בית המותגים

"האם כחלון יצטרף לבית המותגים של 'ידיעות'?", שואלת הפניה על שער "דה-מרקר" למאמר של גיא רולניק. "רק קהל מצומצם מאוד מכיר את הקשרים התת-קרקעיים בין 'ידיעות אחרונות' לפוליטיקאים", כותב רולניק, ומדמה את ההתנהלות של "ידיעות אחרונות" לאסטרטגיית הפרסום המכונה "בית מותגים" (מותג-אב לא ידוע והשקעה בשיווק מותגי-הבת) לעומת אסטרטגיית "הבית הממותג" (מותג-על המשווק בכבדות), המתאימה להתנהלות "ישראל היום".

"כמו באסטרטגיית בית המותגים של פרוקטור-אנד-גמבל, היתרון בשיטה הזאת הוא שרוב ה'צרכנים' כלל לא מודעים לחיבור או לחיבה שיש ל'ידיעות אחרונות' – ולכלי התקשורת והעיתונאים הקשורים איתו – עם הפוליטיקאים האלה. רוב הקוראים לא מתעניינים בכך שנפתלי בנט וציפי לבני זכו בתקופות מסוימות לחיבה של 'ידיעות אחרונות'. [...] מוזס בנה לעצמו בחוכמה בית מותגים שמצליח לתמוך במותגים פוליטיים עם מיצוב שונה לחלוטין – מהימין הקיצוני ביותר (בנט וליברמן), דרך יאיר לפיד ('שוויון בנטל') ועד השמאל המדיני (לבני ועכשיו גם הרצוג)".

ומה היום בבית המותגים ובבית הממותג? ב"ידיעות אחרונות" מציגים את הפילוג בש"ס מנקודת מבטו המובהקת של אריה דרעי, אחד המותגים הוותיקים של העיתון, שמוביל את הסיקור בתמונות, בכותרת ובמלל הידיעה (עקיבא נוביק). עמ' 4 מוקדש למתן רוח גבית להרצוג (המותג שיתפוס את מקומה של לבני?), כולל כותרת מחמיאה ("ניצחון להרצוג") ועוד כותרת מחמיאה ("רוח גבית מהיריבה לשעבר – התמיכה המפתיעה של יחימוביץ' בהרצוג"). הידיעה הבאה (עמודים 6–7) מוקדשת לכוונונים בקמפיין של ליברמן, שאחרי שפנה שמאלה מתקן לימין ("ליברמן ונתניהו: הקרב על המחנה הלאומי"). וזהו. עמ' 8 כבר מוקדש לקמפיין של חמאס ("מוחמד דף חי"). ואגב, אף תמונה וכמעט אף מלה על כחלון (או על לפיד).

ב"ישראל היום", כצפוי, מקדישים מקום נרחב לביקורת על לבני והגידוף שהטיחה (במשתמע) בנתניהו ("זבל"). כך למשל בכותרת המשנה לראשית מצוטט השר כץ כאומר: "לבני הזויה, שיצאה מאיזון" (ובעמודים הפנימיים גם: מסוממת). הפרשן הפוליטי מתי טוכפלד לא נדרש לשאלה במה התארים שמחלקים בליכוד ללבני שונים כל-כך מאלה שחילקה לעומד בראשם, אלא מוסיף עוד קיסמים למדורה ("שטחית, יהירה, מגלומנית"). כותרת הכפולה הפותחת מוקדשת להסכמה אתמול בוועידת העבודה על תנאי האיחוד עם התנועה: "אישרו פה אחד – ולחוצים", סלוגן שיכול לשמש כותרת לנעשה במערכת "ישראל היום" בכל יום מימות השנה.

לפי בן כספית ב"מעריב", הביקורת על הופעתה הזחוחה אמש של לבני בתוכנית הקומית "מצב האומה", שבמסגרתה עלבה בנתניהו והפגינה לשון משוחררת גם בנושאים אחרים, מעידה שהחברה הישראלית ימנית ומשועבדת לנתניהו. מכאן שהביקורת ב"ידיעות אחרונות" (סימה קדמון: טעם רע, גסות רוח; וגם בן-דרור ימיני וטור ביקורת הטלוויזיה של עינב שיף) ממצבת אותו כעיתון ימני המשועבד לנתניהו. מצד שני, יכול להיות שגם האבחנה הזו של כספית שגויה.

