על תעמולה וניפוח

אחד השיעורים הראשונים שלומדים עורכים חדשים הנכנסים לראשונה לדסק חדשות הוא איך לנפח ידיעה: כיצד נוטלים פריט מידע קצרצר ודל פרטים – למשל שורת מבזק עמומה שצצה במסוף סוכנויות הידיעות – ומעבים אותו עד כדי הכשרתו לשמש כותרת ראשית עסיסית. עמוד השער של "ידיעות אחרונות", עיתון שעורכיו מומחים בניפוח, מספק הבוקר דוגמה שמן הראוי לאנדקס בספרי הלימוד של מקצוע העיתונאות.

אתמול בשעות הבוקר החלו לצוץ באתרי חדשות ישראליים ידיעות על הצהרה שהשמיע שר ההגנה של איראן, שטען כי בקרוב תחתום הרפובליקה האסלאמית עם רוסיה על עסקה לרכישת מערכת נ"מ המכונה "S-300". הדברים המדויקים שאמר השר, לפי סוכנות הידיעות רויטרס (המתבססת על הסוכנות האיראנית FARS), הם שנוסח ההסכם בין איראן לרוסיה גובש, וכי בעוד כשבוע ייצאו שליחים איראנים כדי לחתום עליו.

נפתוליה המתמשכים של עסקת ה-S-300 בין איראן לרוסיה משמשים בשנים האחרונות פילר אפקטיבי אך משעמם למדי בסדר יומם של עורכי חדשות ישראלים: מדי תקופה צץ דיווח בכלי תקשורת בינלאומי – בדרך כלל רוסי או איראני – שלפיו חלה התקדמות במגעים בין הצדדים. אף על פי כן, בפועל המשא-ומתן בין הצדדים תקוע הודות ללחץ שמפעילה ארצות-הברית.

כשעורך בדסק החדשות מקבל לידיו שורה שבה נטען, כמו עכשיו, שחלה התקדמות כלשהי במגעים בין הצדדים, הוא יכול לדווח על הדברים כפשוטם ולייצר עוד כותרת עמומה ונטולת סקס-אפיל על מגעים דיפלומטיים הנמתחים כמו מסטיק ("דיווח: חלה התקדמות במגעים בין איראן לרוסיה"), או להתחיל לנפח – וזה בדיוק מה שעשו ב"ידיעות אחרונות".

טילי הנ"מ המדוברים הם אמנם כלי הגנתי שנועד לטווח כלי טיס עוינים וטילים התקפיים, אך אפשר גם לכנות אותם, בפשטות, "טילים". לפי אותו היגיון, מגעים לגיבוש נוסח של הסכם והכנות לחתימה עליו הם מידע ביורוקרטי מעייף; עדיף לפשט את העסק, ופשוט לכתוב שבקרוב יגיעו ה"טילים" מרוסיה לאיראן. אם לא בטוחים שזה נכון, אפשר תמיד לייחס את הקביעה הזאת למישהו – עדיף ל"איראן" (מה יעשו האיראנים? יבטלו את המנוי?).

משהסתיים תהליך ההגדרה מחדש של הבסיס העובדתי, שהבוקר איפשר לעורכי "ידיעות אחרונות" להדפיס בשער את השורה המטרידה "איראן: בקרוב נקבל מרוסיה את טילי ה-S-300", אפשר כבר לקחת את המידע המטופל ולהלביש עליו את הפרשנות הסנסציונית – שאותה כמובן דוחפים לכותרת. הנה, כך זה נעשה הבוקר ב"ידיעות אחרונות": "אחרי ההסכם – הנשק זורם". בקטן, לשם כיסוי התחת, אפשר לדחוף את ראשי התיבות "נ"מ" (ב"מעריב", שכמו "ידיעות אחרונות" שיבץ את הדיווח האיראני בכותרת הראשית, נמנעים אפילו מזה).

ביום טוב יותר, ב"ידיעות אחרונות" היו מביאים פרשן בטחוני שיסביר מדוע מערכת ההגנה הרוסית עלולה לסכן את ישראל, ולפרט אילו עוד כלי נשק "זורמים", אם בכלל, לזרועות איראניות. הבוקר מי שיבקש לקרוא את פריעת ההבטחה שנמרחה בכותרת הסנסציונית ייתקל בקשיים. קורא שיתאמץ יגלה כי העדכון בדבר כלי הנשק המסוכנים והמתקדמים נדחק, משום מה, לתחתית עמ' 4, שם הוחבא המידע ללא הפניות והבלטות בסופה של ידיעה קצרה העוסקת בעיקר בשיח הפנים-אמריקאי על הסכם הגרעין.

