רון לאודר (צילום: יואב ארי דודקביץ')
צורכי כסת"ח
אתמול הוקדשו הכותרות הראשיות של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" לאזהרה מפי מקור צבאי בכיר אך עלום כי משתתפי המשט לעזה העלו לספינות חומרים כימיים מסוכנים במטרה לפגוע בחיילי צה"ל ולהרוג אותם.
הבוקר מצוטטים בכותרת הראשית של "מעריב" שרים מהקבינט המדיני-בטחוני, בכירים אך עלומים גם הם, הטוענים ל"היסטריית הסברה סביב המשט". אלי ברדנשטיין מדווח כי "חלק מהשרים אף האשים את הגורמים הממלכתיים והצבאיים שהפיצו את המידע [על הכוונה להשתמש בגופרית חומצתית נגד חיילי צה"ל] ב'ספין' תקשורתי שהוא חלק ממה שהם מכנים 'היסטריית ההסברה' סביב המשט, בניסיון להשפיע על דימויו ולציירו כמשט אלים".
ניסיון תעמולתי של מדינת ישראל לצייר משט פעילי שלום תמים כמשט אלים? זה נשמע כמו גרסה שתצא מטעם מארגני המשט ועוזריהם, לא מטעם שרים חברי הקבינט המדיני-בטחוני. ובכל זאת, אותם שרים מצוטטים ב"מעריב" כאומרים: "לא ייתכן שבדיוני הקבינט נקבל מידע שלפיו אין איומים מצד משתתפי המשט לפעולות אלימות או להימצאות גורמי טרור על הספינות, ושמנגד שגורמים ממלכתיים בכירים, בהם גם הצבא, יפיצו לתקשורת מידע שהוא ההפך הגמור ממה שנמסר לנו". אחד משרי הקבינט אף מסביר כי ה"ספין" נועד "לצורכי כסת"ח": במקרה שבפעולה ייהרג אחד הנוסעים במשט, "תוכל ישראל להגיד שהיא התריעה על כך מראש".
יש או אין איומים מצד משתתפי המשט לפעולות אלימות? יש או אין חומרים כימיים מסוכנים על הספינות? אלכס פישמן, הפרשן הבטחוני של "ידיעות אחרונות", קובע כי "אין שמץ של ידיעה שמצביעה על כך שגורמים קיצוניים יהוו גרעין של התנגדות אלימה במשט נגד חיילי צה"ל. אין גם שום ידיעה ברורה לגבי נשק חם על כל הספינות".
לגבי החומרים הכימיים, פישמן מציע גרסת פשרה, שעיקרה הבדלים בפרשנות שניתנת לחומרים. "מדובר על שקים של חומרי דישון שהועלו על אחת הספינות. חלק מחומרי הדישון הם על בסיס פוספטים. ישראל אוסרת הכנסת חומרים כאלה לעזה, שכן מדובר בדשנים אורגניים שיכולים לשמש גם לייצור מטענים וחומר הודף לרקטות. חמאס כבר לא ממש זקוק לחומרים הללו, שכן הוא מקבל חומרי נפץ תקניים דרך המנהרות", הוא כותב.
פישמן מוסיף כי "צריך להתכונן למצב שמישהו על הספינות ישתמש באש חיה. אבל ההכרזות הדרמטיות בישראל על היערכות הספינות ללחימה עד מוות, כולל הרג של חיילים, מפיצות יותר ריח של תעמולה ופחות של הסברה".
ב"ישראל היום" מדווח שלמה צזנה על תרגיל הסברתי, ולא תעמולתי, שנערך אתמול בישראל לקראת בוא המשט. בתרגיל נבדק "כיצד מתמודד מערך ההסברה עם תרחיש שבו מגיעים למים הטריטוריאליים של ישראל 500 פעילים על גבי עשר ספינות". בתרחיש המדומיין "נזרקו לעבר הלוחמים רימוני הלם ואף רימון חי אחד שגרם למספר פצועים בקרב כוחותינו", עשרה חיילים נפצעו ושניים ממשתתפי המשט נהרגו.
