שולה ואנחנו

כל העיתונים מדווחים בכותרותיהם הראשיות על התפתחות במשפט הולילנד. ב"ישראל היום" זו דרמה, ב"ידיעות אחרונות" מדובר בהתפתחות דרמטית. ב"ישראל היום" הכותרת היא "הקלטת" (בעיתון לא חששו מהאסוציאציה ל"קלטת הלוהטת"?), וב"ידיעות אחרונות" אלו "ההקלטות של שולה זקן". "ערב הכרעת הדין: זקן מסרה למשטרה הקלטות מפלילות לכאורה של אולמרט", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "בהקלטות נשמע ככל הנראה רה"מ לשעבר משבש את החקירה. סניגוריו של אולמרט: מסע הדלפות המבוסס על שקרים", נכתב בכותרת המשנה.

ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ומנהלת לשכתו שולה זקן בפתיחת משפט "ראשונטורס". 6.5.10 (צילום: אריאל ירוזולימסקי)

ב"ידיעות אחרונות" הסיקור סביר, ונמשך מהכותרת הראשית לכפולה הפותחת של העיתון. לא חגיגה, אבל גם לא הסתרה ומסמוס. אולמרט לא מוצג בתמונה מחמיאה, והכותרות אינן מגוננות עליו. התואר "לשעבר" המוצמד לשמו שוב ושוב בולט מאי-פעם.

שלושת העמודים הראשונים בחינמון מוקדשים לאולמרט וזקן. בכפולה הפותחת מדפיסים העורכים כותרות בנושא משערי העיתון במהלך השבוע, לא ברור לאיזו מטרה. מחוץ לגזירי העיתון, ב"ישראל היום" מציעים לקוראים ידיעה חדשותית וטורים של דן מרגלית ומרדכי גילת. הטון הלהוט והקוצף של הפרשנים אינו מצליח לכסות על העדר גילויים עיתונאיים כלשהם. על אף שמדובר בפרשה שללא ספק נמצאת בראש מעייניהם של הקובעים את סדר היום ב"ישראל היום" (ויוכיחו גזירי העיתון), הכתבים (לא פחות משלושה חתומים על הידיעה היום) והפרשנים (שהיו מגדולי הסקופרים בעיתונות הישראלית) לא עושים הרבה יותר מלצטט את החשיפות של עיתונאים בכלי תקשורת מתחרים.

"אילו היו אירועי הימים האחרונים נכתבים בסדרה טלוויזיונית רבת פרקים, היו המבקרים המקצועיים מתארים אותה בלעג כדמיון קודח של המחברים", מסכם דן מרגלית את טורו ומאפיין גם את רוח "ישראל היום": עיתונאים יושבי יציע, מסכמי הודעות לעיתונות וצופים במהדורת החדשות כדי לתמללה לעיתון של מחר.

חינוך

מאמר המערכת של "הארץ" מוכתר בכותרת הפרובוקטיבית "להגן על ילדי החילונים" ובא – כנהוג בעיתון – בתגובה לידיעה שהתפרסמה בו עצמו, והפעם: "מדריכים מטעם ארגון דתי מעבירים לתלמידי תיכון ממלכתי שיעורים על מיניות וכישורי חיים – בשם הרצון לקרבם לעקרונות היהדות". "בעוד שתלמידים במערכת החינוך הדתית והחרדית מוגנים מהשפעות המנוגדות לתרבותם, מערכת החינוך הממלכתית מופקרת למיסיונריות יהודית", מתלונן המאמר. "המצב הוא תוצאה של מדיניות שמשרד החינוך מנהיג כבר שנים, ובה הוא מאפשר לגופים דתיים לפעול בחופשיות וכמעט בלא שום פיקוח בבתי-ספר ממלכתיים. [...] לעתים קרובות הפעילות נעשית בחינם, או במחיר מופחת, המסובסד בידי משרד החינוך או תורמים".

"יו"ר פורום הרשויות החרדיות הרב מאיר ברונשטיין בפנייה לראש הממשלה, נוכח אפליית תקצוב הקייטנות לחרדים: 'אין בקייטנות שום תירוץ של לימודי ליב"ה. מדובר ברדיפה אובססיבית של ילדים חרדים. עליך להתערב ולהפסיק החרפה'", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של מאיר קליין ב"המודיע" החרדי. בציטוט הפותח את הידיעה נכתב: "אין פה לא שוויון בנטל ולא לימודי ליב"ה". "הדבר חמור ביותר ולא נעשה בטעות אלא בכוונה תחילה", כותב עוד ברונשטיין. "כנראה, אליבא דיוזמי התוכנית – ילדינו אינם ילדים, הוריהם אינם הורים, חופשתם אינה חופשה, וזכויותיהם כבני-אדם אינן קיימות. האם ילד חרדי במדינת היהודים אינו זכאי לקייטנה?!".

