"פרצו עוכרי אנושיות אלה לתוך ד' אמותי, הושיבוני במערומי רגעי חיי בתוך צנצנת של זכוכית, ויציגוני לראווה בראש חוצות, טרף לאלפי עיניים סקרניות, תאוותניות [...] חוויותי הטמירות ביותר, ביטוי של אהבה, נעשו רשות הרבים. כל תנועה ופסיעה עוברים לעין העולם כבסרט קולנוע [...]".
זו, כמובן, אינה ביקורת עכשווית בלשון מליצית על "האח הגדול" וסדרות המציצנות האחרות, אלא אזהרה נוקבת מפני סכנות הטלוויזיה, שפורסמה לפני 75 שנה ב"דבר". "מכה חדשה ירדה לעולם...", היתה הכותרת שניתנה לאיתות האזעקה מפני המדיום, שעשה באותם ימים את צעדיו המהוססים הראשונים ברחבי העולם.
הטלוויזיה החלה להיות מדיום עממי רק לאחר מלחמת העולם השנייה, ובשנות ה-50 החלה לדחוק ממרכז הזירה את העיתונים ואת הרדיו. אבל כבר ב-1936 הוצגה בפני קוראי יומון ההסתדרות "דבר" כפצצה מתקתקת. העילה לפרסום המאמר – בחתימו של "אמנון", ללא שם משפחה – היתה ידיעה קטנה מלונדון שהופיעה ימים אחדים קודם לכן על "טלוויזיה לעיני כל". דווח בה כי לראשונה יוכל הציבור בבריטניה לצפות בשידורי טלוויזיה של "חברת השידור הבריטית החדשה" במסגרת תערוכת הרדיו באולימפיה.
"אחים, טכסו עצה", הזהיר הכותב שנים רבות לפני שחוקר התקשורת ניל פוסטמן הציג את הנזקים התרבותיים והחברתיים הטמונים בטלוויזיה. "פורענות חדשה מתרחשת ובאה לעולמנו". את הטלוויזיה הגדיר כ"הרת כאב-ראש, לענה בעטיפה של שוקולדה".
כאילו לא די לנו בכל הצרות האחרות, כתב, בתארו את תלאות האדם ופיתוייו בעידן המודרני. הרדיו, למשל, "ההולם בשכבך ובקומך על הראש כמקבת"; האוטו, "המתרוצץ כשד משחת ומתאנה שבע ביום להעבירני לעולם שכולו טוב"; הקולנוע, המפתה את הכותב לצפות בסרטים ולבזבז על כך חלק ניכר ממשכורתו עד שהוא נותר לעתים רעב; ואין לשכוח את הגזוז ואת הגלידה "ושאר מלאכי חבלה שהצד השווה ביניהם: שכולם כאחד נוצרו לקצר מידת שנותיו של אדם".
מהי הטלוויזיה נוסח 1936? ההסבר מובא מפי מהנדס: "טלוויזיה זהו מכשיר, אמצאה חדשה, שבעזרתה יוכל כול מי שירצה, בכול זמן שירצה, לראות מה שירצה, בכול מקום שירצה". ומוסיף הכותב: "לא אבן, לא בטון, לא הר וים ישמשו חיץ לחוג ראייתו של המכשיר. הכל כזכוכית לשקיפות. עינו בכול ואין נסתר הימנו". ואם לא די בכך, "יש בו במכשיר כל המעלות ששמו חכמים ברדיו".
התרחיש שמוצג בכתבה נוגע, בין היתר, גם במה שיכונה לימים "טלוויזיה במעגל סגור", כזאת שתאפשר למנהל לשבת בחדרו ולעקוב באמצעות מצלמה אחר מעשיהם של פועליו. וגם לחדור למטבח ולחדרי בית אחרים. "ומלאה הארץ מכשירים כמים", הוא מזהיר, "ורכילות ולשון הרע ישתלטו: היא הקדיחה תבשילה! הביטי – הוא מתקוטט עם אשתו! מנצלים פועלת, מעסיקים בעבודת פרך, ושניהם האם לא במוסד שלנו יעבדו? וגולת הכותרת: היא והוא (ומי צדיק בארץ ולא יחטא?)".
