דמיינו: סקופ בלעדי, היסטורי, מגיע לכתב הפוליטי של אתר חדשות השייך לקבוצת תקשורת מובילה. מה יעשה העורך? האם יפרסם אותו מיד בכותרת הראשית של האתר ויקצור את פירות התהילה, או שייאלץ לחרוק שיניים ולהעביר את המידע הלוהט לעורך העיתון המודפס השייך לאותה קבוצה, כדי שהסיפור יתפוס את הכותרת הראשית דווקא שם?
עיתונאי האתרים כבר אינם מסורבי תעודת עיתונאי, אולם התשובה לשאלה עדיין תהיה, ככל הנראה, העברת הבכורה לפרסום המודפס. חרף התחזקות מעמד עיתונאי הרשת והעלייה בהכנסות מפרסום, קשה לומר כי חל שינוי משמעותי במאזן הכוחות שבבסיס מערכת היחסים בין עיתונות האינטרנט לעיתונות הדפוס.
הדילמות האלה אינן רק מנת חלקה של העיתונות בישראל. ההבנה שעתיד העיתונות נמצא באינטרנט, גם מבחינת קהל הקוראים וגם מבחינת מקור ההכנסות, הביאה את קבוצת "די-ולט", השייכת למו"ל הגדול באירופה אקסל שפרינגר, ליישם רפורמה מקיפה שתתאים את עבודת המערכת לשינויים שחולל האינטרנט בעולם העיתונות.
אוליבר מיכלסקי (צילום: רטו קלאר)
הוגי הרפורמה ביקשו לעצב שיטת עבודה חדשה שתחליף את זו שהתפתחה בהדרגתיות ובטבעיות, באופן שייעל את העבודה ויתאים אותה לחזון של ראשיה באשר לעתיד התחום.
הרפורמה ביחסי אינטרנט-דפוס בקבוצה היתה צפויה להתחיל בימים אלה, אך בשל כשלים טכניים נדחתה לאביב 2012, והיא תצטרף לרפורמה בעיתון המודפס שיושמה לפני שנה ושעליה שוחחנו עם עורכת העיתון אנדריאה זייבל בראיון שפורסם כאן. על אף שמדובר בתהליכים עסקיים פנימיים ובתוכניות עתידיות, ניאות אוליבר מיכלסקי, סגן עורך קבוצת "די-ולט", האחראי על תחום זה, לחלוק אותם עימנו.
"אין קונפליקטים"
אך לפני שנפרט את עיקרי הרפורמה בעיתון הגרמני, מעט היסטוריה. מאז הופיעו בתחילת העשור הקודם אתרי החדשות הרציניים הראשונים, התפתחו כמה מודלים ביחסים בין מערכות האינטרנט למערכות הדפוס. במאי 2000 הושק ynet, אתר החדשות הרציני הראשון בישראל, כמערכת נפרדת מן העיתון המודפס. כעבור כמה שנים התקרבו שני הגופים זה לזה, אך עד עצם היום הם נותרו נפרדים (למעט מחלקות הספורט, שאוחדו לאחרונה).
עד היום ynet נבדל בכך מכל שאר גופי התקשורת. למעט "דה-מרקר", אצל כולם זרוע האינטרנט צמחה מתוך זו של הדפוס. כיום, רוב העיתונים המרכזיים בישראל – "הארץ", "דה-מרקר", "גלובס" ו"כלכליסט" – מחזיקים מערך כתבים אחד, המייצר תוכן לשתי הפלטפורמות, שלכל אחת מהן דסק עריכה נפרד. באחרונה נוסף עליהם גם אתר nrg של "מעריב", שנוסד על-פי המודל של ynet. האתר, שרוקן למעשה מכתבים, נסמך כיום על מערכת העיתון המודפס, כפי שהיה כאשר עוד נקרא "מעריב-אונליין".
אולם בעוד שמערכות האינטרנט והדפוס של כל גופי התקשורת הללו פועלות בסך-הכל באופן דומה, כל אחת כשלעצמה, קשה להצביע על קיומה של שיטת מגובשת שמסדירה את היחסים ביניהן.
בבסיסו, מודל העבודה של "די-ולט" דומה לזה הנהוג בכמה מן המערכות הישראליות, שבהן מערך כתבים אחד מייצר תוכן לשתי הפלטפורמות, שעורכיהן משתתפים זה לצד זה בישיבות מערכת. הרפורמה מבקשת להצעיד את מערכת היחסים הזו קדימה. מטרת-העל של הרפורמה היא לטשטש ככל האפשר את הגבולות בין המערכות ולמוסס את חומת ההפרדה התודעתית, לטשטש את החשיבות הניתנת למגש שבו מוגש התוכן לקורא. את התפיסה המבדילה בין פרסום באינטרנט לפרסום בדפוס אמורה להחליף חשיבה במונחים של "מותג", היינו השם "די-ולט", בין אם הוא מוטבע בדיו ובין אם מרצד בפיקסלים. המשמעות של שינוי התודעה היא עתידית בעיקר, משום שלדברי מיכלסקי, "רק עשרה אחוזים מכל קוראי המהדורה המודפסת קוראים אותנו גם באונליין".
