עיקרי הפסיקה

בבית-הדין הארצי לעבודה דיון מס' מט/16-4

המערערת:
הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ

המשיב:
האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל

טוענים ברשות:
1. ועד העיתונאים ב"הארץ"
2. זאב יפת
3. לאה פורת
4. אריה חשביה

לפני נשיא בית-הדין (גולדברג), סגן נשיא בית-הדין (קובובי),

השופט אדלר נציגי העובדים (אדר, גיספאן)

ונציגי המעבידים (אל-דור, הגואל)

נפסק:

ככלל לא יצהיר בית-הדין על כשירות חוזה שלא ראה. מבלי לעיין בחוזה, אין לדעת אם יש בו הוראות הנוגדות חוק, הסכם קיבוצי או פסיקה. בית-הדין גם אינו נותן סעד הצהרתי, ללא "אינטרס" שבצידו, וכאשר סעד זה מתבקש רק כתשובה לשאלה "עיונית" או בהתדיינות לשמה. עם זאת, במקרה דנן יתייחס בית-הדין לחלק מן השאלות שהועלו, בעיקר משום שהבקשה להצהיר כי שביתה בעניין חתימת חוזים אישיים אינה כדין נוגעת לסכסוך קיבוצי ממשי (ע' 203).

סעיפים 20 ו-22 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, מסדירים את היחס שבין הסכם קיבוצי לבין חוזה עבודה אישי, שכן תמיד בצד ההסכם הקיבוצי קיים חוזה עבודה אישי. משנחתם הסכם קיבוצי בין ארגון עובדים לבין מעביד או ארגון מעבידים, קובעות הוראותיו הנורמטיביות של ההסכם את תנאי העבודה החלים על כל עובד באופן אישי. חוזה העבודה האישי כולל גם תנאים מכללא שנקבעו בחוק ובפסיקה, כגון ­החובה לבצע חוזה עבודה בתום לב, חוק הסכמים קיבוציים אינו מונע התייחסות של החוזה האישי לנושאים שלא נדונו בהסכם הקיבוצי (ע' 204).

החוק מתיר חתימת חוזים אישיים, ומעניק להם תוקף, כולל הוראות שלא הוסדרו בהסכם הקיבוצי, והוראות בנושאים שהוסדרו בו, אך אינן סותרות את הוראות ההסכם הקיבוצי. עצם קיומם של יחסים קיבוציים בין הצדדים מונע קביעת הוראות בחוזה עבודה אישי, הפוגעות בחופש ההתארגנות ובחופש השביתה הוראות בעניין פיטורים אינן פוגעות בחירויות אלה (ע' 206).

סעיף "שקט תעשייתי" בהסכם קיבוצי נועד להבטיח כי לא תהיה שביתה או השבתה בתקופת ההסכם. יש לפרש סעיף זה על-פי אמות-מידה אובייקטיביות, ולא על-פי פרשנות סובייקטיבית של אחד הצדדים להסכם. הסעיף אמנם חל גם על המעביד, ומבטיח כי לא יפעל לפגיעה בזכויות הקיבוציות של הצד השני, אולם, חתימת חוזה עבודה אישי, כשלעצמה אינה בגדר פעולה אסורה, ואין היא פוגעת בזכויות הקיבוציות של הארגון:ו חופש ההתארגנות וחופש השביתה (ע' 209).

סעיף "שקט תעשייתי" בהסכם קיבוצי אינו מונע מהמעביד לנהל את עסקו, לשנות את סידורי העבודה או לשנות הסדר קיבוצי במישור הקיבוצי.

ייתכנו הגבלות בהסכם קיבוצי על שינויים כאלה, אולם יש לקבען במפורש. אין לקבל טענה כי פעולה של מעביד, שלדעת ארגון העובדים עלולה להביא לאי-שקט תעשייתי, אסורה בגלל סעיף "השקט התעשייתי". הסעיף אף איננו מונע מהמערערת לשנות הסדרים שהיו נהוגים בעניין אי-חתימת חוזים אישיים. חתימת חוזה עבודה אישי אינה מהווה הפרת הסדר הקיים, אף אם החוזה כולל הוראה לגבי פיטורים (ע' 209).

סעיף "שקט תעשייתי" גורף, המלווה בהצהרת העובדים כי נתמלאו כל תביעותיהם, אינו מאפשר נקיטת אמצעים ארוניים, גם כאשר מדובר בזכות העומדת למשיב. זכויותיו המשפטיות של המשיב ניתנות למימוש באמצעות הליך יישוב סכסוכים או עתירה לבית-הדין. טענות הנוגעות לפיטורים, נושא שאינו נכלל בהסכם הקיבוצי, משמעותן יצירת זכות כלכלית, וגם אז אין המשיב רשאי לשבות בתקופת ההסכם, שכן הצהיר כי נתמלאו כל תביעותיו הכלכליות. ארגון עובדים החותם על הסכם קיבוצי ובו סעיף "שקט תעשייתי" גורף, ובצידו הצהרות כי נתמלאו כל תביעותיו, מתחייב שלא לשבות במהלך ההסכם, הן כאשר התביעה היא משפטית והן כאשר מדובר בתביעה כלכלית (ע' 210).

