"אין שחר למכלול הטענות העולות מתצהירי הנתבעים, ובוודאי מחוות הדעת שהגישו, לפיהן תנועת אם-תרצו וראשיה אינם דוגלים בעקרונות הדמוקרטיה ו/או מבקשים לפגוע בשיח הדמוקרטי", כך מבהיר רונן שובל, יו"ר עמותת אם-תרצו, בתצהיר שהגיש בשבוע שעבר לבית-המשפט המחוזי בירושלים. התצהיר ניתן במסגרת תביעת דיבה שהגישה העמותה, באמצעות עו"ד נדב העצני, נגד מקימי קבוצת הפייסבוק "אם תרצו – תנועה פשיסטית (אז יש)", המיוצגים על-ידי עו"ד ישי שניידור ועו"ד מיכאל ספרד.

לפי שובל, טענת הנתבעים כאילו תנועתו אינה דוגלת בעקרונות דמוקרטיים היא טענה "מניפולטיבית" שמשמיעים אנשים שאופן התנהלותם "אנטי-דמוקרטי". לדבריו, "מי שקרע את רקמת כללי המשחק הדמוקרטי הם דווקא אותם גורמים אותם ביקרה אם-תרצו, ודווקא ביקורתה, נוקבת ככל שתהיה, נעשתה כנגד הפגיעה החמורה בדמוקרטיה הישראלית. [...] השקרים הגסים שמנסים לצבוע אותנו בצבעים פשיסטיים ונאציים אינם לגיטימיים. מדובר בניסיון, הלכה למעשה, לסתום את פה התנועה – נסיון השתקה אנטי-דמוקרטי בוטה".

"הקוזאקים", כותב שובל בהמשך התצהיר, "אלו שבנו מסע הכפשה שיטתי נגדנו, וממשיכים להכתיר אותנו בכתרי פשיסטים ונאצים עד היום, מי שמנסים להוציא אותנו אל מחוץ לגדר באמצעות מסע מתוכנן של הוקעה וגידופים קיצוניים, מציגים את עצמם כנגזלים. [...] בין היתר הם עושים זאת, באופן נרחב, גם בעיתונות. ולא למותר לציין כי הם יזמו מסע נרחב של פרסומים בעיתונות, תוך ניסיון לגייס כתבים, פרשנים ושדרנים שקרובים לעמדותיהם, על מנת שינסו להשפיע על בית-המשפט הנכבד באופן פסול.

"אנחנו, יצוין, נאלצנו לשלוח את ב"כ לכמה דיונים שנערכו באמצעי תקשורת שונים. זאת כדי שלא להפקיר את הבמה הציבורית לנסיונות ההכפשה הבוטים של הנתבעים, ובכך להקשות על הניסיון של גורמי תקשורת מסוימים 'לחלץ' את הנתבעים מאימת הדין".

לגופן של טענות מתייחס שובל תוך התמקדות בחומרים שהגישה ההגנה: תצהיר של תומר פרסיקו (גילוי נאות: אחיו של כותב ידיעה זו) וחוות דעת (שובל מקפיד לכנות אותה "חוות דעת" בין מרכאות כפולות בלבד) שהגיש פרופ' זאב שטרנהל.

את הטענה של פרסיקו, כאילו שובל הודה בפניו כי מקורות התיזה שלו הם הרומנטיקה הלאומנית הגרמנית, מכנה שובל "סילוף וכזב, שקשה לשער מהיכן נולדו, כיוון שהדברים מוקלטים וברורים ומוכיחים את ההפך הגמור". לדברי שובל, "אין שחר לטענה המהותית של פרסיקו באשר להשפעת ההגות הגרמנית על ספרי [...] ההשפעה של הרדר ופיכטה על הגותי זניחה". שובל מסביר כי כל שאמר בדבריו לפרסיקו היה שהוא "מכיר את ההגות" של פיכטה והרדר, משום שעסק בה במסגרת התיזה שלו.

"הסילוף והכזב בוטים עוד יותר מהמשך השיחה", מצהיר שובל. "אותם פרסיקו כלל לא טרח לצטט". לפי שובל, "לא די שלא אישרתי שקיים קשר בין ההגות שלי לבין ההגות הלאומנית הגרמנית, נהפוך הוא – שללתי קשר שכזה מכל וכל".

לתצהירו מצורף תמליל המשך השיחה, שם אומר שובל, בין היתר: "לא העמדתי את זה על בסיס אורגני, זה קצת מוגזם להגיד את זה. לא העמדתי את זה רק על הבסיס הזה". כאשר פרסיקו מצטט מכתביו כי "התפיסה הניאו-ציונית היא תפיסה אורגנית", משיב לו שובל: "בסדר, אבל אתה מוציא את זה מתוך הקונטקסט, תקרא את הכל".

