לשנות את הערכים של המערכת
במדור חדשות החוץ של "דה-מרקר" משוחח אשר שכטר עם ז'נבייב ווהן, "מהפמיניסטיות הבולטות בעולם וההוגה הראשית של 'כלכלת המתנות' – משטר כלכלי שבו אנשים מעניקים זה לזה סחורות או שירותים על בסיס רצון טוב, בלי לצפות מראש לתמורה".
"נשים יכולות להצליח במערכת שאנחנו חיים בה בדיוק כמו כל אחד אחר, אבל המערכת היא פטריארכלית – ולכן, לדעתי, נשים צריכות לשנות אותה, לא להצליח בה", אומרת ווהן. "נשים שמצליחות במערכת הנוכחית הן נשים שזוכות להצלחה במערכת מסוכנת מאוד, שמקדמת חוסר אכפתיות והורסת את החיים ואת העתיד של כולם. נשים שרוצות להצליח צריכות לשנות את הערכים של המערכת, לא להתקדם בתוכה".
לדבריה, "למערכת הקפיטליסטית הנוכחית יש מאפיינים של מה שאנחנו מאפיינות כסטריאוטיפ גברי: תחרותיות ודומיננטיות. הגבריות הסטריאוטיפית והמערכת הקפיטליסטית התמזגו למערכת כלכלית שהיא בבסיסה גברית, שבה נשים שרוצות להצליח צריכות לאמץ את ערכי השליטה והתחרות, ולוותר על ערכי האכפתיות וההפריה שמזוהים יותר עם נשים, כדי להשתלב במערכת שמקדשת את האינטרס העצמי ואותו בלבד".
במקום כלכלת השוק, כאמור, מציעה ווהן כלכלה המתבססת על נתינה, ואף מספקת דוגמאות למקומות שבהם כלכלה מסוג זה כבר קיימת. "קחו למשל את ויקיפדיה, פלטפורמה חופשית לשיתוף מידע שבה כולם תורמים את המידע של עצמם", היא אומרת. "אדם יכול לתת ידע בלי לאבד את הידע".
"מועדון הבנים הסגור של עורכי ויקיפדיה: רק רבע מהם נשים", לשון כותרת ידיעה מאת אנה בורד, המתפרסמת בעמודי החדשות של "הארץ". "רק 23% מכלל הכותבים בוויקיפדיה הישראלית הן נשים, לעומת 76% גברים", מדווח בידיעה, על סמך סקר שיוצג היום, בכנס "אקדמיית ויקיפדיה".
"כיוון שאת הערכים בוויקיפדיה כותבים אנשים פרטיים, יש למיעוט הנשים השפעה על אופן הצגת המידע ובחירת הערכים שיופיעו או לא יופיעו בוויקיפדיה", מציינת בורד, ומוסיפה כי תמונת המצב בישראל דומה לזו העולמית. "השעתוק ההייררכי בשפה ובערכים הגבריים מחלחל גם לוויקיפדיה", אומרת שלומית ליר, דוקטורנטית בתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן, שערכה בעבר באנציקלופדיה החופשית, אולם חדלה מכך. "השיח בוויקיפדיה מאוד כוחני, לא נעים ולא מקבל", היא מסבירה. "זה יוצר תחושה לא נוחה במיוחד לנשים, משתמשות חדשות, שרוצות לכתוב ונתקלות בתגובות תוקפניות".
הראל קין, המוגדר "מוותיקי ויקיפדיה הישראלית", מספק הסבר אחר. "כשנשים אומרות שהסביבה לא נעימה הן צודקות, אבל זה לא בגלל שוביניזם, זה כי הכתיבה בוויקיפדיה היא תחביב של אנשים שכותבים על נושאים קרובים ללבם", הוא אומר. "בהמשך, הדברים האלה מופיעים ברשת ואלפים קוראים אותם. הדבר הזה יוצר בעיות אגו אצל הכותבים, ומוציא מהם תוקפנות. זה מרחיק סוג מסוים של אנשים, וכנראה גם נשים".
