אזרחים יושבים וצופים משדרות על רצועת עזה (צילום: לאורה וייסמן)
"נכון לעכשיו, כמעט לאף אחד, כולל לכתבים הצבאיים, אין באמת מושג מה קורה בשטח", קובע הבוקר לי-אור אברבך במסגרת כתבה שהכין למוסף "המגזין" של "מעריב" על דממת האלחוט שהטיל דובר צה"ל על המערכה הנוכחית. בחינת הסיקור היומי של מהלכי הלחימה מגלה כי הצדק, במידה רבה, עימו.
שערי העיתונים והעמודים הראשונים מוקדשים הבוקר כולם לדיווח על ההתרחשות שהיתה אתמול לפנות ערב בעזה, שבמהלכה נפגעו כוחות צה"ל. רק לאחר סגירת העיתונים התירה הצנזורה לפרסום כי שלושה חיילי צה"ל נהרגו במהלך האירוע, אך בשעת סגירת העיתונים עדיין לא היה אישור למסירת פרט זה, וגם לא היה ברור אם הפגיעה נבעה מירי כוחות חמאס או כוחות צה"ל. רק ב"ידיעות אחרונות" הפכו את החשד כי מקור הירי בצה"ל לכותרת הראשית, הימור שהתגלה בדיעבד כנכון. אבל מה הוביל לפגיעה ומה בדיוק התרחש שם – גם לאחר קריאת כל העיתונים התמונה נותרת מטושטשת למדי.
כתבי "ישראל היום" מוסרים כי "בשל המידור הרב בו נוקט הצבא במבצע הנוכחי, מלאו חדרי המיון גם בקצינים של דובר צה"ל שמונעים מהתקשורת כל גישה אל פצועי הקרבות". יוסי יהושוע, הכתב הצבאי של "ידיעות אחרונות", בכל זאת מצא שני חיילים פצועים שהסכימו לדבר איתו וגם אמא של חייל אחר, שלא שמעה על ההגבלות של דובר צה"ל, והוא מלקט מהם מעט פרטים על מה שקרה.
לו היו ניתנים אישורים לכלי התקשורת להיכנס לעזה ולדווח משם, ייתכן שהציבור היה מקבל מידע ברור יותר על מצב העניינים ולא נזקק לפצועים ששכחו את ההוראות שקיבלו, אך העיתונות הישראלית נמנעת לחלוטין מכניסה לאזור, ואותם שמונה עיתונאים זרים שהצליחו לקבל מצה"ל אישור עקרוני (בתמיכת בג"ץ) להיכנס לרצועה שוב נעצרו אתמול במעבר הגבול על-ידי כוחות צה"ל, והכניסה נמנעה מהם. דיווח על כך הופיע באתר "הארץ" באנגלית, בידיעה מאת גילי איזיקוביץ. הבוקר, בעיתון העברי, אין לכך אזכור.
רק רמז לעובדה זו נותר בדיווח של איזיקוביץ על "העדרן המוחלט של תמונות חיילים ולחימה" במערכה הנוכחית. 27 צוותי תיעוד מבצעי של דובר צה"ל פועלים ברצועה, מדווחת איזיקוביץ, ואף על פי כן "לא התפרסמה תמונה אחת המתעדת את פעילות צה"ל בעזה". לפי דיווחה, אין גם כוונה כרגע לצוות לכוחות הלוחמים עיתונאים וצלמים מקומיים או זרים, כך שמלאכת התיעוד והדיווח נותרת כולה בידי מחלקת הדוברות של צבא ההגנה לישראל.
בכתבה מאת לי-אור אברבך, שהוזכרה לעיל, מעלה כתב "מעריב" השלכות אפשריות של האיפול התקשורתי המקיף שהוטל על המתרחש בעזה. רון כתרי, דובר צה"ל לשעבר, מזהיר מפני הישנות מקרה "חומת מגן"; אז צצו שמועות על טבח המוני בפלסטינים שגרמו לישראל "נזק תדמיתי כבד". לעמדתו מצטרפת גם דוברת צה"ל לשעבר, רות ירון, הטוענת כי "השאיפה לדעתי היא להכניס בהקדם תקשורת פנימה. אם חס וחלילה יקרה משהו – עדיף לנו שיהיו שם גורמים אובייקטיביים כמו עיתונות".
מובן שלא כולם מחזיקים בדעתה. מדובר צה"ל נמסר לכתבת "הארץ", במסגרת הידיעה שהכינה על האיפול התקשורתי, כי "יחידת דובר צה"ל פועלת ליישום ייעודה למתן תהודה לפעולות צה"ל ולחיזוק אמון הציבור בצה"ל"; ניסוח אופייני המגלם את מלוא הבעייתיות של הסתמכות התקשורת על הודעות דובר צה"ל בלבד.
