שליח העיתון

זו השנה השלישית ברציפות שעיתון "הארץ" מעביר את עמודי החדשות שלו לידי סופרים ומשוררים, לרגל פתיחת שבוע הספר העברי. השנה מתהדר מיזם "'הארץ' של הסופרים" ברשימות מאת 53 סופרים ומשוררים, כך לפי הכתוב בראש שער העיתון.

מה שהיה אך לפני שנתיים יוזמה חדשנית שכמוה לא ראתה העיתונות הישראלית מימיה, מה שהיה לפני שנה רגע מבחן (הגיליון המיוחד יצא ימים אחדים לאחר אירוע חדשותי דרמטי – השתלטות כוחות צה"ל על המרמרה תוך קרב שהסתיים בהריגת כמה מהנוסעים), מקבל השנה נופך שגרתי יותר. מיזם המחווה לשבוע הספר העברי הפך למסורת מבורכת, והקורא, שהתלהבותו מעצם הרעיון שככה מעט ("זה בכלל מועתק מ'ליברסיון'!"), מתפנה לבחון את התוצאה ביחס לגליונות עבר וביחס לציפיותיו.

מעניין לקרוא את גליון "הארץ" הבוקר לאור ממצאי המחקר שביצעו ד"ר צבי רייך מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב וד"ר הגר להב מהמכללה האקדמית ספיר על הגליונות הקודמים של המיזם. השניים בחנו לעומק את הליך ההפקה הייחודי של גליונות "'הארץ 'של הסופרים", וביקשו לסמן את הטריטוריה שאליה לא העזו, או לא הצליחו, הסופרים להיכנס. במלים אחרות, נעשה ניסיון להגדיר את שטח הפעולה שבו לעיתונאי המקצועי יש עדיין בלעדיות, למרות העזרה יוצאת הדופן שקיבל הסופר מצוות ההפקה בעיתון.

אחת ממסקנות המחקר היתה כי לעיתונאי המקצועי יכולת לדווח על אירועים שבהם לא נכח באופן אישי. דפדוף זריז בגליון "'הארץ' של הסופרים" הנוכחי מעלה את הרושם שרוב מוחץ מהידיעות הכלולות בו הן פרי פגישה בין סופר לאישיות, התרשמות של סופר מאירוע שבו נכח, או רשימות דעה מאת סופרים בולטים על נושאים משתנים. לא בדיוק מה שרוב הקהילה העיתונאית, כפי שעולה ממחקר אחר של השניים, היה מגדיר כ"עיתונאות".

את הכותרת הראשית של גליון "'הארץ' של הסופרים" הנוכחי מספק, כמו בגיליון הראשון, הסופר אתגר קרת, שהתלווה לנסיעת בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, לאיטליה. תחת הכותרת "נתניהו: זהו סכסוך בלתי פתיר" מתפרסמת רשימה יפה של קרת על בני-אדם ויחסי עיתונאים-פוליטיקאים. קרת מעניק משמעות חדשה למה שמכונה בדרך כלל "שליח העיתון לפמליית ראש הממשלה", מגלה כלאחר יד כיצד חולל את כותרת הבונגה-בונגה שיצאה מפגישת נתניהו עם סילביו ברלוסקוני, מתרשם לחיוב מנתניהו האיש ולשלילה מהעובדה שהוא ראש ממשלת ישראל.

"הדובר מבקש לדעת מראש איזה שאלות אני מתכונן לשאול", כותב קרת ברשימתו. "אני לא מופתע. בכמה שעות שביליתי כאן כבר הבנתי שבדיאלוג בין עיתונאי לראש ממשלה אשר מרגיש רדוף על-ידי התקשורת, הפחד משאלה שאינה במקומה גדול כמעט כמו מזה שאצליח להכניס לחדר נשק". בכלל, כמה וכמה מהידיעות בגליון "'הארץ' של הסופרים" עוסקות לא רק במושאי הסיקור, אלא גם במסקרים שפוגשים הסופרים והמשוררים במשימותיהם.

כותרת נוספת שנבחרה להגיע לשער העיתון מספקת הסופרת נורית גרץ – "מסמכי ויקיליקס חושפים את עמדת ארה"ב על ליברמן: 'מחרחר מלחמה'". גרץ משווה בין עמדותיו של שר החוץ, שקיים אתמול מסיבת עיתונאים, ובין עמדות העולם כלפיו, וזאת על סמך מסמכי מחלקת המדינה האמריקאית, שהודלפו לאתר ויקיליקס ומשם הגיעו לכתב העיתון יוסי מלמן.

