מהנעשה בכיבוש

א. יוסי אלי מדווח ב"מעריב" כי מחנה הפליטים שועפאט ינותק השבוע סופית מהעיר ירושלים, שבתחומה המוניציפלי הוא נמצא. "בימים אלה הושלמה בניית גדר ההפרדה שמקיפה את אזור המחנה, ומעתה ייאלצו 65 אלף תושביו לעבור במסוף גבול בעל חמש עמדות", כותב אלי ומוסיף: "במערכת הביטחון נערכים לעימותים קשים מול התושבים, הזועמים על המהלך". לידיעה נלווה איור המציג את אזור המחנה, שחלק מגבולו המזרחי צמוד לגדר ההפרדה הראשית. כעת נוספה גדר המקיפה לחלוטין את המחנה ומפרידה אותו מיתר השטח המוניציפלי של בירת ישראל המאוחדת, שלעולם לא תחולק עוד.

אלי מזכיר כי ההחלטה על הפרדת מחנה הפליטים הפלסטיני התקבלה בעקבות פיגועי אינתיפאדת אל-אקצא, וזכתה לגיבוי בג"ץ, שדחה את עתירת התושבים. משטרת ישראל מוסרת כי מסוף הגבול ייפתח בסוף-השבוע הקרוב או בתחילת השבוע הבא ו"יחליף את המחסום הזמני הקיים כיום, שמתופעל על-ידי משטרת מחוז ירושלים ולא נעשות בו בדיקות קפדניות".

לפי הדיווח, הגדר החדשה תוחמת כמה שכונות ערביות בירושלים. "במסוף החדש ייאלצו לעבור עתה גם תושבי שכונות ראס-חמיס, דחיית א-סלאם (שכונת השלום) וראס-שחאדה". בשבוע האחרון, מדווח אלי, אירעו כמעט כל יום הפרות סדר בשל הגידור, ובמוצאי שבת נפצעו שמונה שוטרי מג"ב באורח קל מבקבוקי תבערה ואבנים שהשליכו עליהם תושבי המחנה. ג'מיל סנדוקה, יו"ר ועד המחנה, אומר לכתב "מעריב": "יש לנו תעודת זהות כחולה ואנו תושבי ירושלים. אנחנו לא צריכים לסבול כך. מה אנחנו, עזה?".

כדי למנוע אפשרות של מהומות, מוסיף אלי, "מנסים קצינים בכירים במשטרה להגיע להידברות עם תושבי המחנה, במטרה לשכנע אותם כי הבידוק במקום רק יסייע להם בשגרה היומיומית [קראו נא משפט זה שנית]. המשטרה אף הבטיחה לתושבי שועפאט כי הבידוק הבטחוני לא יהיה קפדני יותר בהשוואה למחסום הנוכחי [על אף שבתחילת הכתבה, כמוזכר לעיל, מוסבר כי המסוף נועד להחליף את המחסום הנוכחי, שבו הבדיקות אינן קפדניות]. לדברי גורמים בטחוניים, המחסום דווקא עשוי לשפר את היעילות של הבידוק הבטחוני".

בסיום הידיעה ניתנת רשות הדיבור למשטרת מחוז ירושלים, שמוסרת: "במקום נבנה מחסום בהשקעה של מאות מיליוני שקלים, שאמור לאפשר מרקם ראוי יותר ליישובים בעוטף ירושלים. נאייש את המחסום לטובת שיפור משמעותי בעת המעבר במחסום".

ב. נועם שרביט מדווח ב"מעריב" על דו"ח חדש שהפיק הארגון יש-דין ולפיו רק כ-6% מהחקירות שניהל צה"ל בשנים האחרונות בחשד לפגיעה באזרחים פלסטינים וברכושם הסתיימו בהגשת כתבי אישום נגד חיילים וקצינים. בשנים 2000–2010 נמסרו 3,150 הודעות על עבירות של פגיעה באזרחים פלסטינים ורכושם על-ידי אנשי צבא, ועל בסיסן נפתחו 1,949 חקירות, והוגשו בסופו של דבר 112 כתבי אישום נגד 190 חיילים. 90% מהחיילים שמשפטם הסתיים הורשעו.