גם מחוץ ליחידת דובר צה"ל יש עיתונאים שאינם רואים כל צורך במתן אפשרות לעמיתיהם לדווח מאזורי הלחימה. מתי גולן כתב אתמול טור בעניין ב"גלובס", תחת הכותרת "שיחכו". לדבריו, העיתונאים הזרים המבקשים להיכנס לעזה "הם אורחים מזדמנים שתפקידם לספק לשולחיהם הרבה דם, יזע ודמעות. [...] בעצם לא מדובר בסיקור עיתונאי נטו, אלא בסיקור בידורי ברוטו. במידה רבה, אם כן, הדיווחים הזרים הם יותר דיסאינפורמציה מאשר אינפורמציה. אז ממש לא בוער לאפשר להם להיכנס לאזור המלחמה. שיחכו".
אגב, מה משמעות המשפט "אם חס וחלילה יקרה משהו – עדיף לנו שיהיו שם גורמים אובייקטיביים כמו עיתונות", כפי שטוענת דוברת צה"ל לשעבר רות ירון? האם עד עתה לא קרה משהו? לפי דיווחו של רוני שקד ב"ידיעות אחרונות", רק אתמול נהרגו בעזה 46 אזרחים, 17 מהם ילדים, ומתחילת הקרבות נהרגו כבר 107 ילדים ו-36 נשים (וזאת בלי להזכיר את המשבר ההומניטרי שפוגע גם במי שלא נפצע מירי צה"ל). עוד כמה קורבנות צריכים ליפול כדי שדוברי צה"ל בעבר ובהווה ישתכנעו שמשהו אכן קורה בעזה?
ללכת עם, להרגיש בלי
אחת ההתפתחויות המשמעותיות שהיו אתמול במהלך הקרבות בעזה נוגעת למי שמכונים "לוחמים בלתי חוקיים", הגדרה ייחודית שפותחה על-ידי מדינת החוק כדי למנוע מאנשים הנתפסים בעתות קרב זכויות של אזרחים או זכויות של לוחמים. אתמול נעצרו עשרות פלסטינים והובלו למתקן מיוחד על גבול הרצועה, שהוכן מבעוד מועד לצורך תחקור על-ידי השב"כ. כך מדווח הבוקר בעיתונים השונים, אך לא בכולם מסבירים את מעמדם המיוחד של העצורים.
בדיווח מאת יוסי יהושוע ב"ידיעות אחרונות", למשל, אין אף מלה על הנוהל. ה"לוחמים הבלתי חוקיים" מכונים שם "שבויי חמאס". אמיר בוחבוט ב"מעריב" דווקא מבדיל בין לוחמים חוקיים לבלתי חוקיים ומביא דברים מפי "גורם בטחוני" שאומר לו: "יש לנו כוונה לאסוף נגדם ראיות ולשפוט אותם על פשעי מלחמה. טרוריסטים שפועלים מתוך אוכלוסייה אזרחית ויורים על אוכלוסייה אזרחית לא זכאים לזכויות של שבויי מלחמה". רק בידיעה מאת לילך שובל ועדנה אדטו ב"ישראל היום" מסבירים לקוראים כי לוחמים בלתי חוקיים "לא נחשבים לשבויי מלחמה", כיוון שהם "לא רואים עצמם כפופים לאמנות ז'נבה ולדיני המלחמה של המשפט הבינלאומי".
כזכור, לפני פרוץ הקרבות דווקא הופיע מידע מפורט למדי ב"מעריב" על ההכנות לתפיסת אותם "לוחמים בלתי חוקיים", אך נראה שברגע שמהלך הופך מתיאורטי לממשי, פחות נוח להתמודד עם העובדות, גם אם הן כבר ידועות לכל. לא מיותר לציין כי באף אחד מהדיווחים שפורסמו היום והוזכרו לעיל אין כל שאלה על הלגיטימיות של הנוהל הזה, על האופן שבו הוא נתפס על-ידי המשפט הבינלאומי, ועל ההשלכות שעשויות להיות לו במקרה של נפילת חיילים ישראלים בשבי.
תענוג
יתר עמודי החדשות עמוסים גם היום בידיעות הזדהות והצדעה לצבא ולחייליו. ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" מופיעה פחות או יותר אותה הידיעה על התרומה של "החיילות האמיצות" למאמץ המלחמתי, בכפילות שכולה זועקת קומוניקט הסברתי. ניתן למצוא גם ידיעות על מילואימניקים המרוצים מהציוד הצבאי שקיבלו לקראת הפעולה ("ממש תענוג", אומר אחד מהם), כותרות כגון "הפצועים רוצים לשוב לשדה הקרב" (הפעם ב"הארץ"), תצלומים רבים של חיילים פצועים המסמנים באצבעותיהם לאות "וי", ומיזמים מיוחדים של העיתונים למען החיילים ("ידיעות אחרונות" יצא במבצע מיוחד לפרסום דרישות שלום, וזאת באמצעות שליחת הודעת SMS בעלות של 40 אגורות בלבד). מובן שגם כמה מהפרשנים מצטרפים לרוח זו (ארי שביט כותב הבוקר ב"הארץ" כי המבצע בדרום הוא "מלחמה קיומית", "מלחמה על הבית", שבה "אסור להפסיד").
