האזור הכי מסריח בעולם

בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מדווח יוסי יהושוע כי צה"ל מתגבר את כוחותיו ביהודה ושומרון לקראת אפשרות של הסלמה אזורית על רקע ההצבעה באו"ם בסוגיית המדינה הפלסטינית. לפי הדיווח, הכוחות תוגברו בהיקף של שלושה גדודי מילואים שגויסו בשבוע האחרון. כוחות נוספים, כך מדווח, כבר בכוננות, וכמה גדודי מילואים הוכנו לאפשרות של הקפצה בעת חירום. "לכוחות בשטח הועברו אמצעים רבים לפיזור הפגנות שרכש צה"ל בשנה האחרונה", כותב יהושוע.

"הרוגים פלסטינים בהפגנות עלולים להבעיר לא רק את רצועת עזה, אלא להצית תבערה אזורית", מסביר יהושוע, ועל כן הוחלט בצה"ל להציב בכל אירוע את המפקדים בראש, "במטרה להפעיל שיקול דעת, למנוע הידרדרות, לנהוג באיפוק ולמנוע נפגעים". בצה"ל חוששים, כך מדווח, כי פעילות של גורמי ימין קיצוניים "עלולה להבעיר את השטח המתוח ממילא".

"הליגה להגנה יהודית שולחת צוותים שיגנו על התנחלויות", מדווחת דנה הרמן, כתבת "הארץ" באירופה, בשולי עמ' 9 של העיתון. לפי דיווחה, הסניף הפריזאי של התנועה מגייס בימים אלה אנשים בעלי "ניסיון צבאי" למטרת "סיוע בהגנה על ההתנחלויות". הרמן מזכירה כי הליגה להגנה יהודית היא למעשה תנועת "כך", שהוקמה על-ידי מאיר כהנא והוצאה בישראל אל מחוץ לחוק בשל היותה ארגון טרור.

דובר הארגון בצרפת, אמנון כהן, מספר להרמן כי המשלחת מטעמם תמנה חמש קבוצות בנות חמישה פעילים כל אחת, שיתפזרו בין ה-19 ל-25 בספטמבר בין חמש התנחלויות בשטחים הכבושים. "כל המשתתפים, גברים ונשים צרפתים בגילים 23–34", נכתב, "עברו אימונים צבאיים". לפי כהן, המטרה אינה להתגרות בערבים, אלא "להיות במקום במקרה שההתנחלויות יזדקקו לעזרתנו בהגנה עליהן, אם הערבים יתקפו אותן בתקופה הנוכחית המסוכנת". עוד מוזכר בדיווח כי הארגון "לא התקשה להסדיר את הפרטים הלוגיסטיים למשימה".

"מה תעשו אם ילדים ונשים ייכנסו אליכם לעופרה?", שואלים ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" עודד שלום ועקיבא נוביק את יאיר שוסהיים, רכז הביטחון של ההתנחלות. "אני לא אומר שנירה, אבל איך אנחנו אמורים לדעת מי פניו לשלום ומי לא? הרי ילדים פלסטינים בני 13 כבר רצחו בעבר. הבהרתי למח"ט שלא נסבול כניסה של פלסטינים ליישוב, אבל אנחנו כן נפעיל שיקול דעת".

"מה תעשו אם הערבים יצעדו לכאן?", שואלים שלום ונוביק את מאיר ברטלר, תושב עדי-עד, התנחלות שמכונה "מאחז". "אף ערבי לא יתקרב לכאן", משיב ברטלר. "לא ניתן לאף אחד להיכנס לאדמות שלנו, גם לא למרחק ראייה של הבתים שלנו. נעצור אותם בכל מחיר. ברגע שהם יתחילו ללכת לכיוון שלנו, ניקח את הילדים והנשים ונצעד אליהם, לכפרים שלהם".

בכפולה הפותחת של "מעריב" מדווחים אבי אשכנזי ואחיקם משה דוד על ההכנות לקראת אפשרות של הסלמה אזורית. לפי דיווחם, פקודת ההיערכות, המכונה "זרעי קיץ", כוללת הכנה "לשורת תרחישים, ובהם התמודדות עם אינתיפאדה שלישית, שתכלול התקפות ירי ומחבלים מתאבדים, ירי טילים על שטחי ישראל והתקוממות של ערביי ישראל".

