עמוד השער של "אל-מיתאק" אחרי הבחירות לכנסת ה-19
בשבועיים האחרונים, בעקבות תוצאות הבחירות לכנסת ה-19, מתנהל דו-שיח מעניין בין שני פלגי התנועה-האסלאמית בישראל מעל גבי עיתוניהם. כדי להבין את השיח בין שני הפלגים יש להיזכר ברקע לפילוג בתנועה ובנסיונות לגשר עליו בתקופה האחרונה.
התנועה-האסלאמית בישראל נוסדה בשנות ה-70 של המאה הקודמת על-ידי השיח' עבדאללה נימר דרוויש. באופן מעשי היא היתה הסניף המקומי של תנועת האחים-המוסלמים, ולפיכך השקיעה את עיקר מאמציה בחינוך ובהטפה ("דעווה", בערבית).
ב-1996 ביצעה התנועה מהלך נועז כשהחליטה לראשונה בתולדותיה לקחת חלק בבחירות לכנסת ה-14. ההחלטה עוררה סערה בתנועה, ובעקבותיה היא התפלגה לשניים. מתנגדי המהלך, שבסיסם היה בעיר אום אל-פחם, כונו "הפלג הצפוני", בעוד שהתומכים בו, שבסיסם היה בכור מחצבתו של השיח' דרוויש, כפר-קסאם שמדרום לאום אל-פחם, כונו "הפלג הדרומי".
הפילוג הוביל גם לפילוג בעיתונים: אנשי הפלג הצפוני דבקו בעיתון "סות אל-חק ואל-חוריה" (מילולית: "קול האמת והחירות"), שהחל להתפרסם כבר ב-1989, בעוד שאנשי הפלג הדרומי החלו בהפצת עיתון חדש, "אל-מיתאק" (מילולית: "האמנה").
ב-2010 חל מהפך בהנהגת הפלג הדרומי. בבחירות שהתקיימו באותה שנה לתפקיד יו"ר הפלג זכה חמאד אבו-דעאבס, בדואי תושב רהט, וכך לראשונה עבר שרביט ההנהגה אל מחוץ לבסיס האם בכפר-קאסם. עם היבחרו החל אבו-דעאבס להוביל קו התפייסות עם אנשי הפלג הצפוני, ובמהלך 2012 החל ראש הפלג הדרומי לדבר באופן רשמי על איחוד שני הפלגים עוד לפני סוף אותה שנה אזרחית.
ברור היה לכל כי האיחוד יוביל ליציאת התנועה-האסלאמית מהזירה הפרלמנטרית בישראל, והשיח' אבו-דעאבס אף הכריז רשמית כי האיחוד בין פלגי התנועה חשוב מההשתתפות בבחירות.
אלא שההכרזה על הקדמת הבחירות באוקטובר 2012 טרפה את הקלפים. אמנם לאחר אותה הכרזה התראיין סגנו של ראאד צלאח, השיח' כמאל ח'טיב, לעיתון "כל אל-ערב" ודיבר על הצורך להחרים את הבחירות כאינטרס הציבור הערבי, אך כיוון שהאיחוד עדיין לא הושלם, התמודד הפלג הדרומי בבחירות במסגרת הרשימה הערבית המאוחדת, רע"מ-תע"ל, וראש הפלג הדרומי לשעבר, ח"כ אבראהים צרצור, אף עמד בראשה.
ערב הבחירות פירסם אבו-דעאבס מאמר ב"אל-מיתאק" ובו יצא נגד החרמת הבחירות, אם כי ניתן להגדיר את קריאתו להצביע כפושרת למדי. זאת, במיוחד בהשוואה לראיון שהעניק ראאד צלאח באותו הזמן לתחנת הטלוויזיה הפלסטינית מען ובו הציג תוכנית עתידית ברורה וחד-משמעית: שני פלגי התנועה עתידים להתאחד, ובעקבות זאת לא יתמודדו עוד מועמדי התנועה-האסלאמית על מקום בכנסת.
ראאד צלאח ואבו-דעאבס (משמאל)
לאחר היוודע תוצאות הבחירות התברר כי מבין כל הרשימות הערביות, זכתה הרשימה המאוחדת למרב הקולות, ובכך הכתירה עצמה למנצחת הגדולה בתחרות הפנימית, גם אם מעשית מספר חברי-הכנסת שלה זהה למספר חברי-הכנסת של חד"ש. בטאוני שני הפלגים התייחסו לנושא, כל אחד בדרכו.
