מעידה
"הפעם, בניגוד למינויו של פרופ' יעקב פרנקל, לא צפויות בעיות באישור המינוי", כתבו זאב קליין וחזי שטרנליכט בעמודי החדשות של "ישראל היום" מיום שישי האחרון. במוסף "ישראל השבוע" הרחיב שטרנליכט והוסיף: "הפעם, לפני שמונה ליידרמן לתפקיד, ביקשו בלשכת ראש הממשלה לבצע כמה שיותר בדיקות הנוגעות לעברו, כדי לוודא שהפרשה הזאת לא תסתבך ותביך אותם שוב. ככל הידוע, לא נמצאו דברים כבדי משקל.
"[...] לפי ההערכות הנוכחיות, לא היה שום דבר שעשוי לסכל את המינוי. ההערכות שהתקבלו בלשכת ראש הממשלה הן שליידרמן יעבור בהצלחה את ועדת טירקל. כך יכלו נתניהו ולפיד, שגם נועד לפגישה בארבע עיניים עם הנגיד המיועד, להסתמך על קורות החיים המקצועיים, שמציירים מועמד ראוי וכלכלן מוערך".
כמה שעות אחרי שהמלים הללו הופצו חינם ב-375 אלף עותקים, הודיע ליידרמן כי הוא חוזר בו מכוונתו להתמנות לנגיד בנק ישראל.
ב"הארץ" מודפס הבוקר טור מאת אמיר אורן, שפורסם באתר העיתון כבר ביום שישי, ובו הסברים על נסיבות הפרישה. אשה המכונה ש"ו סיפרה לחברי ועדת טירקל כי "סוד גדול אפף את התפטרותו הפתאומית של ליידרמן מדויטשה בנק [...] ליבת הסוד היתה טענה על הטרדה מינית לכאורה". לפי אורן, "היא לא היתה יחידה. השופט טירקל עדיין לא הספיק לבדוק את המידע [...] כאשר שטפון התלונות והטענות, לפי אחד האומדנים למעלה מחצי תריסר, הכריע את ליידרמן".
שר האוצר יאיר לפיד משוחח עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנסת, 29.7.13 (צילום: מרים אלסטר)
"היו נורות אדומות", כותב הבוקר, בחוכמה שבדיעבד, זאב קליין, שאך לפני יומיים היה חתום על הידיעה שלפיה לא צפויות בעיות באישור המינוי. "השמועות על נסיבות עזיבתו של ליידרמן את בנק ההשקעות הבינלאומי הגדול ביותר בעולם, דויטשה בנק, הסתובבו בחוגים המקורבים לבנק ישראל", מוסיף קליין. "מיד לאחר הפרסום של מרציאנו [בדבר המינוי הצפוי של ליידרמן לתפקיד] פניתי בשאילתה לדוברים של רה"מ ושל שר האוצר. בפנייה שאלתי אם נכון הפרסום על מינויו הצפוי של ליידרמן, וזאת למרות שפרטים בעברו של ליידרמן בתחום הבנקאות עלולים להיות בעייתיים. [...] בסביבתו של רה"מ הסבירו כי ליידרמן נשאל על כך וטען כי 'אין לו מה להסתיר'".
"ישראל היום" קיבל את עמדת סביבתו של ראש הממשלה, וביום שישי האחרון לא רמז אפילו על סיכוי לבעייתיות במינוי. על אף שאצל כתבו הכלכלי נדלקו נורות אדומות, היה מי שלחץ על המתג לכבותן.
הבוקר, לנוכח המבוכה הבינלאומית שנגרמה כתוצאה מרצף מינויים כושל לתפקיד נגיד בנק ישראל, מרשה לעצמו העיתון להביע ביקורת נגד ראש הממשלה, אם כי זו מתונה יחסית לעיתונים האחרים ומאוזנת במחמאות.