לפי הדיווח של צזנה, מערך ההסברה התמודד היטב עם תרחיש זה: "חדר המצב, בתיאום מול דובר צה"ל ומטה ההסברה הלאומי, החל להפיץ דיווחים אמינים לקהילות היהודיות ולאוהדי ישראל בעולם". מה לגבי דיווחים אמינים לכלי תקשורת ממש ולא לקהילות יהודיות ואוהדי ישראל? נראה שבמשרד ההסברה התייאשו מהם, או שהגיעו למסקנה שאלה התייאשו ממדינת ישראל. כך או כך, במשרד מפנים את כל המאמצים לשכנוע המשוכנעים, בתקווה שאלה ישכנעו את האנטישמים יימח שמם.
סוגיית החומרים המסוכנים שהועלו לספינות המשט צצה גם בטורו של דן מרגלית, הפרשן הבכיר של "ישראל היום". מרגלית מציע פרשנות מקורית: תחבולה ישראלית מכוונת. "סהדי במרומים כי איני יודע מי האלמונים שהטמינו חומרים אסורים על ספינות המשט הנוכחי לעזה, וגרמו לעיכובו, אבל ברוכות ידיהם", הוא כותב ברמז בפתח רשימת הפרשנות היומית שלו. האם סוכני מוסד השתילו חומרים כימיים במטען הספינות כדי להצדיק מתקפת הסברה נגד פעילי המשט ולעכב את יציאתו? אפילו פעילי המשט לא טוענים זאת. אולי מרגלית יודע משהו שהפעילים לא יודעים, אולי הוא פשוט התבלבל עם טענה ממשית של פעילי המשט – כי זרועה הארוכה של מדינת ישראל הגיעה עד למדחף של אחת הספינות.
מעל מאמר הפרשנות של מרגלית מדווחים בועז ביסמוט, לילך שובל ודן לביא כי מארגני המשט טוענים ש"צוללנים עוינים ומאומנים היטב" חיבלו במדחף הספינה ג'וליאנו (שנקראת על שם ג'וליאנו מר-חמיס). ב"ידיעות אחרונות" מדווח מנחם גנץ מאתונה, שם ממתינים הפעילים ליציאה לכיוון עזה. "חבלה מסתורית", לשון הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "זו לא פעולה של חובבנים", מצוטט אחד הפעילים בכותרת הנפרשת לרוחב כל הכפולה הפותחת של העיתון. "תראה איך חתכו את החיבור של שני המדחפים משני הצדדים, זאת עבודה כירורגית של מקצוענים", אומר לגנץ תומס סומר הודוויל, דובר הקבוצה הצרפתית של המשט. "מי יכול היה לעשות את זה אם לא המוסד?".
בדיווח של "ידיעות אחרונות" אין תגובה מטעם גורמים ישראליים לטענה זו. בידיעה ב"ישראל היום" נכתב כי "במערכת הביטחון בישראל לא הכחישו או אישרו את טענות המארגנים" על חבלה במדחף. ב"הארץ" מביאים ג'קי חורי, אנשיל פפר וברק רביד תגובה מטעם "גורם בטחוני" שהעריך כי ישראל אכן תנסה למנוע בדרכים שונות מהמשט להגיע לעזה, אך "לא סביר שהדבר ייעשה בתוך נמל יווני". גורם אלמוני במשרד החוץ דחה את טענות הפעילים באשר לחבלה ישראלית במדחף אחת הספינות. "אלה טענות בכייניות ומשוללות כל יסוד", אמר.
