שוטרי מג"ב גוררים פלסטיני שניסה למנוע את בניית מחסום ההפרדה, שלשום (צילום: עיסאם רימאווי)

טיוטה לפרק בדו"ח הבא

דו"ח שפירסם אתמול ה-OECD העלה כי אי-השוויון ופער ההכנסות בין העניים מדי לעשירים מדי בישראל הוא מהגבוהים במדינות החברות בארגון, וכי גדל במהירות חריגה.

הנה הצעה לדו"ח נוסף: בדיקה מקיפה בקרב כל מדינות ה-OECD, שתתמקד בסיקור תוצאות הדו"ח הנוכחי בכלי התקשורת. באילו מדינות הוצנעו התוצאות, ובאלו העניקו להן סיקור בולט? אילו כלי תקשורת בכל מדינה שבה הפערים הם גדולים וגדלים מצאו לנכון להדגיש את העובדה הזאת בפני קוראיהם ואילו החליטו להסתירה? כיצד מוסגרו התוצאות בכלי התקשורת השונים? להלן טיוטה לפרק על עיתוני הדפוס בישראל.

עיתוני הכלכלה מבליטים את התוצאות. במרכז שער "גלובס" פורסמה אתמול כותרת (בגופן קטן יחסית) שנוסחה כך: "הפער בין עשירים לעניים בישראל – מהגבוהים בעולם". ידיעה מאת אדריאן פילוט התפרסמה בראש עמ' 4 של העיתון, תחת הכותרת "OECD: האי-שוויון בישראל מתרחב הרבה יותר מרוב המדינות החברות בארגון", וכללה מידע שיש בו עניין.

"רמת אי-השוויון בישראל ממשיכה לגדול והיא מדורגת במקום הרביעי בקרב חברות הארגון, אחרי מקסיקו, טורקיה וארה"ב", נכתב. "נתון לא מעודד נוסף: בקרב ארבע המדינות הכי לא שוויוניות ב-OECD, הקפיצה של מדד ג'יני (מדד לאי-שוויון) בישראל היתה הגבוהה מכולן. עוד עולה מהדו"ח כי אי-השוויון בהכנסה הכלכלית (ללא התערבות ממשלתית, קרי, ללא מסים ותשלומי העברה) הוא הגבוה ביותר בעולם המערבי אחרי צ'ילה ויחד עם קנדה.

"מטריד לא פחות הוא הנתון הבא: על אף שההכנסה הפנויה הממוצעת של משקי הבית גדלה בשני העשורים האחרונים בקרב משקי הבית במדינות ה-OECD בשיעור של 1.7%, שיעור זהה לזה של ישראל, התפתחות ההכנסה בקרב העשירון העליון והתחתון בישראל היא הבולטת. בישראל ההכנסה הפנויה של העשירון העליון גדלה ב-2.4%, כאשר ההכנסה בקרב העשירון התחתון ירדה ב-1.1%, הפער הגדול בכל מדינות ה-OECD. יתרה מזו, היחס בין ההכנסה של העשירון העליון לתחתון הוא בין הגבוהים בארגון: 1 ל-14 בישראל, בדומה לטורקיה, לעומת 1 ל-9 בממוצע במדינות הארגון כולו".

"כלכליסט" בחר להקדיש לתוצאות הדו"ח את כותרתו הראשית: "טורקיה הקטינה את הפערים, ישראל הגדילה". תוצאות הדו"ח מסוקרות על פני כל עמ' 6. תחת הכותרת "הכנסות העשירון העליון בישראל גבוהות פי 14 מהעשירון התחתון" מדווח מיקי פלד על התוצאות תוך שימת דגש על המלצות מחברי הדו"ח: "העלאת המיסוי על העשירים, מלחמה בהעלמות מס ושיפור מסיבי של החינוך".

