המונח השתרש בשיח הישראלי בהקשר לקלטת שדבר קיומה לא הוכח מעולם, שתיעדה כביכול רומן מחוץ לנישואים של בנימין נתניהו, אז חבר-כנסת מטעם הליכוד ומתמודד על ראשות המפלגה. נסיון סחיטה לכאורה על-ידי פרסום הקלטת הביא את נתניהו להתוודות בפומבי בחדשות "מבט" של הערוץ הראשון ב-14 בינואר 1993, ולטעון כי מנסים לחבל בסיכוייו לזכות במנהיגות המפלגה.

מאז הופיע המונח בתקשורת מדי פעם, בעיקר ביחס לקלטות שתיעדו אקטים מיניים של כוכבניות ישראליות. באחד המקרים אף נעצרו שניים שהכריזו על כוונתם להוציא לאור שבועון רכילות בשם "ג'ורה" ולפרסם בו תמונות מקלטת שהגיעה לידיהם ובה מתועדת אורגיה של ידוענים.

תוספות

בספרה "ביבי – מי אתה, אדוני ראש הממשלה?" מספרת העיתונאית רונית ורדי על גלגול נוסף של פרשת "הקלטת הלוהטת" של בנימין נתניהו:

"כשבוע לפני הבחירות [ב-1996] התברר כי אחד מכלי התקשורת החשובים במדינה עומד לפרסם כתבת ענק על אודות פרשת הקלטת, כולל ראיון עם הגב' רות בר. ביבי ביקש מיצחק מרדכי, ידידו של העורך הראשי, שינסה לדחות את מועד הפרסום. מרדכי ניסה, אך לא הצליח. רות בר נבהלה אף היא וביקשה מידידה, איתן הבר, שינסה לעצור את הפרסום. גם הבר ניסה, ונכשל. הקטסטרופה עמדה בפתח. קהל היעד הדתי-חרדי-מסורתי יכול היה, למקרא הדברים, לבצע פניית פרסה [...] נתניהו הפעיל את כל העולם [...] בין הטלפונים שהרים היה גם אחד לאריאל שרון, שהיה מיודד עם אחד מבעלי השליטה באותו כלי תקשורת. שרון הישן והטוב סיפק את הסחורה. הכתבה הוקפאה. אבל נתניהו המשיך לטעון כי התקשורת פועלת נגדו".

בביליוגרפיה

"ביבי – מי אתה, אדוני ראש הממשלה?", רונית ורדי. כתר הוצאה-לאור, 1997

"לא יעלה על הדעת", רפי מן. הד-ארצי הוצאה-לאור, 1998