ההחלטה אם להתיר לשדר את משחקי הליגה האנגלית בכדורגל במתכונת של תשלום לפי צפייה עשתה ליו"ר המועצה לשידורי כבלים ולוויין (האחראית על אישור שידורים בתשלום מטעם המדינה), יורם מוקדי, "הרבה כאבי בטן", כהגדרתו. ימים ספורים לפני ההחלטה לאשר את העברת השידורים למתכונת זו עוד נזהר מוקדי מלהצהיר על נטייה חד־משמעית ("לא הייתי ממהר להגיד שנאשר או שלא נאשר"), אבל הודה כי בהתחשב בעובדה ששידורים אלה הועברו בשנה האחרונה במסגרת ערוץ הספורט חמש+ (שעליו התשלום חודשי וקבוע), הרי שהעברתם לשידורים בתשלום מיוחד תהיה פגיעה קשה בציבור צרכני הספורט המשודר. בחברת צ’רלטון, המחזיקה בזכויות על שידורי הליגה האנגלית, לא ממש התרגשו מההתלבטות. עוד קודם להחלטה הסופית סגרה החברה באופן עקרוני על העברת השידורים בתשלום.

בצ’רלטון, כמו גם בכבלים, מאמינים שאין כמו קביעת עובדות בשטח כדי להרגיע את נסיונותיה של המועצה להפגין שרירים. על־פי התוצאות, נראה כי הם גם צודקים.
העברת השידורים לשיטת התשלום לפי צפייה היא שלב נוסף בתהליך הכרסום הזוחל בשידורי הספורט הניתנים לצפייה במסגרת הערוצים הפתוחים או בחבילות הבסיס של הכבלים והלוויין. למען ההגינות, חובה לציין שמדובר בכרסום שהחל בנקודת פתיחה גבוהה מאוד. המלחמה בין הכבלים ללוויין, עם כניסתו של האחרון לשוק בשלהי שנות התשעים, הובילה לרכש מסיבי של תכנים בתחום הספורט הנחשבים למוקד משיכה מרכזי של הצופים. עבור התכנים הללו שולמו סכומי עתק, שהתגלו בדיעבד כחישובים בלתי ריאליים ותרמו לקריסה הכלכלית של הכבלים (חובותיהם לבנקים נאמדים כיום ביותר משישה מיליארד שקל רק בשנה האחרונה הפסידו חברות הכבלים כמיליארד שקל). ובכל זאת, קשה להתעלם מהתחושה הנוצרת בקרב הצרכנים, הרואים כיצד דמי המנוי שלהם מתוגמלים פחות ופחות בתוכני השידורים.

בחברות הכבלים ובלוויין רואים בצרכני הספורט קהל רגשי ואדוק מאוד, שמוכן לקורבנות כספיים גדולים יחסית כדי ליהנות מצפייה במשחקים. לא במקרה זליגתם של תכנים למתכונת התשלום לפי צפייה באה לידי ביטוי בעיקר בשידורי ספורט. התפיסה הזו הוכיחה את עצמה בכל הנוגע לערוץ הספורט חמש+, שהמחאה הראשונית על עלותו החודשית הנוספת התחלפה עם הזמן בהשלמה (כיום מנויים על הערוץ כ־350 אלף בתי אב). לעומת זאת, העברת שידורי ליגת־העל בכדורגל למתכונת תשלום לפי צפייה (כ־20 שקל לשלושה עד ארבעה משחקים מדי שבת) מסתמנת עד כה כבעייתית יותר: צופים פוטנציאליים רבים המשיכו להימנע מרכישת השידורים באופן עקרוני, ובממוצע נמצא גרעין קשה של כ־60 אלף לקוחות בלבד שרכשו את השידורים באופן קבוע. בהתחשב בסכומים הגבוהים ששילמה צ’רלטון על הזכויות (כ־13.5 מיליון דולר בשנה שעברה, שגם אותם היא מתקשה לשלם העסקה מצויה כיום בסכסוך משפטי הדדי עם ההתאחדות לכדורגל), רייטינג כזה אינו מספיק. עם זאת, בחברה מתנסחים באופטימיות זהירה ומדברים על המשך התמוססות ההתנגדות העקרונית ועל עלייה הדרגתית במספר הצופים. לכך אמורה לתרום גם העובדה שבעונה הנוכחית, נכון לשעת כתיבת שורות אלה, יועבר רק משחק אחד מדי שבוע בערוצים הפתוחים (בערוץ 10), בעוד שצ’רלטון תעביר, במסגרת תשלום לפי צפייה, חמישה משחקים מדי שבת, ותאפשר גם רכישת מנוי חודשי (כ־50 שקל) לכל שידורי ליגות־העל הישראלית והאנגלית. מנקודת מבטו של הצרכן, שעד השנה נהנה משני שידורים ישירים שבועיים בערוצים הפתוחים, מדובר בהרעה נוספת בתנאים.

