הסודאני הקרוב

"למרות התנגדות שטייניץ: שכר המינימום יעלה", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". "עימות אוצר-הסתדרות על הסכם שכר המינימום", נכתב על שער "ישראל היום". "מחיר העלאת שכר המינימום: 200 מיליון שקל בשנה", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". "המעסיקים הודיעו על העלאת שכר המינימום ל-4,300 שקל", נכתב בכותרת על שער "הארץ", שמתחת לה מאמר של נחמיה שטרסלר עם כותרת משלו: "השפלה לשטייניץ".

"האוצר נגד התוספת למינימום" היא הכותרת הראשית של "מעריב", ולצדה ציטוט של "רביב מימן, עובד במפעל בערד", ש"לא מתרשם מהבטחות": "האוכל, הדלק והמשכנתה מתייקרים כל הזמן. העלייה הזאת בשכר קטנה מדי". "על-פי ההסכם, שכר המינימום יעלה ל-4,300 שקל וישלים עלייה של 20% ב-5 שנים", נכתב בכותרת המשנה לידיעה הפותחת במוסף הכלכלי של "מעריב", "אך בדיקת 'עסקים' מגלה: השיפור מדביק בקושי את קצב עליית המחירים. העלייה הריאלית עומדת על כ-1% – ולא משפרת את מצבן של השכבות החלשות". באותו עמוד כותב אביב לביא על נושא אחר לגמרי: "ב-2015 תשרור ביישובי השרון תרבות הפרדת אשפה בסטנדרטים אירופיים, בעוד יישובים עניים יתבוססו באשפה ויידרשו לשלם על זה ביוקר".

"שכר המינימום בישראל מוצמד לשכר הממוצע במשק, ומתעדכן לפי שיעור של 47.5% ממנו, פעם בשנה בכל חודש אפריל", כותב שי ניב ב"גלובס". "אם באפריל הקרוב תישמר הרמה הקיימת, הרי ששכר המינימום יעמוד על 3,969 שקל – לעומת 3,850 כיום. כלומר, תוספת השכר הראשונה שאמורה להינתן לפי ההסכם ביולי הקרוב, בסך 250 שקל, שווה בפועל לתוספת של 131 שקל. אין ספק שזה עדיף מכלום, אבל העלאה משמעותית שתרים מעט את הראש של משתכרי שכר המינימום – זו לא", כותב ניב ומוסיף: "הציניקנים יאמרו שזה לעג לרש, אבל עם ציניות לא הולכים למכולת. בשורה התחתונה נחתם היום הסכם מתון, מדורג, יש שיאמרו אחראי".

ב"ישראל היום" כותב חזי שטרנליכט כי המטבע כבר מזמן לא מתחת לפנס: "גם אם יעבור שכר המינימום החדש בחקיקה, ישראל נמצאת בתוואי מסוכן של שתי מדרגות לשכר מינימום. כבר עתה יש לנו בישראל את השכר שמשלמים לעובדים המאוגדים, את השכר שמשלמים לעובדים החוקיים, ואת הכסף השחור שמשלמים בשטח לעובדים הזרים והלא-חוקיים. אז מה זה באמת משנה שיש מדינה שמתברגת למעלה ב-OECD עם שכר מינימום נאור של 1,211 דולר לחודש, ובמקביל יש בה עשרות אלפי עובדים זרים לא-חוקיים שמקבלים 600 דולר בחודש.

"האם חקיקה של שכר מינימום כזה אכן תיטיב עם מצבם של העובדים הישראלים החלשים ביותר במשק? אני מאוד מסופק. להפך. החקיקה עלולה לייצר מכבש לחצים כלכלי על מעסיקים קטנים לחפש את הסודאני הקרוב למקום מגוריהם במקום העובדים הישראלים. בקרב הזה על העובדים הלא-מיומנים מתמודדים כבר כיום כעשרה אנשים על כל משרה".