גרץ כותבת כי היא "נוברת בהם [במסמכים] ומפענחת אותם בעזרתו [של מלמן]". בפועל, מרבית הידיעה מורכבת מציטוטים ביקורתיים על שר החוץ של מדינת ישראל, כפי שנכללו במברקים שונים שהודלפו לוויקיליקס. מלמן היה יכול לכתוב את הידיעה בעצמו, גם אם לא היה מגיע בפסקה הסופית לתובנה שמחברת בין סארטר, הגיהנום ושר החוץ של מדינת ישראל.

אשכול נבו כותב על צפייה בערוץ אל-ג'זירה, שמעון אדף נפגש עם השחמטאי בוריס גלפנד, אבל יש בגיליון גם רשימות שעונות על הגדרה מסורתית יותר של "עיתונאות". איכשהו יצא שרבות מהן קשורות בפלילים: ליעד שהם ביקרה בלוד וברמלה בעקבות מעשי רצח שהיו באזור; מאיה ערד מדווחת ממשפטו של דומיניק שטראוס-קאהן, המואשם בניו-יורק בנסיון אונס ותקיפה מינית; יהודית קציר כותבת על ישיבת בית-המשפט שבה ניתן גזר הדין של רוני רון ומארי פיזם. שוב מתבלט הקשר בין המיזם האליטיסטי של "הארץ" ובין ידיעות הצבע של הטבלואידים.

עמוד שלם מוקדש לדיווחה של אדיבה גפן ממשפטו של ראש ממשלת ישראל לשעבר אהוד אולמרט. את המשפט הזה מכסים באופן שוטף כל העיתונים. ב"ידיעות אחרונות" נוטים שלא להבליט את הביקורת שמוטחת בראש הממשלה לשעבר; ביתר העיתונים (ובעיקר ב"ישראל היום") עושים ככל יכולתם כדי להבליט את הביקורת על האיש. "מעריב" הוא העיתון היחיד שמקפיד ללוות את דיוני המשפט לא רק בידיעות חדשותיות יבשות, אלא גם ב"יומן משפט" שעליו חתום נועם שרביט. זהו שירות חשוב למי שרוצה להתעמק במשפט חסר התקדים הזה, ויש לשבח את "מעריב" על ההתעקשות להקדיש שטח מקונטרס החדשות המצומצם שלו לפרשנות משפטית.

הבוקר כותב שרביט על שאלות ראשונות שהפנו השופטים יעקב צבן ומוסיה ארד אל הנאשם: "השופטים נזהרו מלהעיר הערות המעידות על גיבוש דעה, אך ככל שניתן היה להתרשם מהבעות פניהם, הרושם הוא שלעתים הם התקשו לקבל את הסבריו של אולמרט". גם גפן מתרשמת מהבעות פניהם של הנפשות הפועלות, בעיקר מהבעותיו של אולמרט. "מדי פעם אני רואה אותו מתבונן בתובע", היא כותבת. "מעיניו ניבט מבט קשה, חוצב שיש, מפורר סלעים". נוסף להתרשמויות חיצוניות, שרביט מספק פרשנות משפטית. נוסף להתרשמויות חיצוניות, גפן מספקת פרשנות אנושית.

תחת הכותרת "הוא לוחש, תוקף, מתפתל, משעשע" מתארת גפן את מתן העדות של אולמרט, אבל לא רק. "במשך יומיים, שבהם לא עזבתי את אולם בית-המשפט המחוזי בירושלים אפילו לדקה, ניתן לומר שהדרמה הגדולה ביותר התרחשה כאשר ביקש התובע במשפט, אורי קורב, מכבוד השופט יעקב צבן, מחזיק השלט של המיזוג, להגביר את החימום. פרץ ויכוח בשאלה האם דיבר הפרקליט הנכבד לשון סגי נהור, באירוניה או שבאמת קר לו לפרקליט באמצע יוני", היא כותבת. את אולם בית-המשפט היא מדמה ל"טרמינל שהוכרזה בו שביתה. מזוודות ענק רחבות ירכיים וגדושות של הפרקליטים, מצד ההגנה והתביעה, חוסמות את המעברים".