פלד מצטט מדברי מזכיר הארגון, אנחל גורייה, וכותב כי "דבריו [...] צריכים להישמע היטב בירושלים": "האמנה החברתית מתחילה להתפורר במדינות רבות. המחקר מפריך את ההנחות שלפיהן התוצאות הטובות שמביאה איתה צמיחה כלכלית מגיעות אל כל שכבות האוכלוסייה באופן אוטומטי, גם אל שכבות שמזלן לא שפר עליהן, ושאי-שוויון בהכנסות מביא איתו ניידות סוציו-אקונומית ותמריץ ליזמות".

בתיבה נפרדת, תחת הכותרת "כך עזר נתניהו להעמיק את אי-השוויון", מציין אמנון אטד כי הדו"ח "למעשה אינו מחדש דבר" ומזכיר כי "תוכניתו הכלכלית של שר האוצר בנימין נתניהו [...] הגדילה במידה ניכרת את שכר הנטו של בעלי ההכנסות הגבוהות. שכר הנטו של בעלי ההכנסות הנמוכות, לעומת זאת, כמעט לא השתנה, כשבמקביל קיצצה הממשלה סכומים משמעותיים מתשלומי ההעברה".

עיתון "דה-מרקר" מקדיש אף הוא את הכותרת הראשית לממצאי הדו"ח, וזאת בנוסח המתבקש ביותר: "OECD: הפערים בין עשירים לעניים בישראל מחריפים". בשלושת העמודים הראשונים בעיתון סוקרים דפנה מאור וליאור דטל בהרחבה את ממצאי הדו"ח ונותנים פתחון פה לדן בן-דוד, דב לאוטמן, מומי דהן, איציק שמולי, יוסי יונה ושלמה סבירסקי. כמו כן מצוטטות המלצות הארגון.

ערן אזרן חתום על תיבה נפרדת שמכוונת את הקוראים אל עבר המטרה הקבועה של "דה-מרקר", וזאת תחת הכותרת "הפירמידות שתורמות להגדלת פערי השכר במשק" (בדו"ח, כאמור, דווקא מודגשים גורמים אחרים ופתרונות אחרים).

דפנה מאור מוסיפה טור פרשנות תחת הכותרת "OECD מעניק לגיטימציה למחאה". "במובנים מסוימים", כותבת מאור, "OECD הוא נותן החסות הרשמי של הסדר הקיים, זה שאיפשר את המגמות שיצרו את האי-שוויון שהוא מגנה כעת" (הערה אירונית אם לוקחים בחשבון את העידוד של "הארץ"–"דה מרקר" לרפורמות של נתניהו בכהונתו כשר אוצר, שתרמו להגדלת אי-השוויון בישראל).

"ניתוח הגורמים והצעת הפתרונות שבדו"ח אינם מלהיבים", מוסיפה מאור, "מכיוון שאין דיון חריף דיו בקשרים שבין ההון לשלטון, בהיווצרות מעמד של אוליגרכים ובכוח המופרז שהמגזר הפיננסי צבר בעשור-שניים האחרונים. הפתרונות המוצעים מתבססים על השיטה הקיימת, ואינם דוחפים לרפורמה פרוגרסיבית אמיתית". מאור קוראת "להחזיר לשולחן את המלצות ועדת טרכטנברג".

מבין העיתונים הכלליים, "הארץ" הוא היחיד שמעניק לסוגיה זו סיקור מתקבל על הדעת. בראש שער העיתון, לצד הכותרת הראשית, מתפרסמת הכותרת "האי-שוויון בישראל גדל בקצב מהיר ביותר". תחתיה מודפסות תמצית הסיקור מ"דה-מרקר" והפניה למוסף הכלכלי של העיתון. יתר העיתונים הכלליים, "מעריב", "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", מתעלמים בשעריהם מהתוצאות המדאיגות של הדו"ח. ולא רק בשערים.

"מעריב" אינו מדווח כלל בקונטרס החדשות על אי-השוויון הגדול והגדל במדינת ישראל. לעומת זאת, בתחתית עמ' 7 מדווח רותם סלע כי "הכנסת אישרה פה אחד את הרפורמה במס", הכוללת "הפחתת הריבית על משכנתאות והעלאת מס ההכנסה לעשירון העליון". בעמ' 6 של המוסף "עסקים" מופיעה ידיעה קצרה מאת יוסי גרינשטיין ולפיה "עובדים ששכרם נמוך מ-5,000 שקל ברוטו לא יזכו לתוספת לשכר הנטו שלהם בינואר 2012. לעומתם, עובדים המשתכרים כ-42 אלף שקל ברוטו יזכו לתוספת שנתית של 3,600 שקל לשכר הנטו".