"את הזינוק שנרשם לאחרונה במחירי הקינוחים מתרצים המסעדנים בהתייקרות חומרי הגלם וגם בכך שהם פשוט לא יכולים להעלות עוד את המנות העיקריות", נכתב בכותרת המשנה לכתבה במוסף "גלריה" של "הארץ", העוסקת במחירי המנות האחרונות במסעדות בישראל. את הכתבה פותחות גלידת טחינה וקצפת במחיר 34 שקל, גבינה שווייצרית בריבה עם תאנים במחיר 38 שקל ועוגת תפוחים במחיר 69 שקלים במסעדת יוקרה ירושלמית.

מה סדר הגודל

גם ב"ידיעות אחרונות" מדווחים בשער על העלאת שכר המינימום, אולם מוצאים דרך לעשות זאת אגב הדיווח על פרשת קצב. "קצב מקבל העלאת שכר: 1,800 שקל", נכתב בכותרת; "לזה יש כסף", זועקת כותרת המשנה. "במסגרת עדכון שכר הבכירים יקבל נתניהו תוספת שכר של 2,900 שקל, והנשיא פרס – 1,760 שקל". בתוך המשבצת השחורה המכילה את הכותרות הללו ותצלום של קצב מודפסת גם הכותרת "ולחלשים: 450 שקל; שכר המינימום יעלה במשך שנתיים".

ההשוואה שעורך "ידיעות אחרונות" בין עליית שכרם של מספר מצומצם של אנשים אמידים (ראשי המדינה של נבחריה) ובין זו של המוני עניים במדינה היא דמגוגיה בגרוש ההופכת את הדיון בהעלאת שכר המינימום בכמה גרושים לטפל ותפל. העיתונים האחרים אינם נמנעים מלהדגיש היום דיווחים בעניינו של קצב, ולא נזקקים לשם כך לקישור מאולץ לענייני כלכלה וחברה – התודות כולן לגיא פלג.

אתמול חשף פלג, כתב המשטרה של חדשות ערוץ 2, את הקלטות הסתר שערך קצב לא' מבית הנשיא, כשזו דרשה ממנו כסף בתמורה לשתיקתה. עם הקלטות הללו הלך קצב ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז כדי להתלונן על סחיטה, וכך החלה הפרשה שהגיעה לשיא בשבוע שעבר עם הרשעתו של קצב בשורה של עבירות ובהן אונס.

"הקלטת שהציתה את הפרשה: קצב הביע נכונות לשלם פיצויים לא'", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "קצב: מה סדר הגודל?", "א': 200 אלף דולר", נכתב בכותרת על שער "מעריב". "ימים ספורים אחרי הרשעת הנשיא לשעבר מתפרסמות הקלטות השיחה בינו לבין המתלוננת מבית הנשיא שהתחילה הכל – אבל לא נכללה בכתב האישום", נכתב בכותרת המשנה.

גם ב"ישראל היום" מגיעה החשיפה של ערוץ 2 לשער: "נחשפו ההקלטות שביצע הנשיא לשעבר לא'. היועמ"ש לשעבר מזוז הסיק מהן שהנשיא מסתיר משהו אפל. קצב למקורביו: 'אין לי כוח או כסף לערער'. משפטנים ליועץ המשפטי וינשטיין: לחקור את 'סייעני קצב'".

"קלטת השיחה בין משה קצב לבין א' שפורסמה אמש בחדשות ערוץ 2 על-ידי גיא פלג מצמררת. גם מתמיהה", כותב דן מרגלית בכפולה הפותחת של העיתון, "מה חשב לעצמו מי שהפך בתככנות לנשיא המדינה? שאנשים נבונים ומנוסים כמנחם (מני) מזוז או יואב סגלוביץ' יאמינו לו? שהם ייפלו בפח שטמן להם כאילו ייתכן שהוא האזין לתביעה חסרת שחר ולא השליך את א' מחדרו? פנייתו לבקש את עזרת מזוז נגד א' בהסתמך על קלטת כזאת היא זלזול גס באינטליגנציה של היועץ המשפטי לממשלה דאז וראש אגף החקירות עד עתה".

