"נמצא הבאזז התורן לפתרון מצוקת מחירי הדירות בישראל: השבת הוול"לים – הוראת השעה שנקבעה ב-1990 בחוק התכנון והבנייה והקימה את 'הוועדות המיוחדות למגורים', אות ומופת בעיני רבים ליעילות שלטונית שידעה, כשרצתה בכך, להזיז פה דברים. חברי-כנסת, שר השיכון אטיאס, יזמי נדל"ן ונציגי התאחדות הקבלנים – כולם מדברים כעת על הפתרון ההוא של אריק שרון, שר השיכון רב-העוצמה בימי העלייה הגדולה ממדינות חבר-העמים", כותב דרור מרמור ב"גלובס".
"אז כדאי להרגיע", הוא מוסיף, "כמו שאמרה לנו היום פרופ' רחל אלתרמן, מתכננת ערים ומשפטנית וראש המרכז לחקר העיר והאזור בטכניון, 'ול"ל לא יכול לייצר קרקע, אלא רק לייצר מהירות, וגם היא 'על הנייר' בלבד'.
הפגנה נגד שחיתות נדל"נית, בעקבות פרשת הולילנד. ירושלים, אפריל 2010 (צילום ארכיון)
"על פניו, הוול"לים אכן העניקו דחיפה עצומה", ממשיך מרמור, אלא שהבנייה היתה בערי הפריפריה; "היום אנחנו בכלל לא בסרט הזה. בפריפריה אין ממש בעיה לייצר דירות ומהר גם עכשיו, אבל אף אחד לא ממש רוצה לקחת. הישראלים של 2010 הם לא העולים של 1991 שעברו לגור בנצרת-עילית. [...] חלק מההתנגדות הנוכחית של הפריפריה – שכוללת גם התנגדות של ראשי הערים, שלא ממש מעוניינים בהצפה של תושבים חדשים – היא אחת המסקנות המרכזיות של לקחי הוול"לים משנות ה-90".
"מי שאכל אותה אז היו החלשים", מצטט שוב מרמור את אלתרמן. "ועדה מקומית חזקה התווכחה עם הוול"ל, ושלטון מקומי חלש – כמו למשל בנצרת-עילית – אכל אותה. עשור וחצי אחרי עוד תיקנו בארץ טעויות והשלימו מבני ציבור, ואני לא אתפלא אם פה ושם עדיין יש שיירים לא גמורים. חלק גדול מהמבנים שאנחנו רואים היום, עם גימור של טיח ובטון שהולכים ומידרדרים, שייך ברובו לבנייה של אותה תקופה".
במקום לייצר פתרונות אמיתיים, כותב מרמור (ומונה כמה: "פיתוח תשתיות ותעסוקה בפריפריה, כלים אמיתיים להתחדשות עירונית בערים, בנייה לגובה, פינוי בסיסיים ממרכז הארץ ועוד, או לחלופין לשוב ולדבר באומץ על הפשרה מסיבית של קרקע חקלאית"), "חוזרים לדבר בערגה על הוועדות ועל קליטת העלייה המוצלחת בשנות ה-90".
"ישנו סייסמוגרף, כל שנתיים-שלוש הממשלה חוזרת ומציעה ול"לים, וכל פעם הייעוד שונה. פעם זה לתעסוקה, פעם זה למסחר, פעם זה לתשתיות. עכשיו חזרנו למגורים", מסכם מרמור בציטוט של אלתרמן, אולי החוקרת החשובה ביותר בארץ של תחום התכנון והבנייה.
המאמר של מרמור לא נכתב בגיליון האחרון של "גלובס", גם לא בזה שלפניו, אלא בגיליון מן השנה שעברה. הכותרת הראשית של הגיליון של "גלובס" שהתפרסם אתמול בערב היא ציטוט של דברים שאמר שר האוצר יובל שטייניץ בכנס בענייני נדל"ן שאירגן העיתון: "אנחנו שוקלים צעדים דרמטיים לריסון מחירי הדירות". שטייניץ לא גילה ל"גלובס" מה הם אותם צעדים דרמטיים. נסים בובליל, נשיא התאחדות הקבלנים והבונים בישראל, מצוטט באותה ידיעה כמתלונן על כך ש"הממשלה לא נוקטת פעולות חירום".
היום, הכותרות הראשיות של העיתונים מלמדות מה הם הצעדים הדרמטיים ומודיעות על פעולות חירום של ראש הממשלה: חזרתן של הוועדות המיוחדות - שובם של הוול"לים. "50 אלף דירות תוך שנה וחצי", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". "התוכנית: להוריד את מחירי הדירות", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "התוכנית של נתניהו להורדת מחירי הנדל"ן: אישור מזורז ל-50 אלף דירות", נכתב בכותרת על שער "הארץ".