ביסוד הרפורמה ניצבת המגמה להפנמת ריבוי הפלטפורמות – דפוס, אינטרנט, סלולר, טאבלט – אל תוך פס הייצור העיתונאי, הכשרת כל שדרת העורכים לטיפול בפלטפורמת האינטרנט ומתן עדיפות לפרסום באינטרנט, גם על חשבון הדפוס. את התפיסה הזו מכתיב מנכ"ל קבוצת "די-ולט" מתוך ראייה ארוכת טווח שמיכלסקי מצטט, ולפיה "עדיף לסבול מקניבליזם עצמי מאשר להיאכל על-ידי מישהו מבחוץ". על השאלה כיצד נמנעים בקבוצה מקונפליקטים שעלולים להיווצר בין עורכי הפלטפורמות השונות הוא עונה בנחרצות: "אין קונפליקטים".
העורך הרב-ערוצי
צורת העבודה החדשה אינה קיבוע של מנגנון שהתפתח באופן טבעי, אלא פיתוח שהגה צוות חשיבה ייעודי. הצוות זכה לכינוי "12 השליחים", וחברים בו נציגים מכל חלקי קבוצת "די-ולט", כאשר כל מדור מיוצג בצוות לפחות על-ידי עורך אחד. למעשה השינוי בשיטת העבודה החל כבר לפני כשלוש שנים. כבר היום, חדרי החדשות של מערכות הכלכלה, הספורט, התרבות והפוליטיקה הארצית מתפקדים במקביל כדסק של דפוס ואינטרנט שעורכיו עורכים ביד אחת את העיתון של מחר ובשנייה מעלים ידיעות לאתר.
לדברי מיכלסקי, במדור הספורט למשל פועלים שני עורכים האחראים בלעדית לאינטרנט, ולצדם, באותו דסק, 10–12 עורכים של הגיליון המודפס בעלי יכולת מקבילה: ביד אחת מתכננים את הליי-אאוט של עמודי העיתון של מחר, וביד השנייה מעדכנים את האתר. כאמור, לא כל המדורים ב"די-ולט" עובדים בשיטה הזו, ובמערכת נותרו עדיין איים של השיטה הישנה. השאיפה, על-פי מיכלסקי, היא ש"כל עורך בקבוצה יהיה מסוגל לפרסם גם באינטרנט".
מובן שכדי לחולל שינוי יסודי בשיטת העבודה לא די ברוח המפקד. בקבוצה ביקשו לפתח מנגנון חדש לניתוב תכנים. הלה בנוי משני רבדים, מערכתי וטכנולוגי. ברובד המערכתי הוחלט בקבוצה לייסד פונקציה חדשה בשם "עורך רב-ערוצי", אחד בכל אחד מן המדורים הגדולים – פוליטיקה (המקבילה בישראל ל"חדשות"), כלכלה, ספורט ותרבות. העורך הרב-ערוצי ישמש מעין נתב של החומרים הזורמים אל הפלטפורמות השונות.
מיכלסקי מדגים כיצד המנגנון החדש אמור לתפקד: "נניח שלכתב הפוליטי שלנו מגיעה ידיעה בלעדית מרעישה. לאחר שהוא מעדכן את המערכת בדבר הידיעה, העורך הרב-ערוצי יכול להחליט שהיא מתאימה לעמ' 4 של העיתון היומי. בשלב זה הוא ישוחח עם העורך שאחראי באותו יום על החלק הפוליטי, ומיד לאחר מכן יעדכן את אנשי האינטרנט וינחה אותם לפרסם שלושה משפטים כחדשות מתפרצות. הידיעה המתפרצת תשמש בסיס לידיעה מורחבת לאחר שיגיעו עדכונים נוספים.
"בשלב הבא העורך הרב-ערוצי יפנה לעורך ערוץ הווידיאו ויברר עימו אילו חומרים הוא מסוגל לספק עבור הפלטפורמות הדיגיטליות השונות – אינטרנט, טאבלט וסלולר. התיאור הזה מתאים למקרים שתוכן מתפרסם בכל הפלטפורמות, וכמובן שבאשר לתכנים מסוימים יוחלט כי כלל לא יתפרסמו במהדורת הדפוס". תהליך הקצאת התכנים וניתובם, מוסיף מיכלסקי, יכול להתחיל גם הרבה קודם לכן. "עוד כאשר מתגבש רעיון לכתבה ננסה לחשוב מה תהיה הדרך הטובה ביותר לפרסמה, מהו הזמן המתאים ביותר לכך, ובאילו פלטפורמות".