עוד מוזכר בידיעה זו כי שיעור השכירים במשק המרוויחים פחות מ-5,000 שקל בחודש הוא 45%. מצער מאוד שהמידע הזה מסתתר במוסף הכלכלי של העיתון, ולא מצא את מקומו בקונטרס החדשות, כחלק מהידיעה שהתפרסמה בנוגע להשפעות הרפורמה במס על הכנסותיהם של אזרחי ישראל. גם ממצאי דו"ח ה-OECD מסתתרים במוסף הכלכלי (הפניה קטנה מהשער ודיווח על פני חלק מעמ' 5).

"ידיעות אחרונות" אינו מדווח אף הוא בקונטרס החדשות על ממצאי הדו"ח והולך צעד אחד קדימה בהעדפת "חדשות טובות" על פני "חדשות רעות". עמ' 8 כולו מוקדש לאישור הכנסת את הרפורמה במס. הכותרת שנבחרה היא "הקלה בעומס", כאשר שתי האותיות האחרונות צבועות אדום. המלצה להורים הנמנים עם העשירונים התחתונים: השתמשו במשחק המלים הזה כדי לשעשע את ילדיכם ולהסיט את תשומת לבם מהרעב בקיבתם.

סיקור אישור הרפורמה, מאת תלם יהב, צביקה ברוט ואיתמר אייכנר, חיובי. בראש העמוד שני תצלומים של "המרוויחים הגדולים", שתי משפחות שלהן ילד אחד או שניים עד גיל שלוש. הן יזכו להטבה של כמה מאות שקלים במס וניאותו להצטלם בחיוכים גדולים עבור העיתון.

טבלה שנועדה להבהיר לקוראים את סכום התוספת בנטו למשתכרים בין 8,000 ל-14 אלף שקל שוב עושה שימוש שגוי בביטוי "מעמד הביניים". אין זה עניין של מה בכך. התפיסה של בני העשירונים העליונים כאילו הם חלק ממעמד הביניים גורמת להשכחה של שכבות נרחבות באוכלוסייה (מעמד הביניים האמיתי, ועוד יותר מכך העשירונים התחתונים), שמתקשות לכלכל את עצמן. השכחה זו היא חלק משיטת הפרד ומשול שנוקט כל ממשל שתחתיו פערים עצומים בין עשירים לעניים, במטרה לטרפד התלכדות בין האינטרסים של העשירונים הגבוהים יחסית לתחתונים ולמנוע התפרצות מחאה המונית נגד המדיניות הכלכלית. התקשורת המסחרית משתפת פעולה עם השיטה הזו באופן טבעי. בשולי הידיעה ב"ידיעות אחרונות" מצוין כי "ועדת הכספים השמיטה מההצעה את החלק שעסק ב'מס עושר', אשר היה אמור להטיל תוספת מס של 2 אחוזים לבעלי הכנסה שנתית של יותר ממיליון שקל".

"ממון", מוסף "ידיעות", מספק סיקור נרחב יחסית לדו"ח ה-OECD בהשוואה למוסף המקביל ב"מעריב": כותרת בינונית בגודלה בשער העיתון ועמ' 5 כולו. נוסף לדיווח מאת גד ליאור ודוד רגב, מובאת בתיבה נפרדת תגובת משרד האוצר. "הממשלה פועלת בשנים האחרונות לצמצום אי-השוויון והפערים בחברה הישראלית", אומרים במשרד האוצר ומזכירים כי לפי דו"ח העוני האחרון של המוסד לביטוח לאומי, "קטן מספר העניים בשנת 2010". בטור נפרד כותב גד ליאור כי המצב "מתחיל להיות נורא". לדבריו, "הבושה נעלמה" אצל אנשי העסקים, הממשלות "לא עשו דבר כדי למנוע את עליית השכר המטיאורית של המנהלים", ונוסף על כך "לא דאגו להעצמת תקציבי החינוך ולימודי המקצועות הנדרשים, והמשיכו במקביל לתמוך עוד ועוד במי שאינם עובדים".