הידיעה מסתיימת בציטוט מפי איציק אדרי, יו"ר ויקימדיה ישראל, שאומר כי בשל חשיבות הנושא הוחלט להקדיש לו את הכנס השנתי שיתקיים היום במרכז הבינתחומי בהרצליה. עד שוויקיפדיה הישראלית תהפוך שוויונית ונעימה, אפשר להתנחם באפליה מתקנת שהשתרבבה בטעות לפסקה האחרונה בידיעה. "אני חושב", אומר אדרי, "שהתנועה רק תרוויחה ממעורבות רבה יותר של נשים כותבות, עורכות ומשפיעות". הלוואי.
הוא השתגע
אבי אשכנזי מדווח ב"מעריב" על תוכנית חדשה של משטרת ישראל, שנועדה "למגר את התופעה" של צעירים המרעישים בלילה ומפריעים למנוחת תושבי הסביבה. "לקראת החופש הגדול, ובמיוחד במהלכו, בני הנוער מבלים יותר בחוץ, כאשר חלקם נוהגים לשבת בחבורות על ספסלים או בין חצרות בתים, לשמוע מוזיקה רועשת, לעשן ולשתות אלכוהול", כותב אשכנזי. "[...] אם לא די בכך, בשנים האחרונות, מציינים במשטרה, התפתחה גם תופעת הקריוקי. בראש-העין, למשל, התופעה נרחבת הרבה יותר ומעסיקה את השוטרים מדי לילה".
כדי למגר את תופעת הרעש (על הווריאציה הקריוקית שלה), ילוו מעתה שוטרים בפקחי עירייה שיוכלו להטיל על המפריעים קנסות גבוהים, בסך מאות ואלפי שקלים. "אלא שבמשטרה מודאגים בעיקר מעימותים אלימים שעלולים להתפתח בין בני הנוער לשכנים שלהם הם מפריעים", כותב אשכנזי. "רק בשנה שעברה אירוע שכזה הסתיים בטרגדיה כאשר גדי ויכמן מבאר-שבע ירד מביתו כדי לבקש מחבורת צעירים להנמיך את קולם לאחר שהעירו את ילדיו. אחד הצעירים שלף אז סכין ודקר אותו למוות לעיני אשתו".
מתחת לדיווח של אשכנזי מתפרסמת ידיעה קצרה מאת אורי בינדר, המוקדשת לעמדת מיכל לוי, אלמנתו של ויכמן. "מתייצבת מאחורי תוכנית המשטרה", נכתב בכותרת הגג לידיעה. "אלמנת גדי ויכמן: 'לעולם לא אגור עוד סמוך לפארק'".
הכותרות הראשיות בכל עיתוני הבוקר מוקדשות למחאה טורקית נרחבת, שהחלה בניסיון צנוע יחסית להציל את גורלו של פארק ציבורי במרכז איסטנבול. פעולות הדיכוי האלימות של המשטרה הטורקית הפכו את המאבק הסביבתי הקטן למחאה פוליטית ארצית עם מאות אלפי משתתפים.
מהומות באיסטנבול (צילומים: eser.karadag, רישיון CC BY-ND 2.0)
לואי פישמן מדווח ל"הארץ" מאיסטנבול: "המחאה הנוכחית התעוררה בשל פרויקט בנייה שבמסגרתו מתוכננת עקירת הפארק העיקרי בטקסים – הריאה הירוקה היחידה באזור. במקומו תוכננה בנייתה מחדש של נשקייה מהתקופה העותמנית. אבל לאמיתו של דבר המחאה הרבה יותר עמוקה. היא אינה נוגעת רק להצלת עצים בני 75 שנים בפארק. [...] כשנבנים מגדלים באתרים של שכונות עוני, וקניונים פורחים כמו פרחים באביב, העצים בפארק טקסים הופכים סוגיה אמיתית בעיני רבים".
"מאות פצועים בהפגנות נגד שלטון ארדואן ברחבי טורקיה", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". מוסטפא אקיול, פרשן בכיר בעיתון הטורקי "הורייט", מספק טור פרשנות. "אז מה יש לנו כאן?", שואל אקיול, ועונה: "שמאל שמתנגד לכל צעד של מפלגת השלטון, ומפלגת שלטון שמתעלמת מכל ביקורת, לרבות ביקורת לגיטימית, ופוטרת אותה כמתקפה פוליטית. ואם לא די בכך, המפלגה מוציאה לפועל את ההחלטות שלה בכוח, ורק מחריפה את ההתנגדות".
