דירות יוקרה

מופע חלטורה לקידום מכירת דירות יוקרה בתל-אביב מגיע לעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" הבוקר. בתחתית עמ' 27 של קונטרס החדשות מופיעה מודעה למכירת דירות יוקרה בדמות ידיעת תצלום מאת עופר פטרסבורג.

"המגדל בשדרות רוטשילד פינת אלנבי הפך אתמול למצגת אורקולית ותלת-ממדית", מדווח כתב "ידיעות אחרונות". "עידו תדמור ו-16 רקדנים רקדו על הפיגומים, והשדרה התמלאה במאות עוברים ושבים שצפו במופע המדהים. כמה עשרות מיוחסים זכו לראות את המופע בתנאים מושלמים: על הגג שממול, עם קייטרינג מפואר. המגדל הוא אחד היוקרתיים בארץ, ומטר רבוע בדירה נמכר בו בכ-80 אלף שקל".

מקריאת כתבה המתפרסמת הבוקר בעיתון "כלכליסט" אפשר להבין מדוע דחוף למשווקי הדירות במגדל היוקרה לקדם את המכירות. לפי הנתונים שמביאה הכתבת עינת פז-פרנקל, שוק דירות היוקרה במגמת ירידה, ומגדל מאייר שבצומת הרחובות רוטשילד ואלנבי מוזכר בין אלה שספגו מכה. בתוך ארבעה חודשים ירד מחיר דירה במגדל ב-800 אלף שקל. "במגדל היוקרה מאייר ברוטשילד", מדווחת פז-פרנקל, "[...] נמכרה בדצמבר 2012 דירה בשטח 196 מ"ר ב-9.24 מיליון שקל. דירה זהה נמכרה ארבעה חודשים אחר-כך, במרץ 2013, ב-9.16 מיליון שקל – ירידה של כ-1%".

מי שיטרח וייחשב יגלה פערים ניכרים בין מחיר מטר-רבוע בדירה, כפי שהוזכר במודעה המתחזה לידיעה בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות", לבין נתוני העסקאות בפועל, שאותן מספקת פז-פרנקל ב"כלכליסט" על סמך מאגר העסקאות למגורים של רשות המסים. בעוד שהכתב פטרסבורג ציין כי מטר-רבוע בדירה שבמגדל נמכר במחיר של כ-80 אלף שקל, נתוני רשות המסים מלמדים על מחיר של כ-46 אלף שקל למטר-רבוע. פלוס מינוס 100% הפרש. העיקר שהקייטרינג היה מפואר.

דירות עולב

פינת המידע המעניין ("סטטיסטיקה רטובה", שמה), שמתפרסמת בפתח מוסף "כלכליסט", מוקדשת הבוקר לשאלה "איך ממשלת נתניהו פתרה את משבר הנדל"ן?", ולתשובה שלפיה "ההשקעה בבנייה בשטחים גדלה פי תשעה".

שאול אמסטרדמסקי מראה כי לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ממשלת נתניהו השנייה השקיעה ביהודה ושומרון כ-3.7 מיליארד שקל, וכי תוך כדי תקופת הממשלה חל גידול בשיעור של 38% בהשקעות בשטחים. ההשקעה בחטיבה להתיישבות גדלה פי תשעה, ל-84 מיליון שקל בשנה, לעומת 9 מיליון שקל בלבד בתקופת ממשלת אולמרט. "אין מה להגיד", מסכם אמסטרדמסקי, "ראש הממשלה יכול להתהדר בהשקעה רחבה בנדל"ן".

שר הבינוי והשיכון אורי אריאל, אתמול בוועדת הכספים של הכנסת (צילום: פלאש 90)

"שר השיכון: פתרון מיידי למצוקת הדיור – רק על-ידי בנייה מסיבית בירושלים וביהודה ושומרון", קראה אמש הכותרת הראשית ב"גלובס". לילך ויסמן דיווחה על דבריו של שר השיכון אורי אריאל בדיון של ועדת הכספים של הכנסת על התקציב לשנים 2013–2014. "יש לנו יכולת לשווק לאלתר כ-10,000 יחידות דיור בירושלים ובגושי ההתיישבות ביו"ש", אמר אריאל. "[...] חוסר הבנייה בירושלים וביו"ש הוא טעות כלכלית נטו. אנחנו ערוכים לשיווק מיידי של 10,000 יחידות דיור בבית-אריה, עופרים, אלקנה. כל היישובים האלה הם במרכז הארץ".