"הפרישה והמבוכה", נכתב בכותרת הראשית הבוקר, מתחת לציטוט של שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ, שאמר אתמול: "לפיד שחצן, נתניהו הפגין חולשה". זו, עד כמה שיד הזיכרון מגעת, ההתבטאות החריפה ביותר נגד בנימין נתניהו שפורסמה בהבלטה כזו על שער "ישראל היום" מעולם. כה לחי.
בעמודי הפנים של העיתון כותב דרור אידר כי "סאגת מינוי הנגידים היא מעידה של נתניהו", ובהמשך הטור משבח את ראש הממשלה על עמידתו בכנסת מול טענותיו של ח"כ ג'מאל זחאלקה. הפרשן הבכיר דן מרגלית מעניק ציון "לא עובר" לבנימין נתניהו ויאיר לפיד (לא "נכשל", ובכל זאת – נכשל). בהמשך הטור משבח מרגלית את פעולות הממשלה, ובעצם את פעולות שר הביטחון לשעבר אהוד ברק, במינוי הרמטכ"ל.
העיתונים האחרים מרשים לעצמם להיות פחות מאוזנים.
"שני קונילמל", מגדיר נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות" את ראש הממשלה ושר האוצר. "נתניהו מעדיף מלחכי פנכה, לא יועצים, משרתים אישיים, לא פרטנרים", הוא כותב. "נתניהו סמך על עצמו וסמך על המועמדים שבחר: הוא הניח שאם המועמדים לא זוכרים שיש להם שלדים בארון, אין להם שלדים בארון".
"חובבנות בשיאה", נכתב מעל תמצית מאמרו של שלום ירושלמי בשער "מעריב". "לפחות שיבדקו בגוגל לפני המינוי הבא", הוא מציע. לא ברור אם בדקו בגוגל, אולם לפי כמה דיווחים הבוקר, נתניהו שלח את ראש המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ' יוג'ין קנדל, כדי לברר אם יש בעברו של ליידרמן אירועים שעלולים למנוע את אישור כהונתו כנגיד. קנדל בדק וחזר עם תשובה שלילית.
ב"הארץ" וב"דה-מרקר" מתפרסמות הביקורות החריפות ביותר. "איך אנשים המוחזקים בעיני עצמם כפיקחים מתעקשים לחזור על אותן שגיאות, של עצמם ושל הזולת?", תוהה אמיר אורן. "איזו קלות דעת גרמה לנתניהו וללפיד להיחפז ולהודיע על מינוי מועמד נוסף לנגיד, ללא בדיקה יסודית?".
"קרקס הנגיד 2", לשון הכותרת הראשית של "דה-מרקר". "מסתבר שנתניהו ולפיד שוב פישלו", מבהיר העורך סמי פרץ. "[...] ברור שההתנהלות של נתניהו ולפיד במינוי הנגיד נראית כמו קרקס".
טור חד ונרחב מאת רותם שטרקמן מפנה ביקורת נגד פרנקל, ליידרמן, קנדל, לפיד ונתניהו. פרנקל לא ראוי לתפקיד גם אם מקבלים את גרסתו, כפי שפירסם נחמיה שטרסלר ב"הארץ", כותב שטרקמן, מפני ש"פרנקל עדיין חושב שמגיע לו יותר מלאחרים". טוב שליידרמן פרש, משום ש"אנחנו לא רוצים נגיד חלש שפוחד מכל שאלה קשה או מכותרת בעיתון". על קנדל, שכעת מתואר כבחירה המועדפת של נתניהו לתפקיד הנגיד, כותב שטרקמן את מה שאחרים רק רומזים עליו: "במשימה שהטיל עליו נתניהו בשבוע שעבר [...] הוא לא עמד בכבוד".