שרביט מביא מדברי ליאור יבנה, ראש מחלקת המחקר של הארגון ומחבר הדו"ח, שמספר על "כשלים מערכתיים במצ"ח ובפרקליטות הצבאית" המקשים על פלסטיני להשיג צדק. בין היתר מוזכר כי חוקרי מצ"ח ממעטים לעשות שימוש בכלי חקירה שגרתיים, וכי מדיניות צה"ל לערוך תחקירים מבצעיים טרם פתיחת חקירת פלילית משהה את החקירה עד כדי התיישנות הראיות. "בדו"ח מצוין שבינואר 2009 הוגשה למצ"ח תלונה על חייל בחברון שירה ללא סיבה כדור גומי במצחו של נער פלסטיני בן 14 שהיה בדרך לביתו. עד היום טרם הוחלט אם לפתוח בחקירה פלילית של האירוע".

ב"הארץ" מדווחת גילי כהן על הדו"ח ומביאה את תגובת דובר צה"ל: "הדו"ח מבקש לנתח בכלים סטטיסטיים את הליך קבלת ההחלטות בתיקים פליליים, אך אינו יכול לשקף את טיב ואופי ההחלטות המתקבלות בשדה המשפט הפלילי. החלטות אלה מתקבלות באופן מקצועי וענייני, בהתאם לנסיבות ולראיות הפרטניות. [...] כל החלטה בדבר הגשת כתב אישום נגד חיילים מתקבלת באופן פרטני, רק כשקיים יסוד סביר להרשעה, בהתאם לכללי המשפט הפלילי".

ג. חיים לוינסון מדווח ב"הארץ" כי "בית-המשפט הצבאי ביהודה זיכה נאשם פלסטיני משורה של עבירות בטחוניות, לאחר שקבע כי חוקרי השב"כ ניהלו חקירה פסולה שהדיחה אותו להודות במעשים שלא עשה". על-פי הדיווח, אימן חמידה הואשם בעבירות בטחוניות, שהחמורה שבהן היא ירי לעבר עמדת מג"ב. הוא נעצר ונחקר במשך 40 יום על-ידי צוות שב"כ שבראשותו חוקר המכונה "ברודי". בסופו של דבר הואשם חמידה ב-17 סעיפים, כמה מהם מבוססים על הודאה שמסר בחקירתו.

בתחילת משפטו ביקש לחזור בו מההודאות שמסר. לדבריו, החוקרים איימו עליו, הכניסו את אחיו לחקירה ואיימו שיביאו את אחותו למתקן השב"כ. בחלק מזמן מעצרו הוכנס לתא עם מדובבים פלסטינים, שלטענתו "חנקו אותו, הצליפו בו בחוט חשמל, ירקו עליו, מנעו ממנו אוכל וכן גנבו את בגדיו".

לוינסון מגדיר את החלטת בית-המשפט לקבל את עדות הנאשם צעד "כמעט נדיר" ו"חריג". השופטים סא"ל צבי לקח, סא"ל טל בנד ורס"ן אמיר דהאן קיבלו את כל טענותיו של חמידה. "התרשמותי מעדותם של החוקרים העלתה את הרושם כי החקירה לא היתה אידילית ולא מכובדת", כתב דהאן, "ושימשו בה אמצעים קשים ובעייתיים במידה ובתדירות ששללו את רצונו החופשי. בפעם הזאת נגדשה הסאה, והנאשם הודח לומר לחוקריו כל דבר ובלבד שהחקירה תיפסק, האיומים המרומזים יוסרו ותהיה לו תקווה כלשהי". חמידה זוכה משורה של עבירות, אך הורשע באירוע אחד לאחר ששותפו הפלילו.

השב"כ מסר ל"הארץ" בתגובה כך: "חקירת חשודים על-ידי השב"כ מבוצעת על-פי החוק והנהלים. החקירות מבוקרות באופן רציף על-ידי גורמי משרד המשפטים והמערכת המשפטית. הכרעת הדין התקבלה אצלנו אמש, ואנו עדיין לומדים אותה. לאחר גזירת הדין, בכוונת גורמי השב"כ והתביעה הצבאית לבחון את האפשרות להגיש ערעור על זיכוי של הנאשם מחלק מהאישומים".