"כפי שהתברר השבוע מעתירה שהגיש הורה, ובמקביל בדיקות של משרד החינוך העלו כי יש חריגות ברורות בשימוש שעושים בתי-הספר בכספי ההורים. נכון, אלה לא סכומים גדולים, אבל בימים שבהם ההכנסה לא גדלה, אבל הכל מתייקר, גם הדרישה לדעת לאן הולך כל שקל שאנחנו משלמים למסגרות החינוך של הילדים היא משמעותית, והיא עוד נדבך במאבק החשוב כל-כך על שקיפות מוסדית וידע אזרחי", כותב גולן פרידנפלד במוסף "כלכליסט". באתר "העוקץ" כותב על כך יוסי דהאן.

השלום

שר הפנים גדעון סער מקריא סיפור לילדי גן שנחנך בבית-אל, 26.3.14 (צילום: הדס פרוש)

"ישראל לפלשתינים: 'אין מקום היום לעוד ויתורים חד-צדדיים'", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון", ציטוט של שר הפנים גדעון סער.

במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" דורש גלעד שרון מהעם היהודי לנצל את עליונותו האינהרנטית כדי לגבור על הפלסטינים הנחותים ממנו במגעים הנוכחיים ביניהם.

שלום

"וינשטיין והמשטרה סיכמו כי החקירה נגד שלום טרם מוצתה", נכתב בכותרת ידיעה של רויטל חובל ויניב קובוביץ על שער "הארץ". "העובדת לשעבר מ' התלוננה במשטרה על חשיפת זהותה לציבור הרחב", נכתב בכותרת המשנה. "בתום הישיבה" של היועץ המשפטי לממשלה עם אנשי המשטרה, נכתב בידיעה הקצרצרה, "סוכם כי בניגוד להערכות קודמות לפיהן התיק ייסגר עד סוף-השבוע, החקירה טרם מוצתה ויש להמשיכה".

במדור הדעות כותב קובי ניב על תגובתו של ירון לונדון לפרשה בערוץ 10. "מה העלה כך את חמתו של לונדון, עד שבחר להתבטא בצורה גסה כל-כך, אוראלית ואנאלית? [...] במקרה הזה, של התלונה על פגיעה מינית, הוא בחר, ולא במקרה, לעבור משפת המכובדות התקנית השגורה דרך קבע בפיו דווקא לשפת מציצות ונפיחות. כלומר, מה שהטריף את דעתו של לונדון, כשהוא מוקף בחבורת גברים 'חשובים' כמותו, היא העובדה שאיזה אשה 'סתמית' מעזה בכלל להיפגע ממעשה מיני שביקשו לעשות בה [...] בשל כך קפץ לונדון לבזות ולהשפיל בראש חוצות הטלוויזיה אשה שהוא אינו מכיר, שהגישה תלונה על דבר ובנסיבות שהוא אינו יודע, וקבע חד-משמעית שהיא פועלת בשירותו של 'מישהו'".

מזיעים

"חברי ממשלת השטנה ומפלגת יש-עתיד בראשם, באכזריות שיטתית, עושים הכל כדי לשלול מהציבור החרדי הטבות וזכאויות המגיעות לו בצדק, על-פי כל אמת-מידה ודין. לחובתם נרשמת הדרת הציבור החרדי ממגוון רחב של הטבות ופרויקטים ציבוריים, שהאחרונים שבהם הם ביטול המע"מ לדירות וקייטנות קיץ מסובסדות לילדי החינוך הממלכתי בלבד", נכתב במאמר המערכת של "הפלס", יומון הפלג הקנאי המרכזי בחברה החרדית בישראל.

טקס הכנסת ספר תורה בשכונת מאה-שערים בירושלים, 26.3.14 (צילום: נתי שוחט)

"אבי השיטה המרושעת שלו שמורה זכות היוצרים הבלעדית הוא לא אחר מראש הממשלה בנימין נתניהו", ממשיך המאמר. "כזכור, בעת שכיהן נתניהו כשר האוצר, בשנת תשס"ג, בממשלת ליכוד-שינוי-המפד"ל הזכורה שלא לטוב, לא בחל נתניהו לקצץ באכזריות את קצבאות הילדים שאיפשרו למשפחות הברוכות קיום מינימלי בכבוד". מחברי מאמר המערכת ממשיכים ומפרטים את מה שהוא לדידם רדיפה – נפשעת, מלאת משטמה, מעוררת סלידה וכו' – של הציבור החרדי.