טור הפרשנות ששובץ מעל הידיעה הזאת, שעליו חתום הפרשן הצבאי אלכס פישמן, מעיד כי לא רק בדסק החדשות של "ידיעות אחרונות" שורר בלבול. "בכירים בצבא שגויסו למתקפת ההסברה מול וושינגטון קצת מבולבלים", כותב פישמן. "מצד אחד מצפים מהם להזהיר שהאיראנים על הגדר. מצד שני הם מודים: חיזבאללה מעביר מסרים שאין לו עניין בחימום הגזרה, וגם לאיראן אין עכשיו אינטרס להפעיל את חיזבאללה נגד ישראל". גם במאמר של פישמן כלל לא מוזכר "נשק" ש"זורם" לאיראן.

"ידיעות אחרונות" מצדיק הבוקר את הסלוגן הוותיק שלו, "העיתון של המדינה", בכך שהוא מבצע עבור "בכירי הצבא" את המשימה הלאומית שהם חשים מבולבלים מכדי להוציא לפועל: להתריע מפני התעצמות איראנית, למרות שהעובדות – כרגע, ככל הידוע להם, כנראה – גורסות אחרת.

כשעיתון מקדם ומבליט מסרים תעמולתיים המובאים מפיותיהם של גורמי ממשל, כפי שמרבה לעשות "ישראל היום" (גם היום), הוא חותר תחת תכליתו הבסיסית ככלי תקשורת חדשותי. כשעיתון מפיץ בכוונת מכוון תעמולה שאפילו נציגי המדינה מתביישים לקחת עליה חסות, ההשחתה הגלומה במעשה חריפה אף יותר.

עוד כותרת ראשית

"נפגע בכל מי שינסה לפגוע בנו" (דברים שאמר אתמול ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ונמצאו ראויים להדפסה ככותרת הראשית של היומון החינמי "ישראל היום").

הגרעין הישראלי

"מסמכים חדשים של מחלקת ההיסטוריה של משרד החוץ האמריקאי שהתפרסמו בארה"ב חושפים את הדיונים הסודיים שהתנהלו באשר לתוכנית הגרעין של ישראל", מדווחים יוסי מלמן וחיים איסרוביץ בידיעה המתפרסמת בכפולה הפותחת של "מעריב". "מהמסמכים עולה כי שתי המדינות גיבשו במשותף את הדוקטרינה הגרעינית של ישראל", מוסבר בידיעה.

"לפי המסמכים, ישראל תיכננה שיהיו לה עד 1970 עשרה טילי קרקע-קרקע מדגם יריחו חמושים בראשי חץ גרעיניים". מדינת ישראל, מעירים מלמן ואיסרוביץ במשפט החותם את הידיעה, "נחשבת לפי פרסומים רבים בעולם למעצמה הגרעינית השישית הגדולה בעולם – עם מלאי של עד כמאה ראשי חץ גרעיניים".

אף שהמסמכים פורסמו שלשום בלילה (ועלו מאז, בין היתר, באתר ynet), עד כה אף עיתון למעט "מעריב" לא טרח להגיש לקוראיו ידיעה בנוגע לתוכנם. הגדיל לעשות מתי גולן, בטורו היומי ב"גלובס", שאמנם התייחס למסמכים – אך רק כדי לנזוף בנשיא ארצות-הברית ברק אובמה, שלטענתו החליט להורות על פרסומם דווקא עכשיו כדי לנגח את ישראל.

הגם שאין כל מניעה לפרסם את המידע שהתפרסם הבוקר ב"מעריב", ואף שהמסמכים שעליהם מבוססת הידיעה זמינים לכל, רוב כלי התקשורת בארץ בחרו לאמץ מיוזמתם את מדיניות העמימות של מדינת ישראל ולחסוך מקהלם מידע חשוב ומעניין זה.

עמימות

"אתמול פורסמה ידיעה שכותרתה 'ראש חטיבת המחקר: יש לא מעט היבטים טובים בהסכם עם איראן'", נכתב ב"תיקון" המתפרסם בכפולה הפותחת של "מעריב". "צר לנו על הכותרת השגויה שכן הדברים לא נאמרו על-ידי קצין בכיר באמ"ן".