ב"ידיעות אחרונות" מחלחלת השמחה לאיד לעמוד השער. בכותרת המשנה נכתב: "אחרי שהטיף מוסר למנהיגי העולם הערבי ולישראל: ראש ממשלת טורקיה מתמודד לראשונה עם הפגנות של רבבות נגדו באיסטנבול ובאנקרה ושולח את המשטרה לדכא אותם ביד ברזל". העיתונאית טולין דאלוגלו מצטטת עבור העיתון מפגינים נבחרים באנקרה. "הוא השתגע", אומרת אחת מהם על ארדואן, "ואנחנו לא מוכנים לזה".
"ישראל היום" הוא העיתון היחיד שאינו מספק הבוקר לקוראיו דיווח החתום על-ידי עיתונאי הנמצא בטורקיה. אלי לאון מדווח על המתרחש על סמך סוכנויות הידיעות, ובועז ביסמוט מספק טור פרשנות.
ב"הארץ" מתפרסמים שני טורי פרשנות בענייני טורקיה. באחד מהם, מאת ברק רביד, מוקדשות כמה שורות לסיקור ההפגנות בתקשורת הטורקית. לפי רביד, בעוד שרשת CNN העולמית שידרה בשידור חי את ההפגנות מטורקיה, רשת CNN-TURK הקרינה תוכנית בישול. זו "דוגמה לפחד שאחז בתקשורת הטורקית בנוגע לסיקור המחאה נגד ראש הממשלה ארדואן, ממשלתו ומפלגתו", הוא מסביר. "ערוצי טלוויזיה רבים בטורקיה נמנעו שעות רבות מדיווח על ההפגנות, וסוכנות הידיעות הממשלתית החלה להתייחס אליהן רק אחרי נאום ארדואן, שתקף את המפגינים. בשנים האחרונות טורקיה הפכה בית-כלא לעיתונאים [...] אפשר אם כן להניח שלא מעט כתבים ועורכים חשבו פעמיים לפני שאישרו לשידור או לפרסום כתבות שעסקו בהפגנות".
מגיע לכולנו
"המאיון העליון שולט ב-40% מההון העולמי", מבשרת כותרת ידיעה [סוכנויות הידיעות] ב"דה-מרקר". לפי מחקר חדש של חברת הייעוץ בוסטון-קונסלטינג-גרופ, "ריכוז ההון בידי העשירים ביותר צפוי להתחזק בשנים הקרובות כיוון שהונם צומח בשיעור מהיר וחד יותר מאשר ההון של שאר האוכלוסייה".
ריכוז ההון העולמי בידי מעטים אינו מידע חדש, וגם לא מפתיע. על כן המידע אינו מתפרסם ככותרת ראשית בכל עיתוני הבוקר, אלא רק אי-שם בעומק "דה-מרקר" (וכלל לא בעיתונים אחרים). מבחינת העיתונות, פערי ההכנסות בעולם הם כמעט אקסיומה. דיווח בולט עליהם דומה לדיווח בולט על חילופי עונות השנה.
אמנם, כאשר מזג האוויר הופך קיצוני וגובה קורבנות, מתפרסמות על כך ידיעות בולטות בעיתונים. הידיעה המרכזית במדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות" מוקדשת למותם של תשעה בטורנדו נוסף שפגע בסוף-השבוע באוקלהומה, ארה"ב. כמה בני-אדם מתו בסוף-השבוע כתוצאה מאי-השוויון בהון?
בשער המוסף "זמנים מודרניים" של "ידיעות אחרונות" נראית הבדרנית אסנת וישינסקי מאכילה פרה (היא הפסיקה לאכול בשר). בפנים העיתון מוקדשת כתבה מאת ירון קלנר למחיר הבריאותי שגובה העוני, בעיקר מילדים.
"ילדים עניים סובלים יותר ממחלות", אומר פרופ' דני פילק, חבר במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון וחבר בארגון רופאים לזכויות אדם. "המדינה רק תעמיק עוד יותר את העוני", הוא סבור. "התפיסה בישראל היא שאם אדם הוא עני – כנראה שזה מגיע לו. התפיסה הזו שקרית תמיד, ובמיוחד לגבי ילדים, שבוודאי לא בוחרים להיוולד לבית עני".
