ילד מיישר בטון בהתנחלות אפרת, אתמול (צילום: אביר סולטן)

בין חדשות לקידום עמדות

הכותרות הראשיות בעיתוני הבוקר נחלקות לשניים – אלו שעוסקות בהקפאת הבנייה בהתנחלויות ("הארץ", "מעריב") ואלו שדנות בעסקה לשחרור החייל השבוי גלעד שליט ("ידיעות אחרונות", "ישראל היום"). החלוקה אינה נושאית בלבד, אלא גם עקרונית יותר.

שתי הכותרות על הבנייה בהתנחלויות נובעות מהתפתחויות במציאות, מה שנהוג לכנות "חדשות". ב"הארץ" הכותרת הארוכה, שתופסת שלוש שורות בראש השער, עוסקת ביחסים בין הממשלה למתנחלים וקוראת: "ברק מנסה לפייס את המתנחלים: מחזיר לראשי המועצות בגדה חלק מסמכויות התכנון והבנייה" [חיים לוינסון וברק רביד]. ב"מעריב" מדווח כי צה"ל הקפיא אימונים של שתי פלוגות חי"ר כדי לסייע באכיפת צווי הקפאת הבנייה [רועי שרון].

שתי הכותרות על שליט, לעומת זאת, נובעות ממקורות אחרים, בין היתר מפני שנכון לירידתן לדפוס לא היתה התפתחות דרמטית במשא-ומתן בין ישראל לחמאס. הכותרות הללו הן נסיונות קידום של עמדה בוויכוח ציבורי ושל גליונות סוף השבוע.

ראויה לציון במיוחד הכותרת של "ידיעות אחרונות": "הדלת המסתובבת של מחבל רוצח". איתמר אייכנר מביא את סיפורו של עלי מוסלמני, פלסטיני ממזרח ירושלים, שהורשע בשנת 1981 בגרימת חבלה חמורה על רקע בטחוני ונידון למאסר, שוחרר במסגרת עסקת ג'יבריל, וכשנה לאחר מכן היה אחראי לשני מקרי רצח בירושלים, נתפס וחזר לכלא הישראלי. "הוא כבר שוחרר ורצח. האם ישוחרר שוב?", שואלת הכותרת מעל רשימתו של אייכנר בעמ' 4 של העיתון, כשסימן השאלה תופס בה מקום של כבוד.

סימן השאלה בולט מפני שלמעשה אין מדובר בידיעה חדשותית, אלא בהצגת דילמה. בדיוק בשל כך נדיר למצוא כותרות ראשיות כאלו בעיתונות. בדיוק בשל כך מתקשים מתנגדי עסקת שליט לקבל ביטוי בעמודי החדשות המרכזיים. קל הרבה יותר להעניק את הבכורה לדיווחים על מפגשים של הורי החייל השבוי עם פוליטיקאים ודיפלומטים זרים או לדווח על מסעותיהם של בכירי חמאס למצרים ודמשק, מאשר להקדיש ידיעה ראשית לסכנות ההיפותטיות בשחרור פלסטינים מהכלא הישראלי.

כמו במקרים קודמים בשבועות האחרונים, גם הפעם "ידיעות אחרונות" נוטל את הבכורה בהצגת עמדה המתנגדת לעסקת השחרור של שליט. אגב, לידיעה מאת אייכנר מתלווה טור פרשנות פסימי של רונן ברגמן, על הקשיים המתגלעים במשא-ומתן לשחרור שליט ומאות האסירים הפלסטינים.