ד. ג'קי חורי מדווח ב"הארץ" כי בית-משפט השלום בקריית-גת הורה לבטל 51 צווי הריסה שניתנו לתושבי הכפר הבדואי הלא-מוכר אל-סורה. השופט ישראל אקסלרוד כתב כי בעלי הבתים בכפר אכן ביצעו עבירות בנייה כטענת המדינה, אך הדגיש כי מדובר בבתים שנבנו לפני עשרות שנים וכי המדינה לא הציגה הוכחה כי פינוי התושבים מיועד למטרה ציבורית. "יש לערוך את האיזונים הנכונים בין האינטרסים הציבוריים הספציפיים לאותו מקרה, ומול זאת, השיקולים האישיים של אלה אשר את ביתם מבקשת המדינה להרוס בצוו שיפוטי", כתב השופט.

הכותרות הראשיות

כל הכותרות הראשיות הבוקר, למעט זו של "הארץ", מוקדשות לכניסתו לכלא של נשיא מדינת ישראל לשעבר משה קצב. העיתונים מקצים עמודים רבים לסיקור האירוע מזוויות שונות ומקוריות, עוד טרם התרחשותו. השער היפה ביותר בין הטבלואידים מודפס ב"ידיעות אחרונות": תצלום של קצב מזווית נמוכה, וטור דעה מאת סימה קדמון המתפרסם על רקע מה שנראה כשבר עצום החותך את התצלום לאורכו. האינפוגרפיקה המטופשת ביותר מתפרסמת בעמ' 8 של "מעריב", בצורת גרף המתאר את "עלייתו ונפילתו" של קצב לאורך השנים.

בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" הישג עיתונאי – דיווח של שמעון שיפר ותצלום [רינה קסטלנובו, "הניו-יורק טיימס"] מביתו של קצב בקריית-מלאכי. שיפר מדווח כי קצב ממשיך לטעון לחפותו הגמורה. "הטלפון לא מפסיק לצלצל", כותב שיפר. "[...] האורח החשוב ביותר, מבחינת קצב, היה הרב צבי טאו, שנחשב לדמות הרוחנית החשובה ביותר ברבנות המכונה ציונית. הנשיא לשעבר חבש כיפה והסתגר עם הרב באחד מחדרי הבית. את הכלא אין להזכיר פה. לא רק שקצב לא מדבר, גם אין בבית שום סימן שמעיד שהוא כבר הכין את החפצים הדרושים לקראת המעבר הדרמטי".

בעמ' 4 של "מעריב" כמה ציטוטים מפי קצב ודיווח [קלמן ליבסקינד, רונן דמארי, אבי אשכנזי ונועם שרביט] על הנעשה בביתו אתמול, שנאסף מפי מבקרים ושכנים. הכתבים מדווחים כי צוות של "הניו-יורק טיימס" שהה אתמול בבית קצב למעלה משלוש שעות. הכתב איתן ברונר מעביר ל"מעריב" מעט מדברי הנשיא לשעבר ומוסיף כי קצב נראה עצוב וכועס.

ב"ישראל היום" מצטטים איציק סבן, נצחיה יעקב ודן לביא בהרחבה מדברי ברונר. הנה הראיון המלא באתר "הניו-יורק טיימס".

הכותרת הראשית של "הארץ" מוקדשת לנושא אחר. עמוס הראל מדווח כי האלוף (מיל') יואב גלנט אמר למבקר המדינה כי במהלך תהליך מינויו לרמטכ"ל לא נשאל על עמדתו באשר לאפשרות של תקיפה באיראן. "בניגוד לרושם שנוצר עד כה", מציין הראל, "נראה שגלנט גם אינו תומך נחרץ בפעולה צבאית בעיתוי הנוכחי". לדברי גלנט, הטענה כאילו הוא סיכם עם ברק על תקיפה באיראן היא "קשקוש מקושקש".