לפי הנתונים שמופיעים בכתבה, ילדים עניים סובלים יותר מסכרת, השמנה, יתר לחץ דם, אסתמה, מחסור בוויטמינים, מחלות זיהומיות, IQ נמוך, בעיות קוגניטיביות, קומה נמוכה יותר, דיכאון, חרדה, בעיות קשב וריכוז, הפרעות למידה, סכיזופרניה ושיניים פגועות. "בתקציב המדינה החדש העלו את המע"מ, הפחיתו את קצבאות הילדים ופגעו בעניים, כך שהילדים יכולים לקבל טיפול רפואי טוב עוד פחות", אומר ד"ר יצחק קדמן, יו"ר המועצה לשלום הילד.
בשונה מהשבועות האחרונים, הבוקר מצטרף "ידיעות אחרונות" ל"מעריב" בסיקור ההפגנות נגד המדיניות הכלכלית של הממשלה. "מאות יצאו לרחובות", נכתב בכותרת ידיעה קצרה המתפרסמת בתחתית עמ' 10 של "ידיעות אחרונות". כתבי העיתון מדווחים כי כ-400 מפגינים צעדו בתל-אביב, ועוד כ-250 בחיפה וכ-100 בלבד בירושלים.
ב"מעריב", מתחת לדיווח קצר מאת יובל גורן על ההפגנות אתמול, מדווח יוסי גרינשטיין כי "במשרד האוצר שוקלים להעלות את מס הבלו על הדלק ב-30 אגורות", וכן צפויים "עלייה נוספת של חצי אחוז במע"מ וקיצוץ נוסף של שני מיליארד שקל בתקציב המשרדים". נוסף לכך ישתנו כמה סעיפים שנקבעו. כך, למשל, הקיצוץ בביטחון יקטן במיליארד שקל. לעומת זאת, ביטול טיפולי השיניים מגיל 12 והגדלת תשלומי ההורים לבתי-הספר יאושרו ויישומו.
עוד הזדמנות אחרונה
העיתונות הכלכלית מתמקדת הבוקר, שוב, בנוחי דנקנר, שעשוי לאבד בקרוב את התואר "בעל השליטה בתאגיד אי.די.בי". מוסף "גלובס על הבוקר" של "מעריב", מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" ועיתון "כלכליסט", אף הוא מבית "ידיעות אחרונות", מבליטים בעמודי השער את הצעתו החדשה של דנקנר לבעלי אגרות החוב.
"ההצעה החדשה", נכתב בשער "ממון". המוסף אמנם מזכיר בשערו שתי "מכות" שחטף התאגיד, אך מיד לאחר מכן מוזכרים שני "פתרונות". "מזומן עכשיו", מתמצתת הכותרת הראשית של "גלובס על הבוקר" את נוסח ההצעה החדשה של דנקנר. "דנקנר מציע הזרמה של חצי מיליארד שקל", נכתב בשער "כלכליסט". כותרת הגג קוראת: "הערת 'עסק חי' לאי.די.בי פיתוח". סדר הדיווח ב"דה-מרקר" הפוך. "הלחץ על דנקנר גובר: הערת עסק חי לאי.די.בי פיתוח", נכתב בכותרת העיתון, ואילו בכותרת המשנה מוזכר כי דנקנר הציע הזרמת מזומנים.
ב"ממון" בולט הפער בין המובלט למוצנע. בשער העיתון, כאמור, מובלטת הצעתו של דנקנר. כך גם בכפולה הפותחת. "ההצעה: 640 מיליון שקל במזומן", נכתב בכותרת ידיעה מאת רועי ברגמן, נווית זומר וליטל דוברובצקי. בכותרת המשנה מוסבר כי "המתווה החדש משקף תספורת של כ-40% לבעלי האג"ח, לעומת 49% בהסדר הקודם שאליו הגיעו דנקנר והנציגות". "ניסיון להדוף את נסיון ההשתלטות", נכתב בכיתוב התצלום של דנקנר, והליד בכתבה, אדום על גבי לבן, מביא ציטוט מפי "בכיר באי.די.בי", שאומר: "החברה למעשה אולצה לרשום הערת 'עסק חי' בפיתוח כשהיא במצב טוב יותר מאשר היתה לפני רבעון".