עיתונאי מבחוץ
גנץ הוא שליח שני מטעם העיתונות המודפסת, לאחר עמירה הס שליחת "הארץ", שמדווח על ההכנות למשט ממקום התרחשותן. בדיווחו הבוקר דואג גנץ להבדיל את עצמו מעיתונאים אחרים. את הטענות לחבלה מטעם ישראל מגדיר גנץ כ"מתקפת נגד" של הפעילים אל מול טענות צה"ל כי העלו חומרים מסוכנים לספינות במטרה לפגוע בחיילים ישראלים. "הם שמחים להראות לעיתונאים מבחוץ, גם אלו שלא התחייבו מראש לתמוך במאבק הפלסטיני, את החריצות על המדחפים ואת סימני הפגיעה בהם, לכאורה", הוא מציין.
בהמשך מספר גנץ כיצד קברניט אחת הספינות עוצר את שטף הסבריו ומבקש ממנו "להזדהות פעם נוספת" ולספר לו למי הוא מעביר את המידע. "החשש מצדם כבד", כותב גנץ. "הם אינם מכירים ישראלים שלא מזוהים עם האידיאולוגיה שלהם. [...] ניקוס פילוס, צלם עיתונות מוכר בעיר, סירב למשל להצטרף אלי למשרדים הראשיים של מארגני המשט. 'אני לא רוצה לשרוף את הקשרים שלי', הסביר. 'אם אני אבוא איתך יגידו שאני משת"פ של ישראלים, שאני מסייע לסוכנים. אני לא רוצה להיות קשור אליך'".
"מעריב" נמנה עם קבוצת אי.די.בי
"שטייניץ לדנקנר: אל תיתן לנו עצות", קוראת כותרת על שער "ישראל היום" מתחת לתצלום של שר האוצר והטייקון. בעמ' 5 מדווחים זאב קליין ודני ברנר כי נוחי דנקנר, שבבעלותו קבוצת אי.די.בי, אמר אתמול כי "כולם צריכים להירתם כדי להוריד את המחירים של מספר מוצרי יסוד: הממשלה, באמצעות הורדה מסוימת בשיעור מס ערך מוסף; היצרנים, בהורדת מחירי המוצרים שלהם; ורשתות השיווק והקמעונאים, בהורדת המרווחים".
שר האוצר השיב לו ואמר: "שדנקנר לא ייתן עצות. אני מאוד מעריך את דנקנר, אבל לא מקובל עלי שאנשי עסקים נותנים עצות לממשלה". את הידיעה מלווה טור פרשנות מאת חזי שטרנליכט, שתוקף את דנקנר ומכנה אותו בלעג "השר לענייני תחרות חופשית במשק".
מרבית עמ' 8 של "ידיעות אחרונות" מוקדשת אף היא לחילופי הדברים בין הטייקון לשר, וזאת תחת הכותרת "דנקנר: להוריד מע"מ. שטייניץ: שלא יתערב".
גם ב"מעריב", העיתון של קבוצת אי.די.בי, מופיע דיווח על דברי בעל הבית. בכפולה הפותחת במוסף "עסקים" מתפרסמת ידיעה מאת עדי חשמונאי על האמירה של דנקנר והתגובה של שר האוצר, בהבדל אחד ניכר מהעיתונים המתחרים: האמירה של דנקנר מתפרסמת ככותרת הידיעה, התגובה של שטייניץ מופיעה רק בפתח כותרת המשנה.
כדי להותיר את הקוראים עם טעם טוב בפה, מסתיימת כותרת המשנה במשפט "יו"ר אי.די.בי הבטיח סיוע למוסדות תרבות בקריית-שמונה". התצלום המלווה את הידיעה [חמד אלמקת] לכד את דנקנר לצד אברהם לב, ספרן בספרייה המקומית של קריית-שמונה, שהיתה עד לאחרונה בסכנת סגירה. בתחתית הידיעה מתפרסם הגילוי הנאות כי "'מעריב' נמנה עם קבוצת אי.די.בי".