עמיתי שוקי טאוסיג כתב כאן אתמול על הנטייה הפטריוטית במיוחד של התקשורת בעת מלחמה וקבע כי אין בכך כל רע, רק טעם רע. טאוסיג הבדיל בין תפקידה של העיתונות ככלי ביקורתי ובין תפקידה כמעצבת דעת קהל. למרבה הצער, ההפרדה הזו קיימת בניתוח העיתונות יותר מאשר בעבודה העיתונאית. במלים אחרות, עיתונות שבעתות קריטיות, כגון פרוץ מבצע צבאי, נעמדת דום באופן אוטומטי לצד הצבא ומלעיטה את קוראיה בדיווחים חדשותיים המחניפים לצבא, מהגנרלים ועד ל"חיילות האמיצות", תתקשה שבעתיים לתפקד ככלי ביקורתי.
אדום טלוויזיוני בוהק
מדורו היומי של בועז ביסמוט ב"ישראל היום", הסוקר את שערי העיתונים בעולם המתייחסים ללחימה בעזה, זוכה היום לחיקויים בעיתונים האחרים. תחת הכותרת "התשקורת העולמית" מדווח אלדד בק לקוראי "ידיעות אחרונות" על התמונה העגומה הניבטת משערי עיתוני אירופה. "עיתונים כמעט מכל הקשת הפוליטית באירופה מאוחדים: הפלסטינים סובלים, הישראלים אשמים", הוא כותב, ומצטט כותרות ראשיות וקריקטורות בוטות.
נדב איל, טל שניידר, לירן לוטקר ורן פורת מספקים שירות דומה לקוראי "מעריב". לטענתם, "אף שהכיסוי במקומות רבים אינו אוהד במיוחד לצד הישראלי, ישנה תקווה ולא כולם עוינים את ישראל". למרות זאת, הם מציינים, "בעיתונים הספרדיים והצרפתיים המובילים מסתמן שמסקרים את המלחמה בעזה בדיוק כמו שסיקרו את המלחמה האחרונה בגיאורגיה: תמונות קורעות לב של משפחות שעולמן חרב עליהן במחי טיל".
עובדה זו עוד מעט ותירשם לגנאי העיתונות העולמית, אך מה אפשר בעצם לצפות ממנה? כפי שמנסחים זאת כתבי "מעריב", "עם כל השאיפה לאובייקטיביות ואיזון בסיקור, מהמשוואה הזאת אין לישראל סיכוי לצאת טוב, שכן מספר הנפגעים בצד השני גדול לאין שיעור, והסבל שלהם מצטלם בצבע אדום טלוויזיוני בוהק".
גם ביסמוט מסכים כי "אתמול היה לנו אולי היום הקשה ביותר בעיתונות העולמית מאז תחילת המבצע", אך במדורו הקבוע אין הסתפקות בציטוטי כותרות מאיימות, ומשולבים בו גם פרטי מידע שכמעט אינם מגיעים לעיתונות הישראלית. כך, למשל, ה"ניו-יורק טיימס": "בתי-החולים בעזה מלאים בעיקר באזרחים"; ולפי ה"טיימס" הלונדוני, ישראל "עושה שימוש בפצצות זרחן מעוררות מחלוקת מעל מטרות אזרחיות". ביסמוט מסביר כי "על-פי אחת מאמנות ז'נבה", השימוש בפצצות אלה מוגבל ללחימה מול מטרות צבאיות.
אל מול כל זה נשמעים מעט מגוחכים הקולות העולים מכתבתה של מיטל זדה ב"כלכליסט" על הצלחת ההסברה הישראלית בעולם. "תמונת המצב חדה – יש מפסיד ברור וזה החמאס", אומר לה נועם כץ, מנהל מחלקת ההסברה במשרד החוץ, ומסביר כי "התקשורת הבינלאומית משקפת מצב שלפיו מרבית האנשים מבינים שחמאס אינו פרטנר שראוי להגן עליו". טוב שלתקשורת הבינלאומית יש עדיין אתרי חדשות עצמאיים ותחנות שידור עצמאיות, והישראלים אינם חייבים להסתפק בדבריהם של אנשי מחלקת ההסברה של משרד החוץ.
ענייני תקשורת
רוני מלול מדווח ב"מעריב" כי כתב הטלוויזיה האיראנית שחשוד בהפרת צווי הצנזורה ביום שבת האחרון עוכב לחקירה אתמול על-ידי היחב"ל.
ראובן וייס מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי צלם העיתון, צביקה טישלר, הוכה אמש על-ידי שוטר בבית-החולים תל-השומר לאחר שניסה להתקרב לחדר המיון.