במאמר שמקבל את כותרת הגג "מיוחד לידיעות אחרונות", יוצאת הבוקר פרופ' רות גביזון נגד ההתנהלות התקשורתית סביב פרשת אולמרט-טלנסקי. "גם אם נגזר עלינו שראש ממשלה יודח באמצע כהונתו בשל כך שהתגבש נגדו כתב אישום", כותבת גביזון, "לא נגזר עלינו להרשות את ההפקרות המתבטאת בכך שהחקירה מתנהלת באמצעות התקשורת, בצורה הפוגעת הן ביעילותה, הן בפרטיות של הנחשדים ושל העדים והן בסיכוי שיהיה אמון בהחלטות על הגשת כתב אישום ובתוצאות ההליך הפלילי. גם לא נגזר עלינו שראש הממשלה, רשויות אכיפת החוק, התקשורת והציבור כולו יעסקו כולם בחקירות ובחשדות נגד ראש הממשלה ולא בעניינים האחרים, החשובים מאוד, הנמצאים על סדר היום של כל אחד מאלה".

מלים כדרבנות, ללא ספק, ורק בעיה אחת עולה מהן: מה הם אותם "עניינים אחרים" שאמורים להיות על סדר יומה של תקשורת אשר לא עוסקת בחקירות ובחשדות נגד ראש הממשלה? כי אם לשפוט לפי העיתונים של הבוקר, לעורכים אין כל מושג.

פרופ' רות גביזון (צילום: פלאש 90)

פרופ' רות גביזון (צילום: פלאש 90)

הכותרות הראשיות

זו הפעם הראשונה זה עשרה ימים שפרשת טלנסקי אינה מופיעה ככותרת ראשית ב"ישראל היום" (אז פגע טיל בקניון), ומובן שגם לא באף עיתון אחר.

תחת זאת, "הארץ" ו"ישראל היום" מצטטים את אזהרות ראש השב"כ מאתמול כי רקטות מעזה ינחתו באשקלון; "מעריב" ספר כמה שרים ממפלגת קדימה תומכים בנסיגה מהגולן, ועשה מהמסקנה כותרת ראשית ("רוב שרי קדימה נגד נסיגה מהגולן"); ואילו ב"ידיעות אחרונות" מפנה הכותרת הראשית את הקוראים למוסף הכלכלי "ממון" ("מיתון? לא בישראל"), עדות שאין טובה ממנה למצוקה שאליה נקלעים העיתונים ברגע שפרשת טלנסקי מגלה סימני רגיעה זמניים.

מה לא בכותרות הראשיות

היום תחל שביתת הסגל הזוטר באוניברסיטאות, וזאת במחאה על כך שאינו מקבל תנאים סוציאליים ואקדמיים, וגם לא תשלומי פנסיה. הידיעה על כך בעיתון "הארץ" [עפרי אילני] ממוקמת בעמ' 12, עמוד מודעות האבל. זו ידיעה קצרה (יש מודעת אבל גדולה ממנה באותו עמוד), וכדי למצוא בה את הסיבות לשביתת הסגל הזוטר יש לקרוא אותה עד למלה האחרונה ממש.

ב"מעריב" אין כל ידיעה בנושא הזה, ואילו ב"ידיעות אחרונות" מופיעה ידיעה בעניין בעמ' 9, תחת ידיעה נוספת ("נערכים לשביתה הגדולה") העוסקת בשביתה הצפויה בסוף השבוע ברשויות המקומיות, וזאת במחאה על קיצוץ כ-10 מיליארד שקל מתקציביהן בשש השנים האחרונות [נורית פלתר ודוד רגב]. באותה ידיעה מוזכר כי הסתדרות העובדים אישרה אתמול סדרה של סכסוכי עבודה חדשים במגזר הציבורי, ולכן "עוד שביתות מתרגשות ובאות עלינו". בין הארגונים העלולים לשבות: משרד החינוך, חברת הדואר, חברת החשמל, בית-החולים וולפסון וכבאי איגוד ערים חיפה. בידיעה מפורטות הסיבות לכל אחד מהסכסוכים הללו – פיטורים וקיצוצים למיניהם. אף אחד מהם אינו ראוי בפני עצמו לידיעה, לפי התקנים של העיתונות.

