ירושלים, יום כיפור (צילום: פלאש 90)
היום של הפצצה, עוד יום
הפצצה האיראנית עוד לא נחתה, ובעצם, עוד לא נוצרה, אבל היא ממשיכה להשמיד עצים בכמויות מסחריות. ההתפתחויות האחרונות בחזית הפצצה תופסות את הכותרת הראשית של "הארץ" ("איראן ביצעה ביום כיפור ניסוי בטילים ארוכי טווח") ושל "ישראל היום" ("האם העולם מתעורר?"). כותרת טור הפרשנות של עמוס הראל, המודפס על שער "הארץ", היא "אופטימיות זהירה". האופטימיות היא של ממשלת ישראל, שבכיריה "מתדרכים עיתונאים בשבחי הסנקציות ומסבירים כי ענישה חריפה דיה עשויה לדרבן את האיראנים לחשיבה מיוחדת".
הבכירים תידרכו היטב את עיתונאי "ישראל היום". מתחת לכותרת שהובאה לעיל מובאות פתיחותיהם של ארבעה טורים. הכותרות: "על רפיסות המערב", "סליחה שצדקנו", "מבחן עליון לאובמה" ו"הזמן הולך ואוזל". שבעת העמודים הראשונים של העיתון מוקדשים לתגובת העולם לגילוי מתקן הגרעין האיראני הסודי ביום שישי ולניסוי הטילים ארוכי הטווח בימים האחרונים. יוסי ביילין, הסמן השמאלי של "ישראל היום", קורא לישראל "להנמיך עכשיו פרופיל ולאפשר לעולם לומר את דברו". גם יואב לימור כותב דברים דומים. כך גם מאמר המערכת של "הארץ" ("עם אובמה מול איראן"). עם זאת, ביילין פסימי ביחס לסיכויים לסיים את העניין בדרכי שלום. בראש העמוד: צילום של מטוסי חיל האוויר "באימון שגרתי".
ההתאבדות של אסף גולדרינג
אסף גולדרינג, מי שרצח את בתו הקטנה, ניצל אתמול את הטיול בחצר בית-הסוהר כדי להתאבד בקפיצת ראש מגדר הרשת המקיפה את המתחם. ההתאבדות תופסת, כצפוי, את הכותרת הראשית ואת רוב השערים של הטבלואידים.
ב"מעריב" הכותרת היא "התאבד", והדגש הוא על התנהלות שירות בתי-הסוהר: "עוד מחדל בשב"ס" (לאחר התאבדותו של דודו טופז). "מי שנחוש להתאבד – יצליח", מצוטט קצין שב"ס אנונימי. הציטוט מופיע גם בעיתונים אחרים. "מעריב" מקדיש גם את הכפולה הפותחת לאירוע. מעטר אותה איור גרוטסקי המפרט בעזרת דמויות מצוירות את האופן שבו ריסק גולדרינג את גולגלתו. האם "מעריב" מציע בכך מדריך לקוראיו בעלי הנטיות האובדניות, או שמדובר בתגובת צער על שאין ברשות העיתון תצלומים של הגופה המרוצצת?
ב"ידיעות אחרונות" לא מסתפקים ב"התאבד" או בחיפוש מחדלים. שם הכותרת היא "עונש מוות" וכותרת המשנה, הקובעת כי גולדרינג "קבע בעצמו את גזר דינו", מהדהדת מאמרים כמו אלה שהתפרסמו בעבר ב"ידיעות", וקראו להחלת עונש מוות במקרים מסוימים (לפי מצב רוחו הלאומי של הכותב התורן). "ידיעות" אינו מסתפק בכפולה ומקדיש לאירוע עמוד נוסף. גם כאן יש איור אילוסטרציה. גולת הכותרת היא טור הסנאף של ענת מידן, אחת האחראיות על תיק הבכי והקיטש בעיתון הזה, עם שורות כמו "חיכה בסבלנות עד שתירדם במיטתה, הידק ניילון נצמד לפניה, המתין עד שתנשום את נשימתה האחרונה ורק לאחר שלבה הקטן חדל לפעום הסיר אותו, החליף את בגדיה וכיסה את גופתה המתקררת". שמישהו ייתן לה פוליצר.