כתיבה משוחררת במיוחד, ורשימה מומלצת לקריאה, מספק יעקב ביטון, שהתלווה לביקורו של נשיא המדינה שמעון פרס במועצה המקומית חורה. כרגיל, דיווחי הבורסה [אלכס אפשטיין] והמכתבים למערכת [אברי הרלינג] מומלצים גם הם.

עוד הערה על "'הארץ' של הסופרים"

כל המודעות בגיליון המיוחד של "הארץ", עד כפולת האמצע וכולל כל כפולת האמצע, הן מטעם בנק הפועלים.

חוטאים בכתיבה

"ידיעות אחרונות" ו"מעריב" חוגגים אף הם את פתיחת שבוע הספר העברי. המחצית העליונה של שער "ידיעות אחרונות" מוקדשת לקידום החגיגה של העיתון. לאורך כל העיתון ומוספיו שזורים ציטוטים בני שורה או שתיים מספרים שונים, בדומה למחווה היפה שהעניק העיתון למשוררת לאה גולדברג לפני זמן לא רב.

המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מוקדש אף הוא לספרות. קוראים נבחרים וכתבי העיתון כותבים על "הספרים ששינו את חיי". נשיא המדינה שמעון פרס, שתצלומו קורא ספר מופיע גם בשער קונטרס החדשות של העיתון, פותח את המוסף עם רשימה של כמה וכמה ספרים ששינו את חייו. כתבי העיתון מסתפקים בהמלצה על ספר אחד בלבד. יוצא דופן הוא יאיר לפיד, שמסונף לקבוצת הנבחרים וזוכה להמליץ על מספר רב של ספרים ששינו את חייו. דב איכנולד, מנכ"ל הוצאת ידיעות-ספרים, מפגין רוחב לב וממליץ על ספר אחד שראה אור בהוצאתו וחמישה שראו אור בהוצאות אחרות. כתב הרכילות צחי קומה מגיש לקוראים את המלצות הקריאה של ידוענים. מדורו נפתח בהמלצתה של הדוגמנית והשחקנית רותם סלע על ספרו של יאיר לפיד, "זכרונות אחרי מותי".

גם חלק מהמוסף "זמנים מודרניים" של "ידיעות אחרונות" מוקדש לשבוע הספר. לצד כתבה על נשים שנועלות נעלי עקב גם בביתן, מתפרסמת כתבה מאת מירי בן-דוד ליוי על ישראלים שאינם נוהגים לקרוא ספרים. חוזה כרמלוס מרחובות, שחיבר כמה ספרי ילדים, אומר: "אני לא קורא הרבה ספרים כי לדעתי רובם מופנים לנשים, עוסקים ברומנטיקה. מה הספר יכול להועיל לי? במה הוא יכול לחדש לי? מה הוא יכול ללמד אותי שאני לא יודע ושלא אוכל ללמוד בדרך אחרת, כמו אינטרנט?".

"מעריב", שחילק אתמול מוסף מיוחד לכבוד שבוע הספר, מקדיש הבוקר את הכפולה השנייה בקונטרס החדשות לאירוע. על שער עיתון "מעריב" מודפסת (במלואה!) ידיעה מאת בן כספית, על ניסיון של מארגני "ועידת הנשיא" להושיב לדיון משותף את גבי אשכנזי, יובל דיסקין ומאיר דגן.

הניסיון כשל, מדווח כספית, משום שהשלושה סירבו לבקשה. דגן אמר שאינו מעוניין להיקלע לעימות עם פוליטיקאים, דיסקין אמר שאינו מעוניין להופיע זמן כה קצר לאחר פרישתו, ואשכנזי סירב ללא סיבה מובהקת.

אם זו התוצאה ואלה ההסברים, מה העניין העיתונאי המצדיק את פרסום הידיעה בהבלטה כה גדולה? כספית תוהה אם ניתן לחלץ מהסירובים מסקנה כי "הוכרזה הפסקת אש ונתניהו וברק יכולים לנשום לרווחה", אך מיד שולל זאת, כך שגם סברה זו אינה מצדיקה את הפרסום המלא בשער העיתון. אולי זהו ניסיון של כספית, לרגל פתיחת שבוע הספר העברי, לחבר סיפור קצר נטול פואנטה.