לפיד מוציא משטרקמן תיעוב ייחודי, וזאת לנוכח תגובתו לפרשה. "מתברר שפרופסורים לכלכלה הם חבורה מאוד צבעונית ופרועה", כתב לפיד בעקבות הכרזת ליידרמן על פרישתו. "אי-אפשר להגדיר חשדות לגניבה ואי-דיווח של האחד, וטענה של הטרדה מינית לכאורה של השני, כצבעוניים או פרועים", מבהיר שטרקמן את המובן מאליו, שמשום מה רק הוא כותב הבוקר. "מדובר בדברים חמורים בהרבה, שמעלים אף ריח פלילי".
ב"ידיעות אחרונות" מגלים סלחנות גדולה יותר להלצה של לפיד. נוסף להגדרת הנגידים שפרשו כצבעוניים ופרועים, הוסיף לפיד בסטטוס שהפיץ: "אני מתגעגע כבר לאנשים סולידיים ויציבים כמו יצפאן ובראבא". בכפולה השנייה של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה תחת הכותרת "יצפאן ללפיד: אולי באמת אהיה נגיד". בסיום הדיווח הקצר ניתן ביטוי גם לתשובת השחקן שלמה בראבא, שאמר: "באיזה שטויות מתעסקים, במקום להתעסק בדבר החשוב באמת. יש משא-ומתן להסכם שלום, ואף אחד בכלל לא מדבר עליו ולא באמת מאמין בו. הרי מחירי הקוטג' ייקבעו לפי ההצלחה של ההסכם הזה".
ההזדהות של "ידיעות אחרונות" עם חוש ההומור של יאיר לפיד מתחילה בכפולת עמודים קודמת, בהחלטה לפרסם טור היתולי מאת רענן שקד, המביע גם הוא נכונות להתמנות לנגיד בנק ישראל (ואחר-כך חוזר בו).
גרעין השליטה של החברה הישראלית
לצד הביקורת על הממנים, ניכרת הבוקר ביקורת גם על המסכלים, כולל אנשי התקשורת שהתעקשו לעשות את תפקידם ולהציף טענות על התנהגות בעייתית בעברם של המועמדים. "האם הציבור הישראלי הפך למפלצת שמסתובבת רעבה ונהנית לטרוף כל מועמד לכל תפקיד?", שואל נחמיה שטרסלר ב"הארץ". "האם מדובר ברשעות לשמה, או בסתם הנאה לחסל מישהו שהוא עשיר, פרופסור, בנקאי – שמצווה להשפיל אותו, ואולי הכל מוצדק והביקורת במקום".
"כולם חופרים בכל מקום", כותב סבר פלוצקר ב"ידיעות אחרונות". "[...] החפירה כשלעצמה אינה פסולה, היא ברוכה. אבל כשתוצאות החפירה מעלות חרס, או רק שברים של אירועים שאולי היו ואולי לא היו בעייתיים בשעתם, רצוי להניח לאת החפירה ולהתמקד ביכולותיו ובכישוריו הנוכחיים של המועמד. הדגש על הנוכחיים; מעידות בעבר, כמו גם זכויות בעבר, פחות חשובות". במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" פוסקת סמדר שיר כי "מדורת הלינץ' אוכלת הכל".
"ציידי הגולגולות ממתינים ויעשו כל שביכולתם לפגוע בתפקודה התקין של הממשלה", מגדיר זאת דרור אידר ב"ישראל היום". "[...] הקלות הבלתי נסבלת של האשמת מועמדים טובים לתפקידים ציבוריים בכירים מחייבת מחשבה מקיפה כיצד מתמודדים עם העניין. שום אדם שפוי בעל עמדה בכירה במגזר הפרטי לא ירצה להתקרב למוקד הרעש. תמיד עלול להישלף פרט בעייתי מעברו, שגם אם לא יפסול אותו מקבלת המשרה, יביך אותו ואת משפחתו. למה לו צרות כאלה?".
