אחרי יומיים של חדשות ברורות ומיידיות באדיבות אובמה ואוסאמה, שוב מתפזר סדר היום. "מעריב" בוחר להקדיש את הכותרת הראשית שלו לקמפיין רגשות אזוטרי ("שווים פחות", "הכבאים מהכרמל לא מוכרים כחללי מערכות ישראל"); "הארץ" מקדיש אותה להתבטאות של שר הביטחון ("ברק: איראן לא תשתמש בפצצת גרעין נגדנו"); ואילו "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" ממשיכים לעסוק בגרורות של חיסול בן-לאדן. "ידיעות אחרונות" מספק מידע ("לא תראו יותר את בן-לאדן"; "אובמה: לא נפרסם את תמונות הגופה"), ו"ישראל היום" מוציא לפועל את מדיניות ההסברה של ראש ממשלת ישראל ("לא ננהל מו"מ עם גרסה פלסטינית לאל-קעידה").
מנפנפים בגביע
כאמור, "ידיעות אחרונות" מדווח כי תמונות גופתו הירויה של אוסאמה בן-לאדן לא יתפרסמו, בהוראת נשיא ארה"ב ברק אובמה. "נשיא ארה"ב הסביר שהתמונות עלולות להסעיר את העולם המוסלמי. בכירים אמריקאים שראו אותן: התמונות מבעיתות, אך אין ספק שזה בן-לאדן. אובמה: אין צורך לנפנף בגביע הניצחון".
לפי הדיווח בעיתון, אובמה העדיף את גישתם של שרת החוץ קלינטון ושר ההגנה גייטס על פני זו של ראש ה-CIA ליאון פאנטה (שהצהיר כי מתישהו, התמונות כן יפורסמו). בנימין טוביאס כותב עוד כי פאנטה אמר ש"בן-לאדן היה מוכן להימלט בכל עת. בעת מותו הוא לבש בגד שלתוכו נתפרו בכיס סגור 500 יורו במזומן ו-2 מספרי טלפון, כנראה של אנשים שהיוו כתובת מילוט במקרה של התקפה".
יחד עם דניאל בטיני חתום טוביאס בעמוד הבא של "ידיעות אחרונות" על טור "שאלות ותשובות" בנוגע לאירוע החיסול ("סוף לתעלומות"), שבמסגרתו מתקנים השניים את הפרטים השגויים שהתפרסמו בעיתון שלשום ביחס להיותו של בן-לאדן חמוש (הוא לא היה חמוש) וכי השתמש באשתו כמגן (לא השתמש). ב"ידיעות אחרונות" לא מציינים כי הפרטים השגויים התפרסמו מעל דפי העיתון, כנראה משום שהתפרסמו בהבלטה על השער, והעורכים הניחו כי הקוראים זוכרים זאת ממילא ולכן אין טעם להכביר מלים.
מי שמגלה עקביות יתרה בסיקור חיסול בן-לאדן הוא "ישראל היום", הרותם את סיקור המבצע שהתנהל בפקיסטן הרחוקה לטובת התועלת המדינית שלשכת ראש הממשלה מבקשת להפיק ממנו (וליתר דיוק, מאחת התגובות אליו).
כך הקדיש העיתון שלשום עמוד שלם לתגובת חמאס לחיסול ("חמאס: 'מגנים את חיסול לוחם החופש'") ובו גם טור פרשנות ("תגובת חמאס תסייע לישראל") שבמסגרתו ציטט מתי טוכפלד "גורם מדיני" שהסביר את האופן שבו תסייע תגובת חמאס לישראל: בנסיונות הדיפלומטיים לטרפד את הסכם הפיוס של חמאס ופת"ח.
למחרת היתה הכותרת הראשית של העיתון "זעם בארה"ב על חמאס: גינוי החיסול – 'שערורייה'". כותרת הידיעה המרכזית בעמ' 9 היתה ציטוט של נתניהו: "איך נשיג שלום עם מי שמשבח את בן-לאדן?". כותרות שני הטקסטים האחרים בעמוד היו "עמדת חמאס בנוגע לחיסול תקשיח את עמדתה של ארה"ב" ("הערכה בירושלים") ו"ארה"ב: גינוי חמאס לחיסול בן-לאדן – שערורייתי".
