אורי משגב בכנס היסוד של ארגון העיתונאים בישראל, 20.1.12 (צילום: תמר מצפי)
בדצמבר 2011 הודיע עורך "ידיעות אחרונות" רון ירון לעיתונאי אורי משגב כי הוא מתכוון לפטר אותו. בינואר 2012, לאחר שנערך לו שימוע, פוטר משגב מהעיתון. הביקורת הרבה על הפיטורים שנשמעה מתוך העיתון לא הועילה. משגב עבד ב"ידיעות אחרונות" כארבע שנים. לצורך כתבה מקיפה על העיתון, על עורכו רון ירון ועל הקו העיתונאי שהעיתון מסגל, התראיין משגב ל"העין השביעית" באריכות. דבריו, יחד עם אלה של כ-20 עיתונאים אחרים מ"ידיעות אחרונות", בעבר ובהווה, מובאים בכתבה. כאן תוכלו לקרוא את הראיון המלא עם משגב.
* * *
בשיחה עם "העין השביעית" מגולל משגב את סיפור פיטוריו מהרגע הראשון, אז קיבל שיחת טלפון ממשרדו של העורך והתבקש לבוא לפגישה. "אני לא איש בשורות", נזכר משגב בדברי ירון באותה פגישה, "אנחנו צריכים להיפרד".
הופתעת?
"מאוד".
לא היו רמזים לפני כן שהוא לא מרוצה ממך?
"בטח שלא בכיוון של הפסקת עבודה. כשירון מונה לתפקידו הוא קרא לי וביקש שאקצץ שליש משכרי. הסברתי לו שזה קיצוץ שיהיה לי קשה לספוג. שכרי נקבע על-ידי 'ידיעות אחרונות', לא במסגרת משא-ומתן אלא במסגרת הצעה שלא היה עליה מיקוח, שהוגשה לי כשרצו להביא אותי מ'הארץ'. ביקשתי ממנו שיבחן את זה שוב, ומאז הוא לא חזר אלי".
זו הסיבה שהוא נתן כעת לפיטורים?
"ההסבר היה שמשכורתי גבוהה ויכולים להסתדר בלעדי. שזו תקופה של קיצוצים, ושהתרומה שלי לעיתון לא מספיקה".
מה היו יחסיך עם ירון במהלך השנה האחרונה?
"לא היו תלונות ולא היו גם מחמאות. היו מדי פעם מחמאות שלי על ימים שחשבתי שהעיתון עשה עבודה טובה. לתפיסתי, לא צריך להיות קשר ישיר בין כותב לעורך הראשי. היו לי עורכים בחלקים הרבים שבהם כתבתי, ואיתם תמיד היה לי דיאלוג של שביעות רצון הדדית. עם כולם היה לי דיאלוג מצוין, כולם רצו שאכתוב מה שיותר, וכתבתי הרבה".
היה לדעתך מקום להעביר לך את המסר שלא מרוצים ממך?
"אין לי טענות לאף אחד בשרשרת הפיקוד. מוזיקה של איזשהו חוסר שביעות רצון כן שודרה אלי בחודשים האחרונים, בעצם זה שכתבות שאני ועורכי ב'מוסף לשבת' היינו מאוד מרוצים מהן לא עוררו רעידות של התרגשות במשרד העורך הראשי. הבנתי שיש פה איזושהי מחלוקת על סגנון ועל כיוון. אתה רואה את זה לפי ההפניות בעמוד הראשי, לפי הבלטה של דברים. לא חשבתי שזה מאיים על העסקתי בעיתון. היה לי ברור שזה תחום שכן רוצים לשמר, אבל שאולי בקדנציה הזאת הוא יובלט פחות". מאוחר יותר, בהמשך השיחה, יעמוד משגב על מהותו של אותו "תחום".
