יוזמה חדשה של משרד התקשורת מאיימת לצמצם את פרטיותם של גולשי האינטרנט הישראלים. תזכיר שהופץ באחרונה מעלה כי במשרד התקשורת בראשות השר גלעד ארדן מעוניינים להרחיב באופן ניכר את היכולת לעקוב אחר דפוסי הגלישה של הציבור הרחב. אישור ההצעה בנוסח המקורי שלה יאפשר למעסיקים, להורים ולגורמים אחרים גישה ישירה, רציפה ומפורטת להיסטוריית הגלישה של משתמשים שונים במכשירים עם חיבור לרשת. משרד התקשורת ערוך לקבל הערות על ההצעה עד ה-27 באוגוסט 2014.
שר התקשורת גלעד ארדן (צילום: מרים אלסטר)
יישום ההצעה כלשונה עשוי להצריך הקמה של מאגרי נתונים שבהם תתועד היסטוריית הגלישה של המשתמשים בפילוח שיאפשר לקבוע איזה משתמש גלש לאן ומתי.
על-פי ההצעה, המוצגת כתיקון אפשרי לנוסח הרישיון למתן שירותי גישה לאינטרנט, כל אדם המשלם עבור חיבור לרשת, ובכלל זה חיבור סלולרי, יקבל אפשרות לנטר את השימוש שנעשה בחיבור במכשירים שונים. כך, למשל, אדם המשלם עבור חיבור ביתי לרשת יוכל לקבל, ללא תשלום נוסף, דו"חות לגבי היסטוריית הגלישה של כל מכשיר שהתחבר לרשת דרך אותו חיבור – החל מהמחשב בסלון, עבור בטאבלט של חדר השירותים וכלה בסמרטפונים של בני הבית ואורחיהם. מעסיק המספק לעובדיו מכשירי טלפון יוכל, על-פי ההצעה, לקבל מידע מפורט על אופי הגלישה באמצעותם.
אופי הניטור המוצע עשוי לאפשר למנויים לזהות את המשתמשים לא רק על-פי המכשיר שדרכו גלשו ברשת, אלא גם על-פי זיהוי ספציפי שלהם, באמצעות שמות משתמש. מסירת דו"חות מפורטים מסוג זה, תוך עקיפת יכולתם של משתמשים למחוק פריטים מהיסטוריית הגלישה שלהם, תצריך תיעוד קבוע של נתוני הגלישה דרך חיבור הרשת, שיישמר במאגר מידע, חיצוני (אצל הספקית) או מקומי (באחד ממכשיריו של המנוי).
"גלישה בטוחה"
על-פי משרד התקשורת, ההצעה גובשה כתשובה להיענות דלה לקבלת שירותי סינון תוכן חינמיים שמציעים ספקי האינטרנט למנוייהם. בהודעה שצורפה לנוסח התיקון המוצע, שעליה חתום מנהל תחום הפיקוח הצרכני במשרד התקשורת, מאיר בן-בסט, נכתב כי במשרד בדקו באחרונה אצל הספקיות כמה ממנויי האינטרנט מקבלים שירותים חינמיים של סינון אתרים. על-פי הבדיקה, שיעור נמוך מאוד של מנויים – "בין שברי אחוזים לאחוזים בודדים" – עושה שימוש בשירותים מסוג זה.
ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר: "אנחנו ממשיכים פה את התפיסה שאיפיינה את רגולציית המדיה בכל 50 השנים האחרונות, ולפיה האזרחים מאוד טיפשים, הם לא יודעים שום דבר, ולכן אנחנו צריכים להגן עליהם הגנת יתר"
על רקע זה, נכתב במכתבו של בן-בסט, מצאו לנכון במשרד התקשורת לחייב את ספקיות האינטרנט להציע למנויים, על חשבונן, "אפשרויות סינון, שליטה ובקרה נוספות". בתזכיר נמנים שני סעיפים מרכזיים שנועדו לענות על הצורך שהתעורר במשרד הממשלתי: כלי שיאפשר למנויים לנהל את "זמני ומשכי הגלישה, עם אפשרות לגמישות ולשינויים"; וכלי שיאפשר ניטור רציף של הגלישה, ובכלל זה "שליחת דו"חות למנוי אודות שעות הגלישה והאתרים בהם בוצעה גלישה לתיבת דואר אלקטרוני שנקבעה על-ידי המנוי, בתדירות יומית, שבועית או חודשית, על-פי בחירתו של המנוי".
על-פי התיקון המוצע, הניטור האופציונלי יוצע לא רק לבעלי חיבור אינטרנט ביתי או עסקי, אלא גם לכל אדם המחזיק במכשיר סלולרי עם חיבור לרשת. במשרד התקשורת מבהירים כי השירות יוצע "לכל סוג ציוד קצה רט"ן [רדיו-טלפון-נייד], לרבות טלפון חכם (סמארטפון), מודם סלולרי, נתב סלולרי אלחוטי וכן מחשב כף יד ומחשב לוח (טאבלט), שהם משולבי כרטיס חכם (SIM)".
