפת - ובסך־הכל זוכה התחנה לכ־50 אחוזי צפייה בקרב הציבור הערבי בישראל.
במקום השני דירגו צופי הטלוויזיה את ערוץ 2: ל־11 אחוזים מהם זהו הערוץ המועדף במקום הראשון, ובסך־הכל כשליש מכלל הצופים דירגו אותו כאחד משלושת הערוצים העיקריים שהם נוהגים לצפות בהם בתדירויות שונות.
ערוץ נצפה נוסף הוא MBC - ערוץ מדובאי המשדר מלונדון. "זהו הערוץ הלווייני הערבי הראשון שנקלט בחברה הערבית בישראל, ויש בו תוכניות תרבות ובידור ערביות וחדשות, וכן סדרות ממדינות שונות. יש לו נוסחת קסם המשלבת בין נושאים רבים, אבל הוא שמרני יחסית, משקף תפיסת עולם ערבית צנועה", מסביר ד"ר ג'מאל.
כחמישית מצופי הטלוויזיה הערבים דירגו את הערוץ הראשון כאחד משלושת הערוצים המועדפים עליהם, והוא ניצב במקום הרביעי ברשימת הערוצים המועדפים על הצופים הערבים. ערוץ 10 הגיע במחקר לאחוזי צפייה נמוכים מאוד ולא דורג בהעדפות הצופים הערבים. "המבוגרים עדיין רגילים לצפות בערוץ הראשון, עוד מהימים שהיתה בו רצועת שידור בערבית", מסביר ג'מאל. "מבחינת חדשות, ב'מבט' יש עדיין יותר ייצוג לערבים מאשר במהדורות המסחריות. ערוץ 2 הוא הגן־עדן המשווק של הישראליות הליברלית: הערבים צופים בו כי כך הם נחשפים להוויית היומיום הישראלית. אמנם הערוץ ניצב במקום השני ברשימת הערוצים שהצופים סיווגו כבחירה הראשונה שלהם כשהם מפעילים את הטלוויזיה, אך הפער בינו ל'אלג'זירה' ניכר, ואחוזי הצפייה בו נמוכים בסך־הכל. 'אלג'זירה' נתפס כערוץ מקצועי, מעמיק, שמייצג את העולם הערבי האוניברסלי - לא מדינה ספציפית, והוא גם מעביר ביקורת, ככל שניתן, על המשטרים בעולם הערבי".
בכל הנוגע לבידור - 68 אחוזים מעדיפים לצפות בערוצי הלוויין הערביים ופחות מ־4 אחוזים צופים בתוכניות בידור בערוצים הישראליים.
"אני חושב שהאזרח הערבי הממוצע מסתובב עם תחושת תבוסתנות וצמצום אפשרויות, וזו תחושה פוליטית. לכן, הצמיחה של התקשורת בעולם הערבי בשנים האחרונות יצרה גאוות יחידה, אפשרויות וחלומות. ערוצי הלוויין הגדולים יצרו ידוענים אחרים ומציאות חדשה. לבנון היום מצטיירת כעולם נכסף, מעין הוליווד, שכל ערבי צעיר שואף להגיע אליו. יש בטלוויזיה הלבנונית מתירנות שלא רגילים אליה, ויש מודלים לחיקוי", מסביר יזיד חדיד, מנכ"ל "חדיד קומיוניקיישן - יחסי־ציבור", חברה־בת של "ארד תקשורת".
לפיכך, רוב הצעירים הערבים צופים בערוצי הבידור והמשפחה הלווייניים, בעיקר ב"אלג'זירה". בערוצים הישראליים - עיקר צופי ערוץ 2 באים מקרב בני ה־29-48 (33%), ובערוץ הראשון, גם במגזר הערבי, צופים בעיקר מבוגרים.
"אני ערבי שחי את תל־אביב, נושם את תל־אביב ואוהב אותה, ועדיין אני לא מוצא את עצמי בתוכניות שמייצגות אותה", אומר סוהיל חדד, מפיק בטלוויזיה החינוכית ב־25 השנים האחרונות. "רוקדים, מרזים, מתחרים על לבה של בחורה, תחרויות על אי בודד - אין לי שום קשר, כערבי, לתוכניות האלה, ואני לא קיים שם אפילו ברמז. ראיתי שחיקו את ראלב מג'אדלה ב"ארץ נהדרת", ונהניתי מאוד מזה ששילבו אותו, אבל בסך־הכל הערבים מוּדרים לגמרי מתוכניות הבידור הישראליות מבחינה תרבותית". למרות הטענות האלה, רבים מהערבים אזרחי ישראל נרתעים מלהשתתף בתוכניות מציאות שהחשיפה האישית והמציצנות עומדות בבסיסן. "מה למישהו מטייבה או עוספייה, תרשיחא והנגב ולתוכניות האלה? אין שום קשר, לא בתרבות, לא בלבוש ולא בצבעים", אומר חדד. "עם זאת, אפשר לעשות תוכניות שכן משלבות את הערבים ואפילו כאלה שמתאימות לשתי האוכלוסיות, אבל הערבים נדחקו החוצה והם לא קיימים בכלל בתודעה היהודית וברחוב היהודי".
