הדחתם של שני ראשי ערים החשודים בפלילים על-ידי שופטי בג"ץ תופסת הבוקר את הכותרת הראשית ב"הארץ" וב"ישראל היום". בשער "מעריב" זו הכותרת החדשותית הראשונה, שמתפרסמת מתחת לכותרת ראשית מגזינית המוקדשת לשינוי פני ההנהגה באיראן. "ידיעות אחרונות", לעומת זאת, שוב מספק אישוש לטענה כי העיתון מתנגד התנגדות עקרונית ל"משפטיזציה" ואינו נוקט קו תקיף נגד אישי ציבור החשודים בפלילים. הכותרת "ראשי הערים הודחו" מודפסת ברצועה הנמתחת לרוחב תחתית השער, ליד זמני הדלקת הנרות בחג.
מרבית עמ' 2 בעיתון מוקדשת להחלטת שופטי בג"ץ להדיח את ראש עיריית רמת-השרון יצחק רוכברגר וראש עיריית נצרת-עילית שמעון גפסו בשל כתבי אישום שהוגשו נגדם. הדיווח, מאת תלם יהב, איתן גליקמן וישראל מושקוביץ, מדגיש כי באופן נדיר, נשיא בית-המשפט העליון נותר בודד בדעת מיעוט, מול שישה שופטים שהכריעו כי יש מקום להדחה.
בכפולה הפותחת של "ישראל היום", המוקדשת כולה להחלטת בג"ץ, מתפרסמים שני מאמרים המנתחים אותה. הפרשן הבכיר של העיתון, דן מרגלית, מברך על ההחלטה ("בני האור זכו אתמול לניצחון סוחף אך לא מלא") ומקשר אותה במרומז למשפטו של אהוד אולמרט, ראש הממשלה שזכה מארנון מוזס ל"יחס מסוים".
"להחלטה שפורסמה אתמול יש ערך נוסף", כותב מרגלית. "בעשור האחרון הידרדרו החיים הציבוריים לשפל שלפיו אם אדם לא הורשע ורק נמתחה עליו ביקורת חריפה מפי השופטים, הוא פותח במצהלת ניצחון ומרכיב על פניו את מסכת הקורבן הנרדף". הפרשן המשפטי של העיתון, ד"ר אביעד הכהן, מספק את הרקע לפסיקה ורומז את מה שכותרת טורו קובעת נחרצות: "המסר של בג"ץ לציבור: אל תבחרו בהם".
קלמן ליבסקינד, שפירסם בעבר ב"מעריב" סדרת תחקירים על גפסו, מתלונן הבוקר כי המסר שמשדר בג"ץ לבוחרים אינו ברור דיו. מצד אחד, כותב ליבסקינד, צבי בר הורשה לכהן עד סוף הקדנציה שלו כראש עיריית רמת-גן, למרות כתב האישום נגדו. מנגד, גפסו ורוכברגר הודחו, אך יורשו להתמודד מחדש. "המסר שמעבירה המערכת הוא מסר לא ברור, מסר מבולבל, מסר של מערכת שגבולותיה מטושטשים", כותב ליבסקינד. "לפוליטיקאים החשודים והנאשמים, שחיים מהסדקים הללו, זה מסר מצוין. למלחמה בשחיתות לגמרי לא". נראה כי עידו באום, הפרשן המשפטי של "הארץ" (למעשה, "דה-מרקר"), שותף לתחושותיו של ליבסקינד. את ההחלטה של בג"ץ אתמול הוא מדמה ל"חצי היריון".
ב"ידיעות אחרונות", אגב, לא נלווה לדיווח על החלטת בית-המשפט העליון כל טור המפרש אותה או מביע עליה דעה.
דרכים סבירות בהחלט
"בארצי זה לא היה קורה. שם אין מי שיכול לשנות החלטה של הממשלה", אומר פ', אריתריאי בן 25, שהיה עד לפני חודש כלוא בישראל בשל היותו מהגר בלתי חוקי. פ' מתייחס לפסיקת בג"ץ שפסלה את התיקון לחוק למניעת הסתננות, המאפשר לכלוא מבקשי מקלט לתקופה של שלוש שנים בלא משפט. פ' שוחח עם נורית וורגפט, המביאה לקוראי "הארץ" תמונת מצב של תנאי הכליאה של מבקשי המקלט בקציעות ובסהרונים: 12 בני-אדם באוהל, עשרה אוהלים באגף, שש מקלחות, שישה תאי שירותים, מחסור קבוע בסבון וסיגריות, וניסיון להפוך אסירים למשתפי-פעולה של הנהלת הכלא תמורת המצרכים הללו (שירות בתי-הסוהר מכחיש מחסור במצרכים).