"מעריב" לא היה כלי התקשורת היחיד שדיווח אתמול על הערכה מסוג זה שיוחסה לראש חטיבת המחקר באגף המודיעין של צה"ל, תא"ל אלי בן-מאיר. כתב חדשות ערוץ 10 אור הלר, החתום על הפרסום הראשון של המידע, ייחס דברים דומים לאותו גורם (באתר "הארץ" התפרסם שלשום דיווח בנושא מאת גילי כהן, וידיעה בעניין פורסמה למחרת במהדורה המודפסת).

בגרסה העכשווית של דיווחו של הלר, המופיעה באתר "נענע10", המלים "חטיבת המחקר באגף המודיעין" הוחלפו רטרואקטיבית במלים "גורמים בצה"ל", ושמו של ראש חטיבת המחקר נמחק. בעמוד הפייסבוק של הכתב עוד מופיעים הפרטים שנמחקו ללא הסבר מדיווחו המקורי. "חחחחחחחח. יפה שהצנזורה מאשרת לך לכתוב היסטוריה כחדשות", העיר אחד משני הגולשים שהגיבו לפוסט.

בשטחים

"צה"ל הרס בתים של עשרות בדואים ליד מעלה-אדומים", מדווחת עמירה הס בכותרת הראשית של "הארץ". "22 מבנים נהרסו בקהילות בדואיות ממזרח לירושלים, ו-17 בבקעת הירדן", נכתב בכותרת המשנה. "לפי נתוני האו"ם, זהו המספר הגבוה ביותר של פלסטינים שמאבדים ביום אחד את ביתם בגדה המערבית מאז 31 באוקטובר 2012", מציינת הס.

"כרבע שעה לאחר שדקר אנס טהא את בן מויאל בתחנת הדלק ח'וואג'א בכביש 443 בשבוע שעבר, הרגו אותו חיילי צה"ל; הם הרגו אותו ממרחק של כעשרים מטרים, בעודו יושב על הארץ, אחרי שירו פעמיים באוויר ואחרי שהוא צעק 'אללהו אכבר'. כך סיפר ל'הארץ' עד ראייה העובד בתחנה", כותבת הס בכתבה אחרת, הנושאת את הכותרת "עדויות פלסטינים מציגות מבט שונה על סדרת הדקירות".

"אתמול נקבר בכפר א-ראעי שמדרום לג'נין הצעיר מוחמד אל-אטרש, ששוטר מג"ב הרגו במחסום זעתרא (תפוח), אחרי שלפי הדיווחים הישראליים ניסה לדקור שוטר אחר בכוח", כותבת הס בהמשך הכתבה. "אחרי ההלוויה אמרו קרובי ההרוג שיש עדים שראו שאל-אטרש הוצא מהמונית, ששוטר המג"ב התגרה בו וכי כלל לא היתה לו סכין".

מורשת

"פעם התקשר אלי תושב טול-כרם שחיילים ישבו בתוך הבית שלו, והבית נהרס לגמרי. שאלתי אותו למה הוא פנה דווקא אלי, והוא ענה שלא ידע למי לפנות, ואז ראה על קירות ביתו ההרוס כתובת שכתבו החיילים: 'אם יש בעיה ‒ להתקשר לכרמלה מנשה'" (כרמלה מנשה, "פירמה").

הגז

"התיקון במתווה הגז דווקא יעלה את המחירים למשק", מודיעה הפניה המתפרסמת בשער "כלכליסט". "מנגנוני ההצמדה שהוכנסו למתווה שאישרה הממשלה מובילים למחיר גז גבוה מ-5.4 דולר ליחידת אנרגיה, המחיר שהוצע במתווה המקורי", מוסבר בכותרת המשנה. "היחידים שייהנו ממחיר נמוך יותר הם יצרני החשמל הפרטיים".

הניתוח, שעליו חתום אורי טל-טנא, תופס את רוב כפולת העמודים השנייה של העיתון הכלכלי מקבוצת "ידיעות אחרונות". "במתווה שאושר, [שותפות הקידוח] תמר תמשיך למכור את הגז למרבית הלקוחות החדשים (כמו גם לכל הלקוחות הקיימים) במחיר המונופוליסטי שהיא מוכרת היום", כותב טל-טנא, ומפרט. "למעט ירידה קלה במרץ 2016, המחיר צפוי לעלות הדרגתית ומהותית", הוא מציין.