אמנון לורד (צילום: זאב גלילי, cc 3.0)
את הביקורת החריפה ביותר נגד בדיקת עברם של מועמדים לתפקיד ציבורי בכיר, ונגד בדיקת נקיון כפיהם של מכהנים בתפקידים בכירים, מביע אמנון לורד במאמר המערכת של "מקור ראשון", המתפרסם הבוקר גם במדור הדעות של "מעריב". לורד קושר בין הפגנה שהתרחשה לפני כמה שבועות נגד הנגיד היוצא סטנלי פישר להפגנה שהתרחשה לפני רצח רבין, לביקורת על תקציב הגלידה והטיסות של ראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו ולביקורת שנשמעה בימים האחרונים נגד מינויי פרנקל וליידרמן.
"ההתקפה הנמשכת נועדה לחבל בהנהגה הכלכלית של ישראל וליצור אווירת טרור", קובע לורד, ובהמשך טוען כי על משטרת ישראל היה לעצור את מי שהפגין נגד פישר ("אולי בכל זאת יש לנו מה ללמוד גם ממצרים" הוא המשפט המדהים ביותר בטור של לורד, והוא נכתב בהקשר אי-מעצרם של המפגינים נגד פישר).
"האם הפכנו לחברה של כמרים זעופי עיניים עם צווארון שחור מכופתר עד הגרגרת, אוחזים ביד אחת קלשון וביד השנייה שוט?", שואל לורד. "לצערי, החדשות רעות אף יותר. הבעיה היא בגנום הטוטליטרי שבבסיס גרעין השליטה של החברה הישראלית. [...] מי היה מאמין שדווקא בעידן שבו ישראל נכנסה לעולם השפע והכלכלה החופשית, תתנפל עלינו מאחור המחלה הסוציאליסטית הישנה".
גופה מרוטשת
אתמול נמצאה בדרום תל-אביב מזוודה ובה חלקי גופת אשה. בעוד ש"מעריב" אינו מדווח על כך כלל, "ידיעות אחרונות" הוא העיתון היחיד שמדפיס תצלום של "הגופה במזוודה". מפוקסל, כמובן. גופות בלתי מפוקסלות נדפסות בעיתונות הישראלית רק כשברור כי הן אינן של ישראלים, עם עדיפות לאויבים ממש.
"ידיעות אחרונות", 4.8.13
הפקסול בנוי מריבועים גדולים במיוחד, ומקשה על הקורא להבין מה בעצם הוא רואה. יד? רגל? ראש? טרולי? מה שנגלה בפניו הוא מחזה אבסורד בן מערכה אחת. מצד אחד, העיתון הצהוב ביותר במדינה אינו מסוגל להתאפק מלהראות את "הגופה במזוודה". מנגד, הוא מנסה לשמור על ארשת של כבוד למת. התוצאה מופרכת. הקוראים יכולים רק לדמיין ממה הם אמורים להזדעזע, ואולי בכך העיתון משיג את מטרתו. בכל הנוגע לזעזוע, הדמיון האנושי תמיד יהיה מוגבל פחות מהמציאות.
בשורות טובות לגבי אשכנזי
"ידיעות אחרונות" ממשיך לסקר בצנעה וברכות את החשדות המצטברים נגד הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי. לעומת "ישראל היום", שמבליט את הדיווח של אילה חסון מיום שישי האחרון כי דובר צה"ל לשעבר אבי בניהו צפוי להיחקר באזהרה; לעומת טור תקיף של עמוס הראל שנפתח בשער "הארץ"; לעומת ידיעה בראש עמ' 8 של "מעריב", לרוחב כל העמוד, על החקירה הצפויה של בכירי מערכת הביטחון – ב"ידיעות אחרונות" מסתפקים במשבצת קטנה בפינה העליונה של עמ' 15, תחת הכותרת "במשטרה מעריכים: אשכנזי ייחקר בעוד כמה שבועות".