לצד הידיעה הופיע טור פרשנות מאת דרור מרמור תחת הכותרת "מצוקת הדיור קודמת לשלום". מרמור מציג תמונה שונה מזו של אמסטרדמסקי. לפי מרמור, בעוד שבתקופת אריאל שרון שיווק מינהל מקרקעי ישראל קרקע ל-6,119 דירות ביהודה ושומרון, בשנה שעברה, תחת ממשלת נתניהו, שיווקה המדינה בכל יו"ש קרקע ל-986 דירות בלבד. תחת אריאל שרון שיווקה המדינה בירושלים (בעיקר מעבר לקו הירוק) קרקע ל-4,235 דירות, ואילו בשנה שעברה שיווקה רק ל-2,059 דירות. "בהפוך על הפוך", כותב מרמור, "שוב אנחנו למדים מהניסיון שלממשלת ימין חזקה אין מנדט לשיווק המוני של קרקע ביו"ש או במזרח ירושלים".

בעמודי החדשות של "כלכליסט" בוחנים דותן לוי ועינת פז-פרנקל את הצהרתו של השר אריאל בעיניים ביקורתיות יותר. המסקנה מוגשת כבר בשורת הפתיחה לסקירתם: "שיווק קרקעות לבנייה בירושלים וביהודה ושומרון לא ישנה את פני ענף הנדל"ן בישראל ולא יסייע להורדת מחירי הדירות".

בעוד שמרמור משווה ב"גלובס" בין שיווק קרקעות ב-2006 לשיווק ב-2012, ב"כלכליסט" מתבוננים במגמה מאז 2008 ועל פני תקופת ממשלת נתניהו האחרונה. "היקף התחלות הבנייה במחוז ירושלים זינק מאז שנת 2008 ב-120% – גבוה יותר מבכל יתר המחוזות", נכתב. אמנם, גם ב"כלכליסט" מציינים כי "בכל הקשור ליהודה ושומרון, אכן ניתן לראות בבירור ירידה בהתחלות הבנייה ובשיווקי הקרקעות", אולם מסקנתם של לוי ופז-פרנקל חד-משמעית: "המציאות בשנים האחרונות הוכיחה כי התמקדות באזור זה או אחר אינה נכונה וכי יש לשווק בכל מקום שרק ניתן".

לפי השניים, "ההצהרה של אריאל מתנגשת עם היעדים שהציג שר האוצר יאיר לפיד, שעומד גם בראש קבינט הדיור. על-פי לפיד, מחוזות תל-אביב, המרכז, ירושלים, חיפה וכן נפת אשקלון יוגדרו כאזורי הביקוש בתוכנית הדיור הממשלתית, ואילו יהודה ושומרון כלל לא צוינו".

לפיד, בינתיים, מפקח על קידום תוכנית הדיור תוך כדי שתיית קפה ברמת-אביב עם אחותו. שרון שפורר מדווחת ב"דה-מרקר" כי איש העסקים אורי שני, מקורבו של שר האוצר יאיר לפיד, החל לנהל את תוכנית הממשלה להורדת מחירי הדיור ונפגש שלשום עם מנהל מינהל מקרקעי ישראל, בנצי ליברמן, "בבית-קפה שכונתי ברמת-אביב", יחד עם נעמה שולץ, העוזרת של לפיד. שפורר מוסיפה כי "בשולחן סמוך ישבו שר האוצר ואחותו, אשר החליפו דברים עם השלושה".

שפורר מדגישה בדיווח כי שני טרם קיבל את אישור היועץ המשפטי ונציבות שירות המדינה לכהן בתפקיד, ומביאה מפיו של "מקורב לשר האוצר" את הציטוט המעולה: "שני מבקש אישור לפני כל פגישה בנושא הדיור, אבל לא ביקש אישור לפני פגישתו עם בנצי ליברמן כי לא חשב שיש צורך בכך".

כתבת "דה-מרקר" מציינת עוד כי "שני מכהן עדיין כמנכ"ל חברת הנדל"ן הציבורית פולאר, שעוסקת בייזום, בנייה ובנדל"ן מניב בישראל ובחו"ל. בשלוש השנים שבהן שני מנהל את החברה צברה פולאר הפסדים של יותר מ-200 מיליון שקל ולא הצליחה לעמוד בחובות שצברה. שני קיבל בתקופה זו שכר ‏(במונחי עלות‏) של כ-4.5 מיליון שקל".

