מדי מערכת בחירות מתעוררת שאלת יחסם המוטה של אמצעי התקשורת למועמדים לראשות הממשלה ולכנסת. בדרך כלל הטענות נשמעות מקרב מחנה הימין, המתלונן על הטיה שמאלית באמצעי התקשורת של הזרם המרכזי ועל התנכלות מכוונת למועמדי הימין. גם הפעם נשמעו טענות דומות, פעם אחר פעם, כבר לפני חודשים ארוכים, עוד לפני שהמרוץ לבחירות החל, ורק אתמול הודה בפה מלא פרשן "חדשות 10", רביב דרוקר, כי "רוב אנשי התקשורת מתנגדים לנתניהו".

ההבדל העיקרי בין הבחירות הקודמות למערכה האחרונה מתמצה בכך שהפעם היה ל"מחנה הלאומי" שופר תקשורתי מרכזי משלו, הלוא הוא עיתון "ישראל היום", שבמידה רבה קם בדיוק לשם כך – להוות כלי מאזן להטיה השמאלית, וליתר דיוק ההטיה נגד בנימין נתניהו, בתקשורת הישראלית (לנתניהו מיוחסת האמירה כי למדינת ישראל שני אויבים: איראן ו"ידיעות אחרונות").

"ידיעות אחרונות": משתגעים על ציפי


גם במערכת הבחירות הנוכחית ניתן למצוא עדויות לכך שהתקשורת שומרת טינה מיוחדת לנתניהו. המחשה בולטת מהשבוע האחרון ניתנה כשנתניהו התראיין ל"חדשות 10" ונתקל בטון תקיף במיוחד מצדה של מיקי חיימוביץ' (השוו לאופן שבו מראיינת חיימוביץ' את לבני כאן).

מבין העיתונים בלט "ידיעות אחרונות" באופן החיובי שבו סיקר את המתמודדת העיקרית מול נתניהו, ציפי לבני. כך, למשל, מוסגרה החלטתה של לבני לוותר על נסיון הקמת ממשלה כיוזמה עצמאית שלה, ולא ככישלון אישי, כפי שמוסגר בעיתונים אחרים.

עוד לפני תחילת מסע הבחירות ניתן היה למצוא בעיתון כותרות מחמיאות כגון "משתגעים על ציפי" (דיווח על מאמר שפורסם בביטאון סורי ותמך בלבני), ומאז רבו הפרסומים על תחביביה, מלבושיה, ואפילו ידיעה על אשה בעלת דמיון חיצוני ללבני (אם כי בהמשך התברר כי הכפילה מתעתדת לבחור "מחל").

במהלך מסע הבחירות התברר כי עורכי "ידיעות אחרונות" יודעים להבדיל בין המתמודדים גם בתוך המפלגה החביבה עליהם. בימים הקריטיים שלפני מערכת הבחירות הפנימית בקדימה, בין לבני לשאול מופז, דחף העיתון את המועמדים של לבני בידיעה שדמתה לפמפלט פרסומי: תחת הכותרת "הפנים החדשות של קדימה" הוצגו בעיתון שלושה מועמדים, כששמותיהם ותצלומיהם מופיעים בראש העמוד. שלושתם היו ממחנה לבני בקדימה, ולא ממחנהו של מופז.

בשבוע שעבר, במה שנראה כמאמץ של הרגע האחרון, הוקדשה כל כפולת העמודים 8–9 ב"ידיעות אחרונות" למסע הבחירות של לבני; מכותרת הענק "מחפשים את האשה", עבור בטור הפרשנות "היא צודקת", וכלה ברצועה הפרסומית שבתחתית העמוד ("ציפי לבני בראיון מיוחד על הדרך הארוכה שעשתה עד לקרב על ראשות הממשלה"), שנועדה לקדם גם את מכירות מגזין "לאשה", במקביל לבחירת לבני לראש הממשלה. בו בזמן ניכרה ב"ידיעות אחרונות" ביקורת על נתניהו והליכוד. למשל, בעת בחירתו של פייגלין למקום 20 ברשימה ודחיקתו אחורנית על-ידי נתניהו, הציג העיתון את שני המהלכים המנוגדים כמסוכנים לדמוקרטיה.

ביחס לעיתון "הארץ", שבאופן עקרוני ועקבי מקדם נושאים המזוהים עם תנועות השמאל (זכויות אדם, שלטון החוק וכדומה), ניתן להזכיר שתי כותרות ראשיות שנטו במובהק לטובתה של תנועת מרצ – "עמוס עוז ל'הארץ': מפלגת העבודה סיימה תפקידה ההיסטורי", והכותרת הראשית: "מכה לברק, התנועה החדשה מרצ". גם המוציא לאור של העיתון פירסם מאמר שבו הצהיר כי הוא מתכוון להצביע לתנועה, אך יחד עם זאת, מאמר מערכת מיום קודם לכן קרא שלא להצביע לתנועה. הבוקר קורא "הארץ" לבחור בלבני.

"ישראל היום": נתניהו מודיע

סקירה לאחור של יחס העיתונים למועמדים ולמפלגות בחודשים האחרונים אינה מותירה מקום לספק כי ל"ישראל היום" שמור מעמד מיוחד בעניין זה.

