"מורסי יגמור בדיוק כמוני"
(נשיא מצרים המודח חוסני מובארכ, אתמול ממקום כלאו. הביאה לדפוס: סמדר פרי, "ידיעות אחרונות")
מחאת ההמונים המסלימה במצרים מפרנסת הבוקר את כותרותיהם הראשיות של כל העיתונים. "על סף הפיכה: הצבא הציב אולטימטום למורסי", מדווח ג'קי חורי על שער "הארץ", ומפרט: שר ההגנה המצרי, כלומר ראש הצבא, הקציב לנשיא מוחמד מורסי 48 שעות לפתרון המשבר שהתגלע בינו לבין עמו.
גם ב"מעריב" סבורים כי מצרים על סף הפיכה, וכך גם ב"ידיעות אחרונות", הקובע כי השכנה מדרום-מערב "על סף מהפכה שנייה" (ב"ישראל היום", יומון אנטי-מהפכני מטבעו, נזהרים וממסגרים את המצב במלים "על סף קריסה").
מה בדיוק דרשה ההנהגה הצבאית מהנשיא המצרי, והאם אפשר לכנות זאת "הפיכה", או אולי "הכנה להפיכה"? "ראשי הצבא ושר ההגנה סיסי הציבו אתמול אולטימטום לנשיא מורסי: מלא אחר דרישת העם תוך 48 שעות – אחרת נפיל את השלטון", מדווח אסף גבור על שער "מעריב".
סמדר פרי ב"ידיעות אחרונות" מביאה תמונה מורכבת יותר, ולפיה לאחר שדובר צבא מצרים הודיע כי "הצבא יציג 'מפת דרכים' לעתידה של המדינה", פירסם הצבא הודעה חדשה ולפיה "אנחנו לא נגד השלטון ולא קוראים למורסי להתפטר, אנחנו קוראים לכל הצדדים להגיע לפתרון למשבר הפוליטי".
חורי ב"הארץ" מסביר כי במצרים מעריכים שלקיחת מושכות השלטון בידי הצבא משמעה "הקמת ממשלת מעבר והודעה על בחירות לפרלמנט ולנשיאות", ולא, למשל, כפייה של ממשל צבאי חילוני על הציבור המצרי, הדתי ברובו. פרי מביאה את דבריהם של "פרשני בכירים בקהיר", שהעריכו אתמול כי ההצהרה הדו-משמעית של הצבא המצרי, זו שנקטה את הביטוי "מפת דרכים", נוסחה במשותף עם הנשיא מורסי.
"ההתלהבות שאחזה בתנועות המחאה במצרים למשמע הודעת הצבא, שהעניק לצדדים 48 שעות 'להיענות לרצון העם', עשויה להעיד לכאורה על פרשנות אחת ויחידה להודעה הזאת: מורסי צריך להתפטר, או שהצבא ייטול את השלטון. אבל ההודעה מעורפלת די הצורך שגם האחים-המוסלמים ייראו בה, אמנם בקושי, אזהרה למי שמנסה לפגוע בלגיטימיות של השלטון", כותב ב"הארץ" צבי בראל.
"הודעתו שלו קולעת את הצבא למצב רווי דילמות", מוסיף בראל. "שני הצדדים, תנועות המחאה והאחים-המוסלמים, אינם רוצים בשלטון הצבא. זו היתה עמדתם לפני כשנתיים, כאשר הצבא המשיך לשלוט אחרי הבחירות לפרלמנט. לעומת נטילת השלטון החלקה יחסית שיזם הצבא בעקבות הדחתו של מובארכ, תקופה שבה האחים-המוסלמים שיתפו פעולה עם תנועות המחאה החילוניות וראו בצבא פתרון ביניים ראוי – הפעם היריבות בין המחנות עמוקה מאין כמותה".
לדבריו, התערבות צבאית של ממש, בשטח ולא רק בשדה הפוליטי, צפויה רק במקרה שגל המחאה יתגלגל לכדי מרחץ דמים מסדר גודל קיצוני.
סיכום ביניים: נכון להיום, וחרף הטרמינולוגיה המנופחת, נראה שגופי התקשורת הישראליים עדיין מפקפקים במשמעות ההיסטורית של גל ההפגנות הנוכחי במצרים. העיתונים, שהחזקים שבהם נוהגים לסמן אירוע בינלאומי בעל חשיבות עליונה באמצעות שיגור שליח לשטח, נמנעים בינתיים משימוש בכלי זה. בין השורות ניתן לזהות סקפטיות. בימים הקרובים יתברר אם היא מוצדקת.