בשיחה הראשונה הציע העורך למשגב לקיים בו במקום את שימוע הפיטורים שהוא זכאי לו על-פי חוק. משגב סירב ועמד על זכותו לקיים שימוע מסודר. כעבור עשרה ימים שב אל ירון לפגישה נוספת. "הודעתי מראש שאני מכבד את התוצאה הסופית", מדגיש משגב. "לא נעשתה לי פה עוולה חוקתית, לא פגעו פה בזכויות היסוד שלי, וזה מהלך שהוא לגיטימי מבחינת חוקי העבודה. היה לי ברור שלא אגיע לבית-הדין לעבודה ולא לצווי מניעה, כי אין שום סיבה לכך". לשימוע לא הביא עימו משגב עורך-דין, אלא מכתבי המלצה מעורכיו השונים בעיתון ותיק עבודות, שלדבריו כלל בעיקר כתבות מהשנה האחרונה ובעיניו היה "מרשים".
מי עמד מולך בשימוע?
"רון ירון, ומכשיר הקלטה שהוא שלף".
מה נאמר?
"הוא שוב הסביר למה הוא רואה לנכון לוותר עלי. אני דיברתי באריכות ובענייניות גם על התרומה שלי כמו שאני רואה אותה לעיתון, גם על העובדה שהובאתי לעיתון תחת הכותרת 'העתיד של 'ידיעות'' שנתן קודמו בתפקיד [שילה דה-בר]. כשהגעתי ל'ידיעות' התבקשתי להתמקד בתחומים רציניים. לכתוב פוליטי, לכתוב מדיני. המשפט שנאמר שוב ושוב היה שמישהו יצטרך להחליף את נחום ברנע יום אחד, והם לא רואים מועמד אחר. בהתאם לכך עבדתי. שיחזרתי את ההשתלשלות הזו בפניו. גם אמרתי לו בשימוע שעיתונאי זה לא משרת אמון בעיני. לא סביר בעיני שמדי כמה שנים מתמנה עורך, מפטר את האנשים של העורך הקודם ומביא את האנשים שלו".
"אכן הייתי מעורב בגיוסו של אורי משגב לעיתון משום שחשבתי, ואני עדיין חושב, שהוא מטובי העיתונאים בישראל", מסר דה-בר בתכתובת אימייל עם "העין השביעית". "מנקודת מבטם של קוראי 'ידיעות אחרונות', אני משוכנע שזו אבידה גדולה. אני מניח שרון חושב כמוני על כישורי הכתיבה של אורי, ושבנסיבות כלכליות אחרות היה נוהג אחרת".
מה היה בתיק העבודות שהבאת איתך לשימוע?
משגב: "הוא היה גדוש עד להתפקע כי עבדתי קשה. היתה לי כמעט כל שבוע במשך ארבע שנים כתבה מעמיקה ומקיפה על נושא חדשותי ב'מוסף לשבת', היו שם מאמרי הדעה השבועיים שלי, היו כתבות וראיונות שעשיתי מדי פעם ל'7 לילות'. היו מאמרים בנושאי תרבות ומדורי בעד-נגד ב'24 שעות'. כל אלה היו יוזמות שלי ושל עורכים. גם רון אמר שלדעתו אני אחד הפובליציסטים הטובים בארץ, אבל שזה לא מצדיק משרה בהיקף מלא בארגון".
האם ירון שוב דרש ממך לקצץ בשכרך?
"לא, הפעם אני הצעתי. אמרתי לו, 'לא חזרת אלי בזמנו, אם הנושא הוא כסף אני מוכן לשקול לתקופה מוגבלת קיצוץ בשכרי'. את התשובה לזה קיבלתי בשיחת הפיטורים, הוא אמר לי שהוא לא חושב שזה יהיה טוב למערכת ששכרי יקוצץ בעוד שהוא דורש ממני דווקא להגדיל תפוקה ולהביא מה שהוא מכנה 'סיפורים שירעידו את המדינה'".
לאילו סיפורים הכוונה?
"מפאת כבודו וכבוד ההליך אני לא רוצה להיכנס פה לדוגמאות. הכותרת היתה 'יותר סיפורים שירעידו את המדינה'. היו דוגמאות שהוא נתן, ואז חזר בו כשהזכרתי לו שלא בשביל זה הובאתי ל'ידיעות'. בהחלט התגלעה בינינו מחלוקת עניינית. הרגשתי שיש בינינו תהום מבחינת ההשקפה איזה סוג של עיתונות אני אמור לעשות בעיתון, איזה סוג של עיתונות צריך להיות במוסף הפוליטי של 'ידיעות אחרונות' ומה תפקידו של 'ידיעות אחרונות'".