בהמשך המוסף מביא גדעון עשת ממצאי דו"ח אחר, "ממוצעי שכר והכנסה לפי יישוב ולפי משתנים כלכליים שונים", שערך ז'ק בנדלק מהמוסד לביטוח לאומי. "75% מהשכירים מקבלים פחות מהשכר הממוצע", מזכיר עשת ומדגיש כי "שכר המינימום הוא לא באמת שכר מינימום, אלא שכר מינימום לחודש עבודה מלאה", בעוד שבישראל חודשים רבים שהעובדים לא עובדים בהם עבודה מלאה, בפריפריה יותר מאשר במרכז. זאת ועוד, בשנים 2001–2009 השכר החציוני בישראל (בניכוי עליית המדד ובמונחי המחירים של שנת 2001) ירד. "כל הצמיחה הלכה להכנסה שאינה משכר", מסכם עשת, "בונוס, דיבידנד, רווחי הון. משהו טייקוני".

עיתון "ישראל היום" זורה הבוקר חול בעיני הציבור יותר מכל עיתון אחר. הכותרת הראשית של העיתון, לבן על גבי כחול, קוראת "מאות שקלים להורים עובדים". כל עמ' 5 בעיתון מוקדש לסיקור הרפורמה במס, וזאת תחת הכותרת "בשורה למעמד הביניים". זאב קליין מדווח כי "בהתערבותו של רה"מ בנימין נתניהו אישרה מליאת הכנסת אמש פה אחד בקריאה שנייה ושלישית את פרק המסים בהתאם להמלצות ועדת טרכטנברג. לאחר ההצבעה בירך נתניהו על ההחלטה ואמר: 'מדובר בהטבה משמעותית עבור משפחות רבות בישראל'. כל הטבות טרכטנברג ייכנסו לתוקף ב-1 בינואר 2012".

בטור פרשנות נפרד כותב חזי שטרנליכט על "הטבות מתונות אבל ממוקדות". לדבריו, "בסיכומו של דבר, מעמד הביניים מרוויח. אבל יש חלקים באוכלוסייה שנפגעים ולא זוכים לתמורה. אחת הבשורות החשובות היא הפחתת נטל המס על מי שמשתכרים בין 8,000 ל-14,000 שקלים בחודש. זוהי אוכלוסיית מעמד הביניים [לא נכון], והיא תזכה להטבה, גם אם לא דרמטית, אבל לפחות ממוקדת". שטרנליכט מוסיף וכותב כי המשתכרים מעל למיליון שקלים בשנה ישלמו מעט יותר מס, על אף שהמלצה זו הושמטה ברגע האחרון מההצעה שאושרה בכנסת.

ממצאי ה-OECD נעדרים משער "ישראל היום" ונדחקים אל המדור הכלכלי הקטן והחלש של העיתון, שמתפרסם הבוקר בעמ' 23. בסיום הידיעה, מאת זאב קליין, נכתב כך: "עוד ממליצים ב-OECD להגדיל את התקציבים לחינוך, בריאות, רווחה ומשפחה. ההנחה היא כי תקציבים גדולים וגישה שווה לכל האוכלוסייה ובעיקר לשכבות החלשות יפחיתו את אי-השוויון בחלוקת ההכנסות בין עשירים לעניים". המלצה זו לא הובלטה באף אחד מהעיתונים המסחריים, לא ב"ישראל היום", המשרת שירות מביש את מטרותיו הפוליטיות של ראש ממשלת ישראל, ולא בעיתונים האחרים, הביקורתיים באופן קבוע כלפי מדיניותו של נתניהו. נראה שלפחות על דבר אחד כל העיתונים (וכל ממשלות ישראל בשנים האחרונות) מסכימים.

הכותרות הראשיות

הכותרת הראשית של "מעריב" מבשרת על "כוננות לפיגוע באזור אילת".