מבעד למסך העשן
אמיר אורן מדווח ב"הארץ" כי בני משפחתו של בן זיגייר, סוכן המוסד שנכלא בישראל בעילום שם ומצא את מותו בתא מבודד ומנוטר, מנהלים מגעים לקבלת פיצויים בגין "רשלנותם של אנשי שירות בתי-הסוהר שפיקחו על זיגייר בשעת התאבדותו". תקלה לא ברורה גרמה לכך שזמן קצר לפני המוות הופסקה פעולתה של אחת המצלמות, וכמה מהסוהרים שאמורים היו לפקח על העציר לא מילאו כראוי את תפקידם.
בדיווחו מציין אורן כי נפתחו הליכים משמעתיים נגד שישה סוהרים, ומביא מדבריו של אחד מעורכי-הדין של המשפחה, שכחודש לאחר המוות טען כי יש ממצאים העשויים להעיד כי אין מדובר בהתאבדות.
"כאשר אדם מצא את מותו כתוצאה מחנק, עולה אפשרות כי הוא הגיע למצב הזה לאחר שהתנהל דין ודברים עם אחר והוא מצא עצמו תלוי, ואז בודקים אם יש דברים על גופו של המנוח היכולים להצביע על עימות פיזי, שלא גרם למוות, אבל גרם לכך שהאדם נחנק שלא מרצון. עולות שאלות – השפשוף באמת היד, האם סומם לפני מותו. זה החשש של המשפחה", מצטט אורן את עורך-הדין, רועי בלכר.
עוד ב"הארץ": עמוס הראל כותב על הדלפות ומדליפים – בחו"ל, וכאן בישראל, במוסד, בשב"כ ובצה"ל. "למרות השקט הבטחוני היחסי וההפוגה הזמנית ביחסי הצבא והתקשורת, צריך להניח שאלו לא יימשכו לנצח", כותב הראל. "התמשכות הקדנציה של הרמטכ"ל (שבסוף הקיץ סביר כי תוארך לשנה רביעית), מאבקי הירושה, מגבלות התקציב והתקלות הנקודתיות שעוד יבואו – כל אלה דינם להוביל בעתיד לעוד הדלפות ובעקבותיהן גם למסעות ציד חדשים".
עודד ירון מדווח באותו עיתון על "ליקויי אבטחה חמורים בפרויקט הביומטרי", כלומר בניסיון לצייד את כל אזרחי ישראל בתעודות זהות שיישאו מידע ביולוגי אישי שיאפשר להדק את הפיקוח עליהם. בגרסה המורחבת של הידיעה, שהתפרסמה אתמול באתר "הארץ", מובאים מסמכים פנימיים שהודלפו לעיתונאים מידי אדם שנחשף לנעשה במעגלים הפנימיים של הפרויקט.
תהליך השלום
"ראש הממשלה נתניהו בישיבת סיעת הליכוד: 'הדיווח בתקשורת על התקדמות מדינית עם הפלסטינים אינו נכון'", מוסרת כותרת על שער "מקור ראשון". הכתבת, סופיה רון-מוריה, מדווחת ברשימתה כי בתשובה לשאלה שהפנתה אליו סגנית שר התחבורה, התייחס נתניהו לדיווחים שהופיעו בעיתון "הארץ" ואמר כי אלה אינם נאמנים למציאות.
ראש הממשלה בנימין נתניהו, אתמול בישיבת סיעה (צילום: פלאש 90)
"לקח לנתניהו 4 ימים מהפרסום שלי ב'הארץ' ושאלה של ציפי חוטובלי בסיעת הליכוד כדי לטעון שהוא 'עדיין מחפש את השר שמדבר בשמו'. לי הוא לא הכחיש", צייץ אתמול הכתב המדיני של "הארץ", ברק רביד, החתום על הידיעה שאת תוכנה מבקש ראש הממשלה להפריך.
אולמרט
היום ידון בית-המשפט העליון בערעור שהגישה פרקליטות המדינה על פסיקת בית-המשפט המחוזי, שזיכתה את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט מרוב המעשים שיוחסו לו בשורה של פרשות שחיתות. אולמרט הורשע בכמה מקרים של הפרת אמונים, ונגזרו עליו שנת מאסר על תנאי וקנס בסך עשרות אלפי שקלים – אך מהמעשים העיקריים שיוחסו לו במסגרת פרשות ראשונטורס, מרכז-ההשקעות ומעטפות הכסף הוא זוכה. האשמה, במקרים שבהם הוטלה, יוחסה לעוזריו.