קליף ריצ'רד בישראל

הזמר קליף ריצ'רד, אתמול, בפגישתו עם ראש הממשלה ורעייתו (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

א. ידיעת יחסי-ציבור מן המניין. "קליף ריצר'ד מת על נוקיה, מעריץ את מריה קארי ובכלל לא שונא את אלביס", נכתב ברצועה דקה בתחתית שער מוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", שמפנה לידיעה מאת רז שכניק לקראת המופעים של זמר העבר בתל-אביב. הידיעה עצמה מתפרשת על פני עמוד שלם, ובמרכזה תצלום [יובל חן] של ריצ'רד בחולצת טי ומכנסיים קצרים, קופץ באוויר על רקע נמל יפו. שכניק משוחח עם ריצ'רד ושומע ממנו בין היתר על התרשמותו מהשינויים שחלו בישראל ב-25 השנים האחרונות, מאז הפעם האחרונה שביקר בה ("תל-אביב מלאה בבניינים חדשים וגבוהים וניכר שיש כאן השקעה רצינית בנדל"ן").

ב. בשולי התודעה. הקריקטורה היומית של "הארץ" [עמוס בידרמן] מציגה שני גברים היושבים בבית קפה וקוראים עיתונים. "אברם יוסף או הרב אליהו?", שואל האחד את האחר, שמשיב: "זו ההחלטה הקשה ביותר מאז קליף או אלביס".

ג. בשירות הוד מלכותה. מדור הרכילות של "ישראל היום" מתהדר הבוקר בתצלום של קליף ריצ'רד עומד לצד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ורעייתו שרה. כתב הרכילות ערן סויסה מדווח כך: "רגע לפני הופעתו הערב בהיכל נוקיה, התפנה אמש הזמר קליף ריצ'רד לפגישה מיוחדת עם רה"מ בנימין נתניהו ורעייתו שרה. הזמר התארח אצל השניים בארוחת ערב במעונם הרשמי".

בראש סדר היום

עיתוני הבוקר מקדישים את הכותרות הראשיות והעמודים הפותחים לתוכנית ההתייעלות של צה"ל, תקיפה אפשרית באיראן ונכונות של ראש הממשלה נתניהו "לשחרר רוצחים בלי התחייבות לחידוש המו"מ".

"מהלך נועז, מהפכני ומשמעותי הרבה מעבר לחור בגרוש", מגדיר אלכס פישמן ב"ידיעות אחרונות" את התוכנית שהציג צה"ל לקיצוץ בתקציבו, ומציין כי הרמטכ"ל בני גנץ עמל עליה כבר שנתיים, כך שהיא אינה קשורה דווקא לאילוצים התקציביים הנוכחיים. ב"ישראל היום" מביע הפרשן יואב לימור עמדות דומות.

בעיתון החרדי "המבשר" מקשרים בין תוכנית הקיצוץ הכללית להתעקשות על גיוס חרדים. "בעוד ההסתה על גיוס החרדים נמשכת במלוא העוז – קיצוצים נרחבים בצה"ל", נכתב בכותרת הגג לראשית. הפרשן אשר מדינה כותב כי תוכנית הקיצוצים מאשרת ש"צה"ל סובל מעודף כוח אדם, היושב כנטל על צווארו". לדבריו, "עד כה, הקצינים הבכירים חששו לומר את דעתם" משום ש"הם ידעו כי ברוני השמאל והתקשורת לא יקבלו בסלחנות אמירה מקצועית, המנתצת את 'האידיאולוגיה' החדשה של שנאת חרדים ופגיעה בישיבות הק'", אולם כעת ברור כי לצבא אין כל צורך בחיילים חרדים.

ב"ידיעות אחרונות" לא נותנים הבוקר ביטוי לעמדה שלפיה לצה"ל אין כל צורך בחיילים החרדים, אולם איתמר אייכנר מדווח על יוזמה של השר יעקב פרי, וממנה עולה רמז למידת הנחיצות של החיילים. לפי אייכנר, הממשלה אישרה תוכנית שלפיה מאות חיילים חרדים "יוזמנו להתגייס לארכיון המדינה, שם יעסקו במיון מסמכים שטרם נחשפו לציבור הרחב" (ב"כלכליסט" מדווח שאול אמסטרדמסקי על האופן שבו ממשלת ישראל מסתירה בזמן אמת מידע מהציבור הרחב).