בדיווח מוזכר כי המשטרה הצטיידה לקראת האפשרויות הללו ב"עשרות סוסים מבלגיה ואנגליה לפיזור הפגנות אלימות, אמצעי אל-הרג לפיזור הפגנות כמו הבואש, תותחי מים, אזעקות לפיזור מפגינים, כדורי ספוג, רימוני הלם וגז מדמיע". כמו כן הוכנה "חליפת הגנה" לכל יישוב ובסיס ביהודה ושומרון.

ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מציג אלכס פישמן את התוכנית הפלסטינית לימים הקרובים. שבתון, הפגנות המוניות שביום רביעי הקרוב יגיעו לשיא שמכונה "תהלוכת המיליון", אחר-כך הקרנות פומביות של נאום אבו מאזן ב-23 בחודש, והנפה של דגלי פלסטין בכל רחבי העולם ב-28 בחודש, המועד המתוכנן להצבעה באו"ם על המדינה הפלסטינית.

באשר להיערכות צה"ל, פישמן כותב כי "ההנחיה של הפיקוד אומרת: לסיים כל אירוע ללא נפגעים, ודאי ללא הרוגים, משום שאין דינם של פלסטינים בשטחי הגדה כדינם של סורים או עזתים החוצים את הגבול". בהמשך נמסר כי "אם יתחולל מצב קיצוני, שבו יפתיעו המונים את הצבא ויגיעו ליישוב כלשהו בלי שנבלמו בדרך, מוכן הפיקוד עם כלים כבדים – נגמ"שים ואפילו טנקים – כדי לפרוץ אל המקום בכוח ולפזר את ההמון".

בין האמצעים שנועדו למנוע מצב זה מונה פישמן שימוש בזרנוקי ה"בואש", המתיז נוזל מסריח אל עבר מפגינים, ו"השלכת שקיות סירחון מהאוויר". לדבריו, "הצבא רכש כבר 50 טון מי סירחון, וביחידות שבהן הוא מאוחסן, אגב, יש תלונות של החיילים על הריח. אם אכן תישטף הגדה בעשרות טונות של מים מצחינים, זה יהיה האזור הכי מסריח בעולם להרבה זמן". דיווחים דומים על ההיערכויות של צה"ל מתפרסמים במוסף "השבוע" של "הארץ" [אמיר אורן] ו"מוספשבת" של "מעריב" [עפר שלח].

במוסף "ישראל שישבת" של "ישראל היום" סוקר יואב לימור בהרחבה את ההכנות של צה"ל לקראת אפשרות של הסלמה באזור. בין היתר מציין לימור כי "הפריסה הנרחבת [...] תכלול גם היערכות שונה בדברור האירועים". לפי לימור, "מלקחי העבר, לרבות אירוע המרמרה, הבינה ישראל שהצד השני מוביל עליה בענק בכל הקשור להסברה: הוא מוציא חומרים מהר יותר, עושה מניפולציות בחומר, מלהיט את האווירה בקלות גם כשאין אמת מאחורי הנטען. הלקח – ערכות הסברה ניידות בכל הכוחות ובכל הגזרות".

"בכל גדוד לוחם הוכשר צלם שיקבל ערכה סלולרית, שדרכה הוא יעביר את החומרים לתל-אביב בזמן אמת. לצדו יהיו נציגי דובר צה"ל, שיצלמו גם הם ויעבירו את החומר באמצעות לוויין. המטרה היא שכל החומר יצטבר ויופץ לכלי התקשורת בתוך 15–30 דקות מרגע שצולם. כך, מקווים בישראל, יצומצמו המקרים שבהם יצליחו הפלסטינים לעשות מניפולציות הסברתיות שעלולות לדרדר את המצב בשטח".

מבין כל העיתונאים שכותבים על ההכנות לקראת התחממות רבתי בעימות בין יהודים לפלסטינים, בולט דיווחו של אבי יששכרוף, המתפרסם בכפולה הפותחת של "הארץ". ייחודו של הדיווח: הוא מתבסס על סיור שערך הכתב ברמאללה.

"ברמאללה רוצים שקט, לא עוד אינתיפאדה", מבשרת כותרת הדיווח. "הלקח מהאינתיפאדה האחרונה נצרב היטב בתודעה הפלסטינית", כותב יששכרוף, "אך עימו גם ההבנה שמעתה על הפלסטינים להתמקד במאבק עממי נוסח האביב הערבי: תהלוכות, הפגנות ואולי זריקת אבנים פה ושם, אך ללא ירי, מחבלים מתאבדים או פיגועים נוסח שנת 2002".