ב"ישראל היום", העיתון המקדם בשבועות האחרונים את העמדה כי יש לשחרר מאות אסירים פלסטינים בתמורה לשליט, הכותרת הראשית היא ציטוט מפי ראש אכ"א, האלוף אבי זמיר: "לגבי חטופים, אי-אפשר לקבוע כללי מותר ואסור" [לילך שובל]. ציטוט זה הולם את עמדת העיתון באשר לעסקת שליט, ובמקביל תורם לשיווק מוסף סוף-השבוע של העיתון, "ישראל השבוע", שבו יתפרסם מחר ראיון עם האלוף זמיר. אגב, לצד הידיעה על עמדת ראש אכ"א מתפרסמת ידיעה מאת דניאל סיריוטי ויורי ילון, על ההתפתחויות האחרונות במשא-ומתן לשחרור החייל החטוף – התמונה  אופטימית בהרבה מזו שמציג ברגמן ב"ידיעות אחרונות".

מקור לגאווה

מדור חדשות החוץ ב"ישראל היום" [עורך: בועז ביסמוט] מכיל הבוקר עמוד אחד מ-48 עמודי העיתון. למעשה שלושת רבעי העמוד בלבד, שכן הרבע הנותר מוקדש למודעה. אלה תנאים בלתי אפשריים לקיומו של מדור חדשות חוץ רציני, ונראה גם שאין ניסיון לקיים אחד כזה. הידיעה הראשית במדור מוקדשת לניאופיו של שחקן הגולף טייגר וודס [אלי לאון וסוכנויות הידיעות]. עוד ידיעה קצרה בראש העמוד מצטטת את ה"סאן" ועוסקת בטרגדיה אנושית פרטית – תינוקת נחנקה בעת שינקה.

בתחתית העמוד מתפרסמת ידיעה קצרה [בועז ביסמוט] בעקבות נאומו של נשיא ארה"ב ברק אובמה שלשום, שהכריז על תגבור הכוחות האמריקאיים באפגניסטן ב-30 אלף חיילים, לצורך מלחמה בשלטון הטאליבן. הידיעה מתמקדת בספקנותם של כלי תקשורת אמריקאיים במידת ההצלחה של תוכנית אובמה.

מדיניות עריכה זו מעודדת אוריינות בכל הנוגע לחיי ידוענים מעולם הספורט ובורות בכל הנוגע למדיניות החוץ של ארה"ב. זו לא סתם בושה מבחינה עיתונאית, אלא גם סכנה של ממש ליכולתם של הקוראים המסתמכים על העיתון להבין את הכוחות המשפיעים על עולמם. שיגור החיילים האמריקאים לאפגניסטן אינו התפתחות פוליטית פנים-אמריקאית בלבד, העלולה לקרוע בשנים הקרובות את החברה בארה"ב מבפנים, אלא מעשה בעל השלכות מרחיקות לכת על המצב במזרח התיכון כולו, וממילא על עמדתה של ארה"ב בסכסוך הישראלי-פלסטיני.

ב"הארץ", לעומת זאת, הדיווח בולט, רחב היקף ורב-צדדי בהרבה. בתחתית עמוד השער מתפרסם תחילתו של טור פרשנות מאת עמוס הראל, על החלטת אובמה ותגובת נאט"ו, וכל התוכן המערכתי בכפולת העמודים 8-9 מוקדש להחלטה זו. נטשה מוזגוביה מדווחת מארה"ב, רועי סמיוני מצביע על הדמיון הרטורי בין אופן הצגת תגבור הכוחות לאפגניסטן לאופן הצגת תגבור הכוחות למלחמה בווייטנם, ואילו צבי בראל מציע פרשנות משלו, המדגישה את הבעיות הקשות הצפויות למשימה האמריקאית (מי שמעוניין לקבל תמונה מקיפה עוד יותר על התערבות האמריקאים באפגניסטן ופקיסטן מוזמן לקרוא סדרת מאמרים שהתפרסמה לאחרונה בבלוג "קו חוץ").