בכל העיתונים מדווח על התפתחויות בחקירת תקיפתו של חייל בשכונת מאה-שערים בירושלים. לפי דיווחם של יאיר אטינגר וגילי כהן ב"הארץ", המשטרה צופה כי בתוך כמה ימים יוגשו כתבי אישום נגד חשודים במעשה. ב"ידיעות אחרונות" מוקדש לפרשה כל התוכן המערכתי בעמ' 12. הכותרת היא ציטוט מפי קורבן התקיפה: "זרקו עלי שקיות מים, הורידו לי את הכיפה, קיללו אותי, רק כי אני חייל". ארבע המלים האחרונות מודפסות בגופן גדול וצבוע אדום. לפי הדיווח מאת איתן גליקמן וירון דורון, קורבן התקיפה אמר זאת, ודברים אחרים, "לחבריו".

דן מרגלית ממליץ ב"ישראל היום" להתחשב בחיילים החרדים ולאפשר להם לצאת מהבסיס לביתם בבגדים אזרחיים, אם הם מבקשים זאת ("אבל לא להמליץ על כך. הרי יש ערך פסיכולוגי חשוב – במחיר של סיכון לא מבוטל – שהחייל החרדי יגיע לביתו גא במדיו ובדרגותיו ובמעשיו ובבחירתו"). ב"מעריב" מתפרסם טור דעה מאת אחיקם משה דוד, שטוען כי "ההסתה בעיתונות החרדית וברחוב החרדי נגד חיילים במדים היא אלימה, בריונית וחייבת להיות מטופלת ביד קשה ותקיפה באופן מיידי". בהמשך מבקש הכתב הצבאי של "מעריב" סליחה מאמו של החייל שהותקף.

"אמו של החייל שהותקף: 'לשרת את המדינה בכל מחיר'", נכתב בכותרת ידיעה ב"מעריב". ארי גלהר מדווח שהאם מחזיקה בדעה כי "גיוס לצה"ל הוא אידיאולוגיה וצריך לשרת את המדינה בכל מחיר".

ארגז הכלים של התועמלן

כתב "ישראל היום" דני ברנר מספק הבוקר ידיעה שלפיה אדם יהודי בעל אזרחות גרמנית היגר לאחרונה למדינת ישראל והתגייס לצבא שלה. לפי הדיווח של ברנר, מדובר בלני טסקה, תושב ברלין לשעבר, בן 22. ברנר מצטט באריכות מדבריו של החייל החדש, שאומר כי מגיל צעיר השתוקק "לעלות לישראל ולשרת בצה"ל". הוריו, כך נמסר בידיעה, התנגדו ליוזמה, אולם טסקה החליט בכל זאת לבצעה. "איבדתי חלק ממשפחתי בשואה", הוא מסביר. "להם לא היתה האפשרות להגן על עצמם, ולכן חשוב שלמדינת ישראל יהיה צבא חזק. אני יודע כמה חשוב לשמור על המדינה שלנו. לכן החלטתי להקדיש את עצמי לשירות איכותי בצה"ל. [...] אני נהנה מכל רגע. בעוד חודשיים, עם סיום המסלול, אהיה לוחם מן השורה".

בכל קנה מידה עיתונאי, מדובר בידיעה שאינה ראויה לדפוס. היא אינה מחדשת, אינה בעלת עניין לציבור, אינה מסייעת לקורא להבין טוב יותר את העולם שבו הוא חי, אינה חושפת עוולה או מבקרת בעלי שררה. בעוד שאפשר למצוא הצדקה לפרסום הציטוט מפי אמו של החייל החרדי שהותקף ("לשרת את המדינה בכל מחיר"), לא ברור מדוע יש מקום בעיתון יומי לידיעה חדשותית עם ציטוט ארוך מפי יהודי שחי בגרמניה והתנדב לשרת בצה"ל. על אף שברנר טוען כי סיפורו של טסקה "חריג", אין בידיעה כל עדות לחריגות. ברנר עצמו מציין כי מדי שנה מגיעים לישראל כמה מאות צעירים יהודים מרחבי העולם כדי להתגייס לצה"ל. הכלים העיתונאיים אינם מתאימים לטיפול במידע כזה. רק בארגז הכלים של התועמלנים אפשר למצוא הצדקות לפרסום ידיעה חדשותית על המקרה הפרטי של טסקה.