צעירים ערבים מעטים ניסו להשתלב בתוכניות שמשתפות אזרחים, למשל ב"פרויקט Y", "הדוגמניות" ו"דרוש מנהיג", וכמעט תמיד עלו לכותרות בשל תקריות שקשורות לזהותם הלאומית. "כל השאלות של השופטים הנציחו את מעמדי כמיעוט. הם שאלו את כל המתמודדים על התפקוד שלהם במשימות במהלך התוכנית; אתי דיברו רק פוליטיקה", סיפרה עביר קובטי שהתמודדה בתוכנית "דרוש מנהיג", בראיון ל"הארץ" במאי 2005. "גילה אלמגור שאלה אותי אם עמדתי בצפירה ביום השואה ועניתי שישנתי. פניה מלאו שנאה. אחר־כך שאלה אם אני עומדת בצפירה ביום הזיכרון לחללי ישראל. אמרתי 'לא', והיא אמרה: 'יש לנו כאן בעיה'. בני גאון אמר: 'זה יחרוץ את גורלך'. הסברתי להם שוב ושוב למה לא עמדתי בהמנון. זה לא עזר. כשפרסמו את התוצאות, גאון אמר: 'לא בחרנו בך כי את לא מכבדת את סמלי המדינה'. הוא הרגיש גאווה לפסול אותי מהסיבות האלו".
בתוכניות בתחנות זרות משתתפים ערבים ישראלים. כך, לדוגמה, נסעו כמה מהם ללונדון להשתתף ב"מי רוצה להיות מיליונר" בתחנת MBC מדובאי ואף זכו בפרסים. "הערבים מצליחים להשתלב בתחנות הלוויין ולקבל בהן את המענה שחסר להם בתחנות העבריות", אומר פרסומאי ערבי שסירב להזדהות, "אבל אני חושב שדווקא כדאי להקים כאן תחנת טלוויזיה ערבית עצמאית; כך הם יתנתקו מהעולם הערבי וגם יתחברו יותר לארץ, ייווצרו כאן כוכבים מקומיים, ולא תהיה תחושה של תקשורת 'מטעם'".
גם בכל מה שקשור לחדשות מעדיפים הערבים את ערוצי הלוויין הזרים. מידת האמון שלהם בתקשורת העברית נמוכה מאוד, אך בכל זאת רבים מהם מקפידים לצפות גם בערוץ עברי. כך הם יכולים להשוות את הדיווחים ובעיקר לקבל את המידע הקשור לחייהם כאן, שלא ידווח בערוצי הלוויין. 57 אחוזים מצופי החדשות דירגו את "אלג'זירה" כבחירה הראשונה שלהם, ו"אלערבייה" מתגלה כתחליף העיקרי.
גם ערוץ 2 מהווה חלופה ל"אלג'זירה": כעדיפות ראשונה הגדירו אותו כ־18 אחוזים, וכשנייה - כ־20 אחוזים. הערוץ הראשון איבד את הבכורה כמקור לחדשות גם בקרב האוכלוסייה הערבית, ורק עשירית מעדיפים את "מבט" על פני מהדורות אחרות.
האינטרנט
השימוש של ערביי ישראל באינטרנט טרם נחקר לעומק, אך ישנם כמה מחקרים שיכולים להצביע על מגמות עיקריות. בחמש השנים האחרונות תפס האינטרנט תאוצה במגזר הערבי, בעיקר בקרב האוכלוסייה הצעירה. לפי סקר שנערך ב"חדיד קומיוניקיישן", ל־64 אחוזים מתושבי ישראל הערבים יש מחשב בבית, ולרובם יש אינטרנט. 82 אחוזים מהם משתמשים ברשת בתדירות גבוהה לצורכי בידור, מוסיקה או לימודים. אתר פופולרי מאוד הוא "יא הלה", אינדקס שמקשר לאתרים ותכנים שונים, כולל חדשות. לפופולריות גואה זוכה גם האתר "פר פש", שמושך בעיקר בני נוער.
בניגוד ליהודים, הערבים כמעט שאינם משתמשים באינטרנט כמקור לצריכת חדשות, וכשבכל זאת הם מבקשים לדעת מה קורה, הם גולשים באתרים בעברית: "נענע", "וואלה" ו־Ynet. בערבית קיים "פאן נט", אתר החדשות המקומיות של העיתון הערבי הישראלי "פנורמה".
על־פי המחקר של ד"ר ג'מאל, המשתמשים אינם מייחסים לאינטרנט אמינות רבה: הם התבקשו לדרג את רמת האמינות של Ynet לעומת "Arabs 48" - אתר המקושר ל"אלספיר", אחד העיתונים הפרו־סוריים בלבנון, ויותר מ־60 אחוזים ציינו שאינם יודעים לענות על שאלה זו. רמת האמינות שהנשאלים ייחסו לשני האתרים נמוכה ודומה למדי.