כמו ש"ישראל היום" מלווה ביקורת על נתניהו בדברי שבח, גם הידיעה מאת ירון דורון ועמי בן-דוד כוללת לא רק ביקורת על אשכנזי. אחרי הדיווח כי הרמטכ"ל לשעבר צפוי להיחקר נכתב: "ויש גם בשורות טובות לגבי אשכנזי: שותפות הקידוחים שמן שבראשותו דיווחה כי מצאה 'סימנים משמעותיים' של גז טבעי בקידוח שהיא מבצעת בימים אלה מול חופי אשדוד". הידד, מצב רוחו של אשכנזי בוודאי מאוזן כמו הידיעה.
מנין היחס הסלחני כל-כך לרמטכ"ל הראשון שייחקר על-ידי משטרת ישראל בחשד לעבירה פלילית? בטור של הראל ב"הארץ" נכתב:
אפשר לשער שההקלטות החדשות יוסיפו פרטים הנוגעים להיבט אחר של המתיחות – עתידו הפוליטי האפשרי של אשכנזי. מעימות ישיר עם השר הממונה, הופך הסיפור לחיכוך נרחב בהרבה עם הדרג המדיני הבכיר. כבר באותה תקופה הוצג אשכנזי כתקווה הלבנה הגדולה של גוש המרכז-שמאל, מועמד שיוכל להביס בעתיד את ראש הממשלה המכהן. כפי הנראה, העניין הזה קשור גם במלחמות העיתונים, "ידיעות אחרונות" נגד "ישראל היום", ובהתאם, "ידיעות" נגד ביבי. עוצמת הרגשות בעניין הזה לא קהתה עם השנים. גם בעת האחרונה נתניהו מדבר על מו"ל "ידיעות" נוני מוזס במונחים שהוא שומר בדרך כלל לאיום האיראני.
מהם גבולות הכיבוש?
"נתניהו הגיב לציטוט שגוי של רוחאני וסירב לחזור בו", נכתב בכותרת ידיעה מאת ברק רביד ב"הארץ". לפי רביד, נשיא איראן הנכנס חסן רוחאני צוטט כאומר: "המשטר הציוני הוא פצע בגוף העולם האסלאמי כבר שנים, וצריך להסיר את הפצע הזה". אלא שלפי רביד, זמן קצר לאחר שהציטוט הופץ בסוכנויות הידיעות התברר כי נשיא איראן אמר למעשה: "צלו של הכיבוש בפלסטין הקדושה ובירושלים היקרה... הוא פצע שיושב על גופו של העולם האסלאמי שנים רבות" (הנה סקירה מפורטת יותר של ההתבטאות, הציטוט השגוי והתגובות בישראל).
בין לבין שיגר נתניהו תגובה שלפיה "פרצופו האמיתי של רוחאני נחשף מוקדם מהצפוי [...] הנשיא שם השתנה, אבל מטרת המשטר לא השתנתה – להשיג נשק גרעיני כדי לאיים על ישראל [...] אסור שלמדינה שמאיימת להשמיד את מדינת ישראל יהיה נשק להשמדה המונית". רביד מציין כי לאחר הבהרת הציטוט סירב נתניהו לחזור בו. "גם אחרי התיקון האמירה של רוחאני היתה חמורה והיינו מוציאים אותה תגובה בכל מקרה, להראות שלא מדובר באדם מתון", מצוטט גורם בלשכתו של נתניהו.
אמנם, לפי ידיעה דומה המתפרסמת ב"מעריב" [אלי ברדנשטיין וסוכנויות הידיעות], כשרוחאני מדבר על הכיבוש כפצע, "הוא ככל הנראה אינו מתכוון לשטחי יו"ש בלבד – אלא למדינת ישראל כולה". ובכל זאת, ב"ישראל היום" דבקים בנוסח המקורי של הציטוט, למרות תיעוד הווידיאו של הנוסח המתוקן.
