בספטמבר 96' קיבלתי על עצמי לעמוד בראש ועדה מקצועית שמינה ראש הממשלה, "שתבדוק את האפשרות לשינויים במעמדה המשפטי, המבני והציבורי של רשות השידור, ואת ההשלכות הנובעות מכך על מערכת התקשורת בישראל". התנאי שלי היה שזו תהיה ועדה מקצועית קטנה ובלתי תלויה, ואמנם היו בה שלושה חברים בלבד. חבריה היו עו"ד אליהו בן-טובים, מומחה למשפט העבודה ולשעבר מנהל המחלקה לסכסוכי עבודה בפרקליטות המדינה במשרד המשפטים; אמנון ספרן, שהיה מנכ"ל חברת הבנייה "שיכון ופיתוח" ולשעבר סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר; ואני, העוסק בנושא התקשורת האלקטרונית על כל היבטיה זה שלושים שנה. חברי הוועדה, עם הידע שלהם ונסיונם המקצועי, כיסו את כל האספקטים שהיו דרושים: המקצועי, המשפטי והכלכלי.
ניגשנו למלאכה ללא כל דעות קדומות. צריך לזכור, כי כאשר מינה ראש הממשלה את הוועדה הוא היה מעוניין לבדוק, בין השאר, גם את הפרטתה של רשות השידור. גם הוא וגם שרת התקשורת צידדו, בעת מינוי הוועדה, בהפרטת הרשות - עמדה שתואמת את השקפתם הכלכלית-חברתית ובו בזמן מאפשרת להם לבוא חשבון עם הרשות, הנתפסת בעיניהם כעוינת.
▪ ▪ ▪
השאלה המרכזית שהעסיקה את הוועדה היתה מקומו, תפקידו ודרך מימונו של השידור הציבורי בסביבה רב-ערוצית: מה הם השינויים המתבקשים בערוץ הציבורי במעבר ממצב של מונופול למצב של תחרות עם "שמים פתוחים"? באיזו מידה על המדינה והציבור להמשיך ולממן את השידור הציבורי, כאשר קיימות עבורו אלטרנטיבות שמספק השוק? האם יש מקום להפריט את השידור הציבורי; אם לא, מה ראוי שיהיו תכניו?
עוד אנו מתלבטים בשאלות הללו, והנה, שבועות אחדים לאחר מינוי הוועדה, מונתה ועדה שנייה, הפעם על-ידי שרת התקשורת ובאישור הממשלה, "לבחון את ההרחבה והארגון מחדש של מערך השידורים לציבור בישראל". ועדה זו נודעה בשם ועדת פלד. מינויה הפתיע אותנו מאוד ולכן הודענו לראש הממשלה כי אנחנו משהים את עבודתנו עד שיובהרו לחלוטין המטלות של שתי הוועדות. עברו כשלושה חודשים עד שסוכם כי הוועדה שלנו תעסוק בשידור הציבורי, כלומר רשות השידור, הטלוויזיה החינוכית וגלי צה"ל, ואלו הוועדה השנייה תתרכז בעיקר בעתיד השידורים המסחריים, ולא תטפל בשידור הציבורי כלל.
חידשנו את דיונינו. הוועדה בדקה בראש ובראשונה באופן יסודי את סוגיית ההפרטה בעזרת חברה לייעוץ כלכלי, והגיעה למסקנה שמבחינה כלכלית גרידא הדבר אפשרי, כלומר, ניתן להפריט את כל השידור הציבורי, לבטל את אגרות הטלוויזיה והרדיו, לחסוך את תקציבי המדינה, המממנים את הטלוויזיה החינוכית ואת גלי צה"ל, למכור את הזכיונות, וכל התהליך הזה לא יעלה כסף לאוצר המדינה. המחיר החברתי-תרבותי הכרוך בכך הוא השארת מדינת ישראל ללא שידור ציבורי. הוועדה סברה שזה פתרון לא נכון.