מה שכן אפשר ללמוד מכספית הוא שגם עיתונאים יכולים להיות בית מותגים, ולא רק עיתונים. כך למשל כספית מריץ לאחרונה בטוריו את אביגדור ליברמן לראשות הממשלה. איך אני יודע? אילו רמזים עדינים אפשר למצוא לכך בכתיבתו של כספית? למשל, השורות הפותחות את טורו היום: "ליברמן רץ לראשות הממשלה. הוא לא אומר את זה, עדיין. אבל זה מרחף באוויר. אין סיבה שלא".

בחירות 2015

"פילוג בש"ס" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "הפילוג בש"ס: ישי מקים מפלגה חדשה" היא הכותרת הראשית של "מעריב". "מפלגת העבודה אישרה את האיחוד עם לבני; בנט ואריאל במאמצים למנוע פילוג בימין", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". הכותרת הראשית של "ישראל היום", "שריונים ופילוגים", מצליחה, כרגיל, לשלב עילגות עם חוסר תוכן. העיתונים מדגישים כי לצד דרעי התייצבה בתו של עובדיה יוסף, עדינה בר-שלום, שבכך ויתרה למעשה על ניסיון להיבחר כחברת-כנסת.

אלדד יניב בסיבוב הקודם במפלגת העבודה (צילום המוצג בסרט "בלי פחד")

כפולת עמודים ב"גלובס" מוקדשת לדיווחים והערכות של לילך ויסמן בנוגע למצטרפים חדשים למפלגות (בשריון או בפריימריז): הבית-היהודי: דני דיין (מועצת-יש"ע), צבי האוזר (לשכת רה"מ), יגאל דילמוני (מועצת-יש"ע). כולנו (כחלון): אבי כץ (קופיקס), אלונה ברקת (הפועל באר-שבע), מייקל אורן (לשעבר שגריר בארה"ב), איציק אלרוב (מחאת הקוטג'); העבודה: מנואל טרכטנברג, נועה בן-ארצי (נכדה של), אלדד יניב. ב"ידיעות אחרונות" מדווח יובל קרני כי בנה של נשיאת העליון הבאה, מרים נאור, יתמודד בליכוד (בידיעה עצמה, לא בכותרת, מצוין גם שמו: נפתלי). עוד בחדשות: ח"כ יוני שטבון עוזב את הבית-היהודי, כנראה יצטרף לאלי ישי. יהונתן ליס מדווח ב"הארץ" כי האלוף לשעבר יואב גלנט עשוי לקבל שריון בליכוד.

אחרי שבקיץ שעבר נקלעה למצוקה משום שב"ידיעות אחרונות" הוציאו מהקשרם דברים שאמרה בראיון עם הכותרת "אני מתביישת להיות ישראלית" (לערוץ 2 אמרה שלא יצאה מביתה מחשש שיפגעו בה), לוקחת כעת גילה אלמגור חלק בקמפיין של העיתון למימוש זכות ההצבעה, ומקבלת את הבמה כדי להצהיר ש"עוד לא אבדה תקוותנו" (כדבר הכותרת) וכי "מדינת ישראל, בזכות אנשיה, יכולה להיות מדהימה".

ב"כלכליסט" ממשיכים ביוזמה העיתונאית המבורכת של בדיקת מפעלותיהם והצהרותיהם של נבחרי הציבור ואלה המבקשים להיבחר. הפעם מפנה הכותרת הראשית של העיתון לבדיקת הרקורד של "המועמדים מטעם עצמם לתפקיד שר האוצר של מדינת ישראל". משום מה, בין המועמדים נמצא גם ח"כ אבישי ברוורמן.

נסיגה, כיבוש

"הפלשתינים: הולכים לאו"ם", נכתב בכותרת במעלה שער "ישראל היום". "החליטו: פונים ביום ד' בדרישה לנסיגה. רה"מ יבקש מקרי להטיל וטו: 'ישראל – אי בודד מול האסלאם הקיצוני, הנסיגה תביא אותו לפרברי תל-אביב'". "הרשות מאיצה את המהלך באו"ם: תגיש כבר השבוע את הצעת ההחלטה לסיום הכיבוש", נכתב בכותרת במעלה שער "הארץ".

עוד כותרת

"ועידת האקלים: 196 מדינות סיכמו על צמצום של פליטת גזי חממה", נכתב בכותרת ידיעה מתורגמת על שער "הארץ".