היום, כאמור, הכותרת הראשית של העיתון היא "לא ננהל מו"מ עם גרסה פלסטינית לאל-קעידה". כותרת המשנה הממשיכה אותה היא: "אמר נתניהו לר"מ בריטניה קמרון. 'אבו-מאזן התחבר למי שמבקש להשמידנו; ממשלת הפיוס לא לגיטימית'. ראש השב"כ היוצא הפתיע: 'התגובות להסכם הפיוס יצאו מפרופורציה'. המזכיר הצבאי האלוף לוקר לא הצטרף לנסיעה, מחשש שייעצר".
פיוס השני
והנה, גם בחמאס קוראים את "ישראל היום". על התוצאות ניתן לקרוא ב"הארץ": "מנהיג החמאס הציג עמדות מתונות בנאום הפיוס בקהיר", כותרת ידיעה של אבי יששכרוף ועמוס הראל בשער העיתון. תחת הלוגו "פיוס על תנאי" מדווחים השניים על טקס חתימת הסכם הפיוס אתמול בקהיר. "לחתימה אין משמעות מיידית בשטח", הם כותבים. "כעת צפוי להתחיל משא-ומתן ממושך שמטרתו להוציא לפועל את סעיפי ההסכם".
ב"הארץ" בוחרים ציטוט שישקף את העמדות ה"מתונות ביחס לעמדות המסורתיות של הארגון": חאלד משעל קרא "לאחד את השורות כדי שתהיה רשות אחת, ארגון אחד והחלטה אחת, כדי להגשים את המטרה הלאומית המשותפת – שהיא מדינה פלסטינית ריבונית בגדה ובעזה ללא שום מתנחל וללא ויתורים על אף טפח אדמה ועל זכות השיבה".
גם ב"הארץ" מדווחים על ביקור נתניהו אצל ראש ממשלת בריטניה. כותרת הידיעה על כך בעמוד הפותח היא "נתניהו: מה שקרה בקהיר הוא מכה קשה לשלום". באותו עמוד מתפרסמת ידיעה נוספת שבה מככב ראש ממשלה בריטי (לשעבר): "בלייר ל'הארץ': ישראל חייבת להעביר את הכסף לרשות". לפי ברק רביד, "הקהילייה הבינלאומית מפעילה לחץ רב על ישראל להעביר לרשות הפלסטינית 300 מיליון שקלים מכספי המסים", ששטייניץ, בגיבוי נתניהו, מסרב להעביר בגלל הסכם הפיוס עם חמאס.
ידיעה אחרת שמבליט "הארץ" היא זו שגם "ישראל היום" מזכיר על השער: "[ראש השב"כ לשעבר] דיסקין: התגובות להסכם הפיוס בין פת"ח לחמאס יצאו מפרופורציות". לפי דיסקין, ההסכם הוא "טקטי ולא אסטרטגי" מצד חמאס, וכלל לא ברור כיצד בכלל ניתן ליישם כמה מסעיפיו.
לא תשתמש, כן תשתמש
"ברק: איראן לא תשתמש בפצצת גרעין נגדנו", נכתב, כאמור, בכותרת הראשית של "הארץ". הדיווח שמתחתיה, של גידי וייץ, הוא תקציר של ראיון שיתפרסם מחר במוסף העיתון ושנפתח במלים: "שר הביטחון אהוד ברק יוצא נגד זריעת הבהלה בציבור בנושא הגרעין האיראני". האם הכותרת החצי-מהדהדת של "הארץ" משקפת את כוונתו של ברק לצאת נגד זריעת בהלה, או אולי מטרות אחרות, נניח: קמפיין נגד תקיפה צבאית באיראן? והאם היא בכלל משקפת את מה שבאמת אמר ברק?
הנה הציטוט המלא. בתשובה (המוגדרת "מפתיעה") לשאלה אם האיראנים "יזרקו פצצה" גרעינית על ישראל אם תהיה כזו ברשותם, אמר ברק: "לא עלינו ולא על שכן אחר. אבל אני לא חושב שמישהו יכול להגיד באופן אחראי שהאייתולות האלה, אם יש להם נשק גרעיני, זה דבר שאפשר לסמוך עליו. אני לא חושב שהם יעשו משהו כל זמן שהם בחושיהם המלאים, אבל להגיד שמישהו באמת יודע ומבין מה קורה עם הנהגה כזאת, שיושבת בבונקר בטהרן וחושבת שהיא הולכת ליפול בעוד כמה ימים, והיא מסוגלת לעשות את זה? אני לא יודע מה היא עושה".