יחד עם זאת, היתה הסכמה כללית בין הגורמים שהופיעו בפני הוועדה, שמצבו של השידור הציבורי עגום ביותר. הוברר גם כי ארגוני השידור הציבורי אינם יכולים להושיע את עצמם בדרך של שינוי פנימי והדרגתי, ושהדרך היחידה לשיפור היא הנהגת שינויים קיצוניים, גם אם כואבים. הגענו למסקנה שהשידור הציבורי במצב כה גרוע, שאם לא ייעשה בו בדק בית יסודי הוא לא ישרוד. גורלו יהיה כמו של דינוזאורים ארגוניים אחרים, שסירבו להסיק את המסקנות מסביבה משתנה (ראו, למשל, את ההסתדרות וחברת-העובדים). השידור הציבורי זקוק לטלטלה רבתי, וזו לא תוכל לבוא ללא שינוי מהותי בהסדרים הסטטוטוריים-היסטוריים המקיימים אותו.
▪ ▪ ▪
לא אחזור כאן על כל המלצות הדו"ח שפורסמו, אף כי בצורה בלתי מסודרת, בכלי התקשורת. אציין רק כמה עקרונות שהנחו את עבודת הוועדה:
חיוני שבמדינת ישראל תתקיים מערכת תקינה ואיתנה של שידור ציבורי ברדיו ובטלוויזיה.
את השינויים יש לבצע במסגרת סטטוטורית חדשה, שתבטא את העקרונות החדשים שעליהם יושתת השידור הציבורי.
יש לדאוג לכך שהשידור הציבורי יוכל לפעול תוך שמירת עצמאותו המרבית מפני השפעות פוליטיות וכלכליות; כלומר, מינוי מוסדות השידור הציבורי ומנהליו לא ייעשה על-ידי הממשלה, אלא על-ידי ועדת מינויים מיוחדת והבטחת המשך מימונה של הרשות מאגרה מעודכנת.
ערוצי שידור ששידוריהם אינם שידור ציבורי מובהק, ושהשוק המסחרי יכול לספק אותם בצורה טובה, איכותית ויעילה, יועברו לפעילות השוק. תוכניות הטלוויזיה תופקנה על-ידי מפיקים עצמאיים, כך שניתן יהיה לנצל את מרב הכשרונות הפועלים בתחום זה.
לא יהיה מימון משידורי פרסומת בשידור הציבורי; הפרסומת תממן ערוצי שידור מסחריים בשוק תחרותי חופשי.
כל השינויים, מטרתם העיקרית היא לאפשר לשידור הציבורי להפיק תכנים ברמה המקצועית הגבוהה ביותר ולהעמיד לשם כך את מרב המשאבים, לחדד את הגדרת מטרותיו ותפקידיו של השידור הציבורי בסביבת התקשורת הרב-ערוצית.
▪ ▪ ▪
הגשנו את הדו"ח לראש הממשלה בדצמבר 97'. ראש הממשלה, מסיבות השמורות עמו, דחה את תגובתו לדו"ח, כמו גם את פרסומו בציבור, וההודעות מטעמו לתקשורת בסוגיה זו היו סתומות (למצער). כך היה גם עם הצהרת כוונותיו לגבי יישומו של הדו"ח. בסופו של דבר התיר את פרסום הדו"ח לאחר פגישתו עם חברי הוועדה ב-25 בפברואר 98'. בסיום הפגישה הוציא יועץ התקשורת של ראש הממשלה הודעה בזו הלשון:
"ראש הממשלה נפגש היום עם חברי ועדת צוקרמן, יחד עם שרת התקשורת, לדיון מסכם בהמלצות הוועדה. ראש הממשלה הבהיר כי הוא סומך את ידו על ההמלצה המרכזית של דו"ח הוועדה בדבר חשיבות שמירת שידור ציבורי בישראל. ראש הממשלה הדגיש כי עקרון זה צריך להשתלב ברפורמה הכוללת בתחום השידורים לציבור, ושעיקרה - החלת עקרון השמים הפתוחים והסרת המגבלות על הסקטור הפרטי לפעול בתחום השידורים. ראש הממשלה הודיע כי בכוונתו להקים ועדת שרים לבחינת יישום המלצות דו"ח צוקרמן ולגיבוש הליכי החקיקה הנדרשים".
