ספין
השלכותיו ההיקפיות של ספין מוצהר שהפיץ בימים האחרונים ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו ממשיכות לספק לעיתונים כותרות כאילו מעולם לא הודה כי מדובר במניפולציה מכוונת על דעת הקהל. בשבוע שעבר השמיע ראש הממשלה בכנס פומבי אמירה שלפיה אינו מתכוון לפנות ולו התנחלות אחת משטח שיועבר לרשות הפלסטינית במסגרת הסכם שלום. בתחילת השבוע פנו אנשיו של נתניהו לכתבים והסבירו להם כי משמעותה של האמירה היא שמתנחלים יורשו לחיות תחת שלטון פלסטיני.
ראש הממשלה ואיש צללים, ירושלים, אתמול (צילום: נתי שוחט)
ביקורת שהשמיעו על כך השר נפתלי בנט ופוליטיקאים אחרים מהימין הובילה את אנשי נתניהו להפיץ תגובה ולפיה אין מדובר בעמדה רשמית, אלא ב"מהלך מרכזי שבא לחשוף את פניה האמיתיות של הרשות הפלסטינית", ובמסגרתו נעשה שימוש במקורות אנונימיים כדי לאלץ את הצד השני במשא-ומתן לחשוף עמדות סרבניות (שאכן נחשפו). "אין דבר שחושף יותר את חוסר הנכונות של הרשות הפלסטינית להסדר עם מדינת ישראל מאשר תגובתה הקיצונית והפזיזה על פרסום לא רשמי", אמרו שם. השר בנט ועמיתיו, השתמע מהדברים שהפיצו אנשי לשכת ראש הממשלה, הורסים לנו את הספין.
הבוקר, כאילו מעולם לא הודתה הלשכה כי מדובר בתרגיל, קוטפת התפתחות צדדית במחזור חייו של הסחריר מקומות מכובדים בשערי כל העיתונים. נתניהו, טענו אתמול הגורמים האנונימיים המייצגים אותו, מתכוון "לנזוף" בבנט בגין הביקורת הפומבית שהשמיע. "אם לא נוח לו, הוא יכול להתפטר", מצוטטים הגורמים בשער "הארץ", ובגרסה מעט אחרת גם על שער "ידיעות אחרונות". ב"מעריב" זוכה שיחת הנזיפה הצפויה לכותרת הראשית בשער, אם כי ללא הצעת ההתפטרות, שככל הנראה לא הגיעה לאוזניהם של כתבי עיתון זה.
בשער "ישראל היום", שמיום היווסדו מעניק לראש הממשלה שירותי יחצנות במסווה (לא משכנע) של עיתונות, תופסת ההתפתחות האחרונה את החלק הבולט ביותר מבין היומונים, החלטה עריכתית המעידה כי סיקור השלכותיו של הספין מיטיב עם מפיציו. "בנט פגע במהלך לחשיפת הגזענות והאנטישמיות הפלשתינית, הוא חוצפן וחתרן", מצוטטים "מקורבי רה"מ" בשער "ישראל היום". בתוככי החינמון מסבירים שוב הכתבים מתי טוכפלד ושלמה צזנה כי אמירתו של נתניהו היתה "בלון ניסוי", אך מקפידים להרחיק את האחריות למניפולציה מידיו של ראש הממשלה, אף שלקח חלק מרכזי, אם לא ראשי, בהוצאתה אל הפועל.
כתבי "ישראל היום" מדגישים היום בפני קוראיהם כי מדובר בכלל במהלך שביצעה "ישראל" באמצעות "גורם אנונימי" (כלומר, לא רשמי) לצורכי המשא-ומתן. אלא שלאנשים המפיצים מסרים בשם ראש ממשלת ישראל יש שמות ופנים, וההחלטה להותירם באנונימיותם או לחושפם היא של העיתונאים המצטטים אותם.
ב"ישראל היום", מטעמים השמורים עם עורכיו, החליטו לדבוק באנונימיותם של הגורמים, המשרתת את ראש הממשלה. ב"ידיעות אחרונות", תאום המראה של החינמון, בחרו אחרת. תחת הכותרת "הספין שחזר כמו בומרנג" טוענים כתבי "ידיעות אחרונות" איתמר אייכנר ויובל קרני כי את האמירה האנונימית הפיץ מארק רגב, "יועצו של בנימין נתניהו לענייני התקשורת הזרה", בשיחה עם כתב של סוכנות הידיעות AP, שציטט אותו כ"גורם בלשכת נתניהו".