"העובדה שמר פרסיקו, כחלק מקבוצת השמאל האנטי-לאומי, רואה בכל תופעה לאומית סוג של פשיזם, בו הוא יכול לקרוא את פיכטה והרדר, איננה חידוש מפתיע. אבל בין הטענות שלו כלפי לבין העובדות אין ולא כלום", כותב שובל ומסביר כי "התפיסה האורגנית אינה תוצר בלעדי של ההגות הגרמנית, אלא קיימת עמוק בתוך המחשבה היהודית והציונית, ללא קשר להוגים גרמנים בני המאה ה-19".

שובל מבקר גם את חוות הדעת של פרופ' שטרנהל, שהתמקד בשאלה אם נכון להגדיר את אם-תרצו כתנועה פשיסטית. לפי שובל, המסמך שהגיש פרופ' שטרנהל "רצוף אי-דיוקים, סילופים, הטעיות, מניפולציות, חצאי אמיתות ואף שקרים גסים". לדבריו, "הסילוף, כמו גם היקפו, מצביעים על מגמת הכותב ועל העובדה שהוא פעל ב'חוות הדעת' שהגיש כתועמלן פוליטי/אידיאולוגי, ולא כמומחה – איש אקדמיה".

בעיקר קובל שובל על הצגת ציטוטים של אנשי אם-תרצו בצורה מסולפת, על הענקת פרשנות מניפולטיבית ומסלפת לדבריהם, על טשטוש בין עובדות לפרשנות תוך "אינוס טקסטים כך שיתאימו למטרה שסימן שטרנהל", ועל הכנסת מלים לפיהם של אנשי העמותה.

כך, למשל, בניגוד לטענה כי ארז תדמור קרא במאמר שפירסם להעמיד לדין אנשי אקדמיה הקוראים לחרם על ישראל, מראה שובל כי באותו המאמר תדמור כתב שיש להפסיק לשלם את משכורתם של אנשי האקדמיה הללו. ההעמדה לדין, במאמרו המצוטט, התייחסה לחברי-כנסת ישראלים שהפיצו עלילות דם אנטישמיות. דוגמה אחרת לסילופים, מצהיר שובל, נוגעת לטענת שטרנהל כי ראשי אם-תרצו מתנגדים לערכי הליברליזם. שובל מציג מגוון של מקורות לאישוש טענתו כי ראשי העמותה אינם מתנגדים לערכי הליברליזם.

"ניתן היה לייחס לפרופ' שטרנהל רק פרשנות שגויה של כוונת הכותבים", טוען שובל, "אלמלא בטקסטים שהוא טוען כי עליהם התבסס [...] היו מופיעות אמירות מפורשות שמבהירות על אילו הלכי רוח בתרבות המערבית אנו מותחים ביקורת".

יחד עם תצהירו של שובל הוגשה לבית-המשפט חוות דעת מומחה מאת פרופ' אברהם דיסקין, חבר סגל המרכז הבינתחומי הרצליה ופרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים, המגיב לחוות הדעת שהגישו פרופ' שטרנהל ורוביק רוזנטל.

"אין בחוות הדעת של פרופ' שטרנהל דבר שיכול לבסס את הטענה שתנועת אם-תרצו הינה 'תנועה פשיסטית'", קובע פרופ' דיסקין. "[...] פרופ' שטרנהל עוסק, למעשה, בספקולציות לגבי מה אולי יכול להתפתח מתנועת אם-תרצו [...] נדרש דמיון, שלא לומר דמיון פרוע, כדי לקבל את אבחנותיו של פרופ' שטרנהל, דמיון ולא חוות דעת אקדמית-משפטית.

"אני מטיל ספק בתפיסה לפיה אפשר לכנות אדם בתואר מבזה ומשמיץ אגב התבססות על 'פוטנציאל', תיאור התפתחויות היפותטיות וציון של 'רכיבים' המשותפים למושמץ ולמי שאינם ראויים לתואר המשמיץ", מדגיש פרופ' דיסקין. "[...]  גם אם קיים מנעד מסוים בהגדרות השונות של הפשיזם, המרבית המכרעת שלהן מעמידות מספר מרכיבים וסממנים שבלעדיהם, ובוודאי שבלעדי חלק מהם, לא ניתן לכנות תנועה כתנועה פשיסטית".  פרופ' דיסקין מציין לדוגמה את "השימוש המסיבי בטרור רצחני והתמיכה בטרור מסוג זה".

ביחס לציטוטים מדברי ראשי אם-תרצו, שעליהם מתבסס שטרנהל ובנוגע להם טוען שובל כי הובאו באופן מסולף, כותב פרופ' דיסקין: "גם לו התבטאויות אלו היו נאמרות על-ידי ראשי אם-תרצו, עדיין אין בהן כדי לבסס את הטענה שמדובר בהתבטאויות פשיסטיות או של חברים בתנועה פשיסטית. [...] האמור בציטוטים המובאים על-ידי פרופ' שטרנהל אינו מעיד על פשיזם (או על 'פוטנציאל' לפשיזם) – תהא הגדרתו של הפשיזם עמומה ככל שתהיה ויהא 'דמיונו של הקורא' אשר יהא".

42868-05-10