ב"גלובס" דיווחו אתמול עירית אבישר ושירי חביב-ולדהורן כי הקבוצה מימשה מניות סלקום בשווי של מאות מיליוני שקלים, וזאת באמצעות דויטשה בנק. לפי דיווחן, "קבוצת אי.די.בי לא נחה לרגע". תמר קובלנץ הוסיפה בטור פרשנות נלווה: "אין רגע דל בקבוצת אי.די.בי שבשליטת נוחי דנקנר. בעוד שחברות החזקה אחרות במשק מבצעות עסקאות בתדירות של אחת בשנה במקרה הטוב, בקבוצת החברות של דנקנר הפעילות אינה פוסקת, והיא כוללת עסקאות של מכירה ורכישה, מיזוגים ושינויים מבניים בתוך הקבוצה".
"אי.די.בי מחפשת מזומנים", לשון כותרת בשער "דה-מרקר". יורם גביזון מדווח הבוקר בעמ' 47 של העיתון על מכירת מניות סלקום. כותרת המשנה לידיעה מנוסחת כך: "אי.די.בי ממשיכה לנסות לייצר רווחים מפרשנות חשבונאית שנויה במחלוקת. דסק"ש מכרה 5% מסלקום ותשנה את תקנון החברה, במאמץ לשכנע את הרשות להתיר את הפסקת איחוד דו"חות ולשפר את יכולתה לשמור על דירוג האשראי".
מוסף "השוק" של "כלכליסט" מקדיש הבוקר שלושה עמודים לאי.די.בי ולנוחי דנקנר. ענת ציפקין ושי סלינס מדווחים בהרחבה על מכירת מניות סלקום ועל פני שני עמודים נוספים מנתח אורי טל-טנא את מה שמכונה "החציון האבוד של נוחי דנקנר". "השקעה במניית אי.די.בי אחזקות היא השקעה באחת המניות הממונפות ביותר בבורסה המקומית, הנסחרת כעת מעל השווי הנכסי הנקי שלה", כותב טל-טנא בין היתר, ובאופן כללי ממליץ לקוראים "להיחשף לקבוצה דרך מניות החברות-הבנות".
במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מתפרסם דיווח קצרצר מאת שהם לוי תחת הכותרת "דויטשה בנק מימש אופציה להפצת יתרת מניות סלקום".
במוסף "עסקים" של "מעריב" דיווח מאת יהודה שרוני בראש המדור "שוק ההון". "רווח חשבונאי של 2.8 מיליארד לדסק"ש אם סלקום לא תאוחד בדו"חות", לשון כותרת הדיווח. שרוני מדווח כי "העסקה תועיל לדסק"ש בכמה מובנים", ומפרט. בסיום הידיעה מתפרסם הגילוי הנאות "'מעריב' נמנה עם קבוצת אי.די.בי".
לאודר ונתניהו מגיעים לקופה
מוסף "עסקים" של "מעריב" מצוי, כידוע, במצוקה מובנית. הבעלות החדשה של נוחי דנקנר על העיתון הופכת את הסיקור של עסקי אי.די.בי לכמעט בלתי אפשרי עבור הכתבים. יחד עם רכישת המניות של ליאוניד נבזלין ב"הארץ" וההוצאה לאור של "ישראל היום" על-ידי שלדון אדלסון, מסתמנת תקופה חדשה בעיתונות המודפסת בישראל, תקופה של בעלי בית שהעיתונאות כמקצוע אינה מעסיקה אותם יתר על המידה, וגם לא השורה התחתונה.
"כניסתו של דנקנר ל'מעריב' מבורכת", טען לאחרונה העיתונאי רביב דרוקר בפוסט שהועלה ואחר נמחק מהבלוג שלו. "נכון, 'מעריב', מן הסתם, לא ימתח ביקורת על אימפריית דנקנר כשם שהערוצים המסחריים לא יוזמים תחקירים על בעלי המניות שלהם, אבל כל עוד אף אחד מהם לא נהנה מחסינות בכל כלי התקשורת, הכל בסדר. 'מעריב' לא יכתבו רע על דנקנר, אבל 'ידיעות' כן ו'הארץ' בטח שכן. 'הארץ' לא יעשו תחקיר על נבזלין, אבל 'ידיעות' כן. הכל בסדר. עדיף שכלי התקשורת יהיו חזקים יותר, ש'מעריב' ישרוד, של'הארץ' יהיה יותר אורך נשימה".