הראל מדווח בהרחבה על הממצאים הצפויים בדו"ח המבקר על פרשת מסמך הרפז. לדבריו, "המבקר ואנשיו אינם נוטים לקבל את הגישה המסבירה את העימות כולו בוויכוח העקרוני על פרשת איראן. טיוטת הדו"ח צפויה לקבוע כי המקור לסכסוך ברק ואשכנזי הוא בעוינות אישית, שהתפתחה אחרי מבצע עופרת-יצוקה והעימות על מינוי סגן הרמטכ"ל ב-2009. נראה שבניגוד לחלק מהפרסומים בכלי התקשורת, העיסוק בפרשה האיראנית בדו"ח הרפז יהיה שולי יחסית. הדו"ח יתמקד בהליכי מינוי הרמטכ"ל, במערכת היחסים העכורה בין ברק לאשכנזי ושתי הלשכות שלהם ובפרשת המסמך – הטיפול בו והדלפתו". לפי הראל, הנפגע העיקרי מהדו"ח צפוי להיות הרמטכ"ל לשעבר אשכנזי.

במקום חינוך חובה חינם

ב"ממון" כותב גדעון עשת על הרפורמה במסים שאושרה שלשום בכנסת. "בשיטת זיכויי המס", הוא מדגיש, "מי שהכנסתו נמוכה לא נהנה מהטבה. זיכוי מס היא שיטה לחלק כסף למחצית העובדים בעלי ההכנסה הגבוהה ביותר. קצבת ילדים, לעומת זאת, נותנת את ההטבה לכל הורה, ללא קשר לעבודתו ולהכנסתו".

לפי עשת, בשינוי שאושר שלשום "חזרו לנקודות הזיכוי, ובגדול. וכך לפחות מחצית הגברים שיש להם ילדים עד גיל 3 לא יוכלו ליהנות מההטבה, ואצל נשים השיעור מתקרב ל-80%, אלה שלא משתכרות די כדי ליהנות מההטבה שנתניהו הבטיח".

גד ליאור מדווח באותו עמוד כי "מחצית המשתכרים מעבודה לא מגיעים לסף המס. המשמעות היא שמחצית העובדים לא משלמים אפילו שקל אחד למס הכנסה, ולכן לא יוכלו לקבל את נקודות הזיכוי ממס הכנסה". מתוך 3.2 מיליון עובדים בישראל, רק 280 אלף גברים עומדים בתנאים המזכים אותם בהקלה במס, אך "ההערכות הן שעשרות אלפי ישראלים עובדים, מתוך ה-280 אלף, לא יקבלו את מלוא ההחזר ממס של שתי הנקודות, מאחר שתשלומי המס שלהם קטנים מ-418 שקל".

"הסעיף היחיד בדו"ח ועדת טרכטנברג שכוון באופן ישיר נגד עשירי ישראל – כל מי שהכנסתו עולה על 83 אלף שקל בחודש היה אמור לשלם מס יסף – בוטל. וזאת בערבו של היום שבו פורסם כי ישראל סובלת מהאי-שוויון הגבוה ביותר כמעט מבין מדינות OECD וכי אחת הסיבות לגידול באי-שוויון (בישראל ובשאר המדינות המפותחות) היא ההקלה של המיסוי על העשירים בעשורים האחרונים", כותבת מירב ארלוזורוב ב"דה-מרקר".

"בהעדר טיעונים מקצועיים משכנעים", היא מוסיפה, "התחושה היא כי ביטול מס היסף נובע מכניעה ללחצים של בעלי אינטרס. לא ברור אם מקור הכניעה הוא בגפני, בשר האוצר, או שמא אפילו בראש הממשלה, אבל ברור כי הכיוון של הדברים אינו טוב".

בעיתוני אתמול עוד ניתן היה למצוא דיווחים על כך שתוספת המס לעשירים מאוד רק נדחתה ולא בוטלה (היו גם דיווחים שלפיהם היא אושרה בכנסת). הבוקר מדווחים ארלוזורוב ומוטי בסוק ב"דה-מרקר" כי במקום מס על הכנסות של יותר מ-83 אלף שקל לחודש, שוקל משרד האוצר להטיל מס על "מוצרי יוקרה". לפי הדיווח, "לא ברור מה ייחשב למוצר יוקרה, ומה יהיה שיעור המיסוי המיוחד שיוטל עליו".