בשיחות שקיים עם ירון לפני פיטוריו הציג משגב בפניו את זווית הראייה שלו באשר לכיוון שאליו צועד העיתון. בעיני משגב, "ידיעות אחרונות" הוא העיתון החשוב במדינה. היחיד שמצליח לשמור על פופולריות, אינו נמצא בסכנת סגירה ובעל עצמאות מערכתית סבירה. השאלה, מבחינתו, היא מה מכילה החבילה שמוגשת בסופו של דבר לקורא. עד כמה העיתון עוסק בנושאי בידור ופנאי ועד כמה הוא מקדיש משאבים לעיסוק רציני בנושאים בעלי השלכות על חיי הציבור בישראל.
"יש פחות הערכה לעומק", אומר משגב על "ידיעות", "פחות כבוד לכשרון הכתיבה עצמו ולמלאכת הכתיבה. זה תמיד שאלה של מינון ותמהיל, וקל מאוד להפר אותו לאחד הכיוונים. מבחינתי צריך להיאבק בשיניים על הקו הרציני, אחרת הוא יאבד את המקום". משגב ראה את עצמו, לצד אחרים ב"ידיעות אחרונות", כמי שאמונים על החלק הרציני בתמהיל. בוויתור על עבודתו, הוא טוען, יש בעצם הצהרה הן כלפי יתר העיתונאים מסוגו והן כלפי קוראי העיתון בדבר דרכו של "ידיעות אחרונות".
שער מוסף "7 לילות", 20.1.12
בעיתון פופולרי יש מקום, הוא מודה, לכתבה גדולה על גבר שנכנס להריון או לידיעה על דוגמנית שיצאה מבית-החולים בגזרה דקיקה ימים אחדים לאחר שילדה, אך כאשר המרדף אחר סיפורים אלה הופך למרכז העשייה העיתונאית, נוצרת בעיה. בהמשך השיחה הוא מוסיף: "אני מתקשה להתעלם מזה ששתי הפעולות הפרסונליות הבולטות ביותר של רון ירון בקדנציה שלו עד כה היו הניסיון לפטר את יגאל סרנה וההחלטה לפטר אותי".
יחד עם סרנה פוטרו עוד כתבים שפשוט נשכחו. גולדברג, זינגר, אגוזי.
"בעיני כל השמות שמנית הם חלק מאותו סיפור. עיתונאים רציניים, לא עיתונאים שמביאים אייטמים בידוריים או רכילותיים. זה אותו סיפור של ויתור על עיתונאות פחות זוהרת, פחות סקסית, אבל כזו שמספקת חומרים שמהם, בתפיסה שלי, עושים עיתון".
אתה הרי יודע שהמצב בשוק העיתונות קשה, שיש קיצוצים בכל העיתונים.
"מקובל עלי שצריך לקצץ הוצאות, ולפעמים צריך גם לוותר על אנשים. השאלה היא כמובן על מי מוותרים ואיפה מקצצים. אחרי הקיצוץ שכבר נעשה בתכנים של 'המוסף לשבת', לטעמי לא היתה אפשרות לוותר על אף אחד נוסף. אנשים שם עובדים מאוד קשה. אזכיר שבשנים קשות במרכאות בוצע קיצוץ קטן רוחבי בכל עובדי העיתון, בשביל לא לשלוח אנשים הביתה במצב של משבר מתמשך בשוק העיתונות.
"במאמר מוסגר, בתפיסה האידיאלית שלי של עולם העיתונות, ארגון חזק שהרוויח הרבה שנים הרבה כסף, בשנים שהוא מרוויח קצת פחות אמור להגן גם על האנשים האלה ועל העתיד שלו, לא למהר להיפטר מהם כשקצת פחות נוח לו. אבל אני יודע שאני אוטופיסט".
חזרת הגלגל וזרמי העומק
המשבר המתמשך בשוק העיתונות הביא לאחרונה לניסיון להחיות את הסולידריות העיתונאית בארגון חדש שידאג לזכויות העובדים בעיתונות. משגב פעיל ביוזמה, והיה גם שותף בארגון כנס החירום לחופש העיתונות שממנו נולד הארגון החדש.