לא רק כלי תקשורת חבים את קיומם לבעלי הון, גם פוליטיקאים, גם ראשי ממשלה. "לאודר לנתניהו: פתח מיד במשא-ומתן – ללא תנאים", לשון הכותרת הראשית של "הארץ" הבוקר. ברק רביד מדווח כי רון לאודר, נשיא הקונגרס היהודי העולמי ואחד מתורמיו המרכזיים של ראש ממשלת ישראל, נשא שלשום נאום פומבי בירושלים שבו מתח "ביקורת חריפה על התנהלות הממשלה בזירה המדינית וקרא לה לפתוח במשא-ומתן עם הפלסטינים 'ללא תנאים מוקדמים'".
על-פי דיווחו של רביד, ברקע המתיחות ביחסים בין לאודר לנתניהו עומד התחקיר שפירסם רביב דרוקר בערוץ 10 על נסיעותיהם של ראש הממשלה ורעייתו לחו"ל. "בניגוד לשנים קודמות", מציין רביד, "נעדר ראש הממשלה מהכנס השנתי של הקונגרס היהודי העולמי שהתקיים בשבוע שעבר בירושלים. נתניהו היה אמור לנאום בפני באי הכינוס, אולם ברגע האחרון הודיע כי הוא מבטל את בואו. זאת, בשל כעסם של בני הזוג נתניהו על כך שלאודר, המחזיק בחלק גדול ממניות ערוץ 10, לא מנע את שידור התחקירים על אודות נסיעותיו של נתניהו. ל'הארץ' נודע כי נתניהו ורעייתו ראו בכך פגיעה אישית, והחליטו לצנן את יחסיהם עם לאודר".
מומלץ לקרוא שוב את המשפט האחרון: בני הזוג נתניהו ראו פגיעה אישית בכך שאחד מבעלי ערוץ 10 נמנע מלהתערב בתוכן הערוץ ולבטל שידור תחקיר ביקורתי עליהם. אף שקביעה זו קבורה בידיעה העוסקת בתחום המדיני, מדובר בגילוי משמעותי ועדות מצמררת על היחס של ראש הממשלה ורעייתו לעיתונות החופשית בישראל.
אגב, כשתחקיר הנסיעות של נתניהו התפרסם, כתב יוסי ורטר ב"הארץ" כי בסביבת נתניהו משוכנעים שאיש העסקים רוני מאנה, שהיה מקורב לבני הזוג ובהמשך הסתכסך עימם והתרחק מהם, תרם לתחקיר. מאנה אף התראיין באותה תקופה לכתבת קרן מרציאנו מחברת החדשות של ערוץ 2 וביקר את ראש הממשלה ורעייתו. "יש לי המון מה להגיד, וחבל", רמז מאנה, אך הכחיש כי הוא קשור להדלפתה של תביעת העוזרת של שרה נתניהו נגדה. כשנשאל על תחקיר הנסיעות של נתניהו, אמר מאנה כך: "העולם בנוי כמו סופרמרקט. כולם מגיעים לקופה בסוף".
הבוקר מדווחת כתבת הרכילות של "מעריב", ליאורה גולדנברג-שטרן, כי לאחרונה נרשם פיוס בין ראש הממשלה למאנה. ראש הממשלה, כך מדווח, הגיע אתמול לנחם את מאנה, שמתאבל על מות אביו. אחרי שבנימין נתניהו שילם את המחיר, הוא חוזר לקופה המרכזית ומבקש החזר. אולי אם היה נרשם לכרטיס מועדון אצל נוחי דנקנר, לא היה צריך להתאמץ כל-כך.