בכל זאת טלנסקי

ב"ישראל היום" מדווחת עדנה אדטו, הכתבת לענייני משפט, כי פרקליטות המדינה מכחישה את הטענות שפירסם מרדכי גילת ב"ישראל היום", ולפיהן המסמכים שהובילו לפתיחת החקירה בפרשת טלנסקי היו ברשותה ולא הועברו למשטרה. לטענת הפרקליטות, היא לא קיבלה את המסמכים האלה מאנשי מבקר המדינה.

ב"הארץ" מופיעה הבוקר מסגרת קטנה תחת הכותרת "המשטרה: לא הדלפנו" [יהונתן ליס]. מצוטט שם "גורם אכיפה המעורה בפרשה" שאומר: "אפשר להניח שהשבוע יתפרסמו בכלי התקשורת חומרי חקירה שונים, באופן סלקטיבי [...] עכשיו תתחיל המלחמה האמיתית על כלי התקשורת ועל דעת הקהל".

ואמנם, ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמים היום ציטוטים חדשים מחקירתו של משה טלנסקי, ובה הוא טוען כי אולמרט אינו הפוליטיקאי היחיד שקיבל כסף מזומן מאנשי עסקים [טובה צימוקי ואיתמר אייכנר]. כבר בפסקה השנייה של הידיעה נכתב: "יש לציין ש'ידיעות אחרונות' לא יודע על פוליטיקאים נוספים שטלנסקי ציין שקיבלו כסף", אבל מיד אחר-כך עולה שמו של יצחק רבין. "אתם חושבים שרבין לא עשה זאת?", מצוטט טלנסקי, "עשיתי זאת לרבין", ובהמשך מופיע ציטוט די מבולבל וכמעט בלתי ניתן להבנה ובו טלנסקי מתאר את שיטת העבודה מול רבין כשהוא קופץ מנושא לנושא וכמו משמיט משפטים שלמים בלי לשים לב.

עוד בידיעה, ציטוט מפי "גורמים בסביבת אולמרט", הטוענים כי טלנסקי מסר במשטרה "עדות מבולבלת": "הוא פרץ בבכי וצחק לסירוגין וסיפק סיפורי אלף לילה ולילה – ועל כך יש המעוניינים לבסס עדויות נגד ראש הממשלה. זו ההוכחה עד כמה דבריו לא אמינים".

אדם ברוך והדרוזים

ב"גלובס", אחד העיתונים שערך אדם ברוך, מספידים אותו אמנון אברמוביץ', מיכה קירשנר, גיל ג'יבלי וסטלה קורין-ליבר. אברמוביץ' נזכר שברוך אמר לו פעם: "אני לא שואף לקורא אשר ידמה לי, כי אני לא מציע את עצמי כמודל, כי אני לא נחוש בדעותי ולא בטוח בטעמים שלי, ולכן אני לא משוכנע". בעיני אברמוביץ', זו "תמצית הליברליות" של ברוך.

קירשנר כותב: "ללא צורך להידרש למלודרמה מיותרת, אציין שבפברואר 1979 השתנו חיי המקצועיים ללא הכר", ומגדיר את ברוך כ"מנטור אולטימטיבי". ג'יבלי מפרסם מחדש איור של ברוך שצויר לפני 14 שנה, ואילו קורין-ליבר מספרת על עבודתה מולו וכותבת, "אין יום שבו רוחו לא מבקרת".