לפי הכותרת הראשית של "הארץ", משרד האוצר "הפסיק את הפיקוח על הישיבות בגלל מחאה חרדית".

"הגטו של ילדי הגן", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". דני אדינו אבבה מדווח על סגרגציה בגני הילדים בבית-שמש. "ילדים אתיופים מכל קצות בית-שמש מרוכזים בשלושה גנים, שאותם מנהלת רעיית ראש העיר משה אבוטבול", נכתב, וראש העירייה מסביר: "הם כמו דגים באקוואריום שצריך להגן עליהם מדגים טורפים".

בידיעה המלאה, התופסת את הכפולה הפותחת, הציטוט המלא מפי אבוטבול: "באקוואריום יש דגים קטנים ויש דגים גדולים. קודם כל מוציאים את הדגים הקטנים מהאקוואריום כדי שהדגים הגדולים והטורפים לא יאכלו אותם, ואז מגדלים אותם ומחזירים אותם לאקוואריום. ככה גם הילדים האתיופים בגנים של ילקוט-יוסף מגיעים לכיתה א' ערוכים ומוכנים, אחרי שאנחנו עוזרים להם ומטפלים בהם בשיטה הוליסטית פרטנית".

ו"ידיעות אחרונות" גם

שלשום דיווחה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" כי גלעד שליט שבת רעב במהלך שביו, וכי ההתנהגותו זו זירזה את שחרורו. אתמול הכחיש זאת אביו, נועם שליט. "נועם שליט: 'גלעד לא שבת רעב בתקופת השבי'", נכתב בכותרת בראש עמ' 3 של "מעריב". "נועם שליט: 'גלעד לא שבת רעב'", נכתב בכותרת ידיעה המתפרסמת בתחתית עמ' 7 של "ישראל היום". בכותרת המשנה מצוטט שליט כאומר: "יש בפרסומים הרבה פנטזיה כדי שיימכרו יותר". ב"הארץ" מתפרסמת ידיעה תחת הכותרת "ועדת שמגר תמליץ על קווי יסוד נוקשים לעסקות שבויים". בשולי הידיעה נכתב על הכחשת המידע שפורסם בדבר שביתת הרעב, ומידע זה מובלט באחד הלידים של הידיעה. ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת הבוקר ידיעה תחת הכותרת "נועם שליט: 'גלעד מתאושש'". ההכחשה של האב מובלעת בפסקה פנימית.

"אולמרט העיד ביודעין עדות שכולה אי-אמת", מצוטט התובע במשפט ראשון-טורס בראש עמ' 11 של "ישראל היום". בכותרת המשנה מוסבר ששלב הסיכומים במשפט החל. "התובע במשפט אולמרט: 'העיד עדות שאינה אמת'", נכתב בכותרת ידיעה ב"מעריב", וגם כותרת המשנה שלה מבשרת על פתיחת שלב הסיכומים אתמול. "עו"ד קורב תקף את אולמרט: 'העיד אי-אמת במשך שעות'", נכתב בראש עמ' 9 של "הארץ", וכותרת הגג מבשרת על תחילת הסיכומים אתמול. ב"ידיעות אחרונות" מדגישים דווקא את השולי. "משפט אולמרט: החל שלב הסיכומים", נכתב בכותרת דיווח קצרצר. לדברי התגובה של יועץ התקשורת של אולמרט מוקדש מקום זהה לטיעוני התובע.

לא עד כדי כך

תחת הכותרת "הבהרה" נכתב הבוקר בכפולה הפותחת של "דה-מרקר" כך: "בטבלה שצורפה לידיעה על הפסדי אי.די.בי ברבעון השלישי (TheMarker, 1.12) נפלה טעות. ההפסד של חברת 'מעריב' מקבוצת אי.די.בי הסתכם ב-34 מיליון שקל ברבעון השלישי, ולא כפי שפורסם. אנו מצרים על הטעות".