באותו עמוד מדווחת עדנה אדטו כי סגלוביץ' התקשר לאחר הכרעת הדין והודה לא': "בלעדייך קצב לא היה מורשע. נעשה לך עוול". אדטו מדווחת גם כי "פורום המשפטנים תבע אתמול מהיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין להורות למשטרה לפתוח בחקירה פלילית נגד סייעניו של הנשיא לשעבר משה קצב. [...] לאורך הכרעת הדין שזורה כחוט השני דעתם המוצקה של השופטים בנוגע להתנהלות כמה ממקורבי קצב שאותם מכנה בית-המשפט 'שליחיו הנאמנים' ואף נוקב בשמם המפורש של חלק מהם [...] שביצעו פעולות שונות שאיפשרו לו לכאורה להגשים את מאווייו. בין היתר מדובר בהתנכלות למתלוננות, הקלטת אחת מהן תוך ביצוע 'בישול ועריכה' להקלטות ו'יצירת ראיות' ל'יום סגריר'".

לפי יובל יועז, המרחיב ב"גלובס" בתיאור התנהגותו העבריינית של קצב ושלוחיו במטרה להרתיע עדים, סגלוביץ' תיכנן לחקור את הנושא כבר ב-2006, אולם החליט להתמקד בפרשה העיקרית. עוד כותב יועז על האפשרות שלאחר סיום כל ההליכים המשפטיים וגזירת דינו של קצב, "עשויה לקום דרישה שהנשיא השמיני יקבל חנינה מידיו של הנשיא התשיעי, שמעון פרס. אלא שיש שני כללים יסודיים בתחום החנינות: הבקשה לחנינה צריכה לבוא מטעם העבריין המורשע עצמו, וצריכה להיות גלומה בה גם הודאה בעבירות, חרטה על המעשים ובקשת מחילה.

"יש להניח שקצב ינסה להפעיל אישים המכהנים בזירה הציבורית לפתוח במעין קמפיין תקשורתי למען חנינה לנשיא לשעבר. אפשר שמכתבים ברוח זו אף יישלחו לנשיא פרס, ויועברו לבדיקה במחלקת החנינות במשרד המשפטים. אלא שגם אם קצב עצמו יימנע מלהודות בעבירות שבהן הורשע, ולא ייטול אחריות ציבורית משפטית ומוסרית על הפשעים שביצע, הוא עשוי למצוא קונסטלציה משונה, שבה מצד אחד הפניות לחנינה לא יבואו מצדו וכך יוכל להמשיך לטעון פומבית, ומן העבר השני בקשות אלה ייבחנו כאילו הוגשו מטעמו. מומחה לתחומים אפורים".

ובאשר לנשיא העשירי

שלום ירושלמי היה מהמובילים של טרנד ה"ידענו" שהפך פופולרי עם התפוצצות פרשת קצב לפני ארבע שנים. ירושלמי באמת ידע, והסיפור סופר כבר לפרטי פרטים יותר מפעם אחת. בעקבות הרשעתו של הנשיא השמיני באונס התעוררה שוב, ביתר שאת, השאלה מדוע מי שידע לא פירסם, וגם שאלה זו נידונה כבר. היום בטור במדור הדעות של "מעריב" מרחיב ירושלמי את מעגל ה"ידענו", וממילא את מעגל אלו הנדרשים לענות לשאלה "מדוע לא פירסמתם".

