עיתון "הארץ" יפצה בחמישים אלף שקל קבלן בניין שהוזכר במאמר פובליציסטי מאת רוגל אלפר, כך הוחלט לאחרונה בבית-משפט השלום בתל-אביב–יפו.

הקבלן, יוסף פז, היה אחראי על שיפוץ בניין ברחוב רוטשילד בתל-אביב, ובמהלך השיפוץ העמיד פיגומים סביב הבניין. על הפיגומים הללו פורסמה כרזה מטעם תנועת אם-תרצו שנשאה את הכותרת "העם נגד השתולים". בעקבות הצגת הכרזה כתב רוגל אלפר מאמר שהתפרסם במדור הדעות של "הארץ" תחת הכותרת "לסלק את 'אם תרצו' מתל-אביב".

במאמר נכתב בין היתר כך:

שם החברה שהשכירה את השטח לכרזת 'אם תרצו' הוא 'פז הנדסה ובניין בע"מ'. היא לא מסתתרת. להיפך. הלוגו שלה נישא בגאון לצד הכרזה. מספר הטלפון שלה הוא 03-5440427, למנהלה קוראים יוסי פז. יש לדרוש ממנה להסיר את הכרזה ולא להרפות, עד שתבין כי תושבי האזור לא יסבלו את הפגיעה העמוקה הזאת ברגשותיהם ואת המתקפה הברוטלית הזאת על השקפת עולמם. יש להפגין מול הכרזה, יום יום, שעה שעה. מי יודע, אולי כוחות נעלמים ירססו אותה בגרפיטי. כי זאת יש לדעת: זה מתחיל בכרזה, וייגמר בהשתלטות עוינת על כל היקר לנו. מי שתלה את הכרזה סבור שאנחנו אסקופה נדרסת, חדלי אישים שאין בהם שום נכונות להילחם על ביתם. צריך למתוח פה את הקו בחול, ולהוכיח לו שהוא טועה".

אולם, לדברי הקבלן פז, אין לו ולחברה שלו שום קשר לכרזה. לפי כתב התביעה שהגיש לבית-המשפט, באמצעות עו"ד ישעיהו גבור, בעלי הבניין הם שהשכירו את שטח הפיגומים לפרסום, ולו לא היתה כל שליטה על זהות המפרסמים או על תוכן הפרסומים וגם לא היתה לו אפשרות להתערב בפרסום כלל.

בעקבות הופעת המאמר של אלפר, טען פז בתביעתו, הוטרדה החברה שלו באיומים, "בגידופים טלפוניים על ידי אלמונים כמו אף בכתב", כולל איומים מפורשים נגד פז עצמו. כינוי הגנאי הבולט ביותר שהוצמד לפז, כך לפי תביעתו, היה "פשיסט". בנוסף, בעקבות הכתבה, "התקהלו אזרחים, התפרעו, השחיתו את המודעה וזאת תוך כדי גרימת נזקים לרכוש התובעת, נזקים לגדר, לפיגומים ולקירות הבניין ע"י ציורי גרפיטי ובכלל זה אף ציורי צלבי קרס על הגדרות".

פז טען בתביעתו כי כלל אינו אדם פוליטי, אך במאמר הוצג כתומך בדעות הימין הקיצוני. כתוצאה מהמאמר, כך טען פז, נפגעה פרנסתו ולקוחות פוטנציאליים נמנעו מלעשות עמו עסקים. "טרם פרסום הכתבה", נטען בכתב התביעה, "לא נערך כל בירור עובדתי ובייחוד לא נערכה כל פניה למי מהתובעים לבירור עובדתי".

בעקבות פרסום המאמר פנה פז ל"הארץ" וביקש להסיר את המאמר ולפצותו בגין הנזק שנגרם לו. ב"הארץ" הסתפקו בהסרת המאמר, בלי פיצוי ובלי שפירסמו התנצלות. בשל כך הגיש תביעה בדרישה לפיצוי בסך 140 אלף שקל.

תצלום כרזת אם-תרצו על הבניין ברחוב רוטשילד, כפי שצורף לכתב ההגנה של "הארץ"

ב"הארץ" טענו להגנתם, באמצעות עורכי-הדין טל ליבליך וליטל רבינוביץ, כי לפני פרסום המאמר "בדק הנתבע 2 [אלפר] את השילוט באותו בניין עליו נתלה השלט וזאת לצורך בחינת השלט ואיתור הגורם האחראי לתלייתו". לפי כתב ההגנה, "כאשר ביקר הנתבע 2 בבניין, השלט הבולט שהיה תלוי על הבניין היה שילטה של התובעת 1", היא החברה הקבלנית של פז. לפי "הארץ", אלפר כתב כי החברה של פז היא שהשכירה את השטח לתנועת אם-תרצו "בתום לב מוחלט ובהסתמך על השלט הגדול".

עוד טען העיתון כי "במאמר הדעה לא עלתה מעולם קריאה לפגוע במי מהתובעים, אלא קריאה למחאה לגיטימית". בהמשך כתב ההגנה הוסיפו כי "אין באמור במאמר הדעה משום עידוד להסתה ו/או אלימות, נהפוך הוא. מאמר הדעה יצא נגד ההסתה הבוטה שבאה לידי ביטוי בקמפיין 'השתולים' של תנועת אם-תרצו".

ב"הארץ" אף הכחישו כל קשר בין המאמר של אלפר לבין ההטרדות שספג פז. לפי העיתון, במידה שפז אכן הוטרד, "הרי שאין קשר בין ה'הטרדה' לכאורה לבין מאמר הדעה שפורסם", שכן ממילא מספר הטלפון של החברה הקבלנית הופיע על גבי השלט בסמוך לכרזה של אם-תרצו "כך שכל עובר אורח שעבר בסמוך לבניין וראה את הכרזה יכול היה להתקשר לחברה ולהלין על תליית הכרזה". בנוסף הכחישו ב"הארץ" שלל טענות נוספות שהעלה פז בתביעתו.

לפני שבועות אחדים התקיים דיון בבית-משפט השלום ובו, לפי המלצת השופט יאיר דלוגין, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הם מסמיכים את בית-המשפט להחליט על גובה הפיצוי שיינתן לפז בטווח שבין 30 ל-50 אלף שקל. השופט דלוגין הכריע כי על העיתון לפצות את פז בסף הגבוה של הטווח, כלומר ב-50 אלף שקל.

56042-05-16