בגוף הטקסטים, לעומת זאת, התמונה פסימית בהרבה, מבחינתו של דנקנר. "הדו"חות הכספיים של אי.די.בי, שפורסמו בסוף-השבוע, עשויים להיות הסמן להורדת המסך על הפירמידה העסקית של נוחי דנקנר", נכתב במשפט הראשון של הידיעה. "רואי-החשבון של אי.די.בי", נכתב בהמשך, "[...] אמנם מציינים כי ההליך המשפטי העומד נגד החברה הוא חלק מהסיבות לאזהרה, אך מפנים את המשקיעים גם לביאורי הדו"ח, שם מתוארת גם מצוקתה הפיננסית של החברה: יש לה גירעון בהון העצמי, אין לה אפשרות למשוך דיבידנדים מחלק מהחברות הבנות, ובמצב הזה אין לה יכולת לגייס אשראי חדש או למחזר את חובותיה".
בטור פרשנות פוסק רועי ברגמן כי ה"מכות" חזקות מה"פתרונות". ההסכם החדש שמציע דנקנר "אינו נושא בשורה יוצאת דופן". התוספת שהשיג "פשוט אינה מספיקה". הנתונים שמעלים רואי-החשבון, שהצמידו הערת עסק חי לאי.די.בי פיתוח, "סותרים את הטענות של אי.די.בי שלפיהן זו הערה 'משפטית' בלבד" (אלה, כאמור, הטענות שמובלטות בליד הידיעה). ואם לא די בכך, בית-המשפט אינו צפוי, לדעת ברגמן, להשתכנע מהטיעון כאילו קרן יורק "אחראית לחובות העתק שצברה החברה במשך השנים, כשבמקום לצמצם אותם נמשכו מהחברה דיבידנדים שנועדו לשרת את בעלי השליטה".
כותרת הטור של ברגמן, "זה פשוט לא מספיק", היא המופע הבולט ביותר לעמדה אנטי-דנקנרית בכפולה הפותחת של העיתון. חבל שעורכת המוסף, יעל דרומי, מותירה את המסקנות החותכות של העיתונאים לידיעתם הבלעדית של הקוראים שטורחים לעיין גם בגוף הטקסטים שהיא מפרסמת, ולא רק בכותרות (כמו ביום ראשון שעבר, גם הבוקר בולט בהעדרו טור פרשנות אקטואלי על ההתפתחויות האחרונות בתאגיד אי.די.בי מאת הפרשן הכלכלי הבכיר של העיתון, סבר פלוצקר).
מה שמוצנע ב"ממון" מובלט ב"דה-מרקר". בשער העיתון מודפסות כמה שורות מטור פרשנות של עמי גינזבורג: "הסכם ההשקעה החדש של אי.די.בי ואדוארדו אלשטיין מזכיר את הבדיחה הידועה על הבחורה שנשאלה אם לא מפריע לה שהדלק התייקר", הוא כותב. "'ממש לא', השיבה. 'אני תמיד ממלאת באוטו דלק ב-100 שקל'".
בכפולה הפותחת מתפרסם דיווח נרחב מאת מיכאל רוכוורגר על ההתפתחויות האחרונות במאמצי דנקנר להצלת שליטתו בתאגיד. רוכוורגר קובע כי "פרסום המתווה המעודכן מגיע בשעה שהסיכויים של דנקנר ושותפיו, משפחות מנור ולבנת, לשמור על השליטה באי.די.בי הולכים ופוחתים". כותרת הדיווח היא הציטוט "זאת באמת ההזדמנות האחרונה של דנקנר. חוץ מאלשטיין, אין שום משקיע אחר". עיון בידיעה מעלה כי הציטוט לקוח מפי "בכיר בשוק ההון".
בטור פרשנות משפטית מעודד עידו באום את השופט איתן אורנשטיין, שידון ביום חמישי בהסדר בעלי האג"ח של אי.די.בי, לכפות את ההסדר על החברה חרף התנגדותה. "אם אורנשטיין יקבע כך, לא רק אי.די.בי תעבור למסלול הבראה – להחלטה תהיה משמעות דרמטית ומיידית", כותב באום. "מדוע? כי בפרק בהצעת חוק הריכוזיות שאושר בשבוע שעבר בוועדת הכספים נקבע כי בעל שליטה בפירמידה יוכל לרכוש מהציבור חברה שנמצאת בקומות התחתונות, שעליו 'לקפל' על-ידי הצעת מחיר לבעלי המניות מהציבור. [...] תיק אי.די.בי פיתוח הוא ההזדמנות של השופט אורנשטיין לפתח בישראל תחרות על שליטה בחברות, שתביא להשאת ערכן של המניות שבידי הציבור, בידינו. מגמת החקיקה בכנסת תומכת בכך, השאלה אם הרוח מירושלים תגיע עד אולם בית-המשפט בתל-אביב".