השפה הבוטה העולה כדי הסתה, הפרנויה העזה, שנאת האחר וראיית העולם הסלקטיבית אינן מוגבלות כמובן למאמר המצוטט בלבד, הן אופייניות לשיח העיתונאי החרדי – מי יותר ומי פחות – ונדמה שהן מתגברות והולכות בעת האחרונה. אם אכן כך, זו התפתחות שיש בה עניין. "רדיפת החרדים", כך מאמר המערכת של "הפלס", נועדה למטרה אחת בלבד: "לשלוט בציבור החרדי ובאורחותיו, מתוך מגמה ברורה לעשותו ככל האזרחים בישראל".

לכאורה, זו הצגה מעוותת של המגמה המוצהרת של הרצון הממלכתי ל"שוויון בנטל" – דהיינו, לשנות את הרגלי העבודה של החרדים ולא את הרגלי לימוד התורה שלהם, הציות לרבנים או האופי הקהילתי. לשון הגוזמה וההצגה המעוותת של "המגמה" הממסדית מעידות כי בהנהגת הציבור החרדי יש מי שחשים כי אופיו התורני של אותו ציבור לא יוכל להשתמר אם יחזור להתנהלות נורמלית בענייני פרנסה, שהיתה נהוגה בו עד לפני דור וחצי. מעבר לכל, זוהי עדות לחולשה גדולה.

דיור

"ספר חדש על מדיניות השיכון הציבורי, מאת האדריכלית ד"ר הדס שורר, סוקר שישה עשורים של ניסויים, הצלחות וכשלונות הירואיים, בטרם הופרט התחום וישראל התמלאה פרברי מגדלים", נכתב בכותרת המשנה לסקירה של אסתר זנדברג ב"גלריה" של "הארץ". רוני הראל במוסף "כלכליסט" כותבת על מובלעת פחונים בתל-אביב. "בלי שיא, בלי קאמבק. כך סומייל נגמרה לי מול העיניים".

כלכלה

"חגיגת השכר לא עוצרת" היא הכותרת הראשית של "כלכליסט", המפנה ל"סיקור מיוחד" של "תורת הפערים והתרגילים החשבונאיים".

"מנכ"ל החברה-לישראל ניר גלעד נאלץ להיפרד ממענק של 4 מיליון שקל, אבל יישאר עם מענק מקסימלי של 5 מיליון שקל. בשיכון-ובינוי התעלמו מאלפי עובדים בניסיון למזער את פער השכר של המנכ"ל עפר קוטלר, שעלות שכרו גבוהה פי 123 מעלות השכר של עובד ממוצע בחברה. בשטראוס כללו פחות מחצי מהעובדים בחישוב פער השכר של המנכ"ל גדי לסין, שהשתכר פי 60 מהשכר הממוצע לעובד. ומנכ"ל מגדל הפורש יונל כהן יקבל מענק של שתי משכורות בשווי 388 אלף שקל, אף שהדבר נוגד את מדיניות שכר הבכירים בחברה", נכתב בכותרת המשנה.

ובאותו עניין: "עובדי קסטרו יקבלו בונוס של 11.5 מיליון ש'; עלות תגמול שני המנכ"לים – 7.7 מיליון ש'", נכתב בכותרת ידיעה של ערן אזרן ב"דה-מרקר". הבונוס לעובדים יחולק "ל-250 עובדי המטה והמרכז הלוגיסטי", נכתב בידיעה. "הבונוס אינו מתייחס לעובדי הסניפים של הרשת".

"כך סידר מנכ"ל אסף-הרופא הכנסה נוספת לרופאים שלו", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס", המפנה לכתבה של שי ניב. "ד"ר בני דוידזון הגדיר כ-20 רופאים כ'מנהלי יחידות' שמעולם לא קמו, כדי להכניס אותם לרשימת היועצים בתשלום של הביטוחים המשלימים", נכתב בכותרת המשנה. "אחד הרופאים נשוי לבתו של דוידזון, שמונתה למנהלת קניון אסף-סנטר לאחר המלצתו. משרד הבריאות: 'זו עבירה'. ד"ר דוידזון: 'זה רק תואר כדי לאפשר להם להרוויח יותר 'בחוץ'. לא פשעתי ולא חשבתי שאני צריך לדווח על החתן שלי. המלצתי על בתי, אבל היא מונתה בגלל כישורים, לא קשרים'".