עוד מדווח בסוק כי שר האוצר מתכוון לבצע בפברואר הקרוב קיצוץ רוחבי "של מיליארד שקל, ואולי אף יותר, בתקציב 2012". לפי הדיווח, "אפשרות אחרת לחיסכון היא לדחות שוב, זו השנה ה-28 ברציפות, את הפעלת פרויקט חוק חינוך חובה חינם לילדים בגילים 3–4, שוועדת טרכטנברג כללה במסקנותיה".

בעמוד אחר של "דה-מרקר" מדווח אבי בר-אלי כי שר האוצר "חתם בימים האחרונים על צו המעניק לשותפות הישראליות במאגר הגז הטבעי תמר פטור מניכוי מס במקור, בגין הלוואות שנטלו מבנקים זרים". לפי הדיווח, "משמעות הפטור היא חיסכון של עשרות מיליוני שקלים בחבות המס של חברות הגז".

סגירת מעגל

ב"מעריב" מדווחת עדי חשמונאי כי ייחורים של עץ הערמונים שמוזכר ביומנה של אנה פרנק יינטעו ביד-ושם בירושלים ובמושב רמות-נפתלי שבגליל העליון, "סמוך למצפור לזכר רס"ן איתן בלחסן, מפקד סיירת צנחנים שנפל בלבנון בהיתקלות עם מחבלים בפברואר 1999". בכך יושלם מבצע שהחל לפני כשנתיים, עם היוודע דבר מחלתו של העץ והסכנה לעתידו.

כשחשמונאי מתארת את הבאת הייחורים לישראל היא משתמשת בפעלים משורש ע.ל.ה ("עלייתם לארץ"). לדבריה, טקס הנטיעה בגליל העליון הוא "סגירת מעגל למען הנערה שאילולא נספתה בשואה, בוודאי היתה רוצה, כמו עץ הערמונים, להכות שורש בישראל".

תלם יהב מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה בשנים 2011-2001, שיעורי הילודה באוכלוסייה היהודית במדינת ישראל מובילים בפערים שרק הולכים וגדלים על שיעורי הילודה באוכלוסייה הלא-יהודית. לפי דיווחו, מספר התינוקות היהודים בישראל עלה בכ-20% מאז 2001, בעוד שמספר התינוקות המוסלמים ירק ב-5% ומספר התינוקות הנוצרים ירד ב-10%.

במדור הדעות של "מעריב" כותב דוד בן-בסט, הבעלים של רדיו רדיוס FM100 ורדיו לב-המדינה FM91 וקונסול כבוד של סיירה-לאונה ונאורו בישראל, כי "השלום הרצוי לאבו-מאזן, להניה ולח"כים הערבים הוא אחד – מדינת חליפות אסלאמית בכל המזרח התיכון. ככל שנבין זאת מוקדם יותר, כן ייטב".

ענייני תקשורת

אמיר טייג ונתי טוקר מדווחים ב"דה-מרקר" כי בעלי המניות בערוץ 10 ובזכיינית ערוץ 2 רשת "דנים בשבועות האחרונים באפשרות מיזוג בין שתי הזכייניות. בשלב זה הצדדים לא הגיעו להסכמה בנוגע למתווה המיזוג". לפי הדיווח, יש שני תרחישים אפשריים. בזכיינית רשת מעוניינים בסגירת ערוץ 10 וקליטת כמה מתוכניותיו ועיתונאיו, מצב שיוביל לסגירת חברת החדשות שלו, ושידור משותף באפיק 22 לצד הזכיינית קשת. בערוץ 10 מעוניינים ביציאה משותפת לרישיון תחת חברה אחת, שתשדר שבעה ימים בשבוע בערוץ עצמאי. "לפי המסתמן כעת", נכתב, "בסופו של תהליך המיזוג, בעלי המניות העיקריים בערוץ הממוזג יהיו אנג'ל, מימן, רון לאודר וחזי בצלאל". עוד מצוין כי לא ברור גורלה של התוכנית "המקור" בערוץ המאוחד. בטור פרשנות נפרד כותב טייג כי "הפתרון העסקי לצרות של בעלי המניות בטלוויזיה המסחרית הוא התכווצות".

