ב-10 ביוני 2009, לקראת פתיחת שבוע הספר העברי, פירסם "הארץ" גיליון מיוחד – "הארץ של הסופרים". תוכן קונטרס החדשות נכתב כולו, מהכותרת הראשית ועד לתחזית מזג האוויר, על-ידי סופרים ומשוררים. לקראת שבוע הספר בשנה שלאחר מכן הופיע גיליון שני באותה מתכונת. התוצאה היוצאת מגדר הרגיל העניקה לחוקרי תקשורת הזדמנות נדירה לבחון את המלאכה העיתונאית וללמוד על הלך רוחם של מי שעוסקים במקצוע שנמצא, לפחות במתכונתו הנוכחית, בסכנת הכחדה. "העין השביעית" מפרסם שתי כתבות על שני מחקרים שמיזם "הארץ של הסופרים" עמד במרכזם.
"מקצוע ששמו עיתונות"
אחד מנימוקי חבר השופטים של ה"International Council for Press and Broadcasting" להענקת הפרס לעיתונות לשנת 2011 לעורך "הארץ", דב אלפון, היה הנהגת הגיליון השנתי "'הארץ' של הסופרים", גיליון שבו מחליפים סופרים את העיתונאים ומחברים את כל הידיעות החדשותיות המרכיבות את העיתון.
"מול הטקסטים הנהדרים האלה בכל שנה יש קוראים ששואלים אותי: למה רק פעם בשנה, בעצם, למה שסופרים לא יעשו את העיתון בכל יום ויום?", אמר אלפון בנאום קבלת הפרס. "התשובה היא שיש מקצוע ששמו עיתונאות, וכדי להיות עיתונאי לא די בכשרון כתיבה".
"'הארץ' של הסופרים", יוני 2009
למסקנה דומה הגיעו ד"ר צבי רייך מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב וד"ר הגר להב מהמכללה האקדמית ספיר, במסגרת מחקר שערכו על גליון "'הארץ' של הסופרים". תחת הכותרת "האם יש תחליף לכתב החדשות? ''הארץ' של הסופרים' כמקרה בוחן", הוצגו ממצאי המחקר בכנס האגודה הישראלית לתקשורת, שנערך בחודש שעבר באוניברסיטת חיפה (השניים ערכו מחקר נוסף על המיזם של "הארץ", תחת הכותרת "אל תזיזו את הגבינה שלי", שבדק את התגובות לניסוי).
רייך ולהב ביקשו לנצל את המיזם יוצא הדופן של "הארץ" כדי לבחון את יכולתם של כותבים שאינם עיתונאים מקצועיים לקחת חלק בתהליך הייצור של התוכן החדשותי. ביתר דיוק, המיזם נתן לשני החוקרים הזדמנות לסמן את גבולות התחום שבו אין תחליף לעיתונאי מקצועי, תחום השיפוט הבלעדי של המקצוע. לדידם, משימות עיתונאיות שבהן כשלו הסופרים, למרות היותם כותבים מיומנים ואף שזכו לתמיכה מלאה מהמערכת, יהיו משימות קשות עוד יותר לעיתונאים חובבנים (בלוגרים, עיתונאים-אזרחים וכדומה) בלא יכולת כתיבה דומה ונטולי תמיכה מערכתית.
"להכניס אאוטסיידר לתוך מקצוע זה מהלך דרמטי ומסובך מאוד מבחינת סוציולוגיה ארגונית. צריך המון העזה וביטחון עצמי מקצועי כדי לשחק משחק כזה", אומר ד"ר צבי רייך בשיחה עם "העין השביעית", ומשבח את מערכת "הארץ" על יוזמתה, כמו גם על הפתיחות שבה קיבלה אותו ואת עמיתתו למחקר, ד"ר הגר להב. מחקרם של רייך ולהב גם סיפק הזדמנות להציץ אל מאחורי הקלעים של העבודה ב"הארץ" על גליונות הסופרים, המתוארת במחקר בפירוט.