"ביולי 2000, ערב בחירתו של משה קצב לנשיא המדינה, פירסם הפובליציסט ב' מיכאל מאמר תחת הכותרת 'מי יודע למה'", כותב ירושלמי. "מיכאל תהה על הסיבות שגרמו לפוליטיקאים לתמוך במועמדותו של קצב. 'קצב היה שר תיירות רע ושר תחבורה עוד יותר רע', כתב מיכאל, 'אפילו בזכוכית מגדלת ומסננת עדינה יקשה למצוא איזה דבר טעם מקורי שהאיש הזה כתב, אמר, נאם, יצר [...] פסגת חייו המתרחקת היתה כהונתו כראש עיירה די קטנה'.

"משה קצב התמודד אז מול שמעון פרס. כל 19 חברי סיעת הליכוד שתמכו בו, ביניהם רובי ריבלין, ציפי לבני, משה ארנס, לימור לבנת, עוזי לנדאו ומיכאל איתן, היו חותמים על כל מלה של ב' מיכאל. כולם ידעו כי קצב הוא האחרון שיכול לשמש כנשיא השמיני. כולם ידעו שקצב הוא איש בינוני, אין מאחוריו מפעל חיים או עבר צבאי מפואר, הוא לא סמל של מדע, תרבות עברית או יהודית מפוארת. הוא היה בסך-הכול עסקן משמים. איך אני יודע מה חשבו הבכירים בליכוד? כי זה מה שהם אמרו לנו תמיד על קצב". להמשך הטור.

הפתרון שמציע ירושלמי לפיאסקו של בחירת אדם – שעל-פי טענתו של ירושלמי, אופיו, כמו גם קרבתו לעבריינים, היתה ידועה – לנשיא מדינת ישראל הוא להפקיע את בחירת הנשיא מידיהם של חברי-הכנסת. במדור הדעות של "הארץ" מציע עקיבא אלדר הצעה אחרת, מקורית פחות: לבטל את מוסד הנשיאות, וזאת דווקא בגלל הנשיא התשיעי, שלפי אלדר אינו עושה דיו להילחם ב"חומות של חרדה, גזענות וצדקנות" המקיפות את ישראל.

עוד בכותרות הראשיות ובשולי החדשות

"המטרה: טיל על טדי", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". "הותר לפרסום", פותחת כותרת המשנה, "שני תושבי מזרח ירושלים הואשמו אתמול בבית-המשפט המחוזי כי התכוונו לירות טיל אל תוך הקהל בעת משחק של בית"ר באצטדיון הירושלמי. מנכ"ל הקבוצה איציק קורנפיין: 'אנחנו מזועזעים לחלוטין'. השחקן לשעבר אלי אוחנה: 'היה יכול לקרות אסון בקנה מידה עולמי'". לא הובאה תגובתו של הקומץ, זו תינתן כנראה ביציעים. באותו עמוד ב"ישראל היום" מודפס דיווח נוסף, בשולי העמוד, על כך ש"חיילי צה"ל הרגו פלסטיני בלתי חמוש".

ב"הארץ" מתפרסמת ידיעה על השער תחת הכותרת "חיילים ירו למוות בפלסטיני שהחזיק בקבוק". ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה של רוני שקד שלפיה "פועל לא חמוש נורה למוות במחסום צה"ל"; "עדים לתקרית: ההרוג החזיק ביד בקבוק שתייה, החיילת במחסום צעקה – ואז נפתחה לעברו אש". לדיווח מצורף תצלום של ההרוג: אחמד מחומוד מוסלמני. הכותרת הראשית של העיתון, "מדינה בשפעת", עוסקת במצב בתי-החולים בישראל ש"קורסים מעומס". כותרת המשנה מסתיימת בקריאה: "רופאים: לכו להתחסן".

ב"מעריב" מקדישים חצי עמוד לדיווח על הטיל שלא נורה לטדי וחצי עמוד ל"מחלה מסתורית שתקפה עשרות כלבים שהתרוצצו בשטחי אחוזתה של אליזבת השנייה בסנדרינגהם". העיתון לא מדווח על שפעות או על ערבים לא חמושים.