דבר נוסף שניתן למצוא בדיווח המתפרסם ב"ידיעות אחרונות" ולא בזה של "ישראל היום" הוא תזכורת לכך שבעבר כבר השמיע נתניהו את ההצעה ה"חריגה וכה קיצונית" (כך על-פי גורמים אנונימיים המצוטטים ב"ישראל היום") מעל בימות מרכזיות ובלי לטרוח להסתתר מאחורי גורמים אנונימיים. רמז לכך ניתן למצוא במאמר הפרשנות שמספק הבוקר דן מרגלית, הפרשן הבכיר של "ישראל היום", הקובע כי המציאות יותר מורכבת מחלקיה המובאים בתקשורת.
ראש הממשלה "אכן טמן מלכודת לאבו-מאזן", כותב מרגלית, אך במה שנראה כמו ניסיון לחלץ את תדמיתו של נתניהו מצרה מוסיף לנפוח חיים בספין: לדבריו, אמירתו של ראש הממשלה נועדה גם כדי לבחון באמת, בלי טריקים, את היתכנותה של האפשרות שהובעה בו. זה "לא רק ספין", הוא חורץ, "אלא ניסוי כלים".
מאחורי הספין
"כולם יודעים שזה ניסיון של נתניהו לפזר עוד עשן סביב המשא-ומתן ולמשוך זמן", אומר לג'קי חורי מ"הארץ" גורם אנונימי המזוהה כמקורב לסאיב עריקאת, ראש צוות המשא-ומתן הפלסטיני. "העמדה הפלסטינית בהקשר הזה ברורה. הסוגיה עלתה בעבר ונדחתה", אומר הגורם.
חינוך ותדמית
"משרד החינוך מסרב לשלב מורים ערבים בבתי-ספר דתיים", קוראת הכותרת הראשית של "הארץ", המבוססת על מידע שמסר מקור אנונימי לכתבת החינוך ירדן סקופ. "בחודש יוני האחרון התגאה משרד החינוך בתוכנית הדגל החדשה שלו, שתביא לראשונה לשילוב משמעותי של מאות מורים ערבים בבתי-ספר יהודיים במקצועות ליבה – מתימטיקה, אנגלית ומדעים", כותבת סקופ. "כעת, עם תחילת עבודת המטה על התוכנית לקראת שנת הלימודים הבאה, מתברר כי משרד החינוך לא יישם את התוכנית בחינוך הממלכתי-דתי".
הסיבה להחרגת מוסדות החינוך הממלכתיים-דתיים מהתוכנית, אומר לסקופ המקור שלה, קשורה גם לשיקולים תדמיתיים. "שילוב מורים ערבים בחינוך הדתי עלול להסתיים בכישלון, מה שיצבע את התוכנית כולה ככישלון", הוא אומר. דבריו תומכים במידע שהובא לאחרונה ב"דה-מרקר", בתחקיר מאת שוקי שדה וליאור דטל, שגם ממנו עלה כי חלק ניכר ממהלכיו של משרד החינוך תחת השר שי פירון נועדו בעיקר לצרכים תדמיתיים.
השרים שי פירון ויאיר לפיד במסיבת עיתונאים שבה הודיעו על תוכנית חדשה של משרד החינוך, 28.11.13 (צילום: יוסי זליגר)
הדבר אינו נכתב במישרין, אך נדמה שגם במקרה של הטענות המובאות בכתבתה של סקופ העדיפו בגוף הממלכתי לדאוג קודם כל לענייני תדמית: השר או המשרד, כך נראה, לא מצאו לנכון למסור תגובה למידע המציג אותם ואת מדיניותם כמוביליה של מגמה לא-נאורה, הסותרת את נסיונות המיתוג של משרד החינוך בראשות שי פירון.
מקרה נוסף מסוג זה צף הבוקר לנוכח ידיעה המתפרסמת ב"מעריב", שם מראיינת רעות וילף את מנכ"ל רשת אורט, צבי פלג, החולק את עמדותיו בנוגע למורה אדם ורטה ולהשלכותיו של ההליך שנועד להכשיר את פיטוריו בגין השמעת דעות שמאלניות. בין היתר משמיע פלג ביקורת על הצהרה לא ברורה שניפק לאחרונה השר פירון, ולפיה "מאוד לא אהב" את מה שנאמר בשימוע שנערך לוורטה.
מאז פרצה הפרשה מקפיד פירון להימנע ככל הניתן מעיסוק פומבי בפרטיה, המציגים את המערכת שבראשה הוא עומד באור שלילי ומייחסים לה הטיה פוליטית ימנית. "ממשרד החינוך לא נמסרה תגובה עד לסגירת הגיליון", מציינת וילף בשורת הסיכום של כתבתה.
