לפני כמה חודשים ניהלתי בגלוב תחרות. מטרתה היתה למצוא את המטאפורה המוצלחת ביותר ל"חיים". ואכן, אפשר למצוא מטאפורות רבות שמתארות את החיים; החיים כנהר, החיים כדרך מתפתלת, החיים כשעשועון טלוויזיה ועוד. ייאמר לזכותם של אנשי העיתון הכלכלי של עיתון "הארץ", ה"דה-מרקר", שכבר בראשית דרכם הם איתרו את המטאפורה שמדריכה אותם: החיים כסולם.

המטאפורה הזו, ששזורה כמעט בכל דיווח שמפרסמים העיתונאים העובדים ב"דה-מרקר", היא פשטנית עד אימה, אך ככזו היא בעלת עוצמה בלתי מבוטלת. משמעותה אחת: החיים הם סולם אחד גדול, כולנו נאבקים לעלות למעלה, ומי שהגיע הכי גבוה – זוכה. השאלה מי בונה את הסולם, קובע כמה שלבים יש בו ומחליט היכן נמצא כל אחד מהמתמודדים מיותרת; אלה הם אנשי ה"דה-מרקר" כמובן, ואם לא הם, אז מישהו אחר שבנה סולם שב"דה-מרקר" עדיין לא חשבו עליו, אבל שאין כל בעיה להפנות אליו.

הסולמיות הזו מכתיבה אינספור אזכורים, ציטוטים, דיווחים ובעיקר דירוגים. אתמול לדוגמה (יום ראשון, ה-25.5) התנוססו בעמוד הבית של האתר שלושה סיפורי דירוגים. סופר ש-S&P עלולה להוריד את דירוג אשראי לאג"ח של מודי'ס, ועורך האתר, איתן אבריאל, קונן על כך שאי-אפשר לסמוך יותר על חברות הדירוג. זה, כמובן, לא עמד בדרכו של הסיפור הראשי של האתר, שהכריז בגודל פונט שלא היה מבייש את גודל הפונט שבו השתמשו כדי לדווח על הפלישה לנורמנדי ש"הניו-יורק אובזרבר" מדווח כי "מיקי נפתלי דורג במקום ה-18 ברשימת האנשים החזקים בעסקי הנדל"ן בניו-יורק". הרי לכם חתיכת אינפורמציה שכל אחד צריך להיות מצויד בה.

בסולם של ה"דה-מרקר" אנשים וחברות עולים ויורדים כל הזמן; אין רגע דל. כך, לדוגמה, מדירוג שערך "דה-מרקר" עולה כי הרצוג-פוקס-נאמן ושות' הוא משרד עורכי-הדין הגדול בישראל, דן-אנד-ברדנסטריט קובעים כי פריזמה הוא בית-ההשקעות הגדול בישראל, ויש דירוג 50 החברות שכדאי לעבוד בהן, 500 העשירים, 100 המשפיעים, עשרת הכשלונות של המשקיעים, עשרת הצעירים המבטיחים מרשימת 15 משרדי עורכי-הדין הגדולים ועוד. בעת צרה מוכן ה"דה-מרקר" לפנות גם ל"ציפורה" של עמק הסיליקון, אתר רכילות הצבוע בצהוב בוהק, שדירג את חברות ההייטק בעלות סביבת העבודה הגרועה יותר, וזאת בהתבסס על השיטה המדעית של ניתוח תמונות ששלחו גולשים.

הסולם שה"דה-מרקר" בונה הוא פלטפורמה יעילה לשיגור ידיעות וכתבות המבוססות על שטאנץ שלא צריך להשקיע בו יותר מדי מחשבה. בראיית העולם הזו הכל ממוספר, הכל מסודר והכל ניתן לדירוג. ניתן לדרג את עשרת המשחקים ששורפים זמן לעובדים שלך, עשרת הגאדג'טים הנחשקים, עשרת הבכירים בעלי המשכורות הגבוהות ביותר, עשר המכות של שוק התקשורת, עשר טעויות בניהול משא-ומתן. זהו מקור בלתי נדלה לטקסטים שבהם העיתונאי הוא זה שמנהל את העניינים; הוא קובע מי למעלה ומי למטה, מי עלה ומי ירד ומי לגמרי עף מהרשימה, וזאת על פי קריטריונים כמו-מדויקים המבוססים על הערכות, ניחושים, אומדנים, שמועות והרבה תחושות בטן.

מעבר לעצלות המקצועית, לקיבעון המחשבתי ובעיקר ליוהרה העיתונאית ששיטת הדירוג מנחילה לכותבים ולקוראים כאחד – היא גם מעבירה מסר ברוטלי: החיים הם מאבק תמידי שבמהלכו עליך תמיד לשלוח יד למעלה, לאחוז ברגלו של זה שנמצא מעליך, ובמשיכה חזקה להטיח אותו למטה. אין לך במה להתבייש; זה שמתחתיך מנסה לעשות לך אותו הדבר. הכל אישי, הכל מאבק, והרי כבר הסברנו לך: הכל זה כסף.

זו הסיבה שב"דה-מרקר" חוגגים על בסיס קבוע העשירים, המשפיעים, החזקים, הגדולים, המוצלחים, היפים, המוכשרים, המבטיחים, הנחשקים, המשתדרגים. ממוסף כלכלי הפך ה"דה-מרקר" למוסף ספורט שממליך מלכים רק כדי לדרוך עליהם כאשר הם בדרך למטה. לעניים יש מקום רק אם היו פעם עשירים, למפסידים יש מקום רק אם בעבר ניצחו; אם הם תמיד היו לוזרים, את מי הם מעניינים? מכאן קצרה הדרך לכותרות המתאפיינות בדרמטיות מאוסה, שהרי "רק לפני שנה הוא היה במקום השביעי ברשימת 25 רואי-החשבון המשפיעים ביותר באזור קריית-מוצקין, ותראו איפה הוא היום". דרמה אנושית בשידור חי.

ה"דה-מרקר" מבקש להיות הביוגרף הרשמי של המיתולוגיה הכלכלית הישראלית, שנבנית בצלמה ובדמותה של אידיאולוגיה כלכלית, כמעט דתית, קיצונית ודורסנית, שבה כל רובד בחיים מצומצם למספר שמוכנס לטבלה שמייצרת סולם.

לא פעם מרגיש הקורא כמי שנקלע בטעות לאתר Rate It All, שמציע לגולשים לדרג כל דבר: ממשוררים לכוכבי רוק, משחקנים לפוליטיקאים, ממכוניות לספקיות אינטרנט. ידעתם למשל שבסולם של 5–1 זוכה כוכב הלכת נפטון לציון 4.06 לעומת אורנוס, שזוכה לציון 3.63? לדעתי, דירוג מסחרר זה מרעיש לא פחות מאשר מי מדורג במקום ה-18 ברשימת האנשים החזקים בנדל"ן בניו-יורק.

* ה"גלוב" הוא הבלוג של יובל דרור (וחברים), המכונה גם "מאבד תמלילים".