החברה האזרחית

"בין 10 בתי-הספר היסודיים המתוקצבים ביותר – רק 2 חילוניים", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "חשיפה ראשונה לדירוג המלא של התקציב לתלמיד בבתי-הספר היסודיים", מצהירה כותרת המשנה, המפנה לכתבה של ליאור דטל. "רוב בתי-הספר המתוקצבים ביותר דתיים – ברבים מהם הכיתות קטנות במיוחד. משרד החינוך: הנתונים בבדיקה".

תלם יהב כותב במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" על מחקר של אסף מלחי ממינהל המחקר במשרד הכלכלה, ולפיו "רק ל-43.4% מהגברים החרדים היה הסדר פנסיה ב-2012, לעומת 58.4% מהנשים החרדיות. זאת לעומת 84% מהגברים החילונים והמסורתיים ו-81% מהנשים החילונים והמסורתיות".

ליטל דוברוביצקי מדווחת באותו מוסף כי מאז 1990 נוספו למשק הישראלי "כמעט 50 אלף עורכי-דין".

"הטיפול בתכנוני המס בגוגל תקוע כבר חצי שנה", נכתב בכותרת הכפולה הפותחת של "כלכליסט" (עמרי מילמן ורן אברמסון). "רשות המסים הבטיחה לפרסם ביוני מסמך שיאפשר מיסוי של הכנסות החברות הרב-לאומיות בישראל", נכתב בכותרת המשנה. "חצי שנה חלפה, והתזכיר טרם פורסם. בינתיים המאבק העולמי גובר, והבריטים מקדמים חוק למיסוי של גוגל".

במשבצת קטנה כותב מילמן כי בחמש השנים האחרונות התקבלו ברשות המסים דיווחים על התחמקות ממס באמצעות "תכנונים" בגובה של 21 מיליארד שקל – אולם לא נמסר כמה מהם פליליים ומה היה היקף הגבייה. הנתון הזה, שקיבלה ח"כ זהבה גלאון והעבירה לעיתונות, מגיע גם לכותרת הראשית של "גלובס". במסגרת הדיווח בעיתון מראיין עמירם ברקת את ד"ר זאב רותם, וציטוט מהראיון מופיע בשער העיתון: "העלאת מס הכנסה לעשירון העליון תוסיף להכנסות המדינה יותר מ-30 מיליארד שקל בשנה ותתרום להורדת יוקר המחיה. העשירון העליון ניצל את תוספת ההכנסה הפנויה שלו בעשור האחרון להשקעה בדירות". ציטוט נוסף משמש כותרת הידיעה, בכפולה הפותחת של העיתון: "הגורם העיקרי לגידול באי-שוויון – הטבות המס לעשירון העליון".

גלאון עצמה אומרת לברקת: "לרשות המסים יש סמכויות נרחבות לטיפול במעלימי המס הקטנים, אך הדגים הגדולים שוחים חופשי".

משחק הכסאות

נורית קדוש כותבת ב"כלכליסט" על הקריירה של מרב דוד: עיתונאית שסיקרה תחומים חברתיים וסביבתיים; מי ששובצה במקום השני במפלגתו של אלדד יניב, שחרטה על דגלה מאבק בשחיתות ובמושחתים ולא עברה את אחוז החסימה; עוזרת לח"כ אבישי ברוורמן, יו"ר ועדת הכלכלה, ש"במסגרת תפקידה היתה אחראית בין היתר על ניסוחי החקיקה [של חוק המזון] ופעלה צמוד לאנשי רשות ההגבלים העסקיים שהיו מעורבים בקביעת חלק מהמגבלות בחוק. זאת לצד התנהלות עם חברות המזון עצמן, שניסו להשפיע על ועדת הכלכלה"; וכעת נשכרה לתפקיד מנהלת הרגולציה של תשלובת המזון הגדולה בישראל, תנובה.

מוזיקה

ב"גלריה" נמשך הדיון המעניין סביב הרלבנטיות של קונצרטים של מוזיקה קלאסית. והפעם, ניב אחיטוב ונטע אחיטוב עונים לרוויטל מדר, שטענה נגד האליטיזם ("האשכנזי") של הפילהרמונית.