בכל העיתונים מדווח על חילופי הבדיחות בין שר הביטחון אהוד ברק, הרמטכ"ל בני גנץ ומח"ט גולני אופק בוכריס, שהוקלטו אתמול בעת תרגיל צה"לי כשהם לועגים לנשים. ב"ישראל היום" מדווח [לילך שובל, גדעון אלון ויעל ברנובסקי], אגב כך, כי "על-פי כללים מוסכמים בין הכתבים המתלווים לביקורים מסוג זה לבין הבכירים שמזמינים אותם, חלק מהדברים אינם אמורים להיות מפורסמים לאחר מכן בתקשורת. הדבר מקובל על שני הצדדים, שכן כך מרגישים הבכירים בנוח להזמין כתבים שיתלוו אליהם".

רותם סלע מדווח במוסף "עסקים" של "מעריב" כי ועדת הכלכלה של הכנסת קיימה אתמול דיון בהצעתו של ח"כ מאיר שטרית לאפשר שימוש בתמונות שצילמו גופים ציבוריים. לפי הדיווח, נציגי לע"מ אמרו בדיון כי בימים הקרובים יעלו לרשת מאגר רחב של צילומי ארכיון ברישיון חופשי. שטרית מתכוון, כך מדווח, להרחיב את ההצעה כך שתחול על כל גוף הממומן מכספי הציבור, לרבות רשות השידור וגנז המדינה.

ניסן צור מדווח במדור חדשות החוץ (המעניין) של "מעריב" כי הבלוגר אלכסיי נבאלני, שהאשים את פוטין בזיוף תוצאות הבחירות, נעצר במהלך הפגנה ונידון ל-15 ימי מאסר. עוד קודם לכן, כך מדווח, "פנו אנשיו של פוטין לחברת יחסי-ציבור במוסקבה והעניקו לה 10 מיליון רובל (325 אלף דולר) כדי להתחיל בקמפיין שישחיר את פניהם של נבאלני וחבריו למחאה. לאחר סיעור מוחות החליטו אנשי משרד הפרסום לשכור צעיר שנראה בדיוק כמו נבאלני, לאפר אותו באמצעות אמן איפור שיהפוך אותו לכפיל אמיתי של נבאלני, ולצאת עימו בקמפיין שיציג את הבלוגר המפורסם כנלעג וכמי שעושה שימוש במסמכים מזויפים".

במוסף "ליידי גלובס" מראיינת מיכל גלנטי את טל גורן, שתיעדה מקרוב במשך שלוש שנים את משפחתו של החייל השבוי לשעבר גלעד שליט. גורן מספרת על הרגע שבו למדה אמו של החייל, אביבה שליט, על העסקה לשחרור בנה, על הרגע ששליט נכנס הביתה, ועל החלטתה לא לראיין את שליט לאחר שובו מהשבי.

רותה קופפר מדווחת כי ערוץ החדשות MSNBC הושק אתמול בישראל.

ב"דה-מרקר" מדווח אבשלום חלוץ כי פרשנית העיתון מירב ארלוזורוב קיבלה אתמול את אות אביר השלטון.

במדור הדעות של "הארץ" קורא יאיר שלג להעניק מעמד משפטי מחייב למועצת העיתונות.

קונטרס החדשות של "מעריב" מחזיק היום 36 עמודים, יותר מ"ידיעות אחרונות", שנעצר ב-32 עמודים. לשם השוואה, אתמול תפס קונטרס החדשות של "מעריב" 24 עמודים בלבד (לעומת 40 עמודים ב"ידיעות אחרונות"), ומספר זהה של עמודים נכללו בקונטרס של "מעריב" ביום ד' הקודם.