יששכרוף משוחח עם עיתונאי פלסטיני "שנחשב מקורב לפת"ח", ושומע ממנו שלא צפויים "לא אינתיפאדה ולא בטיח". לדבריו, כוחות הביטחון הפלסטיניים ימנעו זריקת אבנים ואפילו "זריקת ורדים" על ישראלים. לפי יששכרוף, עמדה דומה נשמעת "בכל מקום ברחבי הגדה". יששכרוף משוחח עם נאג'י אבו-חמד ממחנה הפליטים אל-אמערי. אבו-חמד, "פעיל פת"ח בולט עוד לפני האינתיפאדה הראשונה", אומר לו: "אנחנו לא מעוניינים באינתיפאדה. [...] היום האינטרס הפלסטיני הלאומי הוא לא להסתבך באלימות".

ההכנות המדוקדקות למקרה הגרוע ביותר עשויות למנוע גם את המקרה הקל ביותר, אך אפשר גם שתהיה להן תוצאה אחרת. בעמ' 8 של "הארץ" מדווחת עמירה הס על עדותו של חייל מילואים ששירת בנבי סאלח, שם מתקיימות מדי שבוע הפגנות נגד השתלטות מתנחלים והמינהל-האזרחי על המעיין של כפרי הסביבה.

"מה שהכי גרוע זה שבסוף החייל מגיע לזירה, והמצב לא חמור כפי שהתכוננו לו. באים, ממלאים את האפוד במטולים, ברימוני גז, ולבסוף – מגלים מציאות שכלל לא מצריכה את השימוש בהם. התסכול גדול, ומתחילים לירות סתם", מצוטט החייל.

"[...] אנחנו עם אמצעים לפיזור הפגנות, ופשוט מחכים שיקרה משהו. ואז מתחיל מה שאני קורא לו 'ירי שעמום'. אתה עומד בחום כבד של יולי, על גג בית. אין לך צל, השעה עשר וחצי, אחת עשרה וחצי, לא קורה כלום. פתאום רואה מאחורי איזה עץ מישהו עומד. אין לו אבן ביד, כלום. אבל אם הוא עומד מאחורי עץ, הוא מסתתר, וזו סיבה מספיק טובה לירות עליו. [...] ומג"ב – הם עומדים ויורים גז עם רובה שיש בו שישה מטולים, עומדים למטה ויורים כל הזמן, כדי שכלום לא יתחיל. לא לתת אפשרות אפילו להתחיל באיזשהו סוג של מחאה".

האמת

הכותרות הראשיות בכל עיתוני הבוקר מוקדשות להחלטתו של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, לנאום מול העצרת הכללית של האו"ם לקראת ההצבעה על מדינה פלסטינית.

ב"ישראל היום" לא מתבלבלים ולא מתחכמים. "רה"מ: אסע לאו"ם להשמיע את האמת" היא הכותרת הראשית של העיתון. "להציג את האמת" היא הכותרת שפרושה לרוחב הכפולה הפותחת. "החלטתי לנסוע לשם לא כדי לקבל תשואות, אלא כדי להשמיע את האמת לכל אומה שתרצה לשמוע את האמת", מצוטט נתניהו בפסקת הפתיחה של הדיווח מאת שלמה צזנה ודניאל סיריוטי.

"הקרב באו"ם אבוד, אבל יש חשיבות לתוצאה", כותב דן מרגלית בטור פרשנות נלווה, שבו לרגעים נדמה כי הוא מותח ביקורת על ראש הממשלה. "אם מדינות אירופה ואוסטרליה וקנדה ידללו את ההצעה שתאושר", מסביר מרגלית, "כי אז יישאר סדק לנסות את ההידברות בעתיד. אך אם יתעקשו הפלסטינים על גבולות 1967, כי אז תימצא הוכחה נוספת שנטשו את ההידברות והם חותרים לכפות על ישראל הסדר בעייתי".

הכותרת הראשית של "מעריב", "אבו-מאזן הוא לא בן-גוריון", מצטטת "מקורבים" של נתניהו הנמצאים "בסביבתו". אלי ברדנשטיין מביא מדבריהם: "צריך להגיד את הדברים, גם אם הם לא נוחים. בסוף יש את האמת שלנו ואת צדקת הדרך, והיא הבסיס לקיומנו בישראל". אותם "גורמים" מתארים את הצעד הפלסטיני באו"ם כ"הצהרה חלולה". לדבריהם, "מסתבר שאבו-מאזן הוא לא בן-גוריון. הוא לא באמת מחפש פשרות ואינו מעוניין לבנות מדינה פלסטינית מלמטה, אלא מחפש הישג שהוא הצהרתי בלבד". לא נמסר אם לדעת המקורבים נתניהו הוא בן-גוריון.