חג שמח

סופגניות (צילום: יונתן זינדל)

"אני לא רוצה להשבית את שמחת החג – אבל סופגנייה היא הסדין האדום של הדיאטניות. אין בה שום דבר בריא", אומרת מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה בבית-החולים בילינסון למשה רונן, בראיון קצר בפתח המוסף היומי של "ידיעות אחרונות". בהמשך הגיליון מצורף, כמובן, מתכון לסופגנייה.

אי.די.בי

"אלשטיין ובן-משה נערכים לאובדן השליטה בכלל-ביטוח", נכתב בכותרת ידיעה של רועי ברגמן ב"ממון". "בעלי השליטה מנסים למצוא חלופה למכירת החברה", נכתב בכותרת המשנה. הדיווח של גולן חזני ב"כלכליסט" זוכה לכותרת "סלינגר הסכימה לעכב מכירת מניות כלל-ביטוח"; "הממונה לא תעניק אישור שליטה בכלל לאלשטיין ובן-משה עד סוף השנה, אך הם לא יחויבו למכור מיד את המניות בבורסה. מניית אי.די.בי צנחה ב-7.3% והאג"ח שלה נסחרת בתשואת זבל של 26.5%".

ענייני תקשורת

סנאף. כתבת השער של המוסף היומי של "ידיעות אחרונות" היא ראיון עם אם שטרגדיה שאירעה לבתה הפעוטה, שנפלה ממכונית ונהרגה, קיבלה כיסוי תקשורתי נרחב. ב"ידיעות אחרונות" חוזרים לדוש בפרטי המקרה המזעזע, כולל השאלה אם הילדה הקטנה נדרסה על-ידי מכונית אחרת אחרי שהוטחה באספלט.

מתוך הטוויטר של נתי טוקר, כתב המדיה של "דה-מרקר"

פאק באמינות. עיתוני הכלכלה מדווחים כי מנכ"ל הרשות השנייה, שי באב"ד, שנבחר על-ידי כחלון כשהיה שר תקשורת, פורש לאחר שנה וחצי בתפקיד ומצטרף למפלגת כולנו של אותו כחלון (לא ידוע אם לתפקיד ניהולי או פוליטי). "את כהונתו של באב"ד ברשות השנייה אפשר להגדיר כפספוס", כותב אופיר דור ב"כלכליסט", וזאת אחרי שלא השלים את השינויים בשוק הטלוויזיה המסחרית. עם זאת, לא ברור עד כמה הדבר היה בכלל תלוי בו. נתי טוקר ועמית סגל מתייחסים בטוויטר להיבט שכן תלוי בבאב"ד באופן ישיר: שניהם מאשימים אותו ב"פאק באמינות" אחרי שהכחיש נמרצות בתגובה לשאלות שהפנו אליו כי פניו לפוליטיקה.

הפקות מקור. "דו"ח הביניים של ועדת אייל, שמינה שר התקשורת, קבע כי אף שקשת ורשת מחויבות לרכוש הפקות ממפיקים חיצוניים, הן שולטות בהן בפועל", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של אופיר דור ב"כלכליסט", "בתגובה שהגישה לוועדה מעלה הרשות השנייה טענה הפוכה: לא קיים כשל בשוק הפקות המקור בארץ".

פוקס-ניוז הישראלית. לי-אור אברבך מראיין ב"גלובס" את שרון גל ו"טאלנטים" אחרים מערוץ מורשת, או ערוץ 20, תחת הכותרת התוהה: "האם נולדה פוקס-ניוז הישראלית?".

ניגוד עניינים. אברבך כותב ב"גלובס" גם על היחצן רונן משה, ש"יצא לחופשה" מחברותו בדירקטוריון חדשות ערוץ 2 (כנציגו של אודי אנג'ל), בשל כוונתו לעבוד עבור אחת המפלגות או המועמדים בבחירות הקרבות. משה עבד עם הליכוד בבחירות הקודמות, אז לא לקח "חופשה" מדירקטוריון החדשות. גם כך יש לתהות מה משמעותה של אותה חופשה ומדוע לא נדרש לעזוב כליל את הדירקטוריון, מה גם שניגודי העניינים לכאורה הם תדירים ואינם קשורים דווקא לעבודה סביב הבחירות (למשל: משה הוא מי שמייצג כעת תקשורתית את קצא"א, שעומדת במרכזו של סיקור עיתונאי מקיף בשבועיים האחרונים).