כרגע, שינוי הפונקציונליות מתורגל על יבש על-ידי עורכי האינטרנט, אך עם החלת הרפורמה היא צפויה להתרחב ולכלול את שאר עורכי העיתון. כאשר היא תיושם במלואה, ייתכן שלצורך מילוי התפקיד אף יישכרו עובדים חדשים.
למעבר לשלב הבא של הניסוי מתלווה גם שדרוג טכנולוגי מקיף שנועד להעניק לעורכים את הכלים המתאימים לעבודה מול פלטפורמות מרובות. מערכת ניהול תוכן חדשה תביא לביטול ההפרדה הקיימת בין מערכות המחשוב המשמשות לעריכת ופרסום תכנים בפלטפורמות השונות. במקום שלוש מערכות נפרדות, תושק מערכת מחשב אחת שתנהל את התוכן בדפוס, ברשת ובאפקליציות. הדבר יאפשר, אומר מיכלסקי, לפרסם בקלות, ביעילות ובמהירות תוכן חדשותי לכל הפלטפורמות, ממקום אחד.
לאחר השדרוג "נהיה מהירים יותר טכנית וזרימת העבודה תהיה קלה יותר. הדבר יסייע לעורכים להקצות יותר משאבים לתוכן במקום להשתגע מזה שהם לא מצליחים להמיר בקלות תוכן ממערכת הדפוס למערכת האינטרנט", אמרה לנו עורכת מהדורת הדפוס, אנדריאה זייבל. לדבריה, "היום יכולה לעבור חצי שעה מרגע שעורך מתחיל להמיר כתבה ממערכת הדפוס ועד שהיא עולה לרשת. עם המערכת החדשה הזמן הזה אמור להתקצר משמעותית".
סיכון מחושב
עד כאן באשר לסוגיות הטכניות, אולם מה בדבר התוכן? כיצד מתבטאת ב"די-ולט" ההעדפה המוצהרת לאינטרנט? בישראל, חדשה שמתפרסמת באינטרנט נערכת לרוב בלחץ זמן ובלא מגבלות מקום. התוצאה היא שהגרסה המופיעה מאוחר יותר בעיתון עברה עריכה קפדנית יותר והושקעו בה יותר משאבים. אותה גרסה תחליף את הגרסה באתר רק למחרת, אם בכלל.
לדברי מיכלסקי, העדיפות ב"די-ולט" תינתן לפרסום הדיגיטלי, לכן כתבות יתפרסמו באינטרנט כפי שהן צפויות להתפרסם למחרת בעיתון המודפס, למעט שינויים בכותרות או בתמונות. יש לציין, כמובן, שבאירועים דחופים תתפרסם קודם גרסה קצרה המבוססת על מידע ראשוני של הכתב או של סוכנויות הידיעות, שתוחלף לאחר כשעתיים-שלוש בגרסת הכתב (שבמידת הצורך תעודכן בהמשך על-ידי עורך האינטרנט). עם כניסת הרפורמה, כאמור, עריכת גרסת הדפוס וההעלאה לרשת יתבצעו על-ידי עורך אחד.
אבל את הדוגמה הטובה ביותר לאופן שבו מוכנים לקחת ב"די-ולט" סיכונים ולהעדיף את הפורמט הדיגיטלי מספקת מהדורת האייפד. מנוי לאפליקציית הטאבלטים של העיתון עולה עשרה יורו לחודש, מחיר נמוך משמעותית מזה של מהדורת הדפוס. לאפליקציה רק כ-6,000 מנויים, אולם היא השנייה בפופולריות שלה בגרמניה, אחרי זו של הצהובון הנפוץ במדינה, "בילד" (גם הוא מבית אקסל שפרינגר).
בניגוד לאתר העיתון, את מהדורת האייפד, שגם נראית כמו העיתון המודפס, מעדכנים רק במקרים של חדשות מתפרצות דחופות. ביום אחד, אומר מיכלסקי, עשויה מהדורת האייפד להתעדכן רק פעם או פעמיים, או בכלל לא. "מדובר במוצר שהוא כמו עיתון, עם התחלה וסוף, לא באתר חדשות שמתעדכן כל כמה דקות", הוא מסביר.
מהדורת הטאבלט, המקבילה בתכניה לגרסת עיתון המודפס, מתפרסמת כבר בשעה 19:00, במקביל לסגירת מהדורת הדפוס. האם אינם חוששים לחשוף בפני המתחרים מה תהיה הכותרת הראשית של העיתון למחרת? אני שואל את מיכלסקי. "זה סיכון", הוא משיב, "אבל האייפד הוא חלק מהעתיד שלנו. העיתון לא".