"'הארץ' של הסופרים": כך זה היה
לצורך מחקרם קיימו רייך ולהב ראיונות עם צוות ההפקה והעריכה של שני גליונות הסופרים שיצאו עד כה, ובראשם עורך "הארץ", דב אלפון, והעורך האחראי על המיזם, שי גולדן. נוסף על כך ריאיינו 22 מהסופרים שתרמו לגליון הבכורה של המיזם, למדו לפרטי פרטים כל שלב משלבי עבודתם של הסופרים שיצאו למשימות איסוף חדשות, העבירו סקר מקוון בין עיתונאי "הארץ" כדי לעמוד על עמדותיהם ביחס למיזם ושוחחו עם העורכת הספרותית של העיתון הצרפתי "ליברסיון", שם מתפרסם מיזם דומה מאז שנת 1997.
ממחקרם עולה כי מערכת "הארץ" סיפקה תמיכה יוצאת מגדר הרגיל לסופרים, ובכל זאת היו משימות עיתונאיות שהסתיימו בכישלון. על-ידי התמקדות במשימות אלו ביקשו רייך ולהב ללמוד על המקרים שבהם העיתונאי המקצועי אינו בר-החלפה.
על-פי מחקרם, במערכת "הארץ" הוקם צוות של מפיקים ועורכים בכירים שהכין את המיזם זמן רב מראש: במשך כחודש ימים לפני צאתו לאור בשנה הראשונה ומעט פחות זמן בשנייה. עורך העיתון ליווה מקרוב את ההתקדמות, וההכנות בוצעו בחשאי כדי למנוע דליפת מידע.
כנקודת מוצא למשימות העיתונאיות, וכמגן ראשוני מפני חוסר מקצועיותם של הסופרים, הוחלט לשלוח אותם בעיקר לתצפיות אישיות על אירוע מסוים או לפגישות פנים אל פנים עם אישיות בכירה. על-פי המחקר, רק סופרים שלא יכלו לעזוב את ביתם הורשו לבחור בדרך אחרת מאשר תצפית אישית, ולצפות באירוע שנדרשו לכסות באמצעות שידור טלוויזיוני. שיעור הידיעות שהתבססו על תצפיות ופגישות אישיות בגליונות הסופרים עמד על קרוב ל-70%, שיעור גבוה בהרבה מאשר זה שעולה ממחקרים שבחנו את עבודת העיתונאים המקצועיים (קרוב ל-30%).
הבדל בולט אחר בין עבודת הסופרים לעבודתם של כתבים קבועים נוגע ליוזמה שגילתה המערכת. בעוד הנוהג במערכות חדשות הוא שידיעות באות מיוזמת המערכת בשיעור של כשליש מהמקרים, הרי שבגליונות הסופרים עמד השיעור על כשלושת רבעי המקרים.
מערכת "הארץ" לא הסתפקה בהצעת רעיונות למשימות העיתונאיות. על-פי המחקר, המערכת העניקה לסופרים תמיכה נרחבת ושונה מאוד באופיה מזו שמקבלים עיתונאים קבועים במערכות חדשות. מלבד תשלום של כמה מאות שקלים לרשימה, לסופרים הוענקו לפחות יומיים או שלושה לצורך איסוף המידע וכתיבת דיווחיהם; הצעות לזוויות שמהן כדאי לסקר את האירוע ואף רעיונות לשאלות ספציפיות; תמיכה מורלית ועידוד מצוות העיתון כשנתקלו בקשיים; ובכמה מהמשימות המורכבות יותר התלווה לסופר הכתב הקבוע שאמון על סיקור התחום, כדי לסייע לו בזמן אמת. נוסף על כך התחייבה המערכת בפני הסופרים שלא תבצע עריכה משמעותית בטקסטים שיגישו.
עורך "הארץ" דב אלפון (צילום: "העין השביעית")
כשהרעיון הוצג לראשונה בפני אנשי "הארץ", עורכים רבים בעיתון סברו שהוא בלתי ניתן לביצוע. ואכן, המיזם נתקל לא אחת בקשיים שנבעו מחוסר המקצועיות העיתונאית של הסופרים, למרות התמיכה הרבה שקיבלו. כדי להיערך לכך הכינה מערכת "הארץ" מבעוד מועד חומרים עודפים בדמות טורים מאת סופרים בעלי שם, שנועדו למלא את מקומן של משימות עיתונאיות שלא צלחו. במקביל נשקלה האפשרות להקדיש את הכותרת הראשית של הגיליון המיוחד לפתיחת שבוע הספר העברי, למקרה שידיעה מרכזית תיגנז ברגע האחרון. יתר על כן, למקרה שיום לפני צאת הגיליון תתחולל רעידת אדמה, ממשית או חדשותית, הוכנה הקרקע לביטול המיזם כולו או דחייתו, תוך הזעקת הכתבים הקבועים.
