מאבקים סביב קונצרן אי.די.בי אינם פוסקים לרגע. בימים האחרונים מתנהל ויכוח מר סביב תנאי העסקתו של יו"ר כלל-ביטוח המיועד, דני נוה. היום הודיע בית-ההשקעות מיטב-דש כי יתנגד לתנאי העסקתו של נוה, וזאת על אף שהוכנסו שינויים בתנאי שכרו. "לא נתמוך יותר במינוי מקורבים לנוחי דנקנר, אשר בפועל אינו בעל השליטה בקבוצת אי.די.בי", מסר מנכ"ל מיטב-דש, אילן רביב, ככל הנראה כחלק מהודעה לעיתונות.
נוחי דנקנר (צילום: יוסי זמיר)
ההודעה של רביב כיוונה ישירות לבטן הרכה של דנקנר. "הגיע הזמן שכל חברות קבוצת אי.די.בי יבינו שנפל דבר והעניינים לא יכולים להתנהל כתמול שלשום", צוטט רביב כשהוא רומז לאופן שבו דנקנר נהג למנות מקורבים לו ולהרעיף עליהם תנאי שכר נדיבים במיוחד.
בקבוצת אי.די.בי לא נותרו חייבים. גורם המקורב לקבוצה צוטט כמי שאמר: "אילן רביב איבד כל בושה. רביב, שמנהל כספי ציבור בגוף מוסדי, משתכר 3.3 מיליון שקל בשנה. עם מינויו ב-2010 הוא קיבל אופציות של 10 מיליון שקל בתוך הכסף, דבר שאינו מקובל בחברות ציבוריות. קשה להבין איך דווקא הוא, שמרוויח פי כמה מנושאי משרה בכלל-ביטוח, מעז להטיף מוסר. אין גבול לעזות המצח והחוצפה?".
דברים כדורבנות. מי אמר את הדברים החריפים האלו? ערן אזרן ושלי אפלברג, כתבי "דה-מרקר" שדיווחו על חילוקי הדעות, אינם מספרים זאת לקוראים. הם כותבים רק שבשעות הערב "הוציאו מטעם קבוצת אי.די.בי תגובה לדברי רביב, שבה מצוטט גורם המקורב לקבוצה".
רגע.
הטענות של רביב צוטטו בהרחבה במהלך היום, ובאתרי אינטרנט שונים צוטטו "מכתב תגובה של אי.די.בי למוסדיים המתנגדים למינויו של נוה", תגובותיהם של "עורכי-הדין של כלל-ביטוח" ותגובות אחרות. תגובות אלו נוסחו בקפידה, בצורה תקיפה אך זהירה. לעומת זאת, תגובתו של "המקורב לקבוצה" היא תגובה אישית, מכפישה, התוקפת את רביב ש"איבד כל בושה" ועוסקת בשכר שרביב עצמו מרוויח בניסיון להשחיר את שמו.
השימוש בניסוח "גורם המקורב לקבוצה מסר בתגובה כי..." הוא ניסוח ששמור לעיתונאים ובדרך כלל הוא מרמז על הפרקטיקה הבאה: עיתונאי משוחח עם מקור שלו, גורם שנמצא בסוד העניינים, בין אם ביוזמת העיתונאי ובין אם ביוזמת המקור. אותו מקור, מסיבות כלשהן, רוצה להתייחס לנושא, אך מעדיף שלא להיות מצוטט בשמו. בשלב הזה נחתם חוזה שבעל-פה בין הכתב לבין המקור – אתה תיתן לי ציטוט ואני אשמור את זהותך בסוד. מדובר בפרקטיקה עיתונאית מקובלת, אולי מקובלת מדי, אך היא משמשת את העיתונאים ככלי עבודה.
האם תצליחו לנחש למי פנו כתבי "דה-מרקר", אזרן ואפלברג, כדי לקבל את התגובה? מיהו אותו מקור מקורב שניסח מסר תוקפני כל-כך אך ביקש להישאר בעילום שם? מי מסתתר מאחורי הווילון?
מי שמסתתר מאחורי הווילון הוא מי שלא פעם מסתתר מאחורי הווילון: איש יחסי-הציבור של נוחי דנקנר, רני רהב. דקות ספורות לפני השעה שש בערב נשלחה הודעת מייל מרני רהב בכבודו ובעצמו. נושא ההודעה: "תגובה לגביי דבריו של אילן רביב" [כך במקור]. וכך היא נפתחת: "גורם המקורב לקבוצת אידיבי מסר בתגובה לדברי אילן רביב..." לאחר מכן מופיע הציטוט שהוצג לעיל. "בברכה, רן רהב, יו"ר, רהב תקשורת ויח"צ", חותם רהב על ההודעה שלו עצמו.
הפרקטיקה הזו מדיפה ריח רע בכמה רמות.
ראשית, ממתי איש יחסי-ציבור משתמש במונח "מקורב" כאשר הוא מפרסם תגובה רשמית? ניסיתי לפשפש בזכרוני והתקשיתי למצוא מקרה אחר שבו דובר של קבוצה כה גדולה, רצינית ומכובדת, מוציא תגובה רשמית המצטטת "גורם המקורב לקבוצה" ובה ציטוטים תוקפניים ואישיים מהסוג הזה. לפעמים מופיעים דברים מעין אלו בשיחת אוף-רקורד עם מנהל בכיר בחברה, לעתים אפילו איש יחסי-הציבור אומר דברים שכאלו לעיתונאי שאיתו הוא מדבר. אבל כחלק מתגובה רשמית שמופצת בדואר אלקטרוני לעיתונאים? זה חדש. לפחות לי.
שנית, מדוע אותו מקורב מסתתר? אם הוא מעוניין להתמודד עם טענותיו של רביב, מדוע הוא מתחבא תחת שם הקוד "מקורב" ומשתמש במסך העשן הכבד שנקרא "רני רהב"? רביב אינו שולח מקורבים כדי לומר את דבריו, אלא ניצב בחזית. מדוע בקבוצת אי.די.בי מרגישים בנוח להשמיץ אותו בלי לעמוד מאחורי דבריהם ומדוע רהב מספק לגיטימציה לפחדנות הזו?
הגיע הזמן שהעיתונאים עצמם יסיטו את הווילון כדי שהקוראים יידעו כיצד מתנהלים העניינים. אין שום סיבה שעיתונאים שמקבלים תגובות מסוג זה לא יכתבו בבירור: "דובר קבוצת אי.די.בי, רני רהב, שלח הודעת דואר אלקטרוני שבה נכתב כך: 'גורם המקורב לקבוצה מסר כי'". אם אנשי יחסי-הציבור, ובראשם רהב, יידעו שהעיתונאים יחשפו את האופן שבו הם מנהלים את העניינים מאחורי הקלעים, הם עשויים לחשוב פעמיים לפני שהם משתמשים בטקטיקה כה נלוזה.