ב"ישראל היום" מציגים את המהלך של נתניהו – הפתעה – כמהלך חשוב וחיובי. כותרת המשנה על השער בנויה ממשפטים המייצגים את "הבעיה", "היעד", "הפתרון" ו"התקדים". נתניהו, אם תהיתם, הוא הפתרון. התקדים הם אותם ול"לים של שרון. בכפולה הפותחת, המוקדשת לתוכנית של נתניהו, לא מוזכרת מלת ביקורת אחת על אותם וול"לים או על אלו החדשים המתוכננים. "טוב שנתניהו הכריז על הוועדות האלה", כותב חזי שטרנליכט בטור פרשנות. בקביעה הזו, פחות או יותר, מסתכמת הפרשנות של הפרשן הכלכלי של העיתון.
"בלימת מחירי הנדל"ן – ניסיון חמישי", נכתב על שער "דה-מרקר". "העלאת ריבית, הטלת מגבלות על שיעור המימון של משכנתאות, בלימת קבוצות הרכישה וצעדי מיסוי שיזם האוצר לא עצרו את הזינוק במחירי הנדל"ן", נכתב בכותרת המשנה על ארבעת הנסיונות הקודמים.
"כיבוי שריפה באמצעות דלי מים" היא כותרת טור הפרשנות של אריק מירובסקי, שתמציתו מובאת בשער. "אף אחד לא רואה את ראש הממשלה כאחראי למצוקת הדיור בישראל", פותח מירובסקי, "מדובר בתהליך ארוך שנמשך כעשר שנים, שבהן היצע הדירות בישראל פחת ושוק הנדל"ן התרכז באזור המרכז. הטענות כלפי נתניהו נובעות מכך שהוא מתיימר ליצור מצג שווא של פתרון 'זבנג וגמרנו' למצוקה הזו. שליף פה, שליף שם, והנה לכם עוד פתרון אינסטנט – ובדרך כלל משומש".
מירובסקי גם מתייחס באופן פרטני לשליף הנוכחי: "נכון לעכשיו נראה שהוועדה לדיור לאומי (וד"ל) שעליה הכריז נתניהו היא חיקוי של נסיונות הממשלה משנות ה-90 להתמודד עם מצוקות הדיור של אז, ואם כך – הדבר אינו אמור לשמח איש. הוועדות ההן היו למעשה ועדות מחוזיות לתכנון ולבנייה, שפעלו בצורה מואצת ודורסנית כדי לקדם תוכניות בנייה. מתברר כי למעט הקבלנים, לא רבים מתגעגעים אליהן".
"עוקפים ובונים", לשון הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", על רקע תצלומים של בניין ושל נתניהו מחווה בידיו. מתחת לכותרת הראשית מודפסת כותרת אחרת, לטורו של הפרשן הכלכלי סבר פלוצקר במוסף "ממון". הכותרת היא "קשקוש". הפניה לטור מופיעה גם על שער "ממון", המרווח יותר. שם לשונה הוא: "קשקוש מוחלט". "מאז הושבעה ממשלתו, נתניהו טוען שבעיית הבעיות של המשק הישראלי היא מערכת חוקי התכנון והבנייה. אלא שהמציאות שונה: המערכת לתכנון בנייה בישראל היא מהמתקדמות בעולם המערבי. מי שמנסה לעקוף אותה, גומר עם מפלצות נוסח הולילנד. זו לא ביורוקרטיה, מר נתניהו, זו דמוקרטיה".
"ועדות התכנון הן לא גוף מיותר, וקשה שלא לראות שנתניהו בסך-הכל מנסה להחזיר בדלת האחורית את רפורמת התכנון והבנייה התקועה שלו", כותב שאול אמסטרדמסקי בטור שתמציתו מובאת על שער "כלכליסט", תחת הכותרת "ביבי, אתה לא אריק".
התזכורת לרפורמת התכנון של נתניהו היא במקומה. כשהודיע עליה לראשונה, רוב העיתונאים הריעו לה: מי לא רוצה להיות נגד ה"ביורוקרטיה"? החלטות בענייני תכנון הן, כנגזר משמן, הרות גורל ובעלות השפעה לאורך שנות דור, ומאידך עוסקות בנושאים מסובכים, מרובי פרטים ולא "סקסיים". אם יש מקום שבו העיתונאים יכולים למלא שליחות ציבורית מן המעלה הראשונה, הרי הוא במעקב ושמירה מדוקדקים, אישיים ולוחצים על ההחלטות הללו. מאז נאום המרפסות של נתניהו התקדמה העיתונות כברת דרך בסיקור הנושא: מקריאות עידוד מהמרפסת אל משמרות מחאה מתחתיה. יש לקוות שהערנות תישמר.