כתב "הארץ" אילן ליאור מוסף ומדווח, על-פי דו"ח של מוקד הסיוע לעובדים זרים, כי השב"ס החזיק בשנים האחרונות עשרות מהגרים מאפריקה בבתי-כלא פליליים, בניגוד להוראות התיקון לחוק למניעת הסתננות ואף שלא הורשעו בבית-משפט. על-פי דיווחו של ליאור, היו אלה מהגרים שסבלו ממצוקה נפשית או היו זקוקים לטיפול רפואי הדוק, שהועברו ממתקני הכליאה הייעודיים לבתי-כלא המאכלסים עבריינים פליליים, ובדרך כלל לאותו תא מאסר עם העבריינים.
"נדמה שהרשות השופטת נותרה מגן אחרון מפני מפולת מוסרית מוחלטת", נכתב במאמר המערכת של "הארץ", המברך על פסיקת שופטי בג"ץ ומצטט בין היתר מדברי השופט עוזי פוגלמן, שכתב בפסק הדין:
מאופן הצגת הדברים על-ידי המדינה עולה כי קיימות שתי אפשרויות ואין בלתן: האחת, יישום ההסדר שנקבע בתיקון והשמת המסתננים במשמורת לפרק זמן ממושך עד שניתן יהיה – אם בכלל – להרחיקם; והשנייה, המשך שהייתם של מסתננים רבים בדרום תל-אביב ובאזורים נוספים בארץ ללא הסדרה, פיקוח או טיפול.הצגה בינארית זו מעוררת קשיים בעיני, כאשר היא באה מצד המדינה. עמדנו על האתגרים המשמעותיים שהתופעה נושא הדיון מציבה לפני הרשויות, ואין להקל בהם ראש. עם זאת, לא ניתן שלא לשאול אם ההשלכות השליליות של תופעה זו – שעליהן עמדו המדינה ותושבי דרום תל-אביב בהרחבה – אינן מועצמות על רקע הימנעותן של הרשויות מנקיטת חלופות אחרות להסדרת שהות המסתננים והטיפול בהם.
האם יכולה המדינה להיתלות בהשלכותיה השליליות של תופעת ההסתננות בשנים האחרונות כצידוק לנקיטת אמצעים פוגעניים, וזאת מבלי שנעשה ניסיון להתמודד עם השלכות אלה באמצעים חלופיים שפגיעתם פחותה? הנחתי היא שסימן השאלה שאותו אני מציב, יחד עם תוצאת הליך זה, יביאו לחשיבה מחודשת מצדן של הרשויות המוסמכות.
השופט פוגלמן אופטימי. נכון לעכשיו, כפי שמציין מאמר המערכת של "הארץ", הנחתו מתבדה. שר הפנים גדעון סער התבטא נגד הפסיקה ורמז כי יש למצוא דרך חקיקתית חלופית "כדי להגן על האינטרסים הלאומיים" (הקריקטורה היומית של "הארץ", מאת ערן וולקובסקי, מציעה אפשרות אחת).
ב"מקור ראשון" מביאה סופיה רון-מוריה את תגובת שר הכלכלה נפתלי בנט, שאמר: "אדאג לסתום את המנהרה שבקצה שלה נמצא הזהב. אז לא ייכנסו המסתננים למנהרה". השר בנט מגדיר את מבקשי המקלט "פליטי עבודה" ומצהיר: "לא אתן למדינת ישראל להפוך ללשכת התעסוקה של יבשת אפריקה". רון-מוריה מבהירה כי במקום לעסוק במבקשי המקלט, בנט יתמקד במי שמעסיק אותם בישראל. בין היתר שוקל השר להגדיל את הקנסות על מעסיקים שאינם מספקים למבקשי המקלט את התנאים המגיעים להם לפי חוק, מתוך תקווה כי כך לא יעסיקו אותם כלל.
