הזרים

בפעם השנייה בתוך שנה פסל אתמול בג"ץ חוק ממשלתי שנועד לכלוא ולהרתיע מבקשי מקלט ומהגרים אפריקאים שהצליחו להסתנן לישראל. הפסיקה, שניתנה בהרכב מורחב של תשעה שופטים, קובעת כי החוק שהעבירה הממשלה בכנסת אינו חוקתי, כלומר סותר עקרונות בסיסיים שעוגנו בחקיקה הקיימת של מדינת ישראל, וליתר דיוק חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. למעשה השופטים קבעו כי המחוקקים פעלו בניגוד לרוח החוק. המחוקקים, באופן טבעי, מתרעמים.

בראש המתרעמים עומד שר הפנים גדעון סער, יוזמו של החוק הלא-חוקתי, שלפי בג"ץ פגע ללא הצדקה בזכויות האדם הבסיסיות של מבקשי המקלט, וזאת בלי להעמידם למשפט. סער, שהצהרתו מהשבוע שעבר על כוונתו לפרוש מתפקידו לוותה בתזכורת נוספת בנוגע לקשריו החמים עם עיתונאים בכירים, אינו מרוצה מהפסיקה. הצהרותיו הביקורתיות של השר, האמור לפנות את כסאו "לאחר החגים", זוכות להבלטה בשעריהם של רוב העיתונים.

"יש לתקן את החוק כך שיגביל את התערבות בג"ץ בחקיקה", אומר השר סער בציטוט המיוחס לו בשער "ידיעות אחרונות", העיתון שעורכיו העניקו במהלך כהונתו הקצרה רוח גבית למסע הרדיפה שניהל נגד אפריקאים שנכנסו לישראל ללא היתר, ושמביאים לידי ביטוי תקופה ארוכה הרבה יותר התנגדות לפעלתנות של בתי-המשפט. ציטוטים דומים מפי סער מתפרסמים גם בשערי "ישראל היום", "מעריב", "מקור ראשון", "המודיע" ו"הפלס".

"מאז שהודיע בשבוע שעבר על פרישתו מהחיים הפוליטיים, עסוקים גדעון סער ומקורביו, בתשלום או מרצון, בסיכומים שונים של פעילותו, בדרך כלל בעלי אופי חיובי", כותב אור קשתי בטור פרשנות המתפרסם ב"הארץ". "החלטת שופטי בית-המשפט העליון לקבל אתמול את העתירה של ארגוני זכויות האדם מספקת סיכום מעט שונה: 'פגיעה לא מידתית בזכויות לחירות ולכבוד', 'נפגע חלק ממינימום החיים בכבוד שלו זכאי כל אדם' וגם 'פגיעה מהותית, עמוקה ויסודית בזכויות אדם', נכתב על התיקונים שהוביל סער ב'חוק ההסתננות'", הוא מוסיף. "ההחלטה מטביעה חותם אפל, שחור, על כהונתו של סער במשרד הפנים. לא פלא שזמן קצר לאחר פסק הדין כבר הציע השר שבקרוב יהיה לשעבר 'לשקול להגביל את סמכות בג"ץ'".

סער אינו הפוליטיקאי היחיד שמתבטא בגנות פסיקת בג"ץ. פוליטיקאים נוספים המצוטטים הבוקר כמתנגדים לפסיקה הם אלי ישי (קודמו של סער בתפקיד שר הפנים), שר הבינוי והשיכון אורי אריאל ("שיא חדש בהפניית עורף למדינת ישראל"), שר הכלכלה נפתלי בנט ("הפקרת חייהם של תושבי דרום תל-אביב"), איילת שקד ("בג"ץ פגע בבטחון המדינה") ויריב לוין ("פסק דין פוסט-ציוני"). לצד טענותיהם מובלטות גם טענות מפי "תושבי דרום תל-אביב", ישות אמורפית שהפרטים הנמנים עימה לעתים קרובות אינם מזוהים בשמותיהם.