"אני חושב שאנחנו צריכים להחזיר את הגלגל אחורה", הוא אומר. "היתה אבולוציה הפוכה בצמיחת העיתונות בישראל. מעיתונים מפלגתיים לחוזים קיבוציים, משם לחוזים אישיים, והיום אנחנו בגרוטסקה. הדור שמתחתי הוא לא שכיר, הוא פרילנס, הוא מופקר לנפשו. מיוצר פה מעמד מאוד מוחלש של עיתונאים, ולתפיסתי עיתונאי, לפחות בתחומים הרעיוניים, הפוליטיים, לא יכול להיות מוחלש. הוא חייב איזושהי יציבות בסיסית והגנה בסיסית, אחרת הוא לא יכול לבצע את העבודה".
שלושה עיתונאים שהיו חברים בהסכם הקיבוצי של "ידיעות אחרונות" פוטרו, על אף שהיו אמורים ליהנות מהגנה.
"מותר לפטר, אני רק חושב שזכותם של העיתונאים להיות מאוגדים ולהקשות על האופציה הקלה לפטרם, או לפחות שהפיצוי לזה יהיה ניכר".
לולא הפריחה של החוזים האישיים, לא היית מקבל את ההזדמנות לכתוב ב"ידיעות אחרונות" בתנאים שכתבת.
"אני לא נגד חוזים אישיים. אני בעד עיתונאים מה שפחות מוחלשים. היה מותר להחליף אותי ולפטר אותי, אני לא רואה בעצמי קורבן של שום דבר, אני רואה בעצמי חתיכה קטנה בפאזל".
איך אתה תופס את מעמדו של העיתונאי הלא מוחלש, בשילוב של הסכמים קיבוציים וחוזים אישיים?
"הארגון הוא חדש, נצטרך לבחון מה המודל הטוב ביותר. החוזים האישיים הם כמעט עידן האתמול. היום אין חוזים בכלל. המחשבה שאפשר להעסיק עיתונאי בלי לדאוג לזכויות הפנסיוניות, הסוציאליות והבריאותיות שלו היא פשוט מעוותת בעיני. מוסד הפרילנס, לא רק בעיתונות אלא בכלל, הוא בעיני אחת הרעות החולות. הוא שם לצחוק את כל ההישגים של תנועת העבודה ב-150 השנה האחרונות. אני בהחלט מסתכל קדימה, אפילו באופטימיות. לתחושתי, זרמי העומק שפועלים היום ינווטו בסוף את הספינה חזרה לכיוון הנכון. זו תקופה קשה לנו העיתונאים, אבל אני חש איזושהי סולידריות שלא היתה פעם".
אתה לא דוגמה מייצגת לעיתונאים מפוטרים. רובם מוצאים את עצמם במצב הרבה יותר גרוע אחרי פיטורים.
"נכון, ובגלל זה הפעילות שלי בארגון החדש לרגע אחד לא היתה קשורה למצב שלי. התחלתי את זה לחלוטין מדאגה למקצוע ולאותם אנשים שאתה מדבר עליהם. ראיתי בעצמי באמת בר-מזל, מישהו שעלה על הקרון האחרון של הרכבת כשידעו להעריך בעיתונות רהיטות ועומק וכישרון, וגם עכשיו הרבה יותר חשוב בעיני לדאוג לעיתונאים הצעירים יותר והפחות חזקים".
אתה חושב שיש קשר בין הפעילות הזו לפיטוריך?
"רון ירון התחייב בפני שאין שום קשר, ואני בשמחה מקבל את הצהרתו".
"ידיעות אחרונות" על חבל דק
משגב, יליד 1974, נולד וגדל בקיבוץ חפציבה שבעמק יזרעאל, שירת כקצין בצה"ל ולמד מדע המדינה והיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב. אל עולם העיתונות נכנס ב-1999, כשהחל לכתוב ולערוך בעיתון "העיר" בעריכת אמנון רבי. אחרי חמש שנים בעיתון, שנה ב"חדשות 10" ועוד שנה ב"טיים אאוט", עבר ל"הארץ". לפני ארבע שנים עבר ל"ידיעות אחרונות". שם, כאמור, הובטחו לו גדולות ונצורות. אחרי פיטוריו חזר לכתוב ב"הארץ".