שטיינמץ
"בית-המשפט מאלץ את בני שטיינמץ למסור לרשות המסים מסמכים על מבנה עסקיו ועל התאגידים שברשותו", מדווחת יסמין גואטה ב"דה-מרקר". שטיינמץ, איל כרייה בינלאומי בעל אזרחות ישראלית, הודף בשנים האחרונות טענות בנוגע לדרכים שבהן פועלים הוא והחברות שבשליטתו – מתנאי העסקה ויחסי הון-שלטון ועד תשלום מסים. את המידע יידרש למסור במסגרת משפט שהוא מנהל נגד רשות המסים הישראלית, שעימה יש לו מחלוקת בנוגע לגובה המסים שהוא נדרש לשלם.
שער מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", 28.6.13
"שטיינמץ, כידוע, עושה את רוב עסקיו – ממכרות יהלומים עד מכרות ברזל – מחוץ לגבולות ישראל, בעיקר במדינות אפריקה, וחלק ניכר מעסקיו אלה מוחזקים על-ידיו דרך נאמנויות הרשומות, לפחות בחלקן, במקלטי מס. מבנה ההחזקות והעסקאות הרבות שבהן היתה מעורבת קבוצת בני שטיינמץ בשנים האחרונות גרמו לרשויות המס בישראל לפקוח עין על שטיינמץ, וכך נוצרו מחלוקות בין הצדדים", כתבה אתמול ב"גלובס" אלה לוי-וינרב.
"בדיקת רשות המסים את עסקיו של שטיינמץ מתמקדת בעסקיו של שטיינמץ המוחזקים באמצעות נאמנויות שונות", הוסיפה לוי-וינרב. "לטענת הרשות, מבני המס השונים שיצר באמצעות נאמנויות אלה הם 'יצירתיים מדי', ולמעשה מביאים לכך שהוא משלם פחות מהנדרש בישראל, משום שלכאורה הוא אינו הבעלים, המנהל או השולט באותם עסקים. בפועל, טוענת הרשות, שטיינמץ הוא הבעלים של עסקים אלה, מקבל ההחלטות המרכזי בהם והאחראי על העסקאות הגדולות המתבצעות בהם".
בעיתוני קבוצת "ידיעות אחרונות", שזכתה בקיץ האחרון בראיון נדיר ובלעדי עם שטיינמץ, ההתפתחות המשפטית אינה מוזכרת.
ההגזמה היומית
בטור המתפרסם הבוקר בעמוד המאמרים המערכתיים של "הארץ" משווה ספי רכלבסקי את דפני ליף לג'ון לנון, מהטמה גנדי, מרטין לותר קינג, שולמית אלוני, אייבי נתן ויצחק רבין גם יחד.
מהנעשה בקק"ל
ב"מעריב" מתפרסמת הבוקר, ולא בפעם הראשונה, ידיעת תצלום בלתי חתומה שנועדה לשרת את מטרותיו התדמיתיות של יו"ר קק"ל, אפי שטנצלר. בתצלום (הנושא את הקרדיט "קק"ל") נראה שטנצלר כשבידו משפך כתום, ולצדו שתיל צעיר וגם שר הביטחון משה יעלון והרמטכ"ל בני גנץ.
השלושה, מוסבר בגוף הידיעה, חנכו אתמול את "חורשת מטכ"ל" בסטף, אתר טבע בניהולה של הקרן הקיימת לישראל שהוקם בחלקו על חורבות כפר פלסטיני שננטש. "בין אושוויץ לסטף עובר חוט מקשר", מצוטט מוסר הידיעה בפי העיתונאי שהתבייש לחתום על המלל.
יו"ר קק"ל אפי שטנצלר עם שר הביטחון, אתמול (צילום: פלאש 90)
ב"ידיעות אחרונות" מדווח על המאורע הכתב הצבאי יוסי יהושוע, אם כי בצירוף תמונה שונה, שבה נראים קרוב ל-40 גברים כפי שנקלטו בעדשת הצלם ("קק"ל"), שסידר אותם בשלוש שורות, כבמעין תמונת מחזור. "חלק מהמשתתפים בנטיעות. בשורה התחתונה במרכז: מופז, גנץ ושטנצלר", נכתב בכיתוב התמונה.
כמו הכתב האנונימי של "מעריב", גם יוסי יהושוע מצא לנכון להבליט את הציטוט הנמלץ שבו קושר יו"ר קק"ל בין הסטף לשואה, ולא, נאמר, להביא את דבריהם של כמה מהמשתתפים האחרים באירוע, אנשי צבא ופוליטיקאים שהעניין הציבורי בהצהרותיהם גובר, בלשון המעטה, על העניין הציבורי שיש בדבריו של שטנצלר.