אם כן, הכותרת העולה מהדברים שאמר שר הביטחון היא "ברק: איראן עלולה להשתמש בפצצת גרעין נגדנו". בהמשך מצוטט ברק כאומר: "אני חושב שאנחנו רואים את תחילת הסוף של הדיקטטורות בעולם הערבי, כולל זו האיראנית". כלומר, ימי הבונקר של האייתולות קרבים והולכים. אם כן, הכותרת דרמטית אף יותר: "ברק: בקרוב איראן עלולה להשתמש בפצצת גרעין נגדנו". מדוע העדיפו ב"הארץ" כותרת כמעט הפוכה? כנראה משום שבזמן האחרון הפסיקו לאהוב שם כותרות דרמטיות.
לא רק "הארץ" מקדם ראיון עם אישיות פוליטית שיתפרסם מחר. "מופז: להכיר מיד במדינה פלסטינית" היא הכותרת בראש שער "ידיעות אחרונות". גם בעיתון זה "מופז מפתיע", הפעם את נחום ברנע. "הכרה עכשיו בכפוף למו"מ ולהסדרי ביטחון", נכתב בכותרת המשנה, "רואה בהסכם הפיוס שנחתם אתמול התפתחות חיובית 'אם חמאס יכיר בישראל ויזנח הטרור". בציטוטים המובאים בעמוד הפנימי אומר מופז כי "היעד הוא הסדר ביניים בדרך להסכם קבע".
בקצרה, אם נסכם את הדיווח על התבטאויותיהם של משעל, ברק ומופז: אתמול היה יום מדיני מתון, אבל טקטית, לא אסטרטגית.
קרבות זיכרון
"41 הסוהרים והשוטרים שנהרגו בכרמל מוגדרים על-ידי משרד הביטחון ויד-לבנים כחללי מערכות ישראל. אבל שלושת הכבאים שנספו בשריפה לא מוכרים כחללים – ולכן לא יוזכרו באף אחד מהטקסים הרשמיים ועל גבי האנדרטאות. שלושה ימים לפני הזיכרון – והמשפחות רותחות מזעם", כך בכותרת המשנה לראשית של "מעריב".
הקומיקאי אלי יצפאן מנחה טקס לכבוד ניצולי שואה, שלשום בירושלים (צילום: יואב ארי דודקביץ)
"דני רוזן: מתנצל בפני נתניהו על ההתפרצות נגדו", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום". "בן זוגה של תנ"צ אהובה תומר ז"ל, ממובילי המחאה: הצעקות בבית-אורן – טעות", לשון כותרת המשנה. ויש גם מכתב.
אוריינטליזם
במוסף "סופשבוע" של "מעריב", שקלט אליו לאחרונה את פליטי מוסף התרבות של העיתון, מתפרסם פרויקט מיוחד ליום העצמאות: "12 כותבים שמים על האש את הדמות הטלוויזיונית שגורמת להם להתנפל על השלט בבהילות ולהעביר ערוץ". הנה, בקיצור, מה שכותבת רותי רוסו על אשת השיווק ג' יפית:
"מה שבאמת מעצבן בסיפור הזה הוא הידיעה שהיא לא סתומה כפי שהיא עושה את עצמה על המסך. ג' יפית, בכל ראיון שאי-פעם קראתי או ראיתי איתה, יודעת בדיוק שהיא מדברת אלינו בבית כמו אל מגש מופלטות. הדיקציה המעצבנת, השפה הנמוכה, הפואנטה הדבילית – כולן שם במודע. למה? כי זה עובד. [...] דווקא הנביבות הנבחנית, העדר החן שניבט מכל מקום, הפושטיות – דווקא הם שמוכרים.
"[...] תשאלו את המפרסמים הגדולים במשק שהשתמשו בשירותיה – ותאמינו להם שהבחירה בה לא היתה אקראית. חתכים שלמים באוכלוסייה מנטרלים חלקים שלמים במוח שלהם ואשכרה מאמינים לה כשהיא אומרת שהשניצל הזה הוא השניצל הכי טוב. [...] אלה בדיוק אותם חתכים שמוכנים לראות את בני שבט הכוס אוחתוק נלחמים עם אגוזי קוקוס על כפיס עץ [...] בלי לעצור רגע ולגחך על כל העניין. או מסוגלים להביט שעות בערימת שיכורים המריצים דאחקות פרטיות בערוץ 24. אתה מסתכל ולא מאמין שמישהו צורך את זה מבחירה ולא בגלל תור לטיפול שורש".