"רוחאני משתלח: 'ישראל היא פצע בגוף האסלאם'", נכתב בכותרת ידיעה מאת בועז ביסמוט ושלמה צזנה ב"ישראל היום". "המשטר הציוני הוא פצע בגוף של העולם האסלאמי כבר שנים, וצריך להסיר את הפצע הזה", מצוטט נשיא איראן בגוף הידיעה, שאינה כוללת מלה על ההכחשה והתיעוד כי ההתבטאות לא כללה את המלים "ישראל" או "המשטר הציוני". האבסורד גדול עוד יותר באתר "ישראל היום", שם מתפרסמת ידיעה עם סרטון הנושא את הכותרת "המשטר הציוני הוא פצע בגוף של העולם האסלאמי כבר שנים", אולם כאשר בסרטון נשמע רוחאני מדבר על הפצע, התרגום קורא: "באזור שלנו יש פצע פתוח מזה שנים בגוף של העולם המוסלמי, בדמות הכיבוש של הארץ הקדושה פלשתינה וירושלים האהובה".
בהנחה שאכן אין הבדל משמעותי בין שני הנוסחים, כפי שטוענים בלשכת ראש הממשלה, לא ברור מדוע ב"ישראל היום" מתעקשים דווקא על הנוסח השגוי (על אף שהם עצמם יודעים כי הוא שגוי), ואינם מסתפקים בנוסח המתוקן, החריף מאוד בפני עצמו.
בפער ניכר
"ידיעות אחרונות" בולט הבוקר בסיקור חיובי במיוחד של יו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ'. "הניצחון של שלי", לשון כותרת בראש עמ' 12 של העיתון. "מכה למתנגדי יחימוביץ': חברי ועידת המפלגה חיזקו את היו"ר", נכתב בכותרת הגג. בגוף הידיעה, מאת צביקה ברוט, מוזכר כי הניצחון היה "דחוק" והושג בהפרש של "כמה עשרות קולות", והגיע לאחר "ביקורת חריפה שהטיחו בה חברי סיעתה".
פער כזה בין גוף הידיעה למסגור שלה מעיד בדרך כלל על הטיה מכוונת של הסיקור, משיקולים שאינם עיתונאיים.
יו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ' ושר האוצר יאיר לפיד, בקבלת הפנים החגיגית לנשיא ארה"ב אובמה (צילום: יוסי זמיר)
ב"מעריב", אולי העיתון החופשי ביותר בישראל היום, נבחרה הכותרת "ניצחון דחוק ליחימוביץ' על הרצוג, כבל ומרגלית בוועידת מפלגת העבודה". הכותרת משקפת נאמנה את הדיווח של זאב קם, על "ניצחון דחוק" המלמד, לדבריו, כי "המפלגה מחולקת למעשה לשני מחנות, וכי כוחה של יושבת-הראש נחלש ביחס לעבר, אז נהנתה מרוב ברור במוסדותיה".
ענייני תקשורת
הרב שלומי בוטח וד"ר מהמט אוז על רקע הכותל המערבי (צילום: יונתן זינדל)
"ישראל היום" בחר לדווח על ההתפתחויות האחרונות בפרשת המדליף האמריקאי אדוארד סנודן תחת כותרת המבליטה את עמדת הממסד שיוצא נגדו: "ה־CIA נגד סנודן: 'גרוע מהמדליף ל'ויקיליקס'".
עוד ב"ישראל היום", פרק הסיום בסדרת הדיווחים על ביקורו של ד"ר מהמט אוז בישראל. גם הפעם, בדיווח מאת יורי ילון, לא מצוין כי הטיול מומן על-ידי הבעלים של העיתון, איש העסקים והפילנתרופ שלדון אדלסון.
בעיתון החרדי "המבשר" מדווחים הבוקר כי נסיבות פרישתו של ליידרמן מתפקיד נגיד בנק ישראל היו "בין היתר על רקע טענות להעלמת מס". לא מדווח מה כולל היתר.
"רשות האוכלוסין וההגירה לא השיבה לשאלות 'הארץ' על סתירות נקודתיות בנתונים והסתפקה בתגובה כללית", כותב אילן ליאור הבוקר, בסיום כתבה על סתירות ובעיות בדו"חות הרשות.