נולד ב-1947 בכפר ראמה. היה בעל תואר במדעי החברה ובמינהל עסקים באוניברסיטת חיפה. בשנות השבעים כתב ב"העולם הזה" ופירסם מאמרים בעיתונים עבריים וערביים שונים. בתחילת שנות השמונים הקים משרד פרסום ויחסי-ציבור למגזר הערבי בנצרת, בשם נצרת תקשורת המונים. ב-1983, בעקבות היחלשות העיתונים המפלגתיים והתרחבותו של המגזר האזרחי העסקי, החליט להקים עיתון עצמאי ראשון בערבית, "א-סינארה".
במהלך שנות התשעים הפך לאחד מאנשי העסקים הערבים המובילים בישראל. פעל להקמת כלי תקשורת נוספים תחת קבוצת וידא-תקשורת (על-שם אשתו) שבבעלותו. באמצע שנות התשעים החזיק באחוז ניכר ממניות רדיו-2000 הערבי (שנסגר בשנת 2000), ובשנת 2000 ייסד את "לילכ", המגזין הראשון בשפה הערבית המיועד לנשים. מינה את בתו, יארא משעור, לעורכת המגזין. הבעלות הצולבת שלו על משרד פרסום וכלי תקשורת עוררה לא פעם ביקורת נגדו, בטענה כי הוא משתמש בעיתוניו לקידום האינטרסים הכלכליים שלו עצמו.
בפברואר 2004 הוזמן משעור, כעיתונאי, ללוות את מסעו של הנשיא משה קצב לצרפת. בשדה התעופה בן-גוריון הוא הופרד מהעיתונאים היהודים והוכרח לעבור בדיקה בטחונית נוספת. משעור סירב לעבור את הבדיקה, החליט שלא לנסוע עם המשלחת וחזר לביתו. הוא צוטט אז כמי שאמר, "זה פשיזם, זו חזירות. אמרתי לכמה חברים יהודים, 'אני מרגיש כמו יהודי במאה הקודמת'. הבעיה היא שביזו את הנשיא. כי אני כבר רגיל. הנשיא נסע לצרפת בשביל מה? לדבר על הגזענות בצרפת, לא על פירות ים".
מועצת העיתונות פירסמה את תגובתה למקרה: "הבדיקה של אזרח ישראלי, עורך עיתון שהוזמן להתלוות לנשיא, רק בשל היותו ערבי, היא מפלה ומשפילה. בידוק בטחוני מחמיר לעיתונאים בנסיבות אלו עלול לגרום להגבלת החופש המקצועי שלהם ובכך לפגוע בזכות קוראיהם לקבל מידע ממקור ראשון".
חודש לאחר מכן שלח ראש השב"כ אז, אבי דיכטר, מכתב התנצלות למשעור.
ביוני 2006 מת משעור ממחלת הסרטן והובא לקבורה בראמה. בהלוויה השתתפו אלפים. ראש הממשלה אהוד אולמרט התקשר לאלמנתו ואמר לה כי "במהלך חייו כעיתונאי וכעורך עיתון 'א-סינארה' פעל לוטפי לקירוב לבבות בין יהודים לערבים". אשתו, וידא משעור, מחזיקה בבעלות על העיתון וממשיכה לנהל אותו. הקו המערכתי שקבע משעור נשמר גם לאחר מותו.
קישורים
"סמל העיתונות הערבית בישראל הלך לעולמו", איתמר ענברי, nrg, 26.06.2006
ביבליוגרפיה
"הכל פוליטי", לקסיקון הפוליטיקה הישראלית, עמוס כרמל. הוצאת דביר, 2001
"מדריך החברה הערבית", מרכז מוסאווא, 2005