מחלוקת

"בקרב על הסכם הגרעין כל האמצעים כשרים", גורסת כותרתו של מאמר מאת חמי שלו המתפרסם בעמודי החדשות של "הארץ". "המחלוקת על אישור ההסכם גובה קורבן ראשון: הקהילה היהודית בארצות-הברית שסועה כפי שלא היתה שנים", נטען בכותרת המשנה. "בכירים יהודים רבים, משני צדי המתרס, חשים מצוקה", כותב שלו. "רבים מהם חשים תסכול על כך שישראל מחלישה ומפוררת את הקהילה במלחמה טוטאלית שסיכויי הצלחתה קלושים מראש".

"הפולמוס הלוהט סביב הסכם הגרעין עם איראן לא פילג את יהדות ארצות-הברית, כפי שדווח בישראל, וגם לא יפלג", טוען מנגד שלמה שמיר, בכתבה המתפרסמת במוסף "המגזין" של "מעריב" תחת הכותרת "הקרע שלא היה".

"ההערכה הרווחת בקרב עיתונאים ופרשנים בישראל, שלפיה מעורבות של ארגונים וגורמים בקהילה בארצות-הברית במאבק ההסברתי נגד או בעד ההסכם עם איראן תגרום לקרע בקהילה בארצות-הברית, היא שטות, וחמור מכך, מעידה על אי-הכרת המציאות היהודית בארצות-הברית", הוא כותב. "הסיבה פשוטה: הקהילה היהודית באמריקה לא היתה אף פעם מלוכדת".

שקיפות

א. "נציבות שירות המדינה נמנעת כבר שלוש שנים מפרסום נתונים בדבר קליטת עובדים ערבים בשירות הציבורי, אף שהחוק מחייב אותה לכך", מתבשרים קוראי "כלכליסט" בכתבה מאת גיל קליאן. "הדו"ח האחרון שפורסם בנושא שילוב ערבים עסק בנתוני 2012", כותב קליאן. "אותו דו"ח חייב על-פי חוק במעקב של ועדת חוקה, חוק ומשפט, אלא שבשנים האחרונות לא דנה הוועדה בנושא, ולא וידאה כי אותם דו"חות אכן מתפרסמים לציבור".

בנציבות שירות המדינה מסרו בתגובה, בין היתר, כי "ב-2013 לא פורסם דו"ח בשל מעבר למערכת מחשוב חדשה".

ב. "בצעד יוצא דופן של שקיפות פירסם אתמול שר החקלאות אורי אריאל את מסמך ניגוד העניינים שעליו הוא חתום כשר החקלאות", כותב אורי תובל באותו עיתון. "לאחות יש לול, לשר אסור לעסוק ברפורמת ההטלה", נכתב בכותרת. "עד השבוע אסור היה לו לעסוק גם בקק"ל", נכתב בכותרת המשנה, המתייחסת לעובדה שבתו של אריאל ניהלה עמותה סביבתית שקיבלה תמיכה כספית מהקרן הקיימת לישראל.

עושים לביתם

הכתבה המרכזית בכפולת האמצע של "24 שעות", המוסף היומי של "ידיעות אחרונות", הנושאת את הכותרת "מכונת הכסף", מוקדשת לכרך הרביעי בסדרת הספרים הארוטיים "50 גוונים של אפור", הזוכה לסיקור צמוד, נרחב ונוטף ריר בטבלואיד של משפחת מוזס.

"מיליון עותקים נחטפו תוך ארבעה ימים, רשימות רבי-המכר נכבשו בקלילות – הסופרת אי.אל ג'יימס מדפיסה לא רק ספרים אלא גם מזומנים. ולמי אכפת שהמבקרים עדיין קוטלים את הכתיבה שלה", מוסברת הבחירה העריכתית בכותרת המשנה. המהדורה העברית של הספר, יש לציין, רואה אור בהוצאת הספרים של "ידיעות אחרונות".