"מעריב" נמנה עם קבוצת אי.די.בי

מרבית עמ' 5 במוסף "עסקים" של "מעריב" מוקדשת לניגוח שר התקשורת משה כחלון, חביבם של אנשי "דה-מרקר". תחת הכותרת "הפלונטר של משה כחלון" כותב הדר חורש כי "שר התקשורת משה כחלון מסרב להציג ראיות לטענות אותן העלה שלשום בראיון לערוץ 2, לפיהן חברות הסלולר איימו על אמצעי תקשורת בניסיון להניא אותם מתמיכה בהחלטות משרד התקשורת" (תזכורת לפלונטר של "מעריב": לנוחי דנקנר, הבעלים של העיתון, יש גם חברת סלולר. סלקום שמה).

בטור פרשנות נלווה תוהה חורש, "ממה בורח כחלון?". חורש כותב כי "מנהלי חברות הסלולר ידעו שלא ניתן לשחד את העיתונות או לאיים עליה כדי שתיטה לטובתם, ולכן איש מהם לא איים ב'חרם מודעות', שממילא לא היה משיג מבחינתם דבר. מי שיעבור על עיתוני 2010-2009 לא יראה כל ירידה בנפח הפרסום של חברות הסלולר או בתקציבי הפרסום שלהן, ואפילו לא גדם אחד של אהדה לעמדותיהן במחלוקת עם משרד התקשורת".

מצער מאוד ששר התקשורת אינו מציג ראיות לטענותיו, אך בדומה לכחלון, גם חורש לא מספק ראיות ברורות לקביעותיו. לא תוצאות בדיקה של חברת יפעת, למשל, וגם לא פירוט תוצאות בדיקה עצמאית. האם בירר אצל אנשי "דה-מרקר" באשר לאיומים שקיבלו או לא קיבלו מחברות הסלולר ונענה בהכחשות נמרצות? לא מצוין.

מכל מקום, גם אם ניקח כמובן מאליו שמנהלי חברות הסלולר לא ניסו לשחד את העיתונות או לאיים עליה כדי שתיטה לטובתם, היחס שמקבל הבוקר שר התקשורת מהמוסף הכלכלי של "מעריב" מזכיר כי איומים אפשר להפנות לא רק כלפי עיתונאים, גם כלפי נבחרי ציבור.

באותו נושא: הנה תוצאות בדיקה של מודעות, בין היתר גם של חברת סלקום, בעיתונים שונים בשנים 2009-2007.

כשני שלישים מהעמוד מקדיש "עסקים" להפרכת טענותיו של שר התקשורת. כנראה בשל כך לא נמצא מקום במוסף לדיווח על החלטת ועדת הכלכלה של הכנסת לאשר את התיקון לחוק ההגבלים העסקיים, כך שהממונה על ההגבלים יוכל להכריז על גופים מסוימים במשק כ"קבוצות ריכוז" ולהורות להם להגביר את התחרותיות.

ההתעלמות מההחלטה מוזרה במיוחד אם זוכרים כי רק לאחרונה הכריז דנקנר כי עיתונו "יקדם" את ערך התחרותיות (מנגד, הכותרת הראשית של "דה-מרקר" מתייחסת לעליית מחירי מוצרי החלב ומדגישה את הסיבה: "הריכוזיות הגבוהה בשוק החלב").

עוד במוסף "עסקים" של "מעריב", ידיעה על פשרה שלפיה חברת נטוויז'ן תשלם למי שכיהנו בה כמנכ"לית ומשנה למנכ"לית פיצויים בסכום כולל של 9 מיליון שקל. על הידיעה חתום "כתב 'מעריב'". לא מצוין כי חברת נטוויז'ן נמצאת בשליטת דנקנר, אם כי גילוי נאות כללי מופיע בפתח העיתון (ועל כך, בהמשך).

עוד כותרות ראשיות

הכותרת הראשית של "מעריב", "המחבלים חוגגים בכלא", עוסקת בתנאי המאסר של אסירים בטחוניים בישראל. עמית כהן חתום על דיווח נרחב, שתמציתו מובאת בשער העיתון לצד החותמת "בדיקת 'מעריב'". כל הכפולה הפותחת מוקדשת לנושא. רובה תפוס על-ידי רשימתו של כהן, בצד הכפולה ידיעה מאת עדי חשמונאי, שמספקת את ההקשר המתבקש לעניין שמצאו ב"מעריב" לבדוק כעת את תנאי המאסר של האסירים הבטחוניים.