מי הנהג

"אחוז קטן מאוד מתאונות הדרכים נגרם על-ידי נהגים עבריינים", כותב גיל מלמד במוסף "עסקים" של "מעריב", בטור פרשנות לצד דיווח על "תוכנית חדשה למלחמה בתאונות הדרכים: החמרת הענישה והאכיפה", "[...] אלא שנתח הארי של תאונות הדרכים נגרם בגלל מגוון רחב מאוד של סיבות שלא קשורות בעבריינים או בעבירות תנועה, ולכן אי-אפשר למנוע את מרבית התאונות רק באמצעות החמרת ענישה.

"לרוע מזלו של שר התחבורה הנוכחי, ישראל כץ, משהו יסודי וחשוב השתנה בהלך הרוח הציבורי בשנים האחרונות. לאחר שהסתבר שעל כבישים חדישים ובטוחים אין כמעט תאונות קטלניות, ואחרי שהתברר שרוב עמי העולם הצליחו לצמצם משמעותית את נזקי תאונות הדרכים – גם האיש הקטן ברחוב דורש מן הממשלה שלו לפעול כדי להקטין את הסיכוי שלו להיפגע בדרכים.

"האיש הקטן ברחוב שומע כבר שנים על עונשים, קנסות, החרמת כלי רכב ופעילות כנגד נהגים. אלא שההרוגים שעליהם הוא קורא אינם דווקא עבריינים: לפעמים אלה שחקני כדורגל מוערכים, לפעמים נזירות בדרך למיסת חג המולד ולפעמים הם קרובי המשפחה שלו. [...] כאשר השר כץ אומר ש'לא הממשלה נהגה במכונית של הנזירות' ומתעלם מכך שהממשלה היא זאת שהציבה את קוביית הבטון שהרגה אותן – ברור שאנחנו נמצאים בשפל חסר תקדים, שפל שממנו אפשר רק לעלות".

צא בחוץ

"אורון פורש מהכנסת", נכתב בכותרת צנועה על שער "הארץ", מתחת לידיעה שכותרתה "בן-אליעזר: אוביל את פרישת העבודה באפריל". לפי מזל מועלם, המצטטת ידיעה מחדשות ערוץ 10, יו"ר מרצ אורון יפנה מקומו לחברת-הכנסת לשעבר זהבה גלאון.

כותרת מאמר המערכת של "הארץ" היא "החוצה" (בלי סימן קריאה), וכדרכם של מאמרי המערכת של "הארץ" מפעם לפעם, הוא משמש הד לכותרת הראשית של "הארץ" מאתמול (ברק רביד). זו דיווחה על הבעת חוסר אמון מצד הממשל האמריקאי כלפי שר הביטחון הישראלי אהוד ברק, ש"פיזר שטרות ללא כיסוי בדבר מתינות נתניהו, כבכיכול" (כידיעת המשך לזו מאתמול מתפקד גם הראיון של רביד היום עם השר אבישי ברוורמן תחת הכותרת "ברק גרם נזק ליחסים עם ארה"ב?").

כותרת מאמר המערכת היום מופנית לאהוד ברק, ותוכנו כולל דרישה גם משאר שרי העבודה ש"ייצאו בחוץ". בהתחשב בכך שב"הארץ" רוצים ממילא שגם נתניהו ייעלם, ושבאותו עמוד מפטר "הארץ" גם את פרס, נראה שנשארנו רק עם המפלגות החרדיות ועם דב אלפון, והשבוע רק התחיל.

בחדרי חרדים

"לא נלחץ יד לאשה, אבל הרעיון הוא לא להסתגר", אומרים דוד מלאך ואיתן גוריון, בעליהם של אתרי בילוי תל-אביביים שהם גם שומרי דת חרדים מחב"ד, לרביד אורן בכתבת השער של המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות". "לחבר'ה פה", הם אומרים על יושבי הברים שבבעלותם, "אין מושג מה קורה בחדשות, בדיוק כמו לחרדים".