הפגנה נגד מהגרים מאפריקה, 23.5.12 (צילום: תומר נויברג)
לצד הדיווח על תגובת השר בנט מופיע מאמר מאת ניר מן תחת הכותרת הפשוטה "השופטים צודקים". "האיוולת הפוליטית של מתלהמי הימין וחשוכי ש"ס נעוצה בהתבצרוּתם הנואלת במסך החול הפטריוטי ובעמוד העשן התיאוקרטי, במקום לשלב ידיים אוהבות עם מעוזי הבורגנות המפורכסת בגזענותה האריסטוקרטית ממרום מגדלי מידותיה", כותב מן ומיד מוסיף משפט פשוט יותר, למי שלא הבין: "בסוגיית ה'כושים' אין שמאל וימין, וכל בית ישראל מאוגדים בכפיפה גזענית מלוכדת".
עוד ב"הארץ", אילן ליאור מדווח כי בעקבות פסיקת בג"ץ הביע מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, אמנון בן-עמי, חשש מהתחדשות זרם המהגרים מאפריקה לישראל. ליאור מדווח גם על מקרה ראשון של שחרור ממעצר בעקבות הפסיקה. אזרחית אריתריאה שכלואה מאז נכנסה לישראל לפני שנה וארבעה חודשים, על עצם כניסתה בלא היתר למדינה, שוחררה אתמול לחופשי. את גורלה של האריתריאית, קבע הדיין רג'א מרזוק שבחן את עניינה, יש לגזור מחוק הכניסה לישראל, שמאפשר לכלוא מהגר בלתי חוקי ל-60 יום לכל היותר, אלא אם כן מתקיימים הליכים לגירושו או שהוא מהווה סכנה לשלום הציבור. כיוון שהאשה אינה עונה על הקטיגוריות הללו, היא שוחררה. בשולי הדיון של ליאור מוזכר כי אתמול התקיימה הפגנה של כמה מאות משתתפים בדרום תל-אביב, במחאה על פסיקת בג"ץ.
ב"ידיעות אחרונות" מבליטים תלם יהב וראובן וייס את ההיבט האנושי (במובן הרגשי של המלה, לא במובן זכויות האדם). האריתריאית ששוחררה אתמול נסעה לאשקלון, "שם מתגורר בן זוגה. השניים מתכננים להתחתן בקרוב". בשולי הדיווח מוזכר גם כאן כי אתמול נערכה הפגנת מחאה בדרום תל-אביב.
"מעריב" מספק את הסיקור הנרחב ביותר להפגנה של תושבי דרום תל-אביב. יובל גורן, שבעבר התגורר פרק זמן בדרום העיר כדי לדווח משם על בעיות התושבים (ילידי ישראל ומהגרים כאחד), מדווח כי "בעוד בכיכר רבין הושלמו אתמול ההכנות לקראת 'יריד ארבעת המינים' לקראת חג הסוכות, שלשום בלילה הקימו תושבי שכונת שפירא וקריית-שלום סוכת אבלים מחאתית". גורן מציין בדיווחו כי לראשונה הצטרפו גם תושבי שכונת יד-אליהו להפגנות, וזאת משום ש"בחודשים האחרונים החלו מסתננים ומבקשי מקלט להעביר את הימים בפארק במרכז השכונה".
"לתקשורת תפקיד מרכזי בעיוות הנושא לכדי מלחמה נואלת בין 'תושבי דרום תל-אביב' לבין הפליטים וישראלים התומכים בהם", כתבה אתמול באתר "מגפון" שרון ליבנה, העובדת בארגון א.ס.ף, אחד מהעותרים לבג"ץ. אכן, קשה למצוא הבוקר כתבות או פרשנויות המדגישות את המדיניות המכוונת של ממשלת ישראל ועיריית תל-אביב לרכז את מבקשי המקלט בשכונות הסובלות ממילא מתשתיות דלות ואוכלוסייה מוחלשת. לעומת זאת, יש מי שטורח לנבא התלהטות בחזית הלחימה בין שתי הקהילות.