ב"ידיעות אחרונות" מקבלים את החלטת נתניהו לנאום באו"ם בביקורת. "טעות, טעות, טעות", מגדיר זאת נחום ברנע, בטור שתמציתו מתפרסמת בשער העיתון, לצד הכותרת הראשית. לפי ברנע, "אם נתניהו מבקש לנצח על המאבק למען ישראל, הזירה האמיתית לא נמצאת בניו-יורק, במסדרונות המרופדים של בניין האו"ם, אלא בין ירושלים לרמאללה, בין ירושלים לאנקרה, לקהיר, לעמאן".

בכפולה הפותחת של העיתון מתפרסם גם טור מאת שמעון שיפר, אף הוא ביקורתי כלפי נתניהו. "למען האמת, אם הוא נוסע עד ניו-יורק כדי לומר את האמת שכבר מוכרת היטב לפלסטינים ולקהילה הבינלאומית, ולפיה הוא מוכן שלצדה של ישראל תקום מדינה פלסטינית, אך בלי להתייחס לשאלה היכן תקום אותה מדינה – מוטב שיישאר בבית".

המאבק

וכעת – חידה. היכן מתפרסם הטקסט הבא: "שנים על גבי שנים מוביל עיתון זה את המאבק בעוני ובאי-שוויון בישראל. הדו"ח המהפכני של קבוצת פרופסורים לכלכלה ולחברה מאוניברסיטת תל-אביב, שהוגש לפני למעלה מעשור לממשלת ברק ובו הנתונים הזועקים הראשונים על ממדי העוני והפערים, פורסם לראשונה ב-XXXXX. גם הנתונים הראשונים על היות ישראל מדינה חריגה לרעה בכל הממדים החברתיים מול מדינות החברות ב-OECD פורסמו קודם כל אצלנו. דו"חות העוני הקשים של הביטוח-הלאומי סוקרו בהרחבה בעיתון זה – לעתים לפני שהוגשו לציבור – וזכו לליווי וניתוח של צוותי כתבים ופרשנים.

"XXXXX היה הקול הבודד שהתריע על ההשלכות החברתיות הקשות של מדיניות הקיצוצים הסוציאליים של נתניהו כשר האוצר בשנים 2003–2005. קול בודד כי השיח החברתי לא היה אז באופנה. ממשלה קטנה היתה באופנה. [...] הזהרנו גם מפני התוצאות הקשות של רפורמת בכר על המשפחה הממוצעת בישראל, שתממן באמצעות קופות הגמל שלה [...] את ההשקעות המסוכנות של מי שנקראו לימים טייקונים. בשנה שקדמה למשבר הפיננסי פירסמנו כאן מאמרים רבים שצפו את פני הנולד, כולל מפולת בנדל"ן באמריקה ואת סופו של 'משחק הפירמידה' בוול-סטריט. עם פרוץ המשבר פורסמו מעל דפי העיתון עשרות כתבות, מאמרים, ביקורות ספרים וראיונות שהצביעו על הכישלון המהדהד של הקפיטליזם שלוח הרסן ורודף הבצע".

"[...] העיתון הזה ליווה את המחאה החברתית מיום התפרצותה וחיזק את ידיה, אך בלי סגידה עיוורת. בעיתוננו נערכו ההשוואות האמינות הראשונות של מדדי יוקר המחיה וכוח הקנייה בישראל מול מדינות מפותחות אחרות. [...] לא נותר אלא לומר למי שמגלים לפתע פתאום את האי-שוויון העמוק בחברה הישראלית: ברוכים הבאים, אבל איפה הייתם אתם כשאנחנו צעקנו? איפה הייתם כשניתחנו ופירשנו והתרענו? נראה שלא היה אכפת לכם. באוזני עוד מהדהדות מחיאות הכפיים הנלהבות למהפכה התאצ'ריסטית שהובילו שר האוצר האידיאולוגי נתניהו בשנים 2003–2005 ושר האוצר הגנב הירשזון שבא אחריו".