ב"ישראל היום" מתאפקים, נותנים להתאבדות רק חלק קטן יחסית מהשער ודוחים את הכפולה לעמודים 10–11. אחת מכותרות הגג היא "הרצח המזעזע". אחרת איך תדעו? ב"הארץ" מסתפקים בהפניה בינונית בגודלה בשער ובסיקור צנוע בעמ' 10.
יתר החדשות
"מי שהורגל להתייחס אליה בהקשר של הפגנות חרדים, יופתע לגלות עיר כמעט נורמלית, תאבת חיים", כותב אמיר קמינר בפתח כתבת השער של המוסף "24 שעות", המייחצנת כמה מסעדות וברים בירושלים. למשל מחניודה, "המסעדה המדוברת והמתוקשרת בעיר. בחמישי בחצות מצאתי שם את ראש העיר ניר ברקת, איש העסקים רמי לוי [...]". איזה קמינר זה, איך הוא מוצא במקרה את האנשים האלה במסעדות בדיוק כשהוא מגיע לשם? אח, רק בירושלים. אבל לא צריך להיות ירושלמי בשביל לזוע באי-נחת למשמע משפט הפתיחה דלעיל, המקפל בתוכו ערבובייה של דעות קדומות ועלבונות אגביים. ואגב, ביום שישי התפרסם ב"ידיעות אחרונות" טקסט של יגאל סרנה, שלפיו המצב בירושלים בכלל לא משהו. אז או שהמצב השתפר, או שברקת פגש במקרה במסעדה עוד אנשים מ"ידיעות אחרונות".
לתשומת לב הנהגים: שמעון איפרגן מדווח ב"המגזין" של "מעריב" כי שופט בית-המשפט לתעבורה בבאר-שבע, אלון אופיר, החליט לזכות כמה נהגים מחמת הספק עקב בעיות ברמת הדיוק של מודד המהירות "דבורה", מכשיר הלייזר המשטרתי המתקדם. לפי איפרגן, המשטרה השקיעה מיליונים ברכישת המכשירים האמריקאיים, שיעילותם הוכחה במאות ניסויים, לפי ראש ענף התנועה במשטרה. אלא שלפי בית-המשפט, המכשיר יעיל בעיקר בתנאי מעבדה: כשאין אף רכב אחר בסביבה חוץ מזה שמהירותו נמדדת.
באנגליה הכריזה הממשלה בשבוע שעבר כי תפסיק לממן מחקרים מדעיים שאין להם נגיעה "לעולם האמיתי". היום מופיעה ידיעה בעניין במוסף "24 שעות". הנה הכתבה ב"גרדיאן".
"בניו של מיידוף, אחיו ואחייניתו נתבעו ב-200 מיליון דולר" (כותרת ב"דה-מרקר").
דעות
בעמ' 13 של "ישראל היום" מתפרסמת ידיעה קצרה (וכי לא כל הידיעות ב"ישראל היום" קצרות הן?) על אודות דו"ח ביניים של ועדת החקירה הממלכתית בנושא "טיפולן של הרשויות המוסמכות במפוני גוש קטיף וצפון שומרון". לפי הידיעה, ממצאי הוועדה אינם חיוביים כלל וכלל. בעמוד הדעות של "הארץ" מתפרסם היום מאמר של נחמיה שטרסלר תחת הכותרת "המסחטה", שכולו כתב פלסתר נגד המפונים, ובסופו טענה כי מצוקתם היא זיוף לצורך צבירת הון פוליטי.