מלים שעפות באוויר
עיתון "גלובס" הקדיש גם אמש את כותרתו הראשית לחברת תנובה ובעליה: "אייפקס קיבלה פטור ממס על רווחיה מתנובה". אלה לוי-וינריב דיווחה כי קרן אייפקס דרשה וקיבלה מרשות המסים בישראל "התחייבות למתן פטור מלא מתשלום מס בישראל בעת מימוש אחזקותיה בתנובה", פטור בשווי של מאות מיליוני שקלים.
לוי-וינריב כותבת כי המדיניות המוצהרת של רשות המסים כוללת מתן פטור למשקיעים זרים על רווחי הון בישראל, אך "למדיניות הפטור האמורה קיים חריג: הפטור לא ניתן ואינו יכול להינתן לאזרחי ותושבי ישראל או לחברות הרשומות בארץ". תנובה, מזכירה לוי-וינריב, "נרכשה על-ידי אייפקס ומבטח-שמיר באמצעות תאגידים ישראליים שהוקמו לצורך כך".
במקביל ממשיך "גלובס" לעקוב מקרוב אחר מה שהוא מכנה "הקרב על הקוטג'". בכפולה הפותחת של העיתון מדווחת מיכל רז-חיימוביץ' כי מעדני החלב התייקרו ב-40% בתוך שלוש שנים. עוד בעיתון, אילנית חיות מראיינת סדרן מוצרים של חברת תנובה שאומר לה: "אני עובד כבר ארבע שנים ומקבל 20.7 שקל לשעה. המשכורת החודשית שלי היא בין 4,300 ל-4,500 שקל בחודש, וממנה אני צריך לפרנס משפחה עם ארבעה ילדים. [...] הם רוצים להרוויח ממני כמה שאפשר ולא אכפת להם ממני. סתם סדרן. אם ילך, יבוא אחר במקומו. והם טוענים שדואגים לי. איך? שידאגו בכסף, במשכורת, כי אני רוצה להתפרנס. דואג לי? אלה רק מלים שהם מעיפים באוויר וזהו". דפנה הראל-כפיר פונה לקוראים בטור פרשנות תחת הכותרת "הצלחת החרם תלויה רק בכם" (ב"הארץ" קורא יאיר שלג להחרמת תוכניות הריאליטי בטלוויזיה).
"כלכליסט" ו"דה-מרקר" בוחנים שווקים אחרים. "תחרות במלכודת", היא הכותרת לבדיקה מקיפה של "כלכליסט" את השווקים שבהם "הצרכן הישראלי משלם מכיסו על העדר תחרות במשק". "דה-מרקר" מקדיש את הכפולה הפותחת והכותרת הראשית למחירי הפירות ("זינוק של עשרות אחוזים במחירי הפירות בחמש שנים").
הקהל כנתון
כתבת השער במוסף "גלריה" של "הארץ" מוקדשת הבוקר לאנסמבל תיאטרון הרצליה. "אופירה הניג, המנהלת האמנותית של אנסמבל הרצליה, יצרה תיאטרון אחר מזה שמוצג על רוב הבמות כיום. הקהל מיעט לבוא. אופירה הניג פוטרה", לשון כותרת המשנה לכתבה מאת ציפי שוחט.
פרופ' גד קינר אומר לשוחט: "קהל אינו נתון שצריך להיכנע לו. רוב התיאטרון הישראלי, המנסה לרצות את קהלו בכל מחיר, כבר השחית דורות של צופים, ששוב אינם מסוגלים למאמץ אינטלקטואלי ורגשי בתיאטרון ומחפשים ואף מוצאים בו המשך של ההיצע הוולגרי במדיה האלקטרונית". מנגד, שוחט מציינת כי "ההוצאה הממוצעת של התיאטרון על כל מבקר ב-2008 הסתכמה ב-696 שקל. בתיאטרונים אחרים, לעומת זאת, נעה ההוצאה הממוצעת למבקר באותה שנה בין 73 שקלים ל-252 שקל".