אולמרט בבית-המשפט העליון, הבוקר (צילום: גיל יוחנן)
ב"ישראל היום", העוין את ראש הממשלה הקודם, מבליטים את פתיחת המשפט בהפניה בשער, שאליה מוצמד דיוקן לא מחמיא של אולמרט. בתוככי הקונטרס פונה הפרשן הבכיר והחבר לשעבר דן מרגלית לשופטי בית-המשפט העליון ומסביר להם כי עליהם לקבוע אחת ולתמיד נורמות באשר לטוהר המידות של נבחרי הציבור. ב"הארץ" כותבת על הדיון בעליון רויטל חובל. ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" משפטו של ראש הממשלה לשעבר אינו מוזכר.
מוסף להשכיר
ביום חמישי האחרון הוקדש כמעט כל שטחו של "24 שעות", מוסף "ידיעות אחרונות", לצורכי קידום אירועי "לילה לבן" של עיריית תל-אביב–יפו. ההחלטה המערכתית החריגה לוותה בארבעה ורבע עמודי פרסום מטעם העירייה, ובכללם לוח זמנים מפורט. חמישה ימים לאחר מכן, כלומר הבוקר, מתפרסם גיליון נוסף של "24 שעות" הנראה כאילו נרקח במשותף עם גורם חיצוני.
את הרשות המוניציפלית של העיר השנייה בגודלה בישראל מחליף היום גוף גדול פי כמה: צבא המדינה, שמדי שנה בתקופה זו לוקח לשורותיו שיעור ניכר מהנערים שהגיעו לגיל שבו אפשר להתחיל. הגיליון מוקדש להם, מתגייסי יולי-אוגוסט, ומביא עבורם אינספור המלצות והנחיות לצליחה מוצלחת של השירות הצבאי.
מי שיתעקש לנבור יגלה את טביעות אצבעותיהם של שני הגופים האחראים, מן הסתם, לשיתוף הפעולה: דובר צה"ל, שסיפק אינספור תצלומים, ומועדון ההטבות "יותר" של האגודה למען החייל, המככב ב-2.5 עמודי פרסומת, בראיון של אתי אברמוב עם סא"ל במיל' העומד בראשו ("אני מקבל הרבה שיחות תודה מהורים"), ובכתבה מאת איריס ליפשיץ-קליגר, המוקדשת ברובה לשכנוע המתגייסים להצטרף לגוף הצרכני, הממותג כחלק אינטגרלי מצבא ההגנה לישראל אף שאינו כזה.
באהבה, שרה
מתוך "ישראל היום", 2.7.13 (לחצו להגדלה)
ארבעה ילדים חשופי חזה ומפוקסלי פנים מככבים הבוקר בידיעת תמונה משונה למראה המתפרסמת בחינמון הפרו-ממשלתי "ישראל היום". הארבעה, העומדים בשורה ומניפים ידיהם אל על, לא ביצעו מעשה פלילי וגם לא נפלו קורבן לאחד כזה. הילדים, שחלו בסרטן ונשלחו לכייף בפארק מים מטעם רעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו, בסך-הכל נפלו קורבן לפעלול יחצני שנועד לפאר את מיטיביהם.
מדוע אפוא טושטשו פניהם? אולי משום שהעורכים, או מפיצי התמונה, מכירים בכך שהשימוש בילדים חולי סרטן לצורכי תעמולה עשוי להשפיל אותם. ייתכן גם שב"ישראל היום" התביישו להתקשר לילדים ולבקש מהם רשות לפרסם את תמונתם.
הכתב החתום על הידיעה, העיתונאי הרציני שלמה צזנה, מציין כי הגברת הראשונה גייסה את הכסף בעצמה לאחר שצפתה בכתבה שבה נחשף סיפורם של הילדים החולים, בדואים במוצאם. תמונה מחמיאה שלה, שצולמה על-ידי צלם של לשכת העיתונות הממשלתית, מוצמדת לכתבה. פניה אינן מפוקסלות.
ענייני תקשורת
"מעריב". המשבר התזרימי של מו"ל "מעריב" מוסיף להחריף. אתמול דיווח לי-אור אברבך באתר "גלובס" כי שלמה בן-צבי מתכוון להפסיק את הפעלת בית-הדפוס בתוך מעט יותר משבוע. על-פי אחד ההסכמים שמתוקפם רכש בן-צבי את העיתון הגרעוני, התחייב המו"ל להפעיל את בית-הדפוס במשך שנה וחצי לכל הפחות.
"התכופפתי הרבה בשביל בן-צבי ומעניינים אותי בעיקר העובדים", אומר לאברבך עמוס מימון, שרכש את בית-הדפוס (ובעיקר את הקרקע שעליה הוא בנוי) בעסקה שבמסגרתה נמסרה השליטה על העיתון לבן-צבי. כאתמול, גם היום לא צורף ל"מעריב" מוסף הכלכלה "גלובס על הבוקר", וזאת בלי שיוסבר לקוראים מדוע. במקומו קיבלו המנויים שלוש חוברות תוכן שיווקי.