ב"ישראל היום" וב"ידיעות אחרונות" מדווחים לקוראים על הפסיקה דרך הפריזמה של מתנגדיה, ובראשם כאמור סער. "סערה לאחר פסילת החוק נגד מסתננים", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", בטאונו של ראש הממשלה שבחסותו עבר החוק שנפסל. "ההכרעה והמחאה", נכתב בזו של "ידיעות אחרונות", המאוזנת יותר. מסגור דומה מופיע בראש שער "מעריב", שבו הציטוט "פסק הדין מנותק מהמציאות" (מפי "תושבים בדרום תל-אביב") משמש הבוקר כותרת ראשית.

ב"הארץ" ממשיכים את הקו שנקטו לאחר פסילתו של החוק הקודם למניעת הסתננות, לפני שנה, ומגישים לקוראים כותרת ראשית שהיא ציטוט – מעשה לא שכיח במונחי העיתון, שנועד להצביע על הזדהות עם תוכנו של הציטוט. במקרה זה, הציטוט לקוח מתוך החלטתו של השופט עוזי פוגלמן, מחבר חוות הדעת המרכזית בפסיקת בג"ץ: "שלילת חירותו של אדם, כל אדם, היא מוצא אחרון".

"עם פתיחת שערי הארץ למסתננים, מדינת ישראל לא תישאר מדינה יהודית", נכתב בשער היומון החרדי-ליטאי "יתד נאמן", ציטוט של השר סער, המתעלם מהטענה שבזכות הגדר שהוקמה בגבול ישראל-מצרים, פסק כמעט לחלוטין זרם ההסתננות לשטח המדינה. בן כספית, שאף פעם לא מיותר להזכיר כיצד תועד כשהוא פולט מפיו דברים שמסר לו סער בטלפון כאילו היו פרשנות עצמאית, ממחזר את הטענה בטור פרשנות המתפרסם היום בשער "מעריב" תחת הכותרת "התירו את דם גבולותינו".

"ישראל מרוחקת ממדינותיהם של אותם פליטים אלפי קילומטרים", כותב כספית. "הם מדלגים בדרכם הארוכה הנה על מדינות רבות, כי שם אין עבודה ואין שופטים שיאפשרו להם הסעה זריזה למרכז האורבני שבו ימצאו עבודה מהירה, מגורים, טיפול רפואי, חינוך וכו'. זה מה ששופטי בג"ץ איפשרו להם לעשות אתמול", הוא מוסיף, ומתעלם מהצהרה שהשמיע ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולפיה כבר לפני שנתיים וחצי עצרה הגדר כמעט לחלוטין את כניסתם של מבקשי מקלט ומהגרים אפריקאים לישראל.

"בעידן האינטרנט, מיליוני אריתריאים, סודאנים ואפריקאים רבים נוספים כבר עודכנו: היהודים שוב התהפכו, יש אישור להגיע", טוען עוד כספית במאמרו, שלקראת סופו הולך ומחריף, ללא ציון המקור למידע שמגיש הכותב לקוראיו. "הם לא יוצאים בצעדה ארוכה ומיוסרת. הם טסים, הם נוסעים, הם משלמים המון כסף לרשת ענקית של מבריחים שמביאה אותם לכאן, אל שעריה של המדינה היהודית היחידה, כי רק כאן יש רחמנים בני רחמנים, או שופטי בג"ץ נעולים ואטומים, שיכולים להסכים עם התוצאה המופרכת הזאת. הם באים ממדינות שבהן גואה האסלאם הקיצוני. לך תדע מי יכול להיכנס לכאן במסווה של מסתנן עבודה, אילו רשתות טרור יכולות לקום כאן על הטיקט הזה של 'כבוד האדם וחירותו'".

בכפולת העמודים הפותחת של "ישראל היום" כותב דן מרגלית בזכות הפסיקה, ומזכיר את יעילותה של הגדר – וכמובן, את מנהיגותו הראויה לציון של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אבי ההישג. האשם באי-מניעת כניסתם של המסתננים, כותב מרגלית, הוא ראש הממשלה הקודם, אהוד אולמרט, ש"נמנע מלמתוח גדר לאורך הגבול עם מצרים" ו"נהג כמו חובש המתבונן בשטף דם ונמנע מלקשור חוסם עורקים".