"ידיעות אחרונות" מדווח כי כחלק מהפגנות הדרוזים במחאה על הפקעת אלפי דונמים מאדמותיהם, המפגינים "השחיתו ניידות ותקפו כתבת" [ליאור אל-חי]. לפי הידיעה, מפגינים דרוזים איימו על כתבת רדיו חיפה טלי ליבמן, שהגיעה למקום כדי לסקר את ההפגנה, ודרשו ממנה להסתלק מהמקום. "כמה מהם הקיפו את הכתבת, לקחו ממנה את מכשיר ההקלטה וניפצו אותו".

בידיעה עצמה הצטמצמו סיבות המחאה למשפט אחד: "הם עשו זאת במחאה על הפקעת קרקעותיהם". ללא ציון כמות האדמות, רקע להפקעה או היסטוריה רלבנטית.

ענייני תקשורת: אין תיקון לטעות, חוטובלי נגד ימיני, ועוד

במוסף הנדל"ן של "דה-מרקר" מיום שישי האחרון התפרסם תיקון למידע השגוי שנמסר שם שבוע קודם לכן במדור "יד שנייה". קוראי מוסף הנדל"ן של "גלובס" לא זכו אתמול לקרוא במדור "יד שנייה" תיקון לטעות זהה שהופיעה שם בשבוע שעבר.

במדור הדעות של "מעריב" עונה ציפי חוטובלי לבן דרור-ימיני, שבעצמו ענה לארי שביט בטורו מיום שישי האחרון. "מותר לעיתונאים לטעות", כותבת חוטובלי, "אבל מותר גם לעיתונאים להתפכח. לשיטתו של ימיני, העובדה שעיתונאי נקט קו מסוים אוסרת עליו לשנות את הקו ולומר את האמת כשזו מתגלה לו במלוא כיעורה". בהמשך תוקפת חוטובלי את אמנון דנקנר וטומי לפיד על שהגנו על אולמרט והעלימו עין מחשדות שחיתות.

לי-אור אברבך מדווח ב"המגזין" של "מעריב" כי מנהל מחלקת התעודה של הערוץ הראשון, איתי לנדסברג, זועם על פורום היוצרים הדוקומנטריים על שלא הכליל ולו סרט אחד של רשות השידור ברשימת המועמדים לפרסים שהוא מעניק השנה. "תופעה מוזרה בעיני, שלא לומר חשודה", כתב לנדסברג לפורום היוצרים.

במוסף "גלריה" מתפרסמת ידיעה מתורגמת מה"הראלד טריביון" על נסיונותיה של רשת אל-ג'זירה באנגלית למצוא דרך לשדר גם לתושבי ארה"ב. בינתיים הרשת ניתנת לקליטה בארה"ב רק באמצעות האינטרנט. טוני בורמן, המנכ"ל החדש של אל-ג'זירה באנגלית, מדגיש כי הרשת מתכוונת להרבות בדיווחים מארה"ב בתקופה הקרובה ואומר: "הרבה מאוד ערוצי חדשות מקצצים בסיקור הגלובלי שלהן [כך]. אנחנו מתכוונים ללכת בדרך ההפוכה".

ב"דה-מרקר" מדווח כי הרשות השנייה קבעה ש"דרישת התשלום של צ'רלטון על הקרנת משחקי יורו 2008 במסעדות – חוקית" [משה הרוש]. מדובר בדרישה לקבל מבתי-עסק עשרות אלפי שקלים גם על 19 המשחקים בתחרות שישודרו בערוץ הפתוח לכלל הציבור, ערוץ 10. את הידיעה מלווה טור פרשנות מאת עידו באום, המסביר ש "זה נשמע מרגיז", אבל ההחלטה "עולה בקנה אחד עם המגמה השלטת כיום בתחום הקניין הרוחני".

אמיתי זיו מדווח ב"דה-מרקר" כי "מכרז הרדיו הדיגיטלי ממשיך להתעכב עקב מחלוקת בין משרדי האוצר והתקשורת". שורש המחלוקת – מענק מהמדינה שאמור להינתן לחברה הזוכה, בסך 25 מיליון שקל, לצורך "פרישה והיתכנות". האוצר מתנגד למענק.