בבטאון הפלג הצפוני הוצנע סיקור מערכת הבחירות באופן הפגנתי: הדיווחים על תוצאות הבחירות נעדרו כליל מעמוד השער והופיעו רק בעמוד השני, לצד מאמר המערכת שעסק בהן. בדבריו גינה העורך, חאמד אגבריה, את המערכת הפרלמנטרית הציונית והשתמש במונחים אסלאמיים מובהקים בכנותו את התקופה "ימי הדג'אל התורן" (דג'אל הוא המקבילה המוסלמית ל"אנטי-כרייסט" הנוצרי) ובמונחים יהודיים דתיים כשבחר להשתמש במלה "סנהדרין" לתיאור הכנסת.
לעומת זאת, בבטאון הפלג הדרומי כוסה ההישג האלקטורלי בהרחבה. כדאי לשים לב במיוחד לדברים שכתב ראש הפלג, אבו-דעאבס, בטורו השבועי. כיוון שדבריו נכתבו ככל הנראה לפני תום ספירת הקולות ובין הגושים שרר תיקו 60:60, הוא מצא מקום להתייחס אליו ולהדגיש את חשיבותו. במצב כזה, כותב אבו-דעאבס, הופך הקול הערבי בכנסת לבעל ערך: "הפעילות הפרלמנטרית בנסיבות מסוימות תהפוך לשירות אסטרטגי לעמנו. בעת הזאת יידעו המזלזלים בתפקיד הח"כ הערבי כי הם נוהגים כלפיו באי-צדק".
בהמשך דבריו הוא נתלה באילן גבוה, נשיא מצרים, אך גם ברציונל הפעולה של האחים-המוסלמים, כדי להסביר את היתרונות שבפעילות הפרלמנטרית: "המדיניות המעשית של הנשיא המצרי התבססה ועודנה מתבססת על ההתייחסות לצורכי השעה בזהירות ועל-פי הצורך, שאין מנוס ממנו, תוך ניסיון להפיק תועלת מהנסיבות הבלתי צפויות והאפשרויות העומדות בפניו.
"[...] אנו יודעים היטב כי ד"ר מורסי והאחים-המוסלמים נאלצים במקרים רבים להתמודד עם אירועים שהם אינם שבעי רצון מהם או אינם אוהבים אותם, אך ייתכן והזמן אינו בשל לבטל אותם או לשנותם [...] בדיוק בדומה אנו מצפים שהאחים-המוסלמים בכל העולם יבינו כי אנו מבקשים להפיק תועלת מכל האפשרויות הניתנות לנו לשרת את משפחותינו ועמנו [...] אם ישתנה המצב במישור הבינלאומי, האזורי והעולמי כך שישרת את בעיותינו האסלאמיות, הרי שנהיה נכונים לשנות את הכלים והדרכים ולהתאים אותם למציאות החדשה בדרך שתשרת את עמנו ואומתנו".
אבו-דעאבס אמנם פונה לאחים-המוסלמים בכל העולם, אך ברור כי בראש וראשונה הוא מפנה את קריאתו לאלו הנמצאים באום אל-פחם. במצב הפרלמנטרי הנוכחי, לא כדאי לשבור את הכלים, הוא מתרה; אולי אפשר להפיק תועלת מהפעילות בכנסת. הנבחר הערבי אינו רק קישוט לדמוקרטיה הישראלית, כפי שטען ראש הפלג הצפוני.
שבוע לאחר מכן ענה לאבו-דעאבס סגנו של צלאח, השיח' ח'טיב. בטורו השבועי, לאחר שהתנצל על העיסוק בתוצאות הבחירות, הזכיר את אמירתו של יאיר לפיד כי לא יקים גוש חוסם "עם חנין זועביז'". לשיטתו, הדברים מוכיחים כי אין ימין או שמאל בפרלמנט הישראלי כשהדבר מגיע לערבים.
השיח' צלאח עצמו לא פירסם בבטאונו דבר בעניין תוצאות הבחירות. בינתיים הוא היחיד מהכותבים הקבועים ב"סות אל-חק" ששומר על שתיקה בנושא. את טוריו בשבועות האחרונים הוא מקדיש לנסיונותיה של מערכת הביטחון לגייס משתפי-פעולה בקרב אזרחי ישראל הערבים ולקריאה לחברה הערבית לפעול למניעתם.