אגב ועדת הריכוזיות, "דה-מרקר" מקדיש לה הבוקר שלושה עמודים: טור ארוך מאת איתן אבריאל ודיווח מאת אורה קורן וצבי זרחיה. זה מספר עמודים גדול בהרבה מסך הסיקור לדיוני הוועדה והשלכותיהם על המשק ב"ממון", "כלכליסט" ו"גלובס על הבוקר" גם יחד (0 עמודים).
מלחמת השוויון בדמוקרטיה
"ארצות-הברית וישראל הן שתי המדינות הדמוקרטיות החשובות היום בתבל", קובע אמנון לורד במאמר המערכת של "מקור ראשון" הבוקר, שמתפרסם במקביל גם ב"מעריב". "יש קשר ברור וישיר בין חיי החופש של המדינה הדמוקרטית והשגשוג והיכולת להתפתח של יהודים", מסביר לורד ומוסיף: "וכך גם ביחס הפוך: מדינות שלא מתקיימים בהן חיים יהודיים ואין בהן דמויות גדולות של יהודים מעידות על עצמן כי הן דהויות, חיי הרוח, המדע והאמנות שלהן בירידה, וכך גם הדמוקרטיה שלהן מפוקפקת".
לורד משבח את הדמוקרטיה הישראלית, אך מתריע כי לא לעולם חוסן. "השילוב של חזון 'מדינת כל אזרחיה' יחד עם עקרון השוויון, שהפך למקודש בערכאות השיפוטיות, הוא צירוף שמוביל בבטחה למשטר טוטליטרי במינון הולך ומתגבר", הוא כותב. על כן, פוסק לורד, יש לקדם את "חוק מדינת הלאום היהודי".
ב"ישראל היום" מפרסמים הבוקר תוצאות סקר דעת קהל ולפיו כמחצית מהנשאלים סבורים שעל דנקנר לוותר על החברות שבשליטתו, בעוד ש-11% סבורים שעליו להמשיך להחזיק בהן. היתר חסרי דעה. הסקר, כך מצוין בהערה הצמודה לו, נערך בקרב מדגם מייצג של "האוכלוסייה היהודית דוברת עברית בגילי 18 ויותר".
מבחינת "ישראל היום", ערבים אינם זכאים להביע את דעתם בענייני דנקנר, כמו גם יהודים שעלו למדינה וטרם למדו עברית. הדרה זו של קבוצות אוכלוסייה שלמות מהשיח הציבורי אפילו לא קבועה ב"חוק מדינת הלאום היהודי". סתם גזענות בסיסית שמאפיינת זה שנים את סקרי דעת הקהל בעיתונות הזרם המרכזי של אחת משתי הדמוקרטיות החשובות היום בתבל.
ענייני תקשורת
אבי אשכנזי מדווח ב"מעריב" כי לפי גורמים במשטרה, עמנואל רוזן לא יואשם באונס, אלא לכל היותר בהטרדה מינית. אשר לשרון גל, ייתכן שכבר בימים הקרובים תסתיים הבדיקה בעניינו בלא כלום. "החומרים שנאספו עד עתה לא מצביעים על תקיפה מינית מצדו של שרון", מדווח אשכנזי, "ואין תלונות ישירות של אנשים שטוענים כי הוטרדו מינית-פיזית על-ידי גל". ודוק: "מינית-פיזית", להבדיל מלשון החוק, שאינה מבדילה בין מלים להתנהגות. ואולי הגיע הזמן להכניס ללשון החוק מושג חדש: "כמעט פיזית".
עיתון "הארץ" מודיע לקוראיו על עליית מחיר גליונותיו, בשל עליית שיעור המע"מ. "ישראל היום" מודיע על עליית מחירו של המשלוח למנויים.