פועלו של דוידזון הוא "תצוגת תכלית להעדר היכולת של משרד הבריאות לנהל את בתי-החולים שבבעלותו", כותב בטור פרשנות שי ניב. "[...] תרשו לנו לנחש שדוידזון יישאר בתפקידו עוד שנים רבות, בזמן שראשי המשרד יבואו וילכו. אפילו לשימוע לא יזמינו אותו. ומי שמרים על כך גבה, שישאל מה עשו במשרד הבריאות עם מנכ"ל שיבא (תל-השומר), פרופ' זאב רוטשטיין, אחרי שזה בנה מאחורי גבם שדה תעופה למסוקים פרטיים כאילו היתה זו אדמה חקלאית שקיבל בירושה".

(צילום: משה שי)

"הקרטל מחליט כמה לגדל וכמה לשחוט – ומחירי העוף מזנקים", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "גם לקראת הפסח צפויים המחירים של בשר העוף לטפס. אבל השנה העוף יהיה יקר במיוחד – לאחר התייקרות של כ-23% בתוך כשנה וחצי", נפתחת כותרת המשנה, המפנה לכתבה של עדי דברת-מזריץ ואורה קורן. "מאחורי הזינוק במחיר עומדים הקרטל של מגדלי העופות והמשחטות והתיאום של כמות הייצור. בענף טוענים: הרווח הגדול – דווקא אצל רשתות השיווק. מהשנה הבאה – התיאום בין חלק מהמשחטות ייהפך לבלתי חוקי".

ב"ממון", מוסף הכלכלה של "ידיעות אחרונות", הכותרת הראשית אינה מוקדשת לפערי השכר או ליוקר המחיה, אלא לתככים בצמרת גוף לא יצרני השולט בכמה חברות גדולות שאין ביניהן קשר אמיתי. "אם נצטרך נלך בלי בן-משה", נכתב בכותרת, ציטוט של "מקורבי אלשטיין בעקבות הפלונטר בהסדר אי.די.בי", ומתחת לה: "האם צצה בעיה בבדיקה של השב"כ על בעל השליטה החדש באי.די.בי? אתמול הודיע משרד התקשורת שהיא עלולה לקחת חודשים. המשמעות: ההסדר עלול לקרוס". עיתוני הכלכלה האחרים מדווחים גם הם על ההתפתחות.

ענייני תקשורת, המגזר החרד"לי

"אמנון דנקנר ז"ל, עורך 'מעריב' ז"ל, לימד אותי בעיצומם של ימי ההתנתקות משהו על הפער בין התקשורת לבין המציאות", כותב ידידיה מאיר בטורו במוסף "אתנחתא" של החינמון הדתי-לאומי-חרדי "בשבע". "הוא סיפר לי איך יצא מכפר-מימון אחרי יום שלם, והתרשם מאוד מהמחאה האזרחית שם. אין כמעט דבר שאדם אוהב יותר מלשמוע מפי אחרים דעות של עצמו, ולכן נהניתי כל-כך להסכים איתו", ממשיך מאיר, "שמחתי שגם הוא ראה שם, בין שבילי היישוב, מסר אזרחי כתום ומובהק, מאוד נחוש אבל לא אלים.

"אבל אז הגיעה הפואנטה. דנקנר יצא מכפר-מימון בשעת ערב, צילצל למערכת כדי לברר מה הכותרת של העיתון למחר, ושמע מהאנשים בדסק: 'אנחנו הולכים לכתוב על הפיצוץ הצפוי בכפר-מימון, אומרים שהכל שם עומד להתלקח'. הוא אמנם היה שם הרגע והרגיש שהמציאות אחרת לגמרי, אבל איך הוא יכול להתווכח עם העיתונאים הבכירים בדסק בתל-אביב?", מסיים מאיר, שלא לקח בחשבון שדנקנר לא רק היה מסוגל להתווכח עם העיתונאים הבכירים ב"מעריב", אלא גם להשפיל אותם ולפטר אותם בלי חשבון, וכי דנקנר היה מבין גדול במה שאנשים אוהבים לשמוע.

