פרקליטות המדינה ואורי בלאו הגיעו להסדר טיעון לפיו יודה עיתונאי "הארץ" בעבירה של החזקת ידיעות סודיות בלא כוונה לפגוע בביטחון המדינה, עבירה הנמצאת תחת סעיף "ריגול חמור" בחוק העונשין.

"הצדדים מתכבדים להודיע לבית המשפט הנכבד כי הגיעו להסדר טיעון לפיו כתב האישום שהוגש לבית המשפט, מוסכם על הצדדים, הנאשם יודה בו, יורשע והצדדים יעתרו במשותף להטיל על הנאשם עונש מוסכם של 4 חודשי מאסר שאפשר וירוצו בעבודות שירות", נכתב בהודעה שהוגשה הבוקר לבית משפט השלום בתל-אביב. במקביל הודיע דובר משרד המשפטים על ההסדר שהתגבש.

אורי בלאו, נובמבר 2011 (צילום: עידו קינן, חדר 404)

אורי בלאו, נובמבר 2011 (צילום: עידו קינן, חדר 404)

לצד ההודעה הוגש הבוקר כתב אישום מתוקן. העובדות העולות מכתב האישום, בו מודה בלאו, מוכרות לכל מי שעקב אחר הפרשה. בלאו יודה שקיבל מענת קם דיסק נשלף שעליו נשמרו כ-1800 מסמכים, מהם כ-180 מסמכים בסיווג "סודי ביותר" וכ-500 מסמכים בסיווג "סודי". בין היתר קיבל מסמכים שכללו תוכניות פעולה של מבצעים, סיכומי דיונים ופריסת כוחות צה"ל.

"במהלך כל התקופה האמורה החזיק הנאשם במסמכים ברשותו ובשליטתו, וזאת הן במחשבו הנייד, והן במספר העתקים שאוכסנו על-ידיו במדיה מגנטית נוספת", נכתב בכתב האישום. "הנאשם עשה כן בלא שהיה מוסמך להחזיק במסמכים. החזקת המסמכים נעשתה, ממילא, גם מבלי שניתנה לגורמים המוסמכים האפשרות למנוע החזקה ללא אמצעי אבטחה ופיקוח קפדניים ומחויבי המציאות, כראוי וכמקובל בכל הנוגע למסמכי צבא רגישים וסודיים מן המעלה הראשונה".

בהמשך כתב האישום נמסר כי בעקבות פרסום כתבות שהתבססו על המסמכים, זומן בלאו ל"שיחה" בשב"כ, שם "הבהיר החוקר לנאשם את הסיכון הטמון בעצם החזקה פרטית בלתי מבוקרת של מסמכים מסווגים [...] ודרש ממנו לפעול לאלתר להשבת המסמכים לרשויות הביטחון". לפי כתב האישום, "באותה שיחה הבהיר חוקר השב"כ לנאשם כי השב"כ אינו מעוניין במקור שהעביר לנאשם את המסמכים, ואילו הנאשם טען כי המסמכים משמשים אותו לצורך עבודתו בעיתון 'הארץ' והפנה את החוקר לבאי-כוח העיתון". עוד מצוין כי חוקר השב"כ אמר לבלאו כי אם ישיב את המסמכים, לא יינקטו נגדו הליכים פליליים ולא ייעשה שימוש במסמכים לאיתור המקור.

בעקבות כך הגיעו השב"כ ובאי-כוחו של בלאו (ממשרדו של עו"ד מיבי מוזר, פרקליט "הארץ") להסכם שבו התחייב העיתונאי להשיב את המסמכים הסודיים שברשותו ולהעביר את מחשבו להשמדה. בלאו העביר 50 מסמכים ואת המחשב שהושמד (במקומו נרכש עבורו מחשב חלופי על חשבון המדינה). עם חקירתה של ענת קם התברר כי בלאו לא העביר את כל המסמכים, כפי שהתחייב, "אלא העתקים של 50 מהמסמכים הסודיים". בכתב האישום מובהר כי בפעולה זו "הפר הנאשם את ההסכם".

לפי כתב האישום, "מכאן ואילך המשיך הנאשם להחזיק באורח בלתי מבוקר, במיקום שאינו ידוע למאשימה, בכל המסמכים שקיבל, לרבות חמישים המסמכים לגביהם יצר מצג לפיו כביכול החזירם למדינה". בעודו שוהה בחו"ל, על אף שידע כי הוא דרוש לחקירה בשב"כ, השיב בלאו חלק נוסף מהמסמכים שמסרה לו קם. בכתב האישום מצוין כי "גם הפעם הותיר הנאשם בידיו מסמכים סודיים ביותר וכן העתקים מאלה שמסר".

מועד הדיון בתיק, אז יוקרא כתב האישום, נקבע ל-24 בחודש זה.

עו"ד מיבי מוזר, אחד מבאי כוחו של בלאו, מסר ל"העין השביעית" כי "העמדתו לדין של אורי בגין החזקת מסמכים מסווגים היא תקדים מסוכן לעיתונות". לדברי מוזר, "מוטב היה שלא יעמידו לדין עיתונאי באישום כזה אבל הפריבילגיה היא של היועץ המשפטי, זה שיקולו. הוא החליט להגיש ואין ויכוח על העובדות. לא היה ויכוח מלכתחילה. בלאו הודה בעובדות הללו. לכן, בנסיבות אלה, אני חושב שההסדר בעניין העונש הוא סביר".

מדוע הוחלט ללכת לכיוון של הסדר ולא להעמיד את הדברים בפני בית המשפט?

"משום שהוא איננו מכחיש את העובדות. ברגע שהיועץ המשפטי מחליט להעמיד לדין, אין להעלות על הדעת שבלאו יאמר דברים שונים מאשר אמר בחקירתו. הוא לא מכחיש שהחזיק מסמכים סודיים, אבל הוא חושב, ואני חושב שבצדק, שהחזקת מסמכים סודיים על ידי עיתונאי גם אם זו עבירה על פי ספר החוקים, זה כלי חיוני בדמוקרטיה".

אי אפשר היה לקוות שבית משפט יגיע למסקנה כזו?

"כשעומדים כבר בפני בית משפט ואין מכחישים את העובדות, קשה לצפות ממישהו שיעשה ספקולציות מסוג זה".

מאורי בלאו נמסר: "החזקת מסמכים הינה חלק בלתי נפרד ומהותי בעבודתו של עיתונאי במדינה דמוקרטית וכל אשר עשיתי נעשה במסגרת עבודתי ושליחותי כעיתונאי. אני סבור כי הזירה הנכונה לדיון בסוגיה היא הזירה הציבורית והפרלמנטרית. עם זאת, מאחר שהדיון עבר לזירה המשפטית שבה אין מחלוקת עובדתית מהותית, החלטתי להודות בעובדות המתוארות בכתב האישום ולהמשיך בעבודתי, אותה אני רואה כחיונית לדמוקרטיה".