דפדוף זריז לטבלה שהוצמדה לאותה ידיעה מעלה כי היא נקבה במספר גבוה הרבה יותר וקבעה כי הפסדי "מעריב" ברבעון האחרון הסתכמו ב-1.4 מיליארד שקל, סכום שבפועל הפסידה דסק"ש.

בשולי החדשות

ב"ידיעות אחרונות" מדווחים איתמר אייכנר ותלם יהב על "תוכנית חירום למאסר וגירוש מסתננים". לפי דיווחם, הממשלה "מסירה את הכפפות" בכל הקשור לצעדים נגד מסתננים מסודאן ואריתריאה. שר הפנים אלי ישי הצהיר אתמול שבקרוב יחל לגרש סודאנים ואריתריאים "למרות שעד היום זכו להגנה קולקטיבית מגירוש בישראל – ובשאר מדינות המערב – מאחר שהאו"ם הגדיר אותם כפליטים שסכנה נשקפת לחייהם אם ישובו לארצותיהם". בדיווח מצוין כי "בצמרת המדינה יש תמימות דעים כי רוב רובם של המסתננים הגיעו לכאן כדי לחפש עבודה, ולא כי חייהם היו בסכנה".

"לא אנוח ולא אשקוט עד שאחרון המהגרים מסודאן ומאריתריאה יחזור לארצו, גם אם זה יעלה לי בתפקידי", מצוטט ישי. נתניהו, מנגד, מגבש "תוכנית חירום" הכוללת הקצאת 700 מיליון שקל להשלמת גדר הביטחון לאורך הגבול עם מצרים והקמת כמה בתי-מעצר גדולים לכליאת המסתננים; כליאתם ללא הגבלת זמן, עד גירושם; וחקיקת בזק שתשלש את הקנסות על מעסיקים של עובדים בלתי חוקיים ותאפשר גם לסגור את עסקיהם. השר לבטחון פנים יצחק אהרונוביץ' הציע כליאה זמנית של המסתננים במקום 1,100 משוחררי עסקת שליט, "שמפנים מקום במתקני הכליאה של שירות בתי-הסוהר". לפי הדיווח, "ראש הממשלה בירך על היוזמה".

ב"הארץ" מביאה גילי כהן מדברי האלוף (מיל') יואב גלנט, שהרצה אתמול באוניברסיטת תל-אביב. "הדילמה הצבאית שנוצרה הביאה אותנו, בגלל מרכזיותם של יהודה ושומרון, לכך שלפני עשור עשינו את חומת מגן, והתוצאה – הורדנו את רמת הטרור לאפס. אי-טיפול והזנחה מתמשכת במרכאות של הצד הצבאי הביאו לכך שאם בשטחים קצרנו את הדשא, בעזה, מאחר שלא קצרנו, צמחו קוצים שהפכו לגזעים ובסוף – צריך להיכנס עם בולדוזרים והתמונה ברורה", אמר גלנט.

"רה"מ: טרכטנברג לא השאיר זמן להקמת קרן לתמלוגי הגז", נכתב בכותרת ידיעה מאת ליאור גוטמן ב"כלכליסט". על-פי הדיווח, פונים רבים נרתמו ליוזמת פורום פעולה אזרחית, בראשות הרב מיכאל מלכיאור, והציפו את חברי-הכנסת בלמעלה מ-3,000 שאלות על אי-הקמת הקרן, בניגוד להתחייבות בחוק ששינסקי להקימה עד ה-1 בנובמבר. במשרד ראש הממשלה, כך נמסר, הבטיחו לכמה מהפונים כי "בשבועות הקרובים תקודם הקמת הקרן".

ענייני תקשורת

ב"גלובס" מסביר עו"ד אמיר טיטונוביץ מדוע "חוק הטוקבקיסטים" ישיב לחופש הביטוי את כבודו האבוד.

ב"המגזין", מוסף "מעריב", תוהה טל שניידר כיצד דלפו דברי מזכירת המדינה האמריקאית הילרי קלינטון מפורום סבן הסגור. בתיבה נפרדת מוזכרים עיתונאים ישראלים שנכחו השנה בפורום: אילה חסון, יעקב אילון, אהוד יערי, נחום ברנע, בן כספית ודנה וייס.