ראיון נדיר
במוסף "גלריה" מראיין משה קוטנר, בעבר סולן להקת הפאנק אוי-ואבוי וכיום כתב מוזיקה ב"הארץ" ותקליטן, את סנטיאגו גומז, מוזיקאי פאנק, סרבן ראיונות, מעצב גרפי ב"הארץ" ומאבותיה הלא-רשמיים של העיתונות המחתרתית בישראל בשנות ה-90 (שמותיהם הופיעו זה לצד זה בפנזין "מלחמת המלים", שנוסד בין היתר על-ידי קוטנר וזכה לתהילה ולשמצה תחת עריכתו של גומז).
"כשהוא מדבר על האווירה שבתוכה התגבשה הזהות האאוטסיידרית שלו בסוף שנות ה-90 בצפון הארץ, הוא מתאר שכבות עמוקות של בידוד תרבותי שהתקיים במקומות נידחים לפני עידן האינטרנט", כותב קוטנר. "להיות פאנקיסט בקיבוץ קטן ליד קריית-שמונה, כמו אסטריקס בכפר הקטן שלו, אתה יודע, מוקף בלגיונות הרומאים, מסביב ייהום הסער", אומר לו גומז.
"רצינו לכתוב על מוזיקה ועל פוליטיקה ועל דברים שלא קראנו בשום מקור אחר, אז הלכנו על זה. ככה נולד הפנזין 'נקרופיליה לנוער'", הוא מספר כשהוא מתבקש לגולל את הולדת הפנזין הראשון שלו, שהוציא עם אחיו. "הצפנו איזה 50 עמודים בגזרי עיתון מ'על המשמר' ז"ל, הדבקנו על זה כתבות שהוקלדו במעבד תמלילים קיוטקסט והודפסו במדפסת סיכות, ויאללה! לילה אחד הגענו לתל-אביב, פרצנו לתיכון עירוני ה' יחד עם חברינו המקומיים ושיכפלנו את הפנזין שלנו במכונת הצילום, עם הפנזין שלהם, 'הכל שקרים', שהפך עם השנים גם לספר, לאתר אינטרנט ולשם דבר".
גם המשך הראיון, המוקדש בעיקר ללהקה החדשה של גומז (ששמות חבריה אינם נמסרים "מסיבות משפטיות", אם כי תמונתם בפנים מכוסות מסגירה מי הם) ולמעורבותו במאבק למען זכויות בעלי-חיים, מעניין ומומלץ לקריאה.
כדרכו של המצוטט, בין הסבריו המנומקים והנהירים משובצות במתכוון גם כמה אמירות מופרכות המנוסחות באופן שבו נציג של כלי תקשורת מהזרם המרכזי אינו יכול להימנע מציטוטן, גם כשמדובר במכר ותיק. כך קורה שהמראיין מצטט את גומז באומרו כי הוא ולהקתו יתייצבו בקרוב עם "אגרופנים ושרשראות אופניים" בהופעה של להקה יריבה, וכך קורה גם עם ההסבר שמספק המרואיין בנוגע לנסיבות שהובילו כביכול להסתרת זהותם של יתר חברי הלהקה. ספק אם הקורא הסביר יזהה את מופרכותם המובלעת של הדברים.
ענייני תקשורת
ב"דה-מרקר" מופיעה הבוקר הבהרה שממנה עולה כי בידיעה הראשית שפורסמה אתמול בעיתון ("הממשלה נותנת לעצמה פטור: 79% מההתקשרויות – בלי מכרז") נמסר לקוראים מידע לא מדויק. על-פי ההבהרה, על אף שנכתב כי משרד המשפטים שילם לפרופסורים ישראל גלעד ואיל זמיר מאות אלפי שקלים בגין ייעוץ, לא כך קרה.
"בדיקה נוספת העלתה שלפי ההסכמים בין משרד המשפטים לבין שני הפרופסורים, הם היו אמורים לקבל סכומים שהיו מחושבים לפי שעות עבודה בפועל, כשלכל היותר התשלום יכול היה להסתכם בחמישית מהסכומים שצוינו בכתבה, ושלמעשה הם לא גבו שכר כלשהו בעד הסיוע שהגישו למשרד המשפטים במהלך הדיונים בכנסת", נכתב בהבהרה.
בגליון אמש של "גלובס" דיווח לי-אור אברבך על תוצאותיו של מבצע לגביית חובות שערך לאחרונה אגף הגבייה ברשות השידור. "מבצע האגרה גייס רק 5 מיליון שקל", נכתב בכותרת. על-פי אברבך, מ-470 אלף בתי-אב שלהם הוצע לשלם את חובם, רק 15 אלף נענו.