"יש אמת אחת", מכריזה כותרת מאמר של יאיר שלג המתפרסם היום בעמוד הדעות של "הארץ". "החשיפה של ספרי הלימוד בהיסטוריה, המבקשים ללמד את הנראטיב הישראלי לצד הנראטיב הפלסטיני", כותב שלג, "מחזירה לשיח הציבורי את הדיון העקרוני על התפיסה הרלטיביסטית – זו המניחה ש'אין אמת', ולכן ראוי שנסתפק בעמדות המוצעות על-ידי הצדדים השונים בוויכוח ההיסטורי. התפיסה הזאת ראוי שתידחה, קודם כל בשל צביעותם של החוגים המחזיקים בה. משום מה, אם ניקח לדוגמה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הם מציעים לאמץ גישה רלטיביסטית רק כשזו אמורה לערער את 'הנראטיב הציוני', אבל לעולם לא כשמדובר בנראטיב הפלסטיני".
2 הערות
בשבוע שעבר התפרסמה ב"דה-מרקר" ידיעה שעסקה בהתנגדויות של תושבים להחלטה של ועדה מחוזית ברמת-אביב ג' לשינוי ייעוד של שלושה דונמים משטח ציבורי למגורים. טענת התושבים המובאת בכתבה היא חמורה ביותר, ועולה ממנה לכאורה האשמה של שחיתות ציבורית בוועדה. הסיפור מוזר עוד יותר, משום שחלוקת התפקידים המסורתית בין הוועדה המחוזית למקומית התהפכה במקרה הזה: בדרך כלל הוועדה המקומית מחליטה להפשיר והמחוזית עוצרת בעדה. לא מקובל שהוועדה המקומית דוחה תוכנית לשינוי ייעוד קרקע ציבורית והוועדה המחוזית עוקפת את ההחלטה ומפשירה על דעת עצמה קרקע ציבורית. לא ברור מדוע הסיפור נקבר בעמ' 14 של העיתון, ללא הפניה בשער. חבל גם שאין המשך מעקב אחר הסיפור.
לפני כשבועיים פורסם סקופ ב"ישראל היום": "דרור אלפרון הוברח מהארץ על-ידי אמו" (הדס שטייף ואיציק סבן). היום ב-ynet, בידיעה על מעצרו של אותו אלפרון, נכתב כי הוא יצא לחופשה עם חברתו, וכי יציאתו היתה באישור המשטרה.
ענייני תקשורת
"מיקי רוזנטל, כך תתמודד עם תביעת הדיבה של משפחת עופר", היא כותרת כתבה ב"דה-מרקר", המתייחסת לתביעה בעקבות הסרט "שיטת השקשוקה". "במקביל לתביעת הדיבה המתנהלת בימים אלה בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב", כותבת הילה רז, "קיים ויכוח ער בנוגע ליכולתם של בעלי ההון להשתיק את מבקריהם בעלי המיקרופון ונטולי הממון. השאלה היא האם התביעות של עופר נועדו להשתיק דיון ציבורי חשוב שביקש רוזנטל לעורר בסרטו, או שמא הן מהוות מימוש של זכותה הלגיטימית של משפחת עופר להגן על שמה הטוב".
מכתבה של אדוה נוה משערי-תקווה התפרסם היום במדור המכתבים של "מעריב": "במוצאי ראש השנה שודרו במהדורות החדשות כתבות על החג. נוסח הכתבות היה אחיד: 'למרות הגשם בראש השנה בילו כ-250,000 איש בגנים ובפארקים'. התמונות שליוו את המלים היו בהתאם. הצופה התמים היה יכול לקבל את הרושם כי מהותו של החג היא בילוי בפארקים ולהעריץ את אותם אנשים שלמרות הגשם לא נרתעו מקיום מצוות החג. מעניין שבשני הערוצים לא הצליחו הכתבים לגלות אפילו יהודי אחד שהלך להתפלל בבית-הכנסת, למרות ההערכה שבדרך כלל בחגים נוהגים כמיליון וחצי יהודים לגדוש אותם".