בעוד עשרים דקות הוא עולה לשידור. במשך 32 שנות מיקרופון לא התרגש כפי שהוא נרגש כעת. הפעם יהיה שונה. הוא יהיה מרואיין ולא שדר. אמנם הוא הכיר את המראיין, הרי הוא קיבל אותו כחניך לגל"צ לפני כ-17 שנה, כשעשה מילואים בתחנה הצבאית, ואף לימד אותו את רזי השידור. התלמיד החרוץ גמע כל מלה, לרבות את כלל הזהב "אל תעשה הנחות למרואיין". מן הסתם, הוא עומד כרגע להיות קורבן המשנה שהנחיל למראיין. רק לפני שש שנים קיבל הינוקא את תוכנית הבוקר של התחנה הצבאית, ומיד זכה בתואר broadcastbuster, או "המכסח בשידור חי" (ועליו ברשימה נפרדת).

בניגוד לעמיתיו בתוכניות הראיונות, המכסח היטיב לנסח שאלות חדות וקצרות, לעתים של מלה אחת. הוא פגש את המכסח בפעם האחרונה לפני כשנה, במגרש אחרי שידור המשחק. המכסח נפל על צווארו והחמיא לו בחום: "היית ונשארת הקרן שלי בחיים". הוא זיהה מיד את משחק המלים, אך לא הגיב. "קרן" היה כינוי החיבה שדבק בו בזכות שידור הדרבי בין בית"ר להפועל, שבמהלכו פלט לתוך המיקרופון מעומק ריאותיו שלוש מלים אלמותיות שהיו לביטוי עממי, "קרן קיימת לעזאזל!". ההברקה המילולית פשטה כאש בשדה המיואשים, וכל אחד בחר להשתמש בה באופן מושאל לפי הצורך – נבחרת עזאזל, ממשלת עזאזל, בנק עזאזל, שרי עזאזל, ועוד.

איך ינמק את החלטתו לעבור לפוליטיקה? עמיתיו ניצלו את כל הנימוקים המקוריים. מה אפשר לחדש על מה שטומי (לפיד), שלי (יחימוביץ) או דניאל (בן-סימון) כבר אמרו בשעתם. "המשבר המתמשך אינו יכול להותיר אנשים אדישים. בשעה קריטית זו אני חייב לעשות משהו ולעזור לציבור", ניסה, ונשמע שחוק אפילו לו עצמו. המכסח לא יקנה, הוא אפילו עלול להתחמם ולהיכנס בו.

למה שיוכל לגלות את מה שעמיתיו לא העזו? אם יעשה זאת, אולי יישמע אמין ומקורי, אך מניותיו יצנחו. התוכנית כבר החלה והמכסח כבר הודיע על ראיון עימו. כבר ימים אחדים שהטלפון אינו מפסיק לצלצל. עמיתים וסתם נשמות טובות ממטירים עליו שאלות ומנסים לאמת את השמועות המתרוצצות בברנז'ה. יש המברכים ויש העוקצים אותו בעדינות. אם הוא יצליח בקריירה החדשה, יהיה להם מקור מידע מצוין, והרי לא כדאי לשרוף מקורות, עדיף להחמיא ולפרגן לו. "צעד נועז! תרומה לאיכות הפוליטית! קק"ל ישים אותנו על המפה! 4:0 לטובת התקשורת! קרן אור לכנסת!", הכתירו מוספי הספורט את מהלכו בלשונם הצבעונית האופיינית.

כותרות העיתונים הזכירו לו נשכחות. "טבעת מטבע לשון. מטבע שווה עשרות אלפי קולות", התבדח הכתב הכלכלי שחילק את זמנו בין התחנה ובין משרד הפרסום של גיסו. "לו רצת כיום לכנסת, ודאי היית מקבל מקום נכבד באחת הרשימות. המשרד שלנו היה מנהל את הקמפיין עם הסיסמה המוחצת: האיש שהמציא מחדש את קק"ל".

"עוד חמש דקות אתה נכנס לשידור, אחרי דיווח ממוקד התנועה. כדאי שתכבה את מקלט הרדיו אם יש כזה בסביבתך", צילצלה המפיקה כדי לוודא שקו הטלפון פנוי והמרואיין מוכן. עליו להתרגל למעמד החדש של מרואיין, מחוץ לאולפן. המתח לפני השידור לא היה זר לו, אך לא כמרואיין בשידור חי. הוא ניגב את מצחו מאגלי הזיעה והוריד את הטמפרטורה בשלט המזגן. בשעה הייעודה צילצל הטלפון והמפיקה וידאה שוב: "מוכן? דברו, בבקשה".

לחצות את הקווים

"בוקר טוב מורי ורבי, ושמא עלי לדייק – מורי וסבי", התלוצץ המכסח.
"בוקר טוב לך ולכל המאזינים שלי", התעלם מן העקיצה וחידש את הקשר הקיים עם המעריצים.
"הגם אתה, ברוטוס?".
השאלה היתה צפויה. הוא יאמץ את סגנונו וישיב גם בקצרה. "לא היתה ברירה".
"פרט, בבקשה", גירה אותו המכסח.

אם ידבק במסורת עמיתיו וימחזר את הנימוק של המשבר במדינה, הצורך להתגייס בשעת חירום ושבלונות דומות, המכסח לבטח יטווח אותו: "תפסיק לזבל את השכל".

"מה יכולתי לעשות?".
ההיצמדות לסגנון החסכני כנראה טילטלה את המראיין. "הזמן רץ, אין לי זמן להתחכמויות שלו. הגיע הזמן לפצח אותו", הירהר המכסח והחליט לסטות הפעם ממנהגו ולהאריך בשאלה. "מה לשדר בעל מוניטין שכמוך בפוליטיקה? הרי יכולת להמשיך ליהנות מהערצת המונים. אתה שרדת את כל הכוכבים, מחודורוב ושפיגלר עד נימני ואיווניר. איפה הם היום ואיפה אתה?".