במאמר המערכת של "מקור ראשון" מבקר אמנון לורד את פסיקת בית-המשפט העליון. בניגוד לדעת השופטים, לורד מחזיק בדעה כי את האפשרות לכלוא אדם לשלוש שנים בלא משפט רק משום שנכנס לתחומי מדינת ישראל בלא היתר אפשר להכניס להגדרה "דרכים סבירות בהחלט לפתור את הבעיה". לורד מזהיר כי "כאשר יגיעו מים עד נפש בעקבות עליית הפשיעה בדרום, יפרצו מעשי אלימות נגד המסתננים. תושבים עלולים להתארגן לפעולות כוחניות כדי להרחיק את המסתננים". את האצבע המאשימה מפנה לורד ל"גישה הלגליסטית" ששולטת בישראל, לא למדיניות ממשלת ישראל ועיריית תל-אביב.
לקולא
ביקורת נוספת על "המכונה הלגליסטית" מביע לורד בטורו הקבוע שבמוסף "יומן" של "מקור ראשון". במקרה זה מתייחס לורד לחקירות נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט והרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי. לורד מזכיר כי בזכות השניים אין לנשיא סוריה בשאר אסד נשק גרעיני (בתקופת כהונתם הותקף, על-פי מקורות זרים, כור גרעיני בשטח סוריה), ומביע פליאה על העמדתו לדין של ראש ממשלה שתרם כך למען בטחון מדינת ישראל.
"אף שאהוד חטא ואלי גם עבר עבירה, אנחנו נמצאים כאן במחוזות האבסורד", כותב לורד. "היה ראוי שבית-המשפט יצפה על סביבותיו וישקול אם סביר שאדם שעשה משהו לטובת העולם – אם לא למען ישראל! – ייגרס במטחנה המשפטית כאשר אויב כמו בשאר אסד חוגג היום. כנ"ל לגבי אשכנזי".
ראיונות חג
תא"ל נדב פדן, שסיים לפני שבוע כהונה בת שנתיים כמפקד עוצבת אדום, משוחח עם כתב "הארץ" עמוס הראל על המצב בחזית הדרום. הקשר עם המצרים טוב, והיה טוב גם בתקופת מורסי ("הצבא המצרי נבנה בימי משטר מובארכ. ישנם קצינים אדוקים יותר או פחות בדתם, אבל אלה לא אנשי האחים-המוסלמים"); אין מקום עוד להבדיל בין מבריחים לטרוריסטים; ולתא"ל ערן אופיר, שהוביל את בניית הגדר על גבול מצרים, מגיע "פרס בטחון ישראל".
יאיר גולן, שמציין בימים אלה שנתיים לכהונתו כאלוף פיקוד הצפון, שוחח עם כתב "ידיעות אחרונות" יוסי יהושוע. הראיון נפתח בהמלצה של האלוף על הספר "צילה", מאת יהודית קציר ("מרתק"). בהמשך מכנה יהושוע את גולן "רהוט ואינטליגנטי" ושומע ממנו כי הסכנה לישראל מכיוון סוריה אינה קריטית. לפי יהושוע, גולן תומך במדיניות של כניסת כוחות קרקע לאזורי עימות, אם כי "הפופיק צריך לרעוד לפני שמקבלים החלטה כזו". בתשובה לשאלה כיצד תיראה מלחמה נוספת של ישראל בלבנון, לאחר דו"ח גולדסטון, משיב אלוף פיקוד הצפון: "מכיוון שרוב מערכיו של החיזבאללה מצויים בתוך השטחים הבנויים בלבנון, בכל מערכה עתידית כנגד החיזבאללה חלק גדול מלבנון ייחרב". אגב, את הספר "קציר" אהב גולן משום שהוא "הזכיר לי את הסיפורים של סבתא שלי, שגדלתי עליהם".
פרזנטציה
במוסף "סוכות" של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת כתבה מאת מורן אטיאס, המתארת את שגרת חייה. אחד התצלומים המלווים את הכתבה הוא מקמפיין פרסומי בהשתתפותה לחברת הלבשה תחתונה. במוסף "זמנים מודרניים" של "ידיעות אחרונות" מראיינת ציפי שמילוביץ את איילת זורר. אחד התצלומים המלווים את הכתבה הוא מקמפיין פרסומי בהשתתפותה לחברת אופנה.
בשביל מה?