(צילום: alongfortheride, רשיון cc)
האיום העיקרי שתיאר אמנון היה מפני חדירה גסה לפרטיותו של האזרח. הוא חשש מן המצלמה הרואה הכל. אולי חזה גם את הדאגה מפני מצלמות גוגל, אלה שיסרקו בקרוב את רחובות ישראל ויתעדו אותם בווידיאו לצורך היישום "מבט רחוב". בצדק נדרש צוות שרים לבחון את הסכנות הטמונות בהצצה לא רק אל בתים וגנים, אלא גם אל מי שיצעדו ברחובות או ינהגו במכוניתיהם בעת שיחלפו שם המצלמות של אימפריית האינטרנט.
נוכח המכה הצפויה לנחות על הציבור, פנה הכותב לממציאים הנלהבים בקריאה לחפש להם אפיקים אחרים לדמיונם היוצר. "כבשו שחקים! המציאו מטוסים ורקיטות והמריאו למרומים!... כבשו כוכבי לכת! עלו לירח! טוסו מכאן!".
חרדת הטלוויזיה, צריך לומר, לא היתה מוגזמת, אבל היא הקדימה את זמנה. אמנם כבר בעשור הקודם, ב-1923, רשם מנהל מעבדות RCA, ד"ר זבוריקין, פטנט על פיתוח שיאפשר שידור תמונות למרחקים, אבל ב-1936 הסביר דיוויד סרנוף, שעמד בראש חברת הרדיו RCA ורשת NBC האמריקאיות, כי המוצר הביתי עדיין רחוק. העובדה כי "שתי קבוצות של מהנדסים, העובדים בתנאים מדעיים מדויקים עד מאוד, יכולים להשתעשע בהעברת תמונות בהירות ונעימות בין שתי מעבדות, אינה מספיקה לשמש הוכחה שאפשר לפתוח שירות קבע ומתמיד למען הקהל הרחב", אמר סרנוף.
אבל לבריטניה כבר אצה הדרך: ב-1929 החלו שידורי ניסיון של ה-BBC, וב-1936, לצד מאמר האזהרה הנוקב מפני סכנות המדיום, יכלו קוראי "דבר" גם לקרוא על ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום הטלוויזיה בבריטניה, בגרמניה ובצרפת, ועל הנסיונות שנערכו בתחום זה בברית-המועצות, בכתבה שכותרתה היתה: "הטלוויזיה, הישגיה ומכשוליה".
ב-1938 דווח כי האנציקלופדיה החדשה "נעורים", שתופיע בקרוב, תכלול, לצד ערכים על קולנוע, צילום ורדיו, גם את הטלוויזיה. באותה שנה הוקרן בארץ סרט הקולנוע העלילתי "הרואה ואינו נראה" בכיכובו של קרי גרנט, שהוגדר במודעות כ"קומדיה החדישה העשויה על רקע טלוויזיה".
אלא ששנה אחר-כך פרצה מלחמת העולם השנייה, והטכנולוגיה והידע הופנו לצורכי המלחמה. רק בסיומה יחזרו בבריטניה ובארצות-הברית למאמצים לקדם את החדרת הטכנולוגיה החדשה לבתי האזרחים. ב-1946 כבר היה מומחה אלקטרוניקה בריטי שהודיע כי בתוך שנה או שנה וחצי יוקם בארץ ישראל משדר טלוויזיה, כפרויקט ראשון מסוג זה לא רק בשטח המנדט הבריטי על פלשתינה-א"י, אלא גם בכל המזרח התיכון. התחנה לא קמה בסוף ימי המנדט, גם לא בשנות ה-50. דוד בן-גוריון נאבק נגד תומכי הטלוויזיה, ובהם מקורבו טדי קולק.
השידורים בישראל החלו רק בשנת 1966, לאחר תום עידן בן-גוריון, עם הפעלת הטלוויזיה הלימודית. זה קרה בדיוק 30 שנה אחר מאמרו של אמנון, שכתב: "לא סתם רואה שחורות אני... אי עצה, אי תחבולה, להעביר את רוע הגזירה?!".