אדם שיבקש לרכוש חיבור לרשת מחברת אינטרנט או סלולר יידרש לחתום על מסמך שלפיו הוצגו לו הסכנות שבגלישה ברשת, וכי עיין בעלון העוסק ב"גלישה בטוחה". ללא חתימה, לא ניתן יהיה לבצע את ההתקשרות.
רגולציה מול חינוך לאוריינות
"יש בעניין הזה שלוש נקודות שצריך לשים אליהן לב", אומרת ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר, ראש פרויקט רפורמות במדיה במכון הישראלי לדמוקרטיה (מו"ל אתר זה). "הנקודה הראשונה היא שבעצם הרעיון הזה דורש מספקי האינטרנט לשמור את היסטוריית הגלישה של הלקוחות שיבקשו זאת – דבר שיביא בהכרח להקמה של מאגרי מידע ענקיים. עצם קיומם של המאגרים האלה מאוד בעייתי: אנחנו לא יודעים מי יכול לגשת אליהם ולאילו מטרות, והם יכללו פרטים מאוד קונקרטיים על המשתמשים, כמו שמות, אמצעי תשלום, כתובת מגורים וכיוצא באלה".
במה זה שונה מהיכולת של הספקיות לאגור כבר היום מידע על הגולשים?
"אל"ף, אף אחד לא אמר שיש להן יכולת כזו היום, או שהן עושות בה שימוש בפועל. בהצעה הזאת המדינה למעשה מצווה עליהם לייצר לעצמם מאגר מידע כזה – ואף אחד לא לוקח אחריות על האפשרות שייעשה שימוש לרעה במאגר הזה", אומרת שוורץ-אלטשולר.
ד"ר שוורץ-אלטשולר (צילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה)
"הדבר הבעייתי השני הוא האפשרות שתינתן לאדם לדרוש מספק האינטרנט שלו את היסטוריית הגלישה של כל מכשיר קצה שבו נעשה שימוש ברשת הביתית. והואיל ולא חייבים לסמן מכשירי קצה, זה אומר שכל אורח שהגיע אליך הביתה והשתמש ב-WiFi שלך – אתה יכול לדעת לאן הוא גלש. בנוגע למעקב של מעסיקים אחרי עובדים, יש פסקי דין מאוד יפים על זה בארצות-הברית, אבל הדעות חלוקות באשר לשאלה אם זה פוגע בזכות של העובדים לפרטיות. כך או כך, אין ספק שמתעוררת פה שאלה קשה.
"אם לוקחים את זה רגע למרחב אחר, אפשר להזכיר את פסק הדין על הספר שהוציא הפרופסור על פרשת האהבים שהיתה לו עם הסטודנטית לשעבר. אחד הדברים שבית-המשפט אמר שם הוא שדווקא ביחסים בין בני זוג, הצורך לשמור על פרטיות הוא מאוד-מאוד גדול. ההצעה של משרד התקשורת מאפשרת למעשה לבן-זוג אחד לנהל מעקב אחרי בן-הזוג השני, תוך שימוש ביתרון של אוריינות דיגיטלית של אדם אחד במשפחה, והכל באצטלה של הגנה על ילדים.
"וזה מוביל אותי לנקודה השלישית, שהיא, אני חושבת, הנקודה היותר משמעותית. אנחנו ממשיכים פה את התפיסה שאיפיינה את רגולציית המדיה ב-50 השנים האחרונות, ולפיה האזרחים מאוד טיפשים, הם לא יודעים שום דבר, ולכן אנחנו צריכים להגן עליהם הגנת יתר.
"אם רוב האנשים לא משתמשים בתוכנות הסינון, הפתרון לא צריך להיות יותר סינון, אלא חינוך והסברה לאוריינות דיגיטלית. מה שקרה עם רגולציית התקשורת הוא שככל שהיתה יותר רגולציה, כך פחות לימדו את הציבור לצרוך תקשורת. במקום לעשות את המהלך הזה לפני 15 או 20 שנה, ולהסביר לאנשים מה ההבדל בין תוכן לפרסומת, ושריאליטי זה לא באמת תיעוד אובייקטיבי וכיוצא בזה – פשוט הרחיבו כל הזמן את הרגולציה המגוננת. וזה, אני חושבת, כעניין ליברלי, ביטוי של תפיסה מוטעית. את הכסף צריך להשקיע בקמפיינים של אוריינות דיגיטלית, ולא ביצירת מאגרי מידע שבסופו של חשבון יכולים לפנות נגדנו".
השלכותיה מרחיקות הלכת של היוזמה כפי שהן עולות מנוסח התיקון המוצע הוצנעו בהודעה לעיתונות שהפיץ משרד התקשורת מוקדם יותר החודש, וכמה מהן כלל לא הוזכרו. בהתאם, סיקור היוזמה בכלי התקשורת עסק בעיקר בהיבטיה השוליים. כאמור, על-פי המכתב שצורף להצעה, כפי שנשלח לספקיות אינטרנט ולמפעילים סלולריים, משרד התקשורת ערוך לקבל הערות על טיוטת התיקון המוצעת עד ה-27 באוגוסט 2014.
* * *
אחד מהמכתבים שנשלחו ממשרד התקשורת לספקי הגישה לרשת