כשהוא נשאל אם להבנתו הבחירה לפטרו היתה החלטה של רון ירון או החלטה שהונחתה עליו מהמו"ל, משיב משגב: "הוא העורך הראשי. זה היה על דעתו הבלעדית ונגד כל שאר העורכים שמתחתיו שאיתם עבדתי ב'ידיעות אחרונות'. יש מעליו בעלים שמגדיר את עצמו גם 'עורך אחראי', ואין לי מושג מה קרה בממשק ביניהם".
"'ידיעות אחרונות' יקר ללבי", הוא מוסיף. "ברמה האישית יש לי שם עשרות חברים שעושים עבודה מצוינת בתנאים לא קלים. המקום שלו בשוק העיתונות מאוד טעון מבחינתי. הוא תמיד מהלך על חבל דק בין העיתונות שהייתי רוצה לראות גם בעיתון פופולרי לבין כיוונים שקל לו לפעמים להיגרר אליהם. לא לקחתי את זה אישית, לא נעלבתי. חשבתי שזו עוד תבוסה בקרב קטן על דמותו של העיתון".
ירון מתואר על-ידי רבים כנשמה של "ידיעות אחרונות". בהנחה שזה נכון, שהוא מכיר את העיתון יותר טוב מכל אדם אחר, איך אתה יכול להתלונן על הכיוון שאליו הוא לוקח את העיתון?
"אין פה איזה נוסחת קוקה-קולה. 'ידיעות אחרונות' זה מושג מאוד דינמי. הקרב הוא יומיומי. היו עורכים לפניו, ייתכן שיהיו גם אחריו. אין ספק שהוא בא מתוך המערכת ומייצג את הארגון בצורה הטובה ביותר, בוודאי כלפי הבעלים. אני רק מקווה שיישמר המצב ב'ידיעות' שיש הרבה אנשים עם הרבה עמדות והשקפות".
תגובה
כאמור, ראיון זה הוא הראיון המלא מתוך כתבה מקיפה על "ידיעות אחרונות" בעידן רון ירון, שפורסמה במקביל כאן באתר "העין השביעית". בכתבה מופיעה תמצית מן הראיון, לצד תמצית שיחות עם מרואיינים רבים אחרים. עורך "ידיעות אחרונות" ירון מסר את הדברים הבאים כתגובה לכתבה, והם מתאימים, ובעצם מתאימים יותר, גם כתגובה לראיון זה:
"דברי הביקורת בכתבה זו נשענים על דבריו של אדם אחד: עובד שפוטר מ'ידיעות אחרונות'. מטבע הדברים יש לו מרירות, טינה וכעס כלפי המקום שפיטר אותו, ולכן לא אתווכח עם דבריו. עם זאת, אני רוצה לצטט כמה הודעות טקסט שאותו אדם שלח לי במהלך השנה האחרונה. כך למשל, ב-15 ביולי הוא כתב: 'עיתון טוב מאוד על כל חלקיו'. ב-5 באוגוסט: 'העיתון מאוד טוב היום – וגם חשוב'. ב-28 באוקטובר: 'השער הסב לי גאווה הבוקר. אתה מוביל עמדה אמיצה וחשובה'. וב-4 בנובמבר: 'אהבתי את העיתון הבוקר. הישגים וחומרים מעניינים ממש בכל החלקים'. איך מיישבים את הפער בין דברים אלו, שנאמרו בזמן אמת, לבין דבריו היום, אחרי שפוטר? רק לאורי משגב ולאתר 'העין השביעית', שבחר לפרסם אותם, הפתרונים".
לכתבה המלאה
פועל עיתונות / אורן פרסיקו
"כמו אליק שנולד מן הים, רון נולד מ'ידיעות אחרונות'", אומרים בעיתון על העורך הראשי רון ירון. "הוא ממש קיר מקירות הבניין. זה הוא וזאת הרוח וזה סוג העיתונות". השאלה היא, כמובן, מהי הרוח הזו ולאן היא מובילה את העיתון הגדול בישראל
חשיבותה של נגישות / אורן פרסיקו
נחום ברנע מדבר על הקו של "ידיעות אחרונות" ביחס לאולמרט, על ההיסטוריה של צנזורה פנימית בעיתון, על משבר העיתונות המודפסת, על הקוראים בעיירות הפיתוח, על היחס ל"ישראל היום" ועל היחסים עם נתניהו