"בבוקר יום רביעי שעבר, 29 בדצמבר, התחוללה מהומה בכניסה למוזיאון יד-ושם בירושלים", כותבת ניבה לניר במדור הדעות של "הארץ". "קבוצת נשים פלסטיניות (מחברון, משכם ומבית-לחם), חברות בפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני, באו לביקור במוזיאון. היה זה ביקורן הראשון בישראל, השלמה לשיח 'הכר את הנראטיב', המתנהל בפורום בין ישראלים ופלסטינים. בעודן ממתינות לקבוצה הישראלית, מחוץ למוזיאון, נתקלו בכמה תיכוניסטים חדי הבחנה ומהירי תפיסה: 'תסתלקו מכאן יה שרמוטות', צעקו התיכוניסטים, 'כאן זה מקום שלנו ולא של ערבים'".

תרחיש דמיוני

מוסף "השבוע" של "הארץ" ביום שישי האחרון הוקדש למאמרי תחזית שעניינם דמויות ש"יפתיעו אותנו" בשנה האזרחית הבאה. אלוף בן כתב במוסף על החשיפה הצפויה של דעותיו הפוליטיות של הרמטכ"ל היוצא גבי אשכנזי, לכשייכנס, כך הוא כותב, לחיים הפוליטיים. "לאשכנזי יש מוטיבציה כפולה, לאומית ואישית", כתב בן. "ברמה הלאומית, הוא רוצה לחלץ את ישראל מהסטטוס-קוו המדיני ולמנוע מלחמה הרת סכנות עם איראן. הסכם שלום עם בשאר אסד, שיוציא את סוריה ממעגל ההשפעה האיראני ויחליש את חיזבאללה, נראה לרמטכ"ל הפורש הדרך הכי אפקטיבית לשיפור מצבה האסטרטגי של ישראל".

אתמול התייחס מאמר המערכת של "מקור ראשון", בחתימת אמנון לורד, למאמר של בן. לורד טען כי "קשה להאמין שעיתון מרכזי היה מפרסם מאמר מלומד על עמדותיו של הרמטכ"ל גבי אשכנזי ועל תוכניותיו הפוליטיות אלמלא היה לכך כיסוי של שיחת רקע רצינית עם בעל הדבר", ועל סמך טענתו זו קבע כי אשכנזי "לא קורץ מחומר של מנהיגים לאומיים אמיתיים".

היום מפרסם לורד מאמר נוסף ב"מקור ראשון", ובו תגובת דובר צה"ל אבי בניהו ולפיה "אשכנזי לא נפגש עם אלוף בן לשום שיחה; למעשה, בכל ארבע שנות הרמטכ"לות שלו הוא לא נפגש איתו לשיחה. לאחר שישתחרר תהיה לו תקופת צינון, ויש לו עוד הרבה זמן עד שיחליט על הכיוון שלו". עוד מזכיר בניהו ללורד כי המוסף של "הארץ" שעורר את שרשרת הספקולציות של לורד היה מוסף של תרחישים דמיוניים. לורד עובר מיניה וביה לתובנה אחרת: "בסביבתו של רב-אלוף אשכנזי חוששים מהספין שאנשיו של ראש הממשלה נתניהו עלולים לעשות תוך שימוש במאמר הזה", הוא מסכם.

ידיעת תקשורת אחת

"אדלסון השקיע מיליארד דולר בלאס-וגאס סנדס – והרוויח פי 7", מדווחת טלי ציפורי ב"גלובס" על עסקיו של מי שהוא בין השאר הבעלים של העיתון "ישראל היום". "שלדון אדלסון השקיע לפני כשנתיים מיליארד דולר במניות לאס-וגאס סנדס, חברת ההימורים שבשליטתו, לאחר שהתרסקו במשבר האשראי. מאז השלימה מניית החברה עלייה של 675%".