נתניהו, לעומת זאת, "מתח גדר ב-1.2 מיליארד שקלים, וראו זה פלא: הזרם פחת לטפטוף, וגם קצב זה ירד לשפל מוחלט – אפס מסתננים" (טור ה"נגד" של "ישראל היום" המתייחס לפסיקה, בחתימת חיים שיין, מתפרסם גם הוא בכפולה הפותחת, אולם מקבל פחות מקום, אינו קוהרנטי במיוחד ובקושי כולל התייחסויות ישירות לתוכנה של פסיקת בג"ץ. את מקומן תופס להג כללי בנוגע לעליונותו של העם היהודי על פני אומות העולם ורפרור לשואה).

ב"ידיעות אחרונות" שומרים על מראית עין של איזון. בשער העיתון, משני צדדיה של הכותרת הראשית, נדפסות תמציותיהם של שני מאמרים: האחד תומך בפסיקה, האחר שולל אותה. "ליברלי, הומני", נכתב בראש ההפניה למאמר ה"בעד", שעליו חתומה כתבת המשפט טובה צימוקי. "פסיקה בטעם רע", נכתב בראש ההפניה למאמר ה"נגד", שעליו חתום הפובליציסט בן-דרור ימיני.

מי שיקרא את הטור המלא של צימוקי יגלה שאחרי שתי פסקאות הוא נוטש את הדיון בפסיקת בג"ץ ועובר לדיון כללי בעמדותיו של מני מזוז, שייכנס בחודשים הבאים לתפקידו כשופט בבית-המשפט העליון. ימיני, לעומתה, מתמקד במטרה. האמצעי: רגש ושימוש דמגוגי באדם הקטן.

"אתמול בערב", כותב ימיני, "דקות לאחר פרסום פסק הדין, התקשרתי לתושבת התחנה המרכזית, פעילה במאבק למען שכונות הדרום, ובישרתי לה על החלטת בג"ץ. היא פרצה בבכי". לטענת ימיני, משפטן בהכשרתו, "המחלוקת בין השופטים איננה שיפוטית. זו מחלוקת ערכית ואידיאולוגית. אמור לי מה הרכב השופטים, ואומר לכם את התוצאה" (עוזי בנזימן הצביע כאן בעבר על האופן שבו גישתו זו של ימיני חותרת לעתים תחת האג'נדה שלו עצמו).

את מאמרו חותם הכותב בציטוט מפי אברהם לינקולן. "אם מדיניות הממשל בשאלות חיוניות תיקבע באופן בלתי הפיך על-ידי הכרעות של בית-המשפט העליון, יחדל העם להיות שליט על עצמו", מצטט ימיני. המדינאי הדגול, שנחקק בדפי ההיסטוריה בשל מאבקו למען הענקת זכויות לקבוצה אתנית שדוכאה בחסות החוק, גויס על-ידי ימיני לשם ניגוח פסיקה שתכליתה צמצום הפגיעה בזכויות האדם הבסיסיות של תושבים נטולי מעמד.

מלה לשכנים

"אני יודע שהפסיקה הזו אינה מה שתושבי דרום תל-אביב רצו, ואני יודע שהמצב בדרום תל-אביב הוא בלתי נסבל", נכתב באחד מהמאמרים הנלווים לסיקור פסיקת בג"ץ ב"הארץ", שעליו חתום מוטסים עלי, "ממובילי מחאת מבקשי המקלט". "אני מבין את הכאב של התושבים שם, וגם באילת, בערד ובאשדוד. אני מבין את כל המצב הזה, ואני בעד המאבק הצודק שלהם. אבל לא אנחנו אשמים במצב של דרום תל-אביב והשכונות.

"אני מתנגד לאלימות ולפשע, משני הצדדים. הפשע שעליו מתלוננים אנשים בישראל, זה שמגיע מתוך הקהילה שלי, לא קורה בגלל שאנחנו פושעים. המצב הנורא הזה, שלפעמים לא משאיר ברירה אחרת, נובע מהמדיניות המוטעית של הממשלה".

כלכלה וחברה

"רשמית: המשק בהאטה", נכתב בכותרת הראשית של גליון "גלובס" שחולק אמש למנויים, בהתבסס על נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. עמירם ברקת, החתום על הידיעה הראשית, מספק בכפולת העמודים הפותחת של הכלכלון כותרת נוספת, המחזקת את הטענה שבכותרת הראשית: "בכיר באוצר: 'יש שינוי מגמה כלפי מטה בפעילות הכלכלית במשק'". הדובר הוא לב דרוקר, "סגן בכיר לכלכלן הראשי באוצר והאחראי על מאקרו ותחזיות בלשכת הכלכלן הראשי".