"בשבועות האחרונים החלו פעילים למען שחרור גלעד שליט למקד יותר ויותר את אש הביקורת נגד התנאים המפליגים שמקבלים אנשי החמאס הכלואים בישראל", מדווחת חשמונאי, "לעומת התנאים הקשים שבהם מוחזק החייל החטוף בעזה". לפי דיווחה, אתמול קיימו פעילים למען שליט הפגנה מול כלא הדרים, ומחר מתוכננת הפגנה נוספת מול משרדי הצלב האדום בתל-אביב. בשבת הבאה, כך נכתב, ימלאו חמש שנים לחטיפתו של שליט, וייערך אירוע מחאה גדול.

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" עוסקת במחאה שהתעוררה לנוכח עליית מחירי הקוטג', ומפנה את הקוראים לדיווח במוסף "ממון". הכותרת הראשית של "ישראל היום" באה מהתחום המדיני: "נשיא הפרלמנט האירופי: מתנגדים להכרזה חד-צדדית". כותרת זו מפנה לידיעה קצרה המתפרסמת בתחתית עמ' 9 של העיתון, שם מוחלף התואר "נשיא הפרלמנט האירופי" בתואר "יו"ר הפרלמנט של האיחוד-האירופי".

הבהרות

בפינה העליונה של עמ' 8 בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה קצרצרה תחת הכותרת "דני אילון: לא ביקרתי במצרים". הידיעה, שחתומה על-ידי "כתב 'ידיעות אחרונות'", כוללת שתי פסקאות בלבד ומוקדשת להכחשתו של סגן שר החוץ את ה"פרסומים" שלפיהם ביקר לפני כשבועיים בחשאי במצרים. "לשכת סגן השר הכחישה בתקיפות את הדיווח עוד לפני פרסומו", נכתב, "אך כלי התקשורת התעקש לפרסמו ועמד על כך שמדובר בביקור חשאי". לא נכלל בידיעה שמו של כלי התקשורת שפירסם זאת – "מעריב". זה מה שנקרא "עיתונות בקלאסה".

בפינה התחתונה של עמ' 21 בקונטרס החדשות של "מעריב" מתפרסמת "הבהרה" לגבי ידיעה שפורסמה בעיתון לפני כשבועיים תחת הכותרת "מאה-שערים: בית-הדין הורה לסקול כלבה". בהבהרה נכתב כי "כותרת הידיעה לא שיקפה את הסיפור במלואו ואנו מתנצלים על עוגמת הנפש שנגרמה לבית-הדין ולחבריו". את הסיפור במלואו הביא כתב העיתון אראל סג"ל ביום שישי האחרון.

זוטות

נתיב נחמני מדווח על פני כמחצית מכפולת עמודים ב"מעריב" על טורניר משחקי הרחוב שנערך אתמול ברמת-גן. בתשובה לשאלתו אם לא עדיף לשבת בבית ולשחק בפלייסטיישן, אומר אחד המשתתפים בטורניר: "גילינו שמחניים זה הרבה יותר כיף".

במדור חדשות החוץ של "ישראל היום" מדווחים אלי לאון וסוכנויות הידיעות כי בוטלה החתונה שהיתה אמורה להתקיים בין יו הפנר (85) לקריסטל האריס (25). "על-פי אתר רכילות אמריקאי", מדווח, "הפרידה התרחשה לאחר ויכוח טלפוני".

בעמ' 23 של "ידיעות אחרונות", ליד כמה וכמה מודעות אבל (אף אחת מהן אינה מוקדשת למות הדמוקרטיה בישראל), מדווחת טובה צימוקי כי ועדת החוקה של הכנסת החליטה אתמול שבקרוב ניתן יהיה לדרוש מכל אזרח זר שיבקש היתר כניסה לארץ לתת טביעות אצבע. בדיווחה מוזכר כמעט באופן אגבי כי "בדיון התברר שצה"ל כבר מנהל מאגר של טביעות אצבע של מי שמבקשים אישורי כניסה משטחי יהודה ושומרון לשטח ישראל. אולם לדברי נציגת הצבא, האיסוף נעשה מרצון המבקש או אם המשטרה סבורה שטביעות אצבע של חשוד יסייעו בקידום החקירה". עוד מדווחת צימוקי כי "הצבא יבקש בקרוב לתקן את החוק כך שניתן יהיה לקחת טביעות אצבע מכל חשוד".