מי שניחש שהעיתון שבו התפרסם טקסט זה הוא "המאבק", העיתון של תנועת מאבק-סוציאליסטי, טעה. מי שניחש שמדובר ב"ידיעות אחרונות" זוכה במנוי חינם (בתשלום דמי משלוח בלבד) ל"ישראל היום".

הפרשן הכלכלי הבכיר של "ידיעות אחרונות", סבר פלוצקר, חתום על הטקסט הזה, שמתפרסם במוסף "ממון". בלי לנקוב בשמות, אפשר להבין שפלוצקר מתייחס בטקסט אל מערכת עיתון "דה-מרקר" ובכירי כותביה.

עוד קודם לכן מסביר פלוצקר במדורו מדוע האשמה בזינוק הנורא באי-השוויון במדינת ישראל אינה של בעלי ההון או הקפיטליזם הישראלי, אלא של המדיניות הכלכלית של ממשלות ישראל מאז שנת 2001, שאיפשרה ואף יצרה את הגדלת הפערים. "הממשלות איבדו את הצופן המוסרי שלהן", כותב פלוצקר ומוסיף: "אם ועדת טרכטנברג תתעלם מכך, היא תחטא למשימתה ותבגוד בשליחותה".

בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" מדווח פלוצקר על (הגרסה המעודכנת של) ההמלצות שתגיש ועדת טרכטנברג. הכותרת מבטיחה "30 מיליארד לשינוי חברתי". לפי פלוצקר, סכום זה הוא "התקציב הכולל של חבילת הצעדים שתציע ועדת טרכטנברג לממשלה", בתוכנית שתתפרס על פני חמש שנים.

"מנין ליטול את המיליארדים הנחוצים למימוש המחאה החברתית? המצע קצר מהשתרע והמסכה צרה מהתכנס. ניפגש כאן מחר", הבטיח אתמול פרשן "ישראל היום" דן מרגלית, והיום הוא מקיים. במדורו הקבוע במוסף "ישראל השבוע" טוען מרגלית כי "קיצוץ תקציב הביטחון במזרח התיכון ששמיו מקדירים הוא מעשה חסר אחריות ברמה של חיים ומוות".

במקום זאת הוא מציע את החלופות הבאות: "פיזור משטר הטייקונים והפירמידות"; "צמצום מרחיק לכת בקצבאות לחרדים ולערבים"; "הסתערות על מאגרי הכסף השחור"; העלאת מסים ישירים אם יש הכרח". לפי מרגלית, "כל זה יספיק למטרות המחאה הטובות".

פלוצקר מספק תשובות שונות, למעשה הפוכות, למקורות המימון: ביטול והפיכת הפחתת המסים הישירים ומסי החברות; החזרת "המס המקביל" שמשלמים מעסיקים עבור ביטוח הבריאות של עובדיהם; וקיצוץ של 2.5 מיליארד בתקציב הביטחון.

בהמשך משווה פלוצקר את ההמלצות הללו להמלצות של צוות המומחים המייעץ למארגני המחאה (צוות ספיבק-זעירא). במקום 30 מיליארד על פני חמש שנים, 20 מיליארד על פני שלוש. "בצד המיסוי", מדגיש פלוצקר, "אין הבדלים משמעותיים בין צוות המחאה לצוות טרכטנברג. אין גם הבדלים בהמלצות המוסדיות והחוקיות. בשורה התחתונה נראה כי הפערים בין שני הצוותים ניתנים לגישור".

הכותרת הראשית של "גלובס", אגב, היא "מנהיגי המחאה דוחים את המלצות צוות טרכטנברג: 'זה לא רציני'". ככל הנראה, הדחייה נוגעת להדלפות הקודמות על מסקנות הוועדה, לא להדלפות החדשות שהגיעו לידיו של פלוצקר.

ב"דה-מרקר" משווה אורן מג'ר בין ההמלצות של ועדת טרכטנברג לאלו של צוות ספיבק-יונה. "ההמלצות המסתמנות של שתי הוועדות משקפות פער גדול ביחס להבנתם את עומק ההזנחה של החברה הישראלית והכסף הפנוי העומד לרשות הממשלה כדי לשקם אותה", נכתב בכותרת המשנה לכתבה. גם כאן ההשוואה מתבססת על ההדלפות הקודמות. בעמודי החדשות של "הארץ" מדווחים אסף שטול-טראורינג, אילן ליאור ועוז רוזנברג כי יו"ר הוועדה, פרופ' מנואל טרכטנברג, הכחיש אמש את הדיווחים על ההמלצות המסתמנות. ההמלצות של ועדת טרכטנברג אמורות להיות מוגשות באופן רשמי ב-26 בספטמבר. אולי עד אז הן תשתוונה להמלצות ספיבק-זעירא.