"אנו נמצאים על סף מיתון, עלייה באבטלה והצטמקות של הפעילות העסקית", כותב אבי טמקין בטור פרשנות נלווה, שתמציתו נדפסת בשער. "התוצר העסקי צמח רק ב-1.6% – כלומר, צמיחה שלילית של התוצר העסקי לנפש. מדובר בנתון מדאיג בכל תנאי ובכל מועד, אך כאשר הממשלה מתנהגת כאילו העניין לא נוגע לה כלל ושר האוצר יאיר לפיד עסוק בקרבות יוקרה – הרי שהתוצאה חמורה פי כמה", הוא מוסיף.

"מה שצריך להדאיג מאוד במצב שנוצר הוא ההתנהגות של אלופי המטכ"ל, של שר הביטחון משה יעלון ושל ראש הממשלה בנימין נתניהו", כותב טמקין בהמשך המאמר. "במצב של העדר צמיחה, המשמעות של תוספת תקציבית של 11 מיליארד שקל היא הרחבת חלקה של ההוצאה הבטחונית בתוצר על חשבון מה שמכונה 'שימושים אזרחיים'. למעשה מדובר בחינוך, בבריאות, ברווחה ובהשקעה בתשתיות. כאשר הצבא דורש נתח גדול יותר של עוגת התוצר, האזרחים הם שצריכים לוותר על משאבים אלה. כל דרך אחרת להציג מצב זה היא פשוט הטעיה ומצג שווא".

ראיונות עם נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, מתפרסמים הבוקר ב"ממון", מוסף "כלכליסט" ו"דה-מרקר". אחד המסרים החוזרים בראיונות הוא שהעלאה של תקציב הביטחון דורשת העלאת מסים. "תקציבי המשרדים האזרחיים הם ברמה נמוכה, וצמצומם יפגע קשות בחינוך, בבריאות, ברווחה, בתשתיות ובפוטנציאל הצמיחה ארוך הטווח של המשק", היא אומרת ל"דה-מרקר".

בהמשך הגיליון מודגשת התבטאות מאתמול של שר הביטחון, משה יעלון, ולפיה "מערכת הביטחון לא מבקשת תוספת תקציב – רק תיקון עיוותים" (מוטי בסוק). במדור הדעות של "הארץ" כותב נחמיה שטרסלר כי ראש הממשלה ושר האוצר מפזרים שורה של שקרים שנועדו להסתיר מהציבור את תוכנו של התקציב המתגבש. כותרתו של המאמר היא "שקר, שקר, שקר ושקר".

איכותו של מידע כלכלי עולה גם באחד הראיונות עם פלוג, זה המתפרסם ב"דה-מרקר". "אולי הבעיה היא עם נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), שסובלים מאי-דיוק כרוני, ושאתם מסתמכים עליהם בעבודות שלכם?", שואלים את פלוג מירב ארלוזורוב ומוטי בסוק. הנגידה משיבה בשלילה.

"ערב הימים הנוראים, כדאי להביט באמת שאנחנו מנסים להדחיק לאורך השנה: האיום של בועת הנדל"ן מסוכן לפחות כמו האיום הבטחוני, כי גם עליו איבדנו שליטה", כותב גולן פרידנפלד בפתח מוסף ראש השנה של "כלכליסט", בטור קצר שכותרתו "זמן לצעדים קיצוניים".

"השילוב של היצע מדולדל, קונים שאיבדו אמון במדיניות הממשלה, סביבת ריבית אפסית וההאטה המזדחלת מרכיבים ראש נפץ חברתי", הוא כותב בהמשך הטור. "הוא יתפוצץ כשהפיטורים במשק יתרחבו, השכר יקוצץ ובעלי משכנתאות ושוכרי דירות יגלו שהם לא יכולים להתמודד יותר עם העובדה שהמגורים אוכלים להם את ההכנסה. זה קרוב מאוד, וזה יחולל את אחד המשברים הכלכליים הגדולים ביותר שראינו כאן".

פריקונומיקס

"'צוק איתן' גרם להתעניינות מחודשת של תושבי חוץ בשוק הנדל"ן הישראלי" (כותרת לידיעה מאת אריק מירובסקי, "דה-מרקר").