סוכם כי דו"ח הוועדה יופץ על-ידי משרד ראש הממשלה, אבל הוא לא הופץ אלא נשלח רק למי שפנה במיוחד וביקש.
ראש הממשלה לא רק שלא טרח לקיים דיון יסודי בדו"ח הוועדה, אלא מיהר ומינה מנכ"ל לרשות-השידור עוד לפני פגישת הוועדה אתו, בניגוד לאחת ההמלצות המרכזיות שלה. ייתכן שפעל כך בשל לחצים פנימיים שהיו עליו מצד מעוניינים מקרב מפלגתו, ואולי מפני שלא רצה שיתקיים דיון ציבורי בהמלצות הוועדה - להפקיע מידי הממשלה את מינוי מוסדות רשות-השידור הציבורי והמנכ"ל.
להמלצה על ביטול תפקיד מליאת רשות-השידור והמנכ"ל יש חשיבות מכרעת משתי סיבות: היא נועדה לחזק את עצמאותה של רשות-השידור, והיא באה לבטל מערכת ארגונית וניהולית מיושנת ומסורבלת. אימוץ ההמלצה נועד לכונן תהליך קבלת החלטות יעיל יותר ולהפריד בין פעילותם של הרדיו והטלוויזיה באופן שיאפשר להם להתחרות בצורה מוצלחת יותר בשוק התקשורת התחרותי. למבנה רשות-השידור, לנוהלי העבודה המקובלים בה, יש השלכה ישירה על מה שנראה על המסך.
סברנו שהנסיבות מתאימות מאוד ליישום הדו"ח: סיום כהונתו של מנכ"ל רשות-השידור, החלפת מוסדות הרשות הצפויה בקיץ 98', העובדה שאין היום מנכ"ל לטלוויזיה החינוכית וההסכמה הכמעט כללית שיש לשלבה בטלוויזיה של רשות-השידור תוך שידוד מערכות מהותי בדרכי פעילותן.
ראש הממשלה אמנם אמר כי בכוונתו ליישם את ההמלצות והוא מתכוון להביא אותן לדיון בוועדת שרים שהוא מתכוון למנות, אולם הרושם המתקבל הוא שאין בדעתו להתמודד בימים אלה עם האתגר הכרוך בשינויי חקיקה רציניים ובפרישה ניכרת של עובדים ממקום עבודה שרגישותו הציבורית גבוהה. מובן שזו זכותו המלאה.
מינוי מנכ"ל לרשות-השידור שהוא לטעמו של ראש הממשלה יצר טעות אופטית: ללא הנהגת שינויים יסודיים בשידור הציבורי - ואין זה משנה מי יהיה המנכ"ל - הרשות תמשיך בתהליך של שקיעה עד שתפסיק להיות גורם משמעותי ועצמאי בלוח השידורים.
▪ ▪ ▪
קיבלתי על עצמי את המינוי לאחר היסוסים רבים. אחד מידידי הזהיר אותי: "או שיהיו לך הרבה שונאים או שהדו"ח ישכב במגירות, או שניהם גם יחד". למרות זאת סברתי שנסיוני הרב יעמוד לי, אבל, לצערי, האפשרות השלישית שנקב ידידי היא שתחול, כנראה, על דו"ח הוועדה לבחינת מבנה השידור הציבורי בישראל.
ארנון צוקרמן הוא פרופסור בחוג לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל-אביב ועומד בראש הקתדרה לשידורים בינלאומיים באוניברסיטה של ניו-יורק
גיליון 14, מאי 1998