אם בעיתונים אחרים ניתן היה למצוא לאורך הדרך הטיה מסוימת לטובת מועמד זה או אחר, תוך הקפדה על ריבוי קולות לפחות כלפי חוץ, הרי שב"ישראל היום" התמונה – המטרידה – חדה בהרבה. למעט פרסום אחד, של מוטי גילת, לאורך כל מערכת הבחירות הנוכחית, מתקופת הבחירות המקדימות בליכוד ועד לרגעים האחרונים, לא ניתן היה למצוא פרסומים היוצאים נגד הליכוד, ובוודאי לא נגד העומד בראשה. לעומת זאת רבו מאוד הפרסומים הביקורתיים נגד ציפי לבני ומפלגת קדימה. שתי המגמות הללו הן המשך ישיר לאופן החד-צדדי שבו סיקר העיתון את המערכת הפוליטית בטרם הוחלט לפזר את הכנסת ולערוך בחירות חדשות.

ייתכן, כמובן, שמפלגת הליכוד כולה היא נופת צופים הפועלת באידיליה מתמשכת, בעוד שבמפלגת קדימה הסכינאות שולטת והכשלונות מרובים. סביר יותר להניח כי עיתון זה מוטה בכוונה תחילה לטובת נתניהו ונגד יריביו. סברה זו מתחזקת לנוכח העובדה כי מממן העיתון, שלדון אדלסון, הוא תורם ותיק של נתניהו, העורך הראשי עמוס רגב נחשב חבר אישי של יו"ר הליכוד, וסמנכ"ל העיתון, נתן אשל, שייך לקבוצת היועצים שמלווה את נתניהו בבחירות הנוכחיות.

לאורך החודשים האחרונים שימש "ישראל היום" כלי עזר לנתניהו במערכת הבחירות. ההחלטות העיתונאיות, בעיקר ברמת העורכים ופחות בטקסטים שסיפקו הכתבים, משתלבות באופן מושלם עם מסע הבחירות של המפלגה.

פעם אחר פעם הכילה הכותרת הראשית של העיתון את המסר העיקרי של המפלגה לקהל הבוחרים. כך, למשל, יומיים לאחר ההכרזה על בחירות חדשות, קראה הכותרת הראשית "נתניהו: לא אנהל מו"מ על ירושלים" (מבחינה עיתונאית כותרת מוצדקת פחות מאשר, נניח, "נתניהו: אנהל מו"מ על ירושלים"). מיד לאחר שהסתיים מבצע "עופרת יצוקה" בעזה, הכריזה הכותרת הראשית "תם ולא הושלם", ציטוט כמעט מדויק של מסר הליכוד באותם ימים.

העיתון גם ליווה מקרוב את הרכבת רשימת הליכוד החדשה לכנסת, כשכל "כוכב" חדש שהצטרף אליה זכה לקבלת פנים בדמות כותרת בולטת על שער העיתון; דן מרידור, בני בגין, בוגי יעלון, אפילו עוזי דיין.

במקביל שימש העיתון פעם אחר פעם במה למתיחת ביקורת על מפלגת קדימה והעומדת בראשה, החל בכותרת ראשית כגון "מופז: לבני מובילה לאובדן דרך" בימי שלום, וכלה בביקורת בוטה למדי על שרת החוץ בימי מלחמה. אפילו בגיליון העמוס שהופיע יום לאחר תחילת מבצע "עופרת יצוקה" נמצא מקום לידיעה שכולה ביקורת על יריבי נתניהו. לפי אותה ידיעה, לבני שיחררה "הודעה מגומגמת" לתקשורת העולמית; הידיעה טרחה גם לתאר את הנראה בהודעה: "בהקלטה מצולמת לבני בזווית לא מחמיאה, היא מדברת באנגלית הנשמעת לא רהוטה, והמראה הכללי המתקבל נראה בלתי מחמיא בעליל". העיתון המשיך לבקר את לבני במהלך המלחמה, עם כותרות כגון "החלטת האו"ם – כישלון של לבני", וזאת בזמן שהוא הקפיד לצייר את נתניהו, הנמצא מחוץ לממשלה, כמי שמוביל את סדר היום הציבורי.

כאמור, פעם אחת אכן הובעה ב"ישראל היום" ביקורת עקרונית על התנהלות הליכוד. היה זה במסגרת מדורו של מוטי גילת בתחילת חודש דצמבר. אך גם במקרה זה הביקורת הופנתה כלפי "החצר האחורית" של הליכוד, כלומר חברי הליכוד הישן, ולא כלפי "חלון הראווה המרשים", הלא הם הכוכבים החדשים שגייס נתניהו. זו עדות לכך שהעיתון אינו בטאון הליכוד במלוא מובן המלה, אלא שופרו של מחנה נתניהו בתוך המפלגה הזו.

התקשורת הישראלית: כך הרצנו את ליברמן

יחד עם זאת, בבואנו לבחון את מידת ההשפעה של העיתונות על מגמות הבחירה של קהל קוראיה, מן הראוי להינתק מהאופן שבו סיקרה את המועמדים הספציפיים ולהקדיש תשומת לב להחלטות עקרוניות שהנחו את אופן הסיקור.

אחת ההחלטות המרכזיות שקיבלה העיתונות בתקופה שהובילה לבחירות הנוכחיות נוגעת למבצע "עופרת יצוקה". העיתונות (בעיקר "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום") החליטה להתייצב לצד החלטת הממשלה לתקוף בעזה בכוח אש כבד במיוחד, והובילה קו מגויס חד-משמעי מתחילתו של המבצע ועד ליומו האחרון. לפי סקרי דעת הקהל, המפלגה שזכתה לעלייה הדרמטית ביותר בעקבות המבצע הצבאי בעזה היא המפלגה שהפכה את הפטריוטיות למטרה בפני עצמה.