בהמשך המוסף כותב אבי סגל במדורו הקבוע על החוק שנועד לפגוע ב"ישראל היום": "מדובר לא רק בהצעת חוק אנטי-דמוקרטית כשלעצמה, אלא גם בניסיון לפגוע בכלי תקשורת בעל אוריינטציה פרו-ישראלית נדירה, המאזן את הרוח הנושבת בקרב רוב כלי התקשורת המתחרים. מעבר לקו הפוליטי של העיתון, 'ישראל היום' גם ניפץ את המוסכמה שאין רייטינג לחדשות חיוביות. כעיתון התומך בממשלה ובעיקר בעומד בראשה, גדוש 'ישראל היום' ידיעות חיוביות ומשמחות על גבול העמסת הסוכר, וסקרי חשיפת העיתונים מוכיחים שקהל הקוראים דווקא מרוצה.

"למראה הפליאה, אחת מהחותמים על ההצעה היא ח"כ איילת שקד מהבית-היהודי, שחטפה על כך לא מעט ריקושטים ברשת, אך עד סגירת המדור לא טרחה לנפק תירוץ להתנהלותה מעוררת התהיות. האם שקד, דווקא היא, לא היתה רוצה תקשורת אחרת? האם היא באמת רוצה לחיות תחת ההגמוניה המדכדכת של נוני מוזס ו'ידיעות'? האם יש כאן דברים נסתרים מתחת לפני השטח? בבית-היהודי חייבים לנו הסברים", מסיים סגל.

ואולם, כדי לקבל תחילתו של הסבר סגל לא היה צריך להפנות מכתב פתוח לכנסת, אלא לקרוא, למשל, את מה שכתב הקולגה שלו לעיתון, ישי פרידמן, שחשף כי ב"ישראל היום" גנזו ראיון עם שקד בשל "לחצים" כביכול מכיוונה של שרה נתניהו. זו אחת הבעיות של המחלקים את העולם על בסיס מחנאי – והאירונית שבהן – שהם כושלים בזיהוי המחנאות עצמה. "ישראל היום" אינו עיתון פרו-ישראלי, פרו-ממשלתי או אפילו פרו-נתניהו. "ישראל היום" הוא עיתון לקידום הגחמות של בעליו ועורכו הראשי ושל מקורביהם והלוחשים באוזנם. אלו מתרכזות מאז הקמת העיתון בעיקר במשפחת נתניהו, שסלידתה מבנט והבית-היהודי היא מן הידועות, ואינה יכולה ליפול בשום פנים ואופן בקטיגוריה של "דברים נסתרים מתחת לפני השטח".

למעשה, סגל יכול פשוט לקרוא את מה שכתב באותו גיליון העורך שלו, עמנואל שילה: "לא רק יריביו של נתניהו משמאל זוכים ליחס ביקורתי ב'ישראל היום', גם המתחרים מימין, נפתלי בנט ומפלגת הבית-היהודי, לא מלקקים שם דבש. לא בכדי הצטרפה איילת שקד לחותמים על הצעת החוק שנועדה לפגוע בעיתון". גם שילה, כמובן, מתנגד להצעת החוק.

ואם כבר הסברים: סקר החשיפה TGI שסגל מתייחס אליו כלל אינו בודק או מתיימר לבדוק שביעות רצון. המדד היחיד שהוא מספק הוא הערכה של מידת ההיכרות של קהל המשיבים על השאלון עם המותגים המופיעים בו.

ענייני תקשורת

ל"ידיעות אחרונות" מצורף "מוסף העובד המצטיין" לרגל "38 שנים למבצע 'העובד המצטיין' ע"ש נח מוזס ז"ל, העורך האחראי הראשון של 'ידיעות אחרונות' והוגה המבצע". חלקו הראשון של המוסף: דברים מהנשיא שמעון פרס ("מפעל חברתי חשוב"), שר האוצר יאיר לפיד ("סיפורה של החברה הישראלית כולה"), נשיא התאחדות התעשיינים ויו"ר נשיאות הארגונים העסקיים צביקה אורן ("המפתח להצלחה"), וטקסטים מכתבי העיתון גואל בנו וראובן וייס. בהמשך מובאים תצלומי עובדים.

"יום המדע" זוכה לעמוד וחצי מכפולת האמצע של "ידיעות אחרונות", כולל ידיעת כיתוב תמונה יחצנית לשר המדע יעקב פרי. הכתבים איתמר אייכנר וראובן וייס או העורכים בעיתון אינם מספרים לקוראים כי משרד המדע שילם סכום כסף נכבד לקבוצת "ידיעות אחרונות" על "שיתוף פעולה" סביב האירוע.

במדור הדעות של "הארץ" עונה ארי שביט לעמוס שוקן במסגרת המחלוקת ביניהם על סוגיית השמאל לאן.