"למי שייכים אוצרות תרבות כמו אבן רוזטה או עתיקות הפרתנון? לארצות שבהן התגלו או למדינות המערב שבהן הם מוצגים כיום? עד לאחרונה הגישה הרווחת היתה שיש להחזירם לארצות המוצא, אבל אז באה המהפכה במצרים" (כותרת משנה לכתבת השער של המוסף "גלריה" של "הארץ"). נעיר רק כי "הגישה הרווחת" רווחה בעיקר במישור התיאורטי (ובכך שימשה בעצמה הוכחה לגישה ההפוכה).
"תערוכות אופנה במוזיאונים האמריקאיים הגדולים מעוררות טענות חריפות על התמסחרות. לדעת אחרים, אופנה מעולה טובה בהרבה מציור בינוני (כותרת משנה לכתבה מתורגמת מ"הניו-יורק טיימס" ב"גלריה"). "החלטנו לפרוץ את המחסום", מצוטטת "נדבנית ונשיאת חבר נאמנים של מוזיאון", "גבינו 2,500 דולר על כרטיס, וכמה מהתורמים נתנו 100 אלף דולר". "מלבד כסף", מוסיפה הכתבת, "היה גם במה לזון את העיניים באירוע", ומפרטת שורה של כוכבניות שנכחו באירוע (ושחקן הוליוודי אחד).
ענייני תקשורת
ל"ידיעות אחרונות" שהגיע אל ביתי היום מצורף פוסטר של "מכבי תל אביב בפיינל-פור 2011". ל"מעריב" מצורף פוסטר של "שאול אגמון, ראש הממשלה", בדמותו של השחקן רמי הויברגר. שער "ישראל היום" עטוף במודעת חצי עמוד של פיקוד העורף (כך גם מוספיהם היומיים של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות"). גליון "הארץ" עטוף במודעת ענק למגדל יוקרה חדש בתל-אביב.
עבור מנויי "הארץ" האחרים שקיבלו את המודעה הנ"ל מצורפת היום לסקירת העיתונות של "העין השביעית" כתבה של נטלי גרויסמן שהתפרסמה השנה במוסף "כלכליסט". הנה טיזר: "הבריכה והספא סגורים רוב היום, הלובי היוקרתי חשוך ומאובק, הכלבים משתינים חופשי במעלית, המסדרונות רטובים ומסריחים מכלור, למועדון שעלה מיליון דולר אף אחד לא נכנס והדיירים כמעט הולכים מכות בישיבות הוועד. איך נראים באמת החיים במגדלי היוקרה של ישראל, הפעם מהצד של מי שגר שם". עבור מנויי שאר העיתונים מצורפת צפירת ארגעה (תדמיינו).
במוסף "סופשבוע" של "מעריב" מראיין אייל לוי את רפרם חדד, הישראלי שישב בשנה שעברה חמישה חודשים בכלא הלובי, אחרי שנעצר בעת שטייל במדינה כדי לצלם אתרי מורשת יהודיים. חדד מספק תיאורים לקוניים של ההתרחשויות בכלא ושל עינויי גוף ונפש שעבר, ומספר כי בימים אלה הוא עמל על כתיבת ספר על חוויותיו שם. למיטב ידיעתי, חוץ מהמקרה המכוער של "הארץ", זה הראיון הראשון שמעניק חדד לעיתונות המודפסת.
"בגלל המתיחות בין אבו-מאזן למשעל לא העבירה הטלוויזיה המצרית את טקס החתימה בשידור ישיר, אלא כעבור שעה וחצי, כשניכרים היו סימני העריכה והקיצור", כותבת סמדר פרי ב"ידיעות אחרונות". "כל הפרשנים הדגישו את העדר החיוכים והחיבוקים במעמד הפיוס לאחר ארבע שנות סכסוך אלים בין חמאס לפת"ח".
אחת הכותרות על שער מגזין הנשים של "מעריב", "את" (בגרסה המוקטנת והקצוצה החדשה שלו), היא "החיים הפנימיים של ח"כ מירי רגב". ואני שואל אתכם, איפה יועצי התקשורת כשצריכים אותם?