ענייני תקשורת

אורלי אזולאי מדווחת ב"ידיעות אחרונות" כי פרופ' יוחאי בנקלר, ישראלי, העיד אתמול מטעם ההגנה במשפט ברדלי מנינג. "פרופ' יוחאי בנקלר שיבח בעדותו את ויקיליקס ואמר שמדובר בסוג חדש של עיתונות. בנקלר הסביר שארה"ב מחויבת לחופש הדיבור ולחופש המידע – ערכים שלמענן נאבקת 'ויקיליקס'", מדווחת אזולאי ומציינת כי פרופ' בנקלר היה העד האחרון מטעם ההגנה.

אלי לאון וסוכנויות הידיעות שוב משתפים פעולה כדי לדווח במדור חדשות החוץ של "ישראל היום" כי ביפן יצא מגזין חדש המשרת את חברי המאפיה המקומית, היאקוזה.

ב"גלובס" משוחח לי-אור אברבך עם טוני היילי, שעומד בראש הסטארט-אפ Chartbeat, המאפשר לבעלי אתרים לקבל נתונים רבים בזמן אמת על התנהגות גולשיהם. בישראל, מציין אברבך, מפעילים אתרי "הארץ" ו-ynet את המערכת המשוכללת.

"זו הדרך היחידה שבה ניתן לקבל מידע על מה אנשים עושים בעמוד", אומר היילי, "אם הם מביטים על הסיפור, מגיבים, חולקים אותו ועד כמה הוא מושך תשומת לב. אתה יכול למשוך אנשים להגיע לאייטם עם כותרת מפוצצת ופרובוקטיבית, אבל היום החוכמה האמיתית היא להשאיר את האנשים בסיפור, גם אחרי שלב הכותרת. גילינו, שככל שזמן המעורבות גדול יותר עם סיפור ספציפי, אתה תחזיר ביום למחרת את הקורא".

"[...] ארגוני חדשות השתנו לחלוטין ועכשיו עושים בנו שימוש עורכים, מפיקים, עיתונאים בעצמם, לא בהכרח המנהלים. כי אלה האנשים שיכולים לפעול באופן המיידי ביותר. זה שונה לחלוטין ממה שהיה לפני כמה שנים. אז המנהלים אמרו, 'לא ניתן מידע לאנשי הקו הראשון, נשמור אותו אצלנו והם יעבדו בבורות מוחלטת'. עכשיו אנחנו במצב שכל האנשים ב'קו הראשון' משנים ללא הרף את האתר. התפקיד של העורך לא נגמר כשהוא לוחץ על כפתור ה'שגר', הם עובדים כל זמן".

"החשש הגדול מהשימוש בשירות שלכם הוא מפגיעה באיכות", טוען אברבך. "אם כל מה שאתה מחפש הן כניסות מהירות, אז כותרות פרובוקטיביות זה מספיק", משיב היילי. "[...] אם כל מה שתפרסם באתר שלך אלה סיפורי ג'סטין ביבר, אנשים יבואו, ייכנסו, אבל לא יחזרו. ככל שתשמור עליהם יותר זמן, הם יחזרו שוב מחר. אז האיכות כן קובעת".

"כמה נוח היה להיות פרשן פוליטי ב'מעריב' של ניר חפץ?", שואל יובל אביבי את בן כספית במסגרת ראיון שהעניק למגזין "טיים אאוט – תל-אביב". "אני מאחל לשונאי נוחות כזו כל חייהם", משיב כספית. "זו היתה טרגדיה וטראומה. יותר משהוא עשה נזק ל'מעריב' הוא עשה נזק לעצמו – האיש לא יוכל יותר לדרוך בתפקיד בתקשורת. [...] ניר חפץ לא יכול להיות עיתונאי אחרי ההתנהגות ב'מעריב': מאמרים שנעלמים, התנהגות אישית איומה. המלה 'נרמסים' היא מלה שצריך לעשות בה שימוש רב: כל מי שהרים שם ראש – נרמס. אותי דחקו פה, דחקו שם, אבל היתה שם התנהגות של פריץ. קרנף בחנות חרסינה".