"איך קרה שעשייה מעניינת, שמרכזת אנשים טובים וזוכה להערכה אמנותית בארץ ובחו"ל, לא 'משתווקת' מעצמה?", שואל מיכאל הנדלזלץ בטור נלווה. "איך קרה שאין כמה אלפי צופים בכל הארץ שקיומו של האנסמבל הזה יהיה חשוב להם כדי ליצור תחושה של ביקוש ותסיסה אמנותית? איך קרה שהאנסמבל, שכביכול עשה לו שם, לא עשה לו קהל?". אחת התשובות שלו היא ש"במציאות התיאטרונית הקיימת, הספוגה ומורעלת בשיווק ובמסחריות של התיאטרון, אי-אפשר לחיות בבועה וליצור בלי להשקיע הרבה ביצירת סביבה תומכת, שתאמין בך ותלך איתך. [...] הכישלון של הניג (ותבורי ורול לפניה) היה בכך שלא השקיעו במשהו שהם במובן מסוים סולדים ממנו: הכשרת הלבבות, יצירת הגייסות המקומיים".
"אתה חושב שהשפה העברית נעשית ענייה יותר עם השנים?", שואלת נועה לימונה את עוזי אורנן במדור "חמש שאלות" שמתפרסם במוסף "ספרים" של "הארץ". אורנן משיב כך: "מדברים על דלות, וזה נכון שיש באוצר המלים המון מלים יפות שכבר לא משתמשים בהן. למשל, אפשר ללבוש בגד, לנעול לנעליים, לחבוש כובע ולהרכיב משקפיים, וזה נחמד, אבל אפשר גם לומר זאת בדרך פשוטה, עם פועל אחד, פועל המעשה, וזה לא יהיה סוף העולם. גם אם מספר המלים בשפה יצטמצם, לא נפסיד אינפורמציה, ואת הביטויים המיוחדים אפשר להשאיר לשימושים הספרותיים. הדקות בשפה נעשית כשיש הבחנה בין מלים שהן קרובות זו לזו, אבל כל אחת מהן מתייחדת למשהו אחר, ולא כשמדובר באיזה ניב יפה, שמשתמשים בו בתור קישוט".
ענייני תקשורת
תומר זרחין מדווח ב"הארץ" כי זה שנתיים מוחזק בכלא סהרונים עיתונאי מגמביה בשם בובקר סיסאיי. על-פי דיווחו, במשרד הפנים סבורים כי מדובר במתחזה שמבקש מקלט בישראל באמצעות תעודות עיתונאי מזויפות.
ב"דה-מרקר" מתפרסמת ידיעה מאת שני מזרחי ולפיה רואה-חשבון גרשון נוימן נדון אתמול ל-22 חודשי מאסר באשמה שלקח לכיסו חלק מתשלומי המע"מ של לקוחותיו. אחד הלקוחות שכספיו נגזלו, מדווח, הוא עיתון הילדים "אצבעוני".
עוד ב"דה-מרקר", ידיעה מאת רוני ליין ולפיה אתר ynet מנהל מגעים לכניסה לתחום הסרטים בהזמנה ישירה.
איתמר זהר מדווח ב"הארץ" על מפיקים בהוליווד שרוכשים מעיתונאים זכויות להפקת סרטים על ג'וליאן אסאנג'. הידיעה של זוהר היא ידיעה מעובדת, המסתמכת על דיווח שפורסם ב"פייננשל טיימס". תמצית הידיעה של "הפייננשל טיימס" פורסמה אתמול בעיתון "גלובס", בעל הזכויות לתרגום ופרסום תכנים מהעיתון העסקים הבריטי. ה"פייננשל טיימס" לא מוזכר כלל בידיעה מאת זהר.
במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מתפרסמות הבוקר תוצאות השאלה היומית. "האם צריך היה לשלול את אשרת הכניסה לעיתונאים הזרים שישתתפו במשט?", נשאלו אתמול הקוראים. 77% מהעונים השיבו בחיוב.