שנה טובה ומתוקה מראש הממשלה

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ספג בשנה החולפת ביקורת עיקשת על נטייתו למעט בראיונות לכלי תקשורת ישראליים. למעשה, לאורך למעלה משנה נמנע נתניהו לחלוטין מהענקת ראיונות לתקשורת המקומית. לרגל ראש השנה החליט נתניהו להתראיין, והוא עושה זאת בבטאון הבית שלו, "ישראל היום". החינמון, שהוקם בשיתוף עם סביבת נתניהו על-ידי הפטרון הפוליטי שלו, איל הקזינו האמריקאי שלדון אדלסון, מבשר הבוקר לקוראיו כי הראיון עם נתניהו יתפרסם מחר, במוסף ראש השנה.

אם לשפוט על-פי התקציר המצורף הבוקר בעמ' 13 של "ישראל היום" (שלמה צזנה, גונן גינת ועמוס רגב), בחינמון שוב פיספסו הזדמנות לנצל את הקרבה יוצאת הדופן לראש הממשלה כדי להביא לקוראיהם מידע חדש או מעניין. בניגוד לנמסיס "ידיעות אחרונות", שהטיפול המקורנף שלו בשורה של מושאי סיקור מועדפים מניב גם כותרות בלעדיות שיש בהן עניין לציבור, הקרנפים של "ישראל היום" מוכיחים שוב כי התמסרותם לצרכיו התקשורתיים של האדון באה על חשבון יכולתם לספק לקוראיהם מוצר שאינו נחות.

המחשה לתופעה המעציבה ניתן למצוא בידיעה הלא חתומה שהושתלה היום בתוך הקדימון לראיון, ולפיה הרמטכ"ל העניק לראש הממשלה אבן(!) שעליה דברי הוקרה על היותו "בסיס לצוק האיתן של בטחון מדינת ישראל". "התמונה פורסמה בדף הפייסבוק של רה"מ", מציין הכתב האלמוני.

נוגדנים

ב"ידיעות אחרונות" ממשיכים לפרסם סיקור ביקורתי על גוף שלו שיתוף פעולה מסחרי עם מערכת החדשות, במקרה זה משרד החינוך. תחת הכותרת "לא נעים לראות גן צפוף" מדווח רותם אליזרע על הצפיפות בגני ה"טרום-טרום חובה" הציבוריים. "גננת וסייעת נאלצות להתמודד עם כ-30 ילדים, שחלקם לא נגמל מחיתולים. התוצאה: בגדים מלוכלכים וחיתולים גדושים", נכתב בכותרת המשנה.

טור נלווה מאת "עמי, אב לבת 3 מתל-אביב", נדפס תחת הכותרת הפסקנית "חינם, אבל לא חינוך". האב נטול שם המשפחה מתלונן, בין היתר, על "ריח השתן שממלא את החלל הקטן". ידיעה נוספת מאת אליזרע גורסת כי "תוכנית הצהרונים עומדת בפני קריסה".

העיסוק הביקורתי של מערכת "ידיעות אחרונות" בכשליו של גוף המקיים איתה שיתוף פעולה מסחרי, ועל אחת כמה וכמה כשהעיתונאי החתום על הדיווחים העכשוויים הוא זה החתום על חלק ניכר מהתוכן השיווקי, ראוי לציון. ראוי גם לציין כי בכל שלושת הטקסטים הנדפסים היום בכפולת החינוך של העיתון אין זכר לשמו של הגורם העומד בראש מערכת החינוך, אחד שי פירון.

עוד כותרת

"מבקר המדינה בודק את נסיעתו החשאית של ליברמן לווינה", מדווח ברק רביד ב"הארץ", בידיעה שראשיתה נדפסת על השער. רביד חשף בשבוע שעבר כי אביגדור ליברמן הסתיר פגישה מתוכננת עם מקורבו מרטין שלאף, איל קזינו אוסטרי ששמו נקשר בפרשות פלילים בישראל, ועם לאומן סרבי.