עיתונות כתובה
דפוסי קריאת העיתונים במגזר הערבי הם בעיקר תוצאה של זמינותם. בערים הערביות יוצאים לאור שני עיתונים יומיים, אחד סקטוריאלי - של חד"ש, ועיתון נוסף, שלא הצליח לצבור קוראים ברחוב הערבי, ולכן, על־פי המחקר של ד"ר ג'מאל, רק 9 אחוזים קוראים עיתונות יומית בערבית. שאר העיתונים הנקראים הם שבועונים הזוכים לחשיפה של 45 אחוזים. מנגד, העיתונות העברית מגיעה לחלק מהכפרים בצורה לא סדירה והרגלי קריאתם מושפעים מכך. ככלל, רק מעט יותר משליש מאזרחי ישראל הערבים קוראים עיתונות בעברית, פחות מחמישית עושים זאת בכל יום. מי שאינם קוראים עיתונים בעברית העידו כי אינם עושים זאת מחוסר עניין או מחוסר ידיעת השפה. מבין העיתונים בעברית, מעדיפים קוראי הערבית את "ידיעות אחרונות" - 85 אחוזים, והתחליף המקובל לו הוא "מעריב". רק 2.3 אחוזים מקוראי העיתונים הערבים מעדיפים את "הארץ".
"'ידיעות אחרונות' זמין יותר", מסביר ד"ר ג'מאל. "הוא ו'מעריב' מחולקים בתחנת דלק ולכן קל יותר להשיגם. שפתו קריאה יותר, הוא צבעוני ויש בו יותר תמונות. את 'הארץ' מכבדים, אך קשה לקרוא בו". נתוני העדפת העיתונים עומדים ביחס הפוך למידת האמון שערביי ישראל רוחשים להם. חשוב לציין שבאופן כללי מידת האמינות שמייחסים הקוראים הערבים לעיתונות העברית היא נמוכה. כ־45 אחוזים מהקוראים מייחסים ל"הארץ" מידת אמינות גבוהה מאוד. 57 אחוזים מייחסים ל"מעריב" אמינות בינונית וכמעט 40 אחוזים ל"ידיעות אחרונות". עם זאת, חצי מהקוראים הערבים מאמינים שהעיתונות הישראלית די לא אובייקטיבית או מאוד לא אובייקטיבית בסיקור ענייני המגזר. אחוזים דומים חושבים שבבואה לעסוק בעניינים פנימיים בחברה היהודית בישראל, העיתונות העברית די אובייקטיבית או אובייקטיבית מאוד, מה שמצביע על מידת חוסר ההגינות שמייחס הציבור הערבי לעיתונות היהודית בבואה לסקר את ענייניהם. בנוסף טוען הסקר כי מידת האמון שרוחשים הקוראים הערבים ל"ידיעות אחרונות" נמוכה בהרבה כאשר עומדת מולם האפשרות להשיג את החדשות מעיתון ערבי ישראלי, למשל "כל אלערב": רק 8 אחוזים מאמינים יותר ל"ידיעות אחרונות". יש לציין כי מידת שביעות הרצון שעולה מן הסקר לגבי העיתונות הערבית היא בינונית, מה שיכול אולי להסביר את הרצון לקרוא יותר מעיתון אחד.
רדיו
52 אחוזים מהציבור הערבי מאזינים לרדיו. רבע מהם מאזינים לקול־ישראל בערבית כתחנה המועדפת עליהם, כחמישית מעדיפים את "רדיו אלשמס" - תחנת רדיו אזורית שמכסה את אזור הגליל והמשולש, ו־17 אחוזים מיקמו בראש את רשת ב'. שיעור לא מבוטל של מאזינים במגזר הערבי מאזינים לרדיו פיראטי, לגל"צ (8.4%) ולרדיו מונטה־קרלו ו"אג'יאל" שמשדר מרמאללה.
מי שמעדיפים את "רדיו אלשמס" הם בעיקר הצעירים, וככל שעולה הגיל יורד אחוז ההאזנה לתחנה. גם בגלי־צה"ל, ש־5.1 אחוזים ממאזיניה הערבים הם בני 18-28, יורד אחוז המאזינים ככל שהם מתבגרים, ומעל גיל 65 אין לה בכלל מאזינים במגזר הערבי. קול־ישראל בערבית נהנה מיציבות בהאזנה מצד בני כל הגילים, בעוד שלרשת ב' עולה אחוז ההאזנה ככל שעולה הגיל, ועיקר מאזיניה הם בני 49-64. לרשת ב' מאזינים כ־23 אחוזים מהגברים לעומת 3 אחוזים בלבד מהנשים. באופן ברור, ככל שעולה רמת ההשכלה, עולה רמת ההאזנה לרשת ב' ולגל"צ. בעלי תואר שני ומעלה מאזינים יותר, ובאופן מובהק, לתחנות שמשדרות בעברית.
יותר ממחצית מהמאזינים לרדיו מאזינים לחדשות בשפה הערבית, רבע מאזינים להן בעברית ו־15 אחוזים אינם מאזינים לחדשות כלל.
גיליון 68, יוני 2007