באחד המקרים נאלץ צוות "הארץ" לחרוג מהתחייבותו שלא לערוך את הטקסטים של הסופרים. משימה עיתונאית מרכזית הולידה טקסט שלדעת העורכים לא עמד בתנאי הסף לפרסום, אף שהושקע בו מאמץ מערכתי רב. בסופו של דבר הטקסט עבר שכתוב מקיף כדי שניתן יהיה לכלול אותו בגיליון.
גליון הבכורה של המיזם התקבל בחום, ובמערכת "הארץ" התחושה היתה של התרוממות רוח. מבין עיתונאי "הארץ" שהשיבו על הסקר של רייך ולהב, רוב מוחץ (87%) הגדיר את הגיליון המיוחד כ"מעניין יותר" או "הרבה יותר מעניין" מאשר גיליון רגיל של העיתון. היה בין העיתונאים גם מי שסיפר לחוקרים שבפעם הראשונה קרא את העיתון מתחילתו ועד סופו.
יחד עם זאת, הגיליון השני היה אתגר עיתונאי גדול יותר. ימים אחדים לפני צאתו, פשטו כוחות צה"ל על ספינות משט בינלאומי לעזה, תוך הריגת כמה מהנוסעים באונייה מרמרה. האירוע כבש את סדר היום החדשותי, וב"הארץ" נאלצו להחליט כיצד להתמודד עם ההתפתחות. מהמחקר של רייך ולהב עולה כי עד לרגע האחרון ממש, לא היתה מערכת העיתון בטוחה שהמיזם ייצא אל הפועל.
בצהרי היום שלפני פרסום הגיליון נערכה ישיבה מכרעת שבה נידונה האפשרות לבטל את המיזם לחלוטין, לדחות אותו למועד אחר, או לדחוק אותו לכמה עמודים פנימיים, תוך הותרת עמוד השער והעמודים הפותחים לידיעות חדשותיות מאת הכתבים הקבועים. בסיום הישיבה החליט אלפון לדבוק בתוכנית המקורית.
כדי להתמודד עם הצורך לספק לקוראים מידע חדשותי רלבנטי על השלכות ההשתלטות על המשט, הוחלט לשבץ בגיליון תוספות אינפוגרפיות שיתבססו על מידע מאת הכתבים הקבועים. נוסף על כך, העיתונאים שיתפו פעולה ביתר שאת עם הסופרים כדי לסייע להם לכתוב על ההתפתחויות הדרמטיות. סופרים שממילא נשלחו לזירות רלבנטיות התבקשו לדווח על ההשלכות, ואתר העיתון המשיך לסקר את האירוע המתגלגל באמצעות הכתבים הקבועים.
מקורות, תעוזה, יכולת שחזור
אחת ממסקנות המחקר של רייך ולהב היתה כי לעיתונאי סגולות מקצועיות ייחודיות ובתחומים מסוימים הוא אכן בלתי ניתן להחלפה. אף שהסופרים הצליחו לאסוף מידע ובמקרים רבים לייצר תוכן בעל ערך עיתונאי, יש משימות שלצורך ביצוען היה צורך בעיתונאי מקצועי ומיומן.
"המשימות שבהן מציאת התחליף היא הכי קשה", אומר רייך, "הן המקומות שהעיתונות לא גאה בהם, למשל היכולת לדווח על זירת אירועים בלי להיות בה. עיתונאים לא יתגאו בזה, אבל שם נמצא הסוד שלהם, שם נמצא משהו שרק הם יודעים לעשות. יש להם את המקורות, את התעוזה המקצועית, את היכולות לעשות שחזור בתנאים לא מושלמים.
"תגיד לסופר לכתוב על ישיבת קבינט שהוא לא היה בה, אין לו שום סיכוי, אבל תן לעיתונאי את המשימה, ואם הוא יעשה עבודה טובה ויידע לנטרל את גרסאות השרים ואת ההאדרה העצמית של כל אחד, הוא ייתן לך תיאור סביר של ישיבה שבה הוא לא היה. אף בעל מקצוע אחר בחברה לא מסוגל לעשות את זה".