משטרת ישראל היום

עורכי "ישראל היום", שמוקדם יותר השנה ניהלו מעל דפי החינמון מלחמת מלים עיקשת ומגוחכת ב"ידיעות אחרונות", מקצים הבוקר שוב שטח לניגוח קבוצת התקשורת שבראשה עומד ארנון (נוני) מוזס. תחת הכותרת "המשטרה: ynet ברדיפה אישית נגד המפכ"ל" כותב איציק סבן על "מסע הכפשות" שלטענתו מנהל אתר החדשות מבית "ידיעות אחרונות" נגד יוחנן דנינו.

העילה, כך עולה מקריאת הידיעה, היא שתי חשיפות של אלי סניור שפורסמו באתר בימים האחרונים – האחת בנוגע לעסקת טיעון שעליה חתם אחיו של המפכ"ל, רם דנינו, והאחרת בנוגע לניסיון לקדם לתפקיד בכיר את הדוברת האישית של דנינו, שרית פיליפסון, שנחסם על רקע עדות בעייתית שמסרה. סבן, כתב "ישראל היום" לענייני משטרה, אינו מציין איזה פגם נפל בדיווחיו של סניור, ולמעשה משמש צינור להעברת הודעה דוברותית מטעם המפכ"ל, ולפיה "מדובר בפגיעה אישית במפכ"ל וברדיפה אישית נגדו מצד עורך ynet".

בחלקו העליון של העמוד מתפרסמת ידיעת ליטוף נוספת שמושאה הוא המפכ"ל המכהן, גם היא בחתימת סבן. "אהרונוביץ' לא עוסק במינוי מפכ"ל חדש", נכתב בכותרת, ציטוט המיוחס למקורבי השר לבטחון פנים. "מקורביו טוענים כי השר לא ביקש מהאלוף גדי שמני להתמנות לתפקיד", נכתב בכותרת המשנה, לצד ציטוט שלפיו "הדיווח – ניסיון להדביק לו הבעת אי-אמון בפיקוד". במרכז הידיעה שובץ תצלום של המפכ"ל והשר מסתודדים (יש לשער כי במערכת "ישראל היום" היה מי שחשב שמדובר בתצלום מחמיא).

שורה של כשלים שהתגלו בחודשים האחרונים בצמרת המשטרה, ובכללם פרישתם של שלושה ניצבים בנסיבות מביכות שכמה מהן עלולות להתברר כפליליות, זיכו את המפכ"ל, ובצדק, בתדמית עכורה. המידע הזה מובא בקצרה, בפסקת הסיום של הידיעה.

ב"ידיעות אחרונות", בכל אופן, לא מתרשמים מההכחשות. "השר אהרונוביץ' שוקל: גדי שמני למפכ"לות", מבשרת כותרתה של ידיעה מאת ירון דורון, הכותב כי "בשל השערוריות שהתרחשו באחרונה במשטרה, והפגיעה באמון הציבור, החליט השר לבחון הצנחה מבחוץ". ידיעה בנושא המתפרסמת ב"הארץ" (יניב קובוביץ) ממסגרת את ההתפתחויות באופן דומה.

ענייני תקשורת

גלעד ארדן. גד פרץ, כתב הטלקומוניקציה של "גלובס", מצטרף לאמיר טייג מ"דה-מרקר" ומסכם את כהונתו של שר התקשורת גלעד ארדן עוד בטרם פינה זה את כסאו או הודיע רשמית על כוונתו לעשות כך. ארדן, חוזר פרץ על הדיווחים מהימים האחרונים, יתמנה ככל הנראה לתפקיד שר הפנים במקום גדעון סער הפורש, אם לא יעדיף את תפקיד שגריר ישראל באו"ם על פני התפקיד הממשלתי הבכיר.

"צריך להגיד ביושר שארדן צלח את הקדנציה הזו עם מספר הישגים מרשימים", כותב פרץ על כהונתו בת השנה וחצי של השר. "אין ספק שהוא הצליח להותיר חותם בתקופה הקצרה שלו, ומדובר בהישג כאשר לוקחים בחשבון שמי שכיהן לפניו בתפקיד הוא משה כחלון". לטעמו של פרץ, המייחס לארדן חוכמה ואומץ, חרף יוזמות ראויות לציון בתחום התקשורת הסלולרית, ההישג המרכזי של השר הוא סגירת רשות השידור.