גילוי נאות כללי

המוסף "פירמה" (עורך: לי-אור אברבך) שחולק אתמול למנויי "גלובס" גדוש כל טוב:

נועה פרג מראיינת את מנכ"ל וואלה אילן ישועה, שמכריז על נכונות למדידת הרייטינג באתר ועל שאיפתו לקחת את ה-10 מאתר nana10 (בראיון לא מופיעה השאלה המתבקשת על פיטורי אלון עוזיאל). דפנה יודוביץ' משוחחת עם יו"ר רשות השידור אמיר גילת ושומעת ממנו, בין היתר, כי בשבועות הקרובים יתפרסמו מכרזים לתפקידים סמנכ"ל שיווק ואסטרטגיה ומנהל גיבוי מערך השיווק. בתשובה לשאלה אם הוא חושב שמצבה העגום של הרשות נובע, בין השאר, משיווק בלתי מספק, אומר גילת: "חיובי".

שי ניב מדווח כי פקחי משרד התמ"ת החלו לפשוט על משרדי חברות פרסום, מערכות עיתונים ואולפני טלוויזיה בחיפוש אחר עובדים שמועסקים בניגוד לחוק. חזי אופיר, מנהל יחידת האכיפה וההסדרה במשרד התמ"ת, קורא לעובדים המנוצלים של תעשיית המדיה לדווח למשרד על תנאי העסקה המנוגדים לחוק, ומבטיח שמירה על אלמוניותם. רועי ברק מפנה זרקור אל דעיכתם של מוספי סוף-השבוע בעיתונות המודפסת, במלאות כמעט יובל שנים לצאת מוסף סוף-השבוע הראשון בעיתונות הישראלית.

עמוס שוקן מסכים לחשוף בפני "גלובס" את הסעיף האידיאולוגי בחוזה עם ליאוניד נבזלין (חדשה גדולה לא פחות מכך ש"הארץ" הוא עיתון ציוני התומך במדינה יהודית ודמוקרטית היא עצם הנכונות של שוקן לשוחח עם "גלובס" והנכונות של "גלובס" לפרסם את דבריו – כל הכבוד לשניהם).

יניב פוהורילס מפנה את תשומת לב הקוראים לכך שבשבוע האחרון נוספה לתיבת הקרדיטים במוסף "עסקים" של "מעריב" שורת גילוי נאות כללית הקוראת: "'מעריב' נמנה עם קבוצת IDB". לדבריו, זהו "מעין גילוי נאות כולל שיכשיר את כל הידיעות שתקראו בעיתון בנושא שופרסל, סלקום נטוויז'ן ואפילו בידיעות שאנחנו עשויים לקרוא על דנקנר עצמו במדור הרכילות העסקית".

ויש ב"פירמה" גם כתבות ומדורים בענייני פרסום ושיווק.

ענייני תקשורת

אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי איש העסקים אילן בן-דב מנהל משא-ומתן עם בעלי ערוץ 10 על כניסתו כשותף בערוץ.

לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי נוחי דנקנר בוחן השתתפות במכרז על ערוץ החדשות הייעודי.

בעיתונים מתפרסמת הבוקר מודעה לאיתור מפקד לגלי-צה"ל. בין הדרישות: ניסיון של 10 שנים לפחות בתחום העיתונות או התקשורת, וניסיון ניהולי/פיקודי של שלוש שנים לפחות.

ליאור גוטמן מדווח ב"כלכליסט" כי החברה הלאומית לדרכים תוציא בקרוב מכרזים לפרסום על גשרים, מחלפים ומבני ציבור שבבעלותה. על שאלת הסחת הדעת של הנהגים והסכנות הגלומות בה משיבה החברה בטענה כי השלטים יוצבו רק במקומות שמהירות הנסיעה בהם נמוכה, כי הזכיין יחויב לעמוד בתקנות וכי ממילא ברוב הדרכים העירוניות כבר מוצב שילוט.

ראובן פדהצור יוצא להגנת אורי בלאו במאמר המתפרסם בחלק ב' של עיתון "הארץ". הנה מה שיש לעיתונאים בכירים להגיד על האפשרות שיועמד לדין.