עוד ב"מעריב": הבהרה ולפיה עורכי העיתון שגו בניסוח כותרת של ידיעה שפורסמה אתמול וייחסה למנהל המרכז הרפואי שיבא ביקורת חריפה נגד מנכ"ל משרד הבריאות. "הכותרת לא שיקפה את הנאמר בידיעה. אנו מצרים על הטעות", נכתב הבוקר בעיתון. על פניו נראה שיש מקום להתנצלות. הציטוט שנבחר לשמש כותרת לידיעה מאתמול, "מנכ"ל משרד הבריאות ניסה לסכל מתן תקן בינלאומי לשיבא", אכן אינו מופיע בכתבה.
"מקור ראשון". במדור הדעות של "מקור ראשון" מתפרסם הבוקר טורו השבועי של דב אלבוים ממוסף "ערב שבת" המצורף ל"מעריב", שפורסם לפני ארבעה ימים. הטור האישי של אלבוים נדחס בסד של עמוד המאמרים באופן שאינו עושה עימו חסד: כותרתו הפרוזאית ("אמת אנושית רועדת") הוחלפה בכותרת פובליציסטית מנגחת ("הנפוטיזם יקבור סופית את הרבנות הראשית"), וכמה מהעיטורים הסגנוניים הוסרו כך שניתן יהיה להתאימו לתבנית.
מסיבה כלשהי הוחלט גם להשמיט כמה נתחים בריאים מהטקסט המקורי, הקשורים לנושא המרכזי שבו הוא עוסק, ובכללם קטע על ילדים בחופש הגדול, חלקים מהקטע העוסק בשמעון פרס וכ-200 מלה על ספר חדש העוסק במערכת היחסים המיוחדת שבין תלמיד ורבו.
"הארץ". "ביום חמישי האחרון צוין במרכז תל-אביב ובצפונה 'לילה לבן' – שלל אירועים של מוזיקה, הצגות ועוד, לציון מיתוגה כ'עיר הלבנה'. אבל החגיגות לא הגיעו אל דרום העיר", נכתב במאמר מאת צפי סער שפורסם אתמול במדור הדעות של "הארץ".
במכתב למערכת המתפרסם היום בעיתון מפריך את טענתה דובר עיריית תל-אביב–יפו גידי שמרלינג, המונה שורה של אירועים (36 במספר) שהתקיימו בשכונות הדרומיות וביפו במסגרת "לילה לבן". "מצער הוא שהכתבת לא בדקה את העובדות", כותב שמרלינג. נראה שבאתר "הארץ" הפנימו את הביקורת – המשפט הבעייתי בטורה של סער בגרסתו המקוונת שונה מזה שהתפרסם בעיתון המודפס: המונח "דרום העיר" הפך שם ל"מקומות מסוימים בדרום העיר".
"ישראל היום". הפרשן והעורך הכלכלי של "ישראל היום", חזי שטרנליכט, הולך הבוקר בעקבותיהם של הפובליציסטים גונן גינת ודרור אידר ומנפק טור למדור היומי "אימפריית הרשע של נוני מוזס", המוקדש לביקורת על מו"ל "ידיעות אחרונות", על עסקיו התקשורתיים ועל רמתם המקצועית והטיותיהם של עובדיו.
שטרנליכט נדרש לכותרת בולטת שהופיעה אתמול ב"ידיעות אחרונות", ולפיה מספר המובטלים בישראל זינק ב-15 אלף איש, לכרבע מיליון, על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. שטרנליכט כותב כי במציאות אחוז הישראלים המוגדרים "מובטלים" (6.9%) דווקא לא השתנה בין חודש אפריל לחודש מאי – כפי שפירסמו שניים מכלי התקשורת של קבוצת מוזס, ynet ו"כלכליסט".
איך מסבירים את המסגור השונה? הסבר אחד הוא כי ב"ידיעות" התייחסו לתקופה של ארבעה חודשים, ואילו שטרנליכט מתייחס לתקופה של חודש. אבל ב"ישראל היום" מעדיפים הסבר אחר: "ההסבר ברור: עוד חוליה בשרשרת הפרסומים המגמתיים, חלק מסדר היום של 'ידיעות אחרונות', שעיקרו בפשטות להחליף את השלטון", כותב הפרשן הכלכלי. שטרנליכט אינו מסביר מדוע דיווח חלקי, מוטה ומגמתי נופל תחת ההגדרה של "רשע". זו החלטה נבונה; לו עשה זאת, היה צריך לפסול את עצמו ואת עמיתיו לעדות.