בשבוע שעבר דווח באתר וואלה כי לבית-משפט השלום בתל-אביב הוגשה תביעת דיבה נגד עיתון "הארץ". בכך, כמובן, אין כל דבר חריג. אך מעיון ברשימת הנתבעים עולה כי במקרה זה, נוסף לעיתון "הארץ" והצלמת שצילמה את התצלום שבגינו הוגשה התביעה, נתבע באופן אישי גם עוזי בהר, עורך העמוד שבו הופיע התצלום.

כיצד ידעו באי-כוחו של התובע מיהו העורך בדסק שעבר על העמוד שבו הופיע התצלום נשוא התביעה? פשוט מאוד, הם הביטו בתחתית העמוד. כזכור, מאז חילופי העורכים הבכירים ב"הארץ" וכניסתו של אבי זילברברג לתפקיד ראש מערכת החדשות (כיום הוא סגן עורך העיתון), חל שינוי במדיניות "הארץ". שמות עורכי העמודים החלו להידפס בתחתית דפי קונטרס החדשות, כל עמוד והעורך שערך אותו, כפי שהיה נהוג בעיתון זה בעבר.

"תוך פחות מעשור נמאס העניין על כולם – במיוחד על העורכים עצמם, שמצאו עצמם מכתתים רגליים לבתי-משפט להעיד בתביעות על המתרחש ב'עמודיהם' – והוא הופסק בראשית שנות התשעים, באנחת רווחה הדדית", כתב באתר זה עורך "הארץ" לשעבר, חנוך מרמרי, על הניסיון הקודם של העיתון להעניק קרדיטים לעורכי העמודים.

מלבד אי-הנוחות שבכיתות רגליים לבתי-משפט, יש להניח כי להדפסת שמותיהם של עורכי העמודים השפעה יומיומית על עבודת כל עורכי הדסק. עצם הידיעה כי שמך מודפס בעיתון וכי בכך אתה חשוף בקלות יחסית לתביעה אישית נמצאת באחורי מוחו של כל עורך ועורכת, המקבלים מדי משמרת אינספור החלטות בעלות השלכות משפטיות.

לדברי זילברברג, הכללת שמו של עורך העמוד ברשימת הנתבעים בתביעה הנוכחית לא תשנה את מדיניות "הארץ", שימשיך להדפיס בתחתית העמודים את שמות העורכים. זילברברג אומר כי העיתון מתכוון לבקש את מחיקת שמו של העורך מרשימת הנתבעים בתביעה הנוכחית, כיוון שאינו רלבנטי למקרה, אך מעדיף שלא להרחיב בדיבור על התביעה משום שזו תלויה ועומדת.

באופן עקרוני, זילברברג דוחה את הטענה כי פרסום שמו של עורך העמוד מביא למצב שבו העורך נתבע אישית. "גם אם שמו של עובד בעיתון לא מופיע בעיתון הוא עדיין חשוף לתביעות משפטיות", הוא אומר, "לא השתנה דבר". בתשובה לטענה כי בלא השם המפורש מן הסתם לא היו כוללים בתביעה את כל עורכי הדסק בעיתון, אומר זילברברג כי "בעבר היו משפטים שבהם נדרשו עורכים בדסק להליכים משפטיים" ומוסיף: "אין כאן שום דבר שמעלה או מוריד את האחריות של העורכים".

האם ההחלטה הזו לא מורידה משהו מהאחריות של מי שעומד מעל עורכי העמודים?

"ממש לא. כבעבר גם היום יש את העורכים האחראים, והם הכתובת. אף אחד לא מתנער מאחריות ואומר לעורך מסוים שנתבע, 'לך תתמודד עם זה'. האחריות היא של העיתון ועורכי העיתון. הם נושאים בנטל. אף אחד לא מנסה להתחמק. ההפך, אני חושב שזה מובן מאליו שהאחריות היא של העיתון. לעיתון יש עורכים בכירים, ואנחנו עומדים בחזית הזאת. אנחנו מנהלים את כל המאבקים האלה".

מי מכיר את האיש שבקיר

לא רק ב"הארץ": לאחרונה שונתה מדיניות הקרדיטים גם ב"גלובס". לפני כשבועיים, כחלק מהשינויים העיצוביים שעובר אתר "גלובס", הוסרו מדף הבית של האתר שמות הכתבים. למעט הכותרת הראשית, שתחתיה עדיין מצוין שם הכתב שאחראי לה, כל יתר הכותרות החדשותיות בדף הבית מופיעות בלא קרדיט. בערוצים השונים, יש לציין, נותרו הקרדיטים של העיתונאים על כנם.

כותרות בדף הבית של "גלובס", לפני השינוי

כותרות בדף הבית של "גלובס", לפני השינוי

הבחירה להשמיט את שמות הכתבים, כנראה משיקולי עיצוב גרידא, מבדילה את אתר "גלובס" ממרבית אתרי החדשות בישראל. בדפי הבית של אתר ynet, אתר "הארץ", אתר nrgמעריב, אתר "כלכליסט" ואתר "דה-מרקר" ניתן קרדיט לכל הידיעות בדף הבית, או לרובן המוחלט. בדפי הבית של אתר וואלה ונענע10 אין למצוא קרדיטים לידיעות חדשותיות.

באתרי חדשות כלכלה פופולריים בעולם, כגון אתרי ה"וול-סטריט ג'ורנל" או ה"פייננשל טיימס", אין קרדיטים לכתבים בדף הבית. באתר ה"ניו-יורק טיימס" וה"וושינגטון פוסט" מופיעים קרדיטים באופן חלקי. ל"אקונומיסט", להבדיל, מדיניות קשוחה: הרשימות בו מתפרסמות בלא קרדיט לכתב, הן בגיליון הדפוס והן באתר המגזין, למעט מקרים נדירים ביותר.

מאתר "גלובס" לא נמסרה תגובה.