סויסה נ' קומה

"יש סיכוי ששמעתם על הרומן שנרקם או לא בין ח"כ שרון גל ליוצאת 'האח הגדול' אביבית בר-זוהר, אבל אתמול בחרו השניים להכחיש", כותב ערן סויסה במדור הרכילות של "ישראל היום", בידיעה שנועדה להפריך ידיעה שפורסמה אתמול בשער האחורי של הטבלואיד המתחרה, "ידיעות אחרונות".

צחי קומה, שהיה חתום על הדיווח של "ידיעות אחרונות" מאתמול, מתעקש שיש דברים בגו. אל מול ה"אין בינינו כולם" שמסרה הידוענית לסויסה, הבוקר מביא קומה שתי תמונות ומצטט מפיה דברים שאינם משתמעים לשני פנים: "אנחנו יוצאים".

שרה בדרכים

ענייני תקשורת

לשון הרע. בקונטרס החדשות של "גלובס" מתפרסמת כתבה על התפתחות בתביעת הדיבה שהגיש מו"ל "הארץ" עמוס שוקן נגד העיתונאי יואב יצחק. "ממה חושש עמוס שוקן? דרש וקיבל צו איסור פרסום זמני על כתב ההגנה של יואב יצחק: 'חשש לחדירה קשה לצנעת הפרט'", נכתב בשער העיתון, הנושא הפניה בולטת לידיעה, בצירוף דיוקנותיהם המאוירים של שני הניצים.

מחאת המדבבים. במוסף "המגזין" של "מעריב" מקדישים כפולת עמודים לקמפיין מחאה חדש. "בזמן שהילדים שלכם יושבים מול סדרה מצוירת שמדובבת לעברית, האנשים שמאחורי הקולות יוצאים למאבק נגד השכר והתנאים: 'כמה זה פתטי שהטלוויזיה משופעת בערוצים והמדבבים רעבים ללחם?'", נכתב בכותרת המשנה. הכתבת, כרמית ספיר-ויץ, שוחחה עם שניים מהם.

רכלבסקי. ספי רכלבסקי שב לכתוב במדור הדעות של "הארץ", שממנו הושעה לאחר שהתברר כי לקח חלק בקמפיין הבחירות של יצחק הרצוג, ובמקביל כתב ופירסם מאמרים שבהם דחק בקוראים להצביע עבורו. טורו מהבוקר מוקדש לקשר שהוא מוצא בין טרור יהודי, רבנים קיצוניים וראש הממשלה בנימין נתניהו.

עיתונאים ללא גבולות. נתח מכובד מהמוסף "פירמה" שחולק אמש למנויי "גלובס" מוקדש לפרויקט העוסק ב"ממדים החדשים של העיתונאים". בכתבה המרכזית המתפרסמת במסגרת הפרויקט קושר גור מגידו בין מעורבות של עיתונאים בהליכים משפטיים ובמאבקים ציבוריים ומקצועיים ובין מיתוג עצמי של אנשי תקשורת וזליגה של העשייה העיתונאית לפלטפורמות היקפיות.

רביב דרוקר, אחד המרואיינים, אומר לו בין היתר כך: "אין ספק שהאתגר של כל עיתונאי הוא להפוך למותג עצמאי, או יותר נכון לבנק ידע ומקורות עצמאי. האתגר הוא שהמקור שלי ימשיך לעבוד איתי ולדבר איתי בפתיחות גם ביום שבו לא אהיה יותר הפרשן הפוליטי של ערוץ 10".

מרירות. בחלק אחר של "פירמה" מתפרסם ראיון רחב יריעה ומעניין למדי עם כתב "ידיעות אחרונות" גדעון מרון, בן 58, שפורש מהעיתון ולפי הכתבה גם מהעיתונות. "אז אפשר להגיד שאתה מגיע לקו הסיום בלי כעס ומרירות?", שואל אותו המראיין, יונתן כיתאין, לקראת הסוף.

"יש גם מרירות. בינינו, בתוכי הייתי רוצה שיבוא אלי רון ירון ויגיד, 'בבקשה, אל תפרוש'. מה, אתה חושב שלא?", משיב מרון. "אז להגיד שאין מרירות? יש מרירות. אני שונא את האנשים שאומרים, 'אני שלם, אין לי מרירות' – זין. אה, אתה יודע על מה יש לי מרירות? אני רץ, ועושה את ה-12 ק"מ שלי, וחבר'ה צעירים מגיעים מאחור וחולפים על פני. אני בא הביתה לרינת ואומר לה, 'זה משגע אותי'".