ב"ידיעות אחרונות" אין הבוקר מדור חוץ רשמי, אך עמ' 6 בקונטרס החדשות מוקדש כולו לארה"ב ואפגניסטן. תחת הכותרת "הבוץ האפגני" מדווח "כתבנו בוושינגטון" על נאומו של אובמה והתגובות לו. במפגן של חוסר מודעות או חוסר בושה מרשים, מתפרסמת לצד הדיווח מארה"ב תיבה קטנה שבה מדווח אריה אגוזי על "הנקודה הישראלית" בפעילות הצבאית באפגניסטן – שימוש שעושים הכוחות הלוחמים בטליבאן בנשק תוצרת ישראל. "ישראל אמנם אינה נמנית עם 42 המדינות ששולחות את חייליהן לאפגניסטן, אולם היא תורמת למלחמה בטרור שם בדרך אחרת", נכתב.

על סמך הערכות של "בכיר באחת התעשיות הבטחוניות", כותב אגוזי כי התעשיות הבטחוניות הישראליות מרוויחות 70-80 מיליון דולר בשנה ממערכות הנשק והלחימה שהן מוכרות לכוח הרב-לאומי שלוחם באפגניסטן. מדוע מדובר במפגן של חוסר מודעות או בושה? מפני שעיקר הגאווה הישראלית נובע מהמטוסים ללא טייס מתוצרת ישראל, המפציצים באפגניסטן ובפקיסטן. מטוסים האחראיים, לפחות על-פי כמה מהמומחים, להרג סיטונאי של אזרחים חפים מפשע.

הברונים הפילנתרופים

אביב לביא מפנה הבוקר את תשומת הלב, ברשימה המתפרסמת במוסף "עסקים" של "מעריב", לעובדה שמהדיון בפרשה האחרונה על חומרים מזיקים בבקבוקי קוקה-קולה נעלם אדם אחד – נוחי דנקנר. "למרות שדנקנר ואיי.די.בי הם בעלי השליטה במכתשים אגן, שמו נפקד השבוע כמעט לחלוטין מהדיווחים על הכשל במפעל שגרם לשערוריית הבנזן והגופרית בבקבוקי קוקה-קולה. [...] אני לא מתכוון לטעון שדנקנר אחראי אישית לכשלים, אבל יש סיבה להניח שאם האירועים היו מתרחשים באחד ממפעליה של משפחת עופר, למשל, הסיקור היה הופך לאישי", כותב לביא.

אחת הסיבות לפער, הוא מציין, היא היכולת של דנקנר "לקשור את שמו דווקא בפעולות פילנתרופיות". מובן שלתקשורת הישראלית חלק ביכולת זו של דנקנר. היא זו שמקדישה כמעט מדי שבוע ידיעות לאירועים פילנתרופיים שבהם מעורב דנקנר, ומקבעת, חזור וקבע, את דימויו של דנקנר כדוד הטוב הגוזר סרט בהשקת עוד מיזם ידידותי לו תרם מכספו. סיקור מיזמים פילנתרופיים אינו פסול מעיקרו, כמובן, כל עוד הוא אינו מונע סיקור ביקורתי של אותם פילנתרופים, כשמפעלים שבבעלותם אחראים לפגיעה אפשרית בציבור הישראלי.

בעוד תרומותיו של דנקנר לציבור הישראלי מופיעות תדיר בטבלואידים הישראליים, תרומותיה של רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו מתפרסמות בעיקר בעיתון "ישראל היום". הבוקר מדווח שלמה צזנה על אירוע שעליו פרשה נתניהו את חסותה, ומטרתו גיוס מלגות ללימודי מוזיקה ומחול. צזנה מצטט מהנאום שנשאה נתניהו, וגם מנאום שר החינוך, שהחמיא לרעיית ראש הממשלה על רגישותה והירתמותה למען ילדים מעוטי יכולת.

סקופ! תקדים! (מודעה)

בכפולה המרכזית בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מופיעה מודעה בדמות ידיעה בלתי חתומה העוסקת בגליון המגזין "בלייזר". כותרת המודעה היא "השער השני של אגם", והיא נפתחת במלים: "לראשונה בתולדות מגזין 'בלייזר' מופיעה אותה הכוכבת על שני שערים ברציפות".

בעמוד האחורי בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת מודעה שעניינה מוסף מיוחד של "7 לילות" שיצורף מחר לעיתון. ערך אותו שלמה ארצי.