אהוד בנאי, 3.11.06 (צילום: משה שי)
ב"מקור ראשון" מתפרסמות הבוקר מודעות המקדמות את הופעתו של אהוד בנאי "בסוסיא הקדומה", אולם ב"מעריב" מדווח אלקנה שור על ביטול ההופעה. תחת הכותרת "כך הצליחו ארגוני השמאל להפחיד את אהוד בנאי" מספר שור כי אחרי שכל הכרטיסים להופעה של בנאי בסוסיא נמכרו, פנו ארגוני שמאל לזמר, וזה פירסם סטטוס בפייסבוק שבו כתב כי "בהופעה בסוסיא אין בשום פנים תמיכה או עידוד במעשים שגורמים לחוסר צדק, גזל ועוולה". בהמשך ציין בנאי כי בשטחים קיים "כיבוש".
"נפגענו ממה שכתב ולכן העדפנו כבר שלא יופיע, אם זה מה שהוא חושב עלינו", אומרים גורמים במועצת הר-חברון. "אותנו לא מעניינות הדעות הפוליטיות שלו. רק המוזיקה מדברת. אבל בשביל מה הוא היה צריך להגיד את כל הדברים האלה על עוולות, גזל וחוסר צדק?".
(מדורם הקבוע של גדעון לוי ואלכס ליבק, "אזור הדמדומים", מוקדש הבוקר להריסת כפר פלסטיני השבוע בצפון בקעת הירדן.)
"אמנסטי: רוג'ר ווטרס האנטי-ישראלי יגיש את הפרס לזכויות אדם", מדווחת כותרת לידיעה קצרה בראש עמ' 5 של "ישראל היום". אלי לאון מדווח כי הזמר שמחרים את ישראל יגיש השנה את פרס זכויות האדם מטעם הארגון. "לטענת רבים", כותב לאון, "מסריו של ווטרס נגועים באנטישמיות. בהופעותיו, למשל, קורא ווטרס להחרמת ישראל עקב 'פשעים' ו'אפרטהייד' נגד פלשתינים, וכן מציג חזיר מעופף שעליו מוקרנים מגיני דוד וצלבי קרס".
ווטרס עצמו מעניק ראיון נרחב למוסף החג של "ידיעות אחרונות". "השקפת עולמו מקלה מאוד על הצד הפלסטיני ובאותה מידה מחמירה, במקרים רבים, לדעת רבים, שלא בצדק, עם הצד הישראלי", כותב אלון הדר לפני שהוא מעניק פתחון פה לזמר. "עם זאת", מוסיף הדר, "אם מיליוני אנשים ברחבי העולם מקשיבים לו ולדעותיו – ראוי שנקשיב גם אנחנו, גם אם כנראה לא נסכים איתו".
לטענת ווטרס, "בשטחים הכבושים יהודים נשלטים תחת חוקים אזרחיים ויש להם חוקים אחרים לחלוטין מאלה של הפלסטינים והערבים, שנמצאים תחת חוקים צבאיים". "ישראל לא סיפחה מעולם את השטחים", אומר לו הדר. "היא מצהירה בכל הזדמנות שהמצב זמני. אין אזרח בישראל שלא מעוניין בשלום". ווטרס משיב: "אם אתה מסתכל על המפה ורואה איפה נמצאות ההתנחלויות ואיפה עוברת החומה, אז אתה רואה שזה לא משהו זמני".
בקשר להאשמה באנטישמיות ווטרס אומר: "לפני שנתיים הסברתי לליגה נגד השמצה מה עומד מאחורי שימוש במגן הדוד על החזיר והם אמרו: 'אנחנו לא אוהבים את זה, אבל אנחנו לא מאמינים שזה אנטישמי'. פתאום, אחרי שכתבתי מכתב פתוח לקולגות שלי ברוקנרול והצעתי להם להצטרף לחרם התרבותי על ישראל, הם שינו את דעתם והכריזו עלי כאנטישמי".
כדי לאזן את השקפת עולמו של ווטרס מצורפים לראיון שני טורים, האחד מאת המפיקים שהביאו אותו בעבר להופעה בישראל, שוקי וייס ואורן ארנן, והאחר מאת המוזיקאי מיכה שטרית.
"בשבועות האחרונים נראה שלראשונה זה שנים מתקיים שיח בין הצדדים, גם אם בסופו של יום נגלה שהוא שיח של חירשים", כותבים וייס וארנן. "שמעתי כבר דוברים רהוטים יותר מרוג'ר ווטרס", כותב שטרית וטוען כי הקרנת מגן דוד על חזיר היא "מיצג אנטישמי".