בינתיים ב"גלובס" מדווחים סטלה קורין-ליבר ויובל אזולאי כי ועדת טרכטנברג מתכוונת להמליץ, בין השאר, על פירוק מונופול המלט של חברת נשר מפעלי מלט ישראליים, שבשליטת נוחי דנקנר. "לתנאים המונופוליסטיים ולהגנה המוגברת והמתמשכת שמקבלת נשר מפני יבוא מלט יש השפעה על מחירי הדיור", מוסבר. "[...] רמת הריכוזיות הגבוהה בשוק הישראלי מביאה לעלייה במחירי המלט ומוצריו".

בעיתון "מעריב", שכמו מפעלי נשר גם הוא בשליטת דנקנר, אין הבוקר כל דיווח בעמודי החדשות על המלצות טרכטנברג או כל צוות אחר, אם כי מתפרסמת ידיעה מאת עמרי מניב ויוסי אלי על מחאה שפרצה בעקבות תליית כרזה עם דיוקנו של צ'ה גווארה בבית-הספר בויאר בירושלים. "צעירים נלהבים רבים אינם מודעים תמיד למעשיו הרצחניים", מסבירים שני הכתבים.

לפי דיווחם, תלונות על הכרזה הגיעו אל "התנועה הליברלית החדשה" והועברו אל שר החינוך גדעון סער. "תנועות השמאל הקיצוני המיוצגות על-ידי דמותו של רוצח ההמונים צ'ה גווארה, לא יעלה על הדעת כי יקבלו ייצוג בשטח בית-הספר, האמור להימנע ולמנוע הסתה פוליטית בשטחו", מצוטטת בידיעה הפניה לשר. "הקטע בצ'ה גווארה זה שהוא סמל למהפכה, לאו דווקא אם אנחנו מסכימים למה שייצג", מצוטט אחד התלמידים בבית-הספר.

בפתח המוסף "עסקים" של "מעריב" מתייחס יהודה שרוני אל ההמלצות הצפויות של ועדת טרכטנברג. בפסקאות המוקדשות לשינויים בתחום הדיור לא מוזכרת כוונה לפרק את מונופול המלט של נשר.

ענייני תקשורת

במדור חדשות החוץ של "הארץ" מדווח [ללא קרדיט] כי רשות השידור הרוסית צינזרה השבוע מערכון סאטירי שבו הושם ללעג כשרון הריקוד של הנשיא מדבדב. "מהקרמלין נמסר כי לא ברור מדוע צונזר המערכון, ולשכת הנשיא מסרה כי אין לנשיא בעיה עם חיקויים שלו", מדווח.

על פני מרבית עמ' 11 בקונטרס החדשות של "ישראל היום" מדווח ערן סויסה על "הסלמה נוספת בסכסוך בין 'ידיעות אחרונות' לזכיינית ערוץ 2 קשת". לפי הדיווח, כתבת השער במוסף "7 לילות", הרואה הבוקר אור, שעניינה מתמודדת בתוכנית "כוכב נולד", היא "כתבה שלילית" ש"עוסקת בקשת ומתפרסמת ללא הגילוי הנאות הנדרש בדבר התחרות העסקית בין קבוצת 'ידיעות אחרונות' לקשת, אף שזה הועבר במסגרת תגובת קשת". במוסף "ישראל שישבת" של "ישראל היום" כתבה מאת נעמה לנסקי על משתתף בתוכנית אחרת של הזכיינית קשת, "מאסטר שף". לא יהיה מוגזם להגדיר כתבה זו כ"חיובית".

כל העיתונים יוצאים הבוקר במהדורות עבות במיוחד, לרגל ריבוי המודעות לקראת החגים. בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" מדווח [ללא קרדיט] כי גם העיתון "וסטי", השייך לקבוצת "ידיעות אחרונות", יוצא היום במהדורת ענק בת 476 עמודים. לצד ראיונות, בלעדיים, מובטח שהקוראים ימצאו במהדורה "טיפים לחג, אופנת חורף, דיאטות חדשות ומומלצות מצרפת ותחזית אסטרולוגית לשנה החדשה".