היחסים בין עיתונאי למקור אנונימי המזין אותו במידע פנימי על המתרחש בארגון שבו הוא פועל הם אולי היחסים המורכבים ביותר בעיתונות, וזאת מאחר שהם מבוססים באופן מוחלט על אמון. הבעיה מתחילה כאשר המקור מטעה את העיתונאי ביודעין או מספק לו מידע חלקי בלבד. זה הרגע שבו על העיתונאי להחליט מה יהיו יחסיו עם המקור ואיך יגיב ללעג מצד עמיתיו. בארצות-הברית הסתיים לאחרונה מקרה כזה בדיוק בחילופי האשמות קולניים בשידור חי ואיום בהחרמתו של אחד המשתתפים בדיון.
הרקע: מצב בריאותו של מנכ"ל ומייסד חברת אפל, סטיב ג'ובס. ג'ובס חלה בסוג נדיר של סרטן הלבלב בשנת 2004, עבר ניתוח והחלים. לפני כשנה הוא עלה על הבמה להציג את מוצרי החברה ונראה רזה במיוחד. הופעתו הובילה לחרושת שמועות על מצבו הבריאותי. העובדה שג'ובס סירב למסור כל פרט על מצבו והידיעה שהשנה לא יופיע בתערוכה שבה הציג בשנה שעברה העצימו את השמועות.
לפני כשבועיים, ב-30 בדצמבר 2008, פירסם הבלוג הטכנולוגי "גיזמודו" ידיעה הנסמכת על מקורות בחברת אפל, ולפיה מצבו הבריאותי של ג'ובס מידרדר באופן מהיר וכי למעשה הוא גוסס. עוד באותו יום מיהר עיתונאי רשת CNBC, ג'ים גולדמן, לפרסם ידיעה משל עצמו המכחישה מכל וכל את הפרסומים ב"גיזמודו", וטען שמקורותיו שלו בחברה מדווחים כי דבר לא השתנה במצב בריאותו של ג'ובס.
שבוע חלף, וג'ובס סוף-סוף התייחס למצבו. בהודעה מיוחדת כתב כי הוא סובל מ"חוסר איזון הורמונלי", אך טען: "אמשיך לעמוד בראש החברה בזמן שאני מחלים". קצת יותר משבוע חלף, ולקראת סוף השבוע שעבר פירסם ג'ובס הודעה נוספת ובה נאמר כי לא העריך נכונה את חומרת מצבו הבריאותי, ומשום כך ייצא לחופשת מחלה עד ליוני 2009. הידיעה הזו גרמה לירידה חדה במניית אפל ולדיון טלוויזיוני מרתק ברשת CNBC בין דן ליונס, כתב של ה"ניוזוויק" הידוע בשם "סטיב ג'ובס המזויף", על שמו של בלוג פופולרי שכתב בעבר, ובין העיתונאי ג'ים גולדמן, אותו גולדמן שטען כי "גיזמודו" טעה לחלוטין כאשר דיווח שמצבו של ג'ובס מחמיר.
חבל להכביר מלים על המפגש הטעון. עדיף לצפות בו.
הטיעון של ליונס פשוט: יש שני סוגים של עיתונאים שמכסים את פעילותה של אפל: הסוג האחד משרת את האינטרסים של החברה, מתחנף אליה ובדרך כלל אנשיה משקרים לו; הסוג השני מבקר אותה, ולכן מנהליה מונעים ממנו מידע.
גולדמן, טען ליונס, שייך לסוג הראשון, ואפל הפילה אותו בפח. משום כך, טען ליונס, על גולדמן להתנצל בפני "גיזמודו" ובפני הקהל שלו על שהטעה אותו. חילופי הדברים הקשים בין השניים גרמו לכך שמפיקה ב-CNBC אמרה כי ליונס ינודה לתמיד ולא יוזמן בעתיד להתראיין בערוץ. מאוחר יותר הכחישו גורמים בערוץ כי הוחלט לנדות את ליונס ואף טענו כי הודעת דואר אלקטרוני שגולדמן שלח לג'ובס (שדבר קיומה לא פורסם קודם לכן), ובה הבהיר לו כי הוא מקבל דיווחים קשים על מצבו הבריאותי וכי הוא עומד לפרסם אותם, היתה זו שאילצה את ג'ובס לפרסם עדכון על מצב בריאותו ולצאת לחופשת מחלה ארוכה, שכלל לא ברור אם ישוב ממנה. ליונס, כך דווח, התנצל מאוחר יותר בפני גולדמן וטען כי "עבר את הגבול" בזמן השידור.
דן ליונס בעימות עם ג'ים גולדמן ברשת CNBC
אפשר ללמוד מהסיפור הזה כמה לקחים. הראשון הוא שזו משימה קשה ביותר לסקר חברה שבאופן עקבי מתנהלת כאילו היא ארגון חשאי. אפל היא ארגון שכזה. השני הוא שכאשר מסקרים ארגון מהסוג הזה, שאמינותו מפוקפקת ושרק לעתים רחוקות מפרסם הודעות רשמיות על הנעשה בתוכו, אין ברירה אלא לסמוך על מקור שמזין אותך, העיתונאי, במידע פנימי.
סיטואציה זו בעייתית במיוחד: אף אחד לא מכיר את המקור, שכן אתה מגן על זהותו, אבל כולם מכירים אותך, העיתונאי. כאשר סיפור מתפוצץ לך בפנים, כפי שקרה לגולדמן, אמינותך המקצועית והציבורית היא זו שנפגעת. ולבסוף, באירועים מהסוג הזה יש מישהו שצודק ומישהו שטועה; מצב בריאותו של ג'ובס הוא או "ללא שינוי" או "מחמיר" – זה מקרה בינארי, מישהו כאן טועה לחלוטין ומישהו צודק לחלוטין, ובמקרה הזה, היה זה גולדמן שטעה לחלוטין.
בסיכומו של דבר, כמעט אף אחד לא יוצא טוב מהסיפור: ג'ובס, שעשוי למצוא את עצמו מסובך בתביעות מצד משקיעים על שהסתיר מידע חיוני שמשפיע על מצב החברה; אפל, ששוב התגלתה כחברה שעדיף לא להאמין לה; גולדמן, שפירסם טעות גמורה; CNBC, שאיימה בנידוי מרואיין; וליונס, שביקש לערוף את ראשו של עמית בשידור חי. רק "גיזמודו", אתר אינטרנט עצמאי, יוצא בראש מורם מהעימות המרובע שאליו נקלע מול חברת ענק, ערוץ העסקים הטלוויזיוני של ארה"ב ועיתונאי המועסק בכתב-עת מכובד. האם זו מטפורה לעניין גדול יותר? אולי.