פטריק דרהי. במוסף "הערב" של "גלובס" מדווח כתב התקשורת של "גלובס", לי-אור אברבך, על הצהרה שהשמיע אתמול השר ארדן, ולפיה יתמוך בהצעת חוק פרטית שתסדיר את שידורי רשת i24News "בפלטפורמות הישראליות". על-פי אברבך, המסתמך על "הערכה", גם ראש הממשלה נתניהו צפוי לתמוך ביוזמה מסוג זה.

רשת i24News היפואית לא זכתה בהיתר לשדר את תכניה בכבלים משום שהיא נשלטת על-ידי בעל השליטה בחברת הוט, פטריק דרהי. המיליארדר, שמסיבות שטרם הוסברו כראוי הכחיש כי הוא בעל השליטה ב-i24News, השיק לפני חודשיים קמפיין שנועד למתג את הרשת ככזו המשמשת "כיפת ברזל" פרו-ישראלית. "למרות שארדן תומך בשידורי הרשת בישראל, אין בכוונתו ליזום חוק שיאפשר זאת מתוך משרד התקשורת, וההערכה היא כי בערוץ שוקדים במרץ כדי לקדם חקיקה פרטית בנושא, בין היתר בסיוע משרד הלוביזם גורן-עמיר", כותב אברבך.

שקיפות. במדור הדעות של "דה-מרקר" כותבת תהילה שוורץ-אלטשולר (או "הילה", כפי שנכתב בטעות במהדורת הדפוס) על "החור השחור של תקציבי הרשויות המקומיות". העדר סטנדרטים ברורים בנוגע להצגת והנגשת תקציבי הרשויות המקומיות, נכתב במאמר, מקשה על היכולת להשוות ביניהם ולחלץ מהם נתונים ותובנות.

"להעדר השקיפות יש השלכה ישירה על הגברת המוטיבציה למעשי שחיתות, על יכולתו של הרגולטור, משרד הפנים, לזהות בזמן אמת כשלים בניהול הרשויות ולטפל בהם, וכמובן – על יכולתם של אזרחים לדעת מה מתרחש בחצר האחורית שלהם", כותבת שוורץ-אלטשולר.

טלוויזיה. ב"כלכליסט" מדווח אופיר דור כי הכנסותיה של רשות השידור ממכירת חומרי ארכיון הסתכמו ב-3.5 מיליון שקל בחמש וחצי השנים האחרונות, בין היתר הודות למדיניות התמחור השנויה במחלוקת שאילצה את הרוכשים לשלם עבור החומרים "מחירים מופקעים", כלשון הדיווח. חרף הסכומים הגבוהים שנגבו עבור חומרי הארכיון, מזכיר דור, חומרים רבים הוחזקו בתנאים גרועים שפגמו בהם.

"בקרוב צפוי כונס הנכסים הרשמי (הכנ"ר) דוד האן, המשמש כמפרק של רשות השידור, להודיע על הפחתה משמעותית של התעריפים עבור חומרי ארכיון, שהשימוש בהם יימכר במחירי עלות למבקשים", נכתב עוד בידיעה.

ב"גלובס" מדווח אברבך על פגישה שנערכה בין נציגי משרד האוצר ומשרד התקשורת, ובה נדון עתידה של הטלוויזיה המסחרית בישראל לנוכח האפשרות ששידורי ערוץ 10 יופסקו בסוף השנה. על-פי הדיווח, הדיון נערך "על מנת למצוא פתרון לחשש כי ערוץ 2 יישאר לבדו על המסך כמונופול בין דצמבר 2014 עד פיצולו". החשש מתבסס על סברה שלפיה בעלי ערוץ 10, ובראשם יוסי מימן, לא יעמדו בתנאים הכלכליים הנדרשים להמשך שידוריו לאחר מועד פקיעת הזיכיון.

"מקור ראשון". על-פי אריאל כהנא, כתב "מקור ראשון", היום הוא היום האחרון שבו רואה אור המהדורה היומית של העיתון הדתי-לאומי שנרכש על-ידי שלדון אדלסון. מעתה תוגבל צאתו לסופי-שבוע.

ערב אחרון של הוצאת המהדורה היומית של מקור ראשון, אותה ערכתי בעבר. רגע עצוב אך מהלך מתבקש. מה עושים? שותים לחיים! pic.twitter.com/nhtYnsf3ar

— Ariel Kahana (@arik3000) September 22, 2014