"את מגן הדוד הזה ציירו על חנויות של יהודים בגרמניה, ועכשיו הוא בחר לשים אותו על חזיר", מוסיף שטרית. "זו אותה אירופה ישנה שהולכת ומבצבצת שוב מתחת לפני השטח".
ענייני תקשורת
לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי אגודת העיתונאים בירושלים עתרה לבג"ץ נגד הקפאת הרפורמה ברשות השידור ומינוי ועדת לנדס. עוד מדווח אברבך כי עורך "מבט" לשעבר, אסף אפרתי, הגיש תביעה לבית-הדין לעבודה ובה הוא טוען להתכלות נגדו מצד מנהל חטיבת החדשות בערוץ 1, משה נסטלבאום.
מגזין "פירמה" של "גלובס" מוקדש ברובו לערוץ 2, במלאות 20 שנה לעלייתו לאוויר. עוד במגזין, כתבה מאת יובל אביבי על האתר "אל-מוניטור".
למי שברשותו גליון "מקור ראשון" מהבוקר מומלץ לקרוא במוסף "דיוקן" את זכרונותיו של חגי סגל מימי הקמת דסק החדשות של ערוץ 7, וזאת במלאות 20 שנה להסכם אוסלו. "במשך כל שנות אוסלו, שנות הוויכוח הגדול בין הימין לשמאל, ערוץ 7 מילא תפקיד שכלי התקשורת האחרים סירבו למלא", כותב סגל. "על-פי חוק רשות השידור, על-פי כל תקנות האתיקה העיתונאית הכתובה והבלתי כתובה, הם כן היו צריכים לדווח על ההפגנה ההיא [באוסלו, נגד הענקת פרס נובל לשלום לערפאת], ועל הקובלנות ההמוניות האחרות נגד תהליך אוסלו, אבל הם בקושי דיווחו, ואנחנו עשינו את זה במקומם".
אתמול פורסם באתר זה כי לטענת בכיר במטה הבחירות של משה ליאון, הציע מנכ"ל העיתונים "מעריב" ו"מקור ראשון", ישראל גולדשטיין, כי תמורת פרסום בעיתונים בסך 300 אלף שקל יזכה המועמד לראשות עיריית ירושלים לסיקור חיובי. הבוקר, כמו בשלושת השבועות האחרונים, תופסת מודעה מטעם ברקת את השליש התחתון של שער "מקור ראשון". יחד עם זאת, לראשונה זה חודש מתפרסמת בכפולה הפותחת של העיתון מודעה למען ליאון (המודעה תוקפת את שמאלנותו של ניר ברקת, אינה מזכירה את ליאון, ומיוחסת לליכוד-ביתנו). בראש עמ' 9 של "מקור ראשון", על רקע מודגש, מתפרסם מאמר דעה מאת זאב אלקין המוגדר "מכתב תמיכה במשה ליאון". לא מתפרסם בעיתון מאמר דומה התומך בברקת.
בגליון "טיים-אאוט" מראיין יובל אביבי את העיתונאי אורי משגב, שפוטר לפני כשנתיים מ"ידיעות אחרונות" וכיום כותב ב"הארץ". "'ידיעות' עיתון נפוץ מאוד שלא מהדהד", טוען משגב. "הייתי עושה כתבות מאוד מושקעות וטורי דעה ולא היה לי מושג אם מישהו בכלל קורא אותם".
חלק מהראיון מוקדש לנער הפוסטר של "ידיעות אחרונות", יאיר לפיד. "אין טעם בשלב הזה לכתוב מאמרי דעה, וצריך לעבוד מול התופעה שלו בכלים עיתונאיים", אומר עליו משגב. "הוא מייצג השחתת מידות, פוליטיקה של רמייה שלא מקובלת עלי". בהמשך כורך משגב את לפיד יחד עם עורך "ידיעות אחרונות" רון ירון ולהקת רדיוהד ומתייחס אליהם כמייצגי "רמאות".
ידיעה נטולת קרדיט מיידעת את קוראי "ידיעות אחרונות" כי העיתונאית מירה אברך מתה. "מירה היתה הכוהנת הגדולה של הרכילות הפוליטית ברמה הגבוהה", מספיד איתן הבר בטור נלווה. "לא קדם לה אף אחד, ואף אחד לא ירש אותה". הלווייתה תתקיים היום בשעה 15:00 בקיבוץ עינת.