אכן, הלחץ ברקה של השדר המתראיין עשה את שלו ופתח את סגור לבו: "זהו, שלא יכולתי. תבין, יש רגע קשה שחייבים לקום לפני שמקימים אותך. ואז אתה שואל – מה לעשות? מה הן האלטרנטיבות? תגיד אתה. ללמד תקשורת נערות ונערים מפונקים והלומי זוהר כוכבים באיזו מכללה תמורת כמה מאות שקלים? לכתוב באתר אינטרנט ולהישמע לצעקותיו של ילד מחופש לעורך אשר ספק אם הוא יודע מה היא בירתה של ברזיל? לפתוח משרד ליחסי-ציבור ולקוות שאמצא אוליגרך נדיב הזקוק לשיפוץ תדמיתי? או שמא לעבור לחינמון ולשרת אינטרסים של מיליארדר וחבריו בפוליטיקה הישראלית?".

"ולא אכפת לך לחצות את הקווים?", הצליח המראיין לקטוע את שטף המלים.

"אז אני חוצה את הקווים. בסדר, הולך לפוליטיקה", המשיך בשטף. "כעת אני מוכר לציבור ועדיין יש לי שם וסיכוי לקטוף את פירות המוניטין שלי. צדקת: מי יזכור אותי בעוד שנה-שנתיים? מי מכיר כיום את מלמיליאן או אוחנה? פעם הם היו מותג, וכיום? מי יזכור בעוד שנתיים-שלוש את איציק זוהר או אייל ברקוביץ? לאן אלך? האקדמיה כבר כעת מפוצצת בעיתונאים שהקדימו ורכשו דוקטורט. עוד מעט גם המפלגות יהיו גדושות עיתונאים, כל מפלגה והעיתונאי שלה. בעוד שנה-שנתיים הפוליטיקה תהיה מלאה בעיתונאים מזדקנים שכמוני, ואז יצנח מחיר המוניטין שלי בזירה הפוליטית. זה הרגע המתאים, ידידי הצעיר, לחצות את הקווים, כל עוד יש מקום".

להשפיע מבפנים

פנים מוכרות הציצו מעבר לזכוכית הדלת של האולפן. היה זה הכתב הכלכלי שהציע לו בשעתו להריץ אותו לכנסת ועשה את מכסת המילואים בתחנה הצבאית. הוא התגנב מבוהל לאולפן ודחף לידיו פתק: "כך לא בונים קריירה פוליטית. תגיד משהו שמצפים לשמוע ממך, תהיה ממלכתי!".

"ומה תעשה שם, בכנסת?".

"לפחות אעשה בגלוי מה שאחרים עושים או מנסים לעשות בסתר", ניסה לתקן את הנזק ונזכר באמירתו השנונה בשידורים: התקפה טובה חוסכת הגנה. "תשמע לי, כו-ל-נו פוליתונאים, כל העיתונאים והפרשנים לדורותיהם היו ונשארו פוליתונאים", הדגיש קרן את המלה החדשה שבאה לו כהפתעה ממש כיתר חידושי הלשון בעת השידורים.

"פוליתונאים?", תמה המכסח בשידור חי.

"כן. פוליטיקאים מחופשים לעיתונאים, אלה הם פוליתונאים. מדוע לגלגל עיניים בצדקנות? אני לא עסקתי בהורטיקולטורה ולא גידלתי בעציצי האולפן צמחים ואתרוגים למיניהם. הרי כל העת עמיתי המכובדים ממני מתגאים בקרבתם האינטימית עם פוליטיקאים, שוהים במחיצתם יותר מאשר במערכת, וממלאים טורים במה שמאכילים אותם. היית פעם ב'רפאל' ביום שישי בצהריים?", שאל וקיווה שהמענה יארך מספיק זמן כדי שיוכל להסדיר את נשימתו.

"הייתי וגם ראיתי. אך זהו אולי חלק מן העבודה השוטפת, לתחזק יחסים עם המקורות", האריך המכסח.

"מה הם מחפשים? להשפיע על דעותיהם ועל מעשיהם של בני שיחם. האמן לי, מבפנים אפשר להשפיע טוב יותר מאשר בעבור נזיד בר-מצווה או יום-הולדת!". עתה ניצל את ההמלצה הטרייה והשתעל קלות כדי להישמע ממלכתי: "אני מתכוון להמשיך לשרת את ציבור המאזינים והצופים הנאמן שלי, הפעם במגרש הפוליטי. אם אבחר לכנסת, אבקש להיות לפחות יו"ר ועדת הספורט".

"או שר הספורט", ניסה לסייע המכסח, עולז על הכותרות שחזה בעקבות הראיון.

"אתרום את כל מרצי כדי לקדם את הספורט בארץ ולהציב את ישראל על המפה העולמית", השתעל קלות כדי לשחזר את קולו הרדיופוני. "יש לנו פוטנציאל אדיר של כשרונות. חייבים רק להקציב את המשאבים הכספיים כדי לטפח את התחום המוזנח. רק מי שחי בתחום הזה למעלה מארבעה עשורים יכול..."

צליל דקיק, יורד ועולה, של הלהיט לשעבר "אני אצבע את השלכת בירוק" קטע את נאום הביכורים של הפוליתונאי. היה זה הנייד שהיה מונח כדרכו למרגלות ראשו. "קרן, מה קרה לך? נרדמת? אני למטה. עוד חצי שעה אנחנו צריכים להיות בטדי", הקיץ אותו ריקו, נהג המונית המסור (וגם על כך ברשימה נפרדת).