ענייני תקשורת

איילה צורף מדווחת ב"דה-מרקר" על שיתוף פעולה תוכני ושיווקי בין האתר וואלה לעיתון "ישראל היום".

ערן סויסה מדווח ב"מעריב" כי נתיבה בן-יהודה תפרוש מהנחיית תוכנית הרדיו שלה בקול-ישראל, לאחר 14 שנה.

מיכל תוסייה כהן מדווחת ב"כלכליסט" כי לפי דו"ח הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו לשנת 2008, ערוץ 10 עמד במחויבויות סוגה עילית, ואילו קשת ורשת לא.

לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי הזוכים בפרסי הרדיו שחולקו בכנס אילת לעיתונות נבחרו באופן שרירותי.

נורית רוט מדווחת ב"דה-מרקר" כי בית-משפט השלום בירושלים זיכה את הבלוגר משה "הלמו" הלוי מפריצה לאתר בתי-המשפט משום שהאתר היה פרוץ (להרחבה מומלץ לקרוא את הרשימה מאת אביב אילון, שפורסמה אתמול במדור המחשבים של ynet).

במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" משוחח גידי ליפקין עם ירמי אולמרט, שהיכה את כתב ערוץ הספורט עומר בנוביץ'. "בוודאי שאני מצטער שזה הגיע למצב כזה, אבל הייתי צריך להתגונן, לא היתה לי ברירה", אומר אולמרט. "בנוביץ' עמד וזרק לעברי קללות, אם את אריה אלפרון הוא היה מקלל בצורה הזאת, תאמין לי שזה לא היה נגמר ככה". בנוביץ', בתגובה, טוען כי דווקא אולמרט הוא שקילל, לפני שהרביץ. ב"מעריב " מביאים יצחק ויסהוף וערן סורוקה את גרסתו של המוכה בהרחבה, שם הוא מציין כי הוא השיב בקללה לקללות שספג, ובעקבות זאת חטף אגרוף. אגב, ל"מעריב" אומר אולמרט כי "בתוקף הנסיבות, עד שהמשטרה לא תסיים את החקירה אני לא מוכן לדבר על המקרה". איך התגובות האלו מתיישבות עם ההתנצלות הברורה שהשמיע אמש אולמרט בראיון בערוץ 2? לעורכי העיתונים פתרונים.

ב"העיר" מתפרסם ראיון שנעשה באמצעות תכתובת אימייל בין איתי זיו לרון מיברג, לקראת השקת אתרו החדש. בראיון מבקר מיברג את העורך לשעבר של "מעריב" דורון גלעזר, ותוקף בחריפות את העורך הנוכחי יואב צור. "המעבר מגלעזר-יובל לצור-גולן ב'מעריב' הוא הדבר הקרוב ביותר שאני מכיר לניתוח לשינוי מין עיתונאי" הוא רק אחד הביטויים הקשים הכלולים בראיון.

ב"הארץ" מדווח [כתב "הארץ"] כי עיתונאית "הארץ" עמירה הס זכתה בפרס עיתונאי השנה ל-2009 מטעם הארגון עיתונאים-ללא-גבולות, על "הדיווחים הכנים והעצמאיים" מעזה במהלך מבצע "עופרת יצוקה".

במדור המכתבים של "הארץ" מעלה מתי דוד, מרמת-אפעל, הצעה להכניס מצלמות ומיקרופונים לחדרי מערכות החדשות בעיתונים בטלוויזיה, כפי שנעשה בעיתון "לה-מונד", כדי להגביר את השקיפות בתהליך ייצור החדשות.

ידיעה מתורגמת מה"פייננשל טיימס" [אנדרו אדג'קליף ג'ונסון], המתפרסמת ב"גלובס", מבשרת כי על-פי נתוני מחקר חדש, ידיעה חדשותית המתפרסמת באינטרנט מועתקת בממוצע 4.4 פעמים על-ידי אתרים שאינם מורשים להעתיקה.