כל הצדדים הנוגעים לעניין מסכימים כי התקופה הקרובה מכרעת והיא תקבע את פני שידורי הספורט בעתיד. "מדובר בתקופה של התייצבות, שבה גם המחירים של זכויות השידור וגם הנכונות של הצרכנים לשלם הולכים ומתבהרים", מסביר יורם מוקדי. "בעוד שנה־שנתיים כולם יידעו כמה מוכנים לשלם על זה".

לצופים, הבונים על המועצה לשידורי כבלים ולוויין שתמנע את המשך זליגת השידורים לערוצים בתשלום, כדאי להנמיך ציפיות. במועצה מעניקים פרשנות מינימליסטית למושג "שמירה על זכויות הצרכן", ומוטרדים יותר משאלת הבלעדיות על התכנים (שאותה הם שואפים למנוע) מאשר משאלת מחירם. "השאיפה שלנו היא לאזן בין דרישות הציבור ובין השוק החופשי", מפרט מוקדי. "המועצה החליטה לפני שנה אילו אירועים היא לא תתיר בשום אופן שישודרו בערוץ בתשלום. מדובר באירועים בעלי חשיבות לאומית, כמו משחקי נבחרת ישראל בכדורגל ובכדורסל, ובאירועים חשובים שבהם משתתפים ספורטאים ישראלים בענפים שונים. לגבי כל השאר יש לנו שיקול דעת אם לאשר שידורים בתשלום או לא, אבל על אקסטרות צריך לשלם, וזה נהוג בכל העולם".

הגישה הזו לגיטימית, כמובן. קשה לטעון באופן רציני שחובתה של המועצה לדאוג לצרכני הספורט חשובה יותר מהחובה לדאוג לקיומם של תכנים מסוגים אחרים. אולם למרבה הצער, הגישה הזו מאפשרת לבעלי זכויות השידור ולגופים המשדרים לנקוט אמצעים מחושבים וציניים כדי לרוקן את חבילות הבסיס מתוכן ולהעביר את מרבית התכנים המבוקשים לערוצים בתשלום או לשידורי פיי פר ויו. עלייתו המקורית של ערוץ חמש+ הותנתה בכך שלא יפגע בתכניו של ערוץ הספורט המקורי, הנמצא בחבילת הבסיס. מאחר שבחינת התכנים בערוץ זה נעשית על־פי המפתח המקל של המועצה, יכולים הכבלים להצביע על כך ששידורי ליגת הכדורסל הישראלית, הצ’מפיונס ליג האירופי, האן.בי.איי והתוכנית "חדשות הספורט" נותרו (ולו באופן חלקי) בערוץ הבסיס. כך מוצנעת העובדה שהערוץ הזה הפך במשך שעות ארוכות ביום לאכסניה נלעגת של ענפי ספורט אזוטריים כגון הוקי גלגיליות מקומי, תחרויות לנעיצת רומח, ליגת תפוזינה בטריאתלון ושיוט קטאמרנים בהולנד, רובם ככולם בשידורים חוזרים. כל עוד חברות הכבלים והלוויין ממשיכות להפסיד כספים, וכל עוד אין בנמצא גוף שיש לו הכוח והמשאבים לפקח באופן רציני ומעמיק על המדיניות שלהן, הסיפוח ההדרגתי של תכנים יימשך, לצד העלייה המתמדת באפשרות לרכוש תכנים חדשים בתשלום נוסף. יש הקוראים לזה כלכלה חופשית. 

גיליון 52, ספטמבר 2004