המערערת לא הפרה חוק או הסכם בכך שחתמה על חוזים אישיים עם עיתונאים אחדים. פעולה זו היתה פעולה מותרת, ובהעדר חובה משפטית להודיע לארגון העובדים על חתימת החוזים, לא ניתן לקבוע כי הפעולה נעשתה שלא בתום לב, ובשל כך אין המערערת זכאית לקבל סעד מבית-הדין (ע' 211).

הסכם קיבוצי יש לפרש על-פי לשונו ועל פי ההקשר התעשייתי, ולא על-פי עדויות לגבי מה שנאמר במהלך המשא-ומתן שהתנהל לפני חתימתו. כשמדובר בהסכם קיבוצי יקפיד בית-הדין על כיבוד הכתוב הקפדת יתר, וימנע ראיות בעל-פה לסתירתו, אף אם ראיות אלה קבילות במסמך שאינו אלא חוזה בין אדם לרעהו (ע' 211).

מתוך פסק הדין

1. בבית-הדין האזורי בתל-אביב (השופט - נחתומי; נציגי הציבור - חרמוני וירימי; תב"ע מח/67-4) התבררה עתירה:

"...להצהיר כי המבקשת רשאית לחתום על חוזים אישיים עם עובדיה העיתונאים, וכי אין היא מפירה בכך כל הוראת דין או הסכם וכי שביתה בנושא זה אינה כדין".

העתירה נדחתה, ומכאן הערעור לפנינו. המשיב הגיש ערעור שכנגד על כך שבית-הדין קמא לא הכריז על בטלות החוזים האישיים שנחתמו.

הערעור נשמע, על-פי החלטת הנשיא, במותב של שבעה.

2. ואלה העובדות הצריכות לעניין:
א) המערערת הינה תאגיד המוציא לאור את עיתון "הארץ".
המשיב הינו ארגון העובדים היציג של עיתונאי "הארץ".
הטוענים ברשות הינם ועד עיתונאי "הארץ" וחברי הוועד;

ב) החל מ-1979 נחתמו מספר חוזי עבודה אישיים בין המערערת לבין אחרים מעיתונאי "הארץ" (סעיף 7לבקשת צד בסכסוך קיבוצי, שהוגשה בחודש ספטמבר 1983, בתב"ע מד/2-4);

ג) בחודש אוקטובר 1983התנהל בין הצדדים משפט בבית-הדין האזורי בתל­אביב (תב"ע מד/2-4), בעניין בקשת המערערת לצו מניעה נגד שביתה שעמדה לפרוץ בעיתון. המחלוקת נבעה מרצון המערערת לחתום עם עיתונאים חוזים אישיים, ובהם הוראות המתירות לה לפטר אותם, ומהתנגדות המשיב לעצם חתימתם. בא-כוח "הארץ" הודיע כי נחתמו 4 חזים אישיים (פרוטוקול מ-5.10.1983).

הסכסוך הסתיים במחיקת הבקשה, ולאור האמור במכתבו של מר עמוס שוקן, מנכ"ל המערערת מ-20.10.1983, כי:
"...הצדדים ימשיכו לנהל ביניהם משא-ומתן...
...אין בהסדר זה כדי לפגוע בזכויותיו של אף צד.
...מבחינת העסקת העובדים הנהלת הארץ מתחייבת לא לשנות את הסטטוס
קוו כפי שהיה בעת הדיון בלשכת השופט";

ד) בין 1983 לבין מאי 1988 לא נודע למשיב דבר אודות חתימת חוזים אישיים נוספים בין עיתונאים ב"הארץ" לבין המערערת, אך לדברי מר שוקן נחתמו בתקופה זו אחד או שני חוזים אישיים בין "הארץ" לבין עיתונאים.
מחודש מאי 1988 ועד לפרוץ הסכסוך הנוכחי בחודש אוגוסט 1988, נחתמו 10-12 חוזים אישיים (סעיף 7 של פסק-הדין שבערעור). העתק של חוזה עבודה אישי לא הוגש לבית-הדין קמא;

ה) על הצדדים חל הסכם קיבוצי כללי בענף העיתונות, הנקרא "הסכם קיבוצי על תנאי העבודה ודירוג העיתונאים בעיתונות היומית", שנחתם בשנת 1981בין איגוד הנהלות העיתונים היומיים בישראל לבין האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל (להלן - הסכם הקיבוצי משנת 1981). בהסכם זה מאוזכר הנושא "חוזים אישיים", ובכך נדון בהמשך.

בחודשים יוני 1984 ואוקטובר 1986 נחתמו הסכמים קיבוציים כללים נוספים, ובהם נוספו תנאים להסכם הקיבוצי משנת 1981. בסעיף 13 להסכם משנת 1984 נקבע כי נתמלאו כל תביעות העובדים לתקופת ההסכם במישור הארצי-ענפי ובמישור המפעלי. בהסכמים קיבוציים אלה לא נאמר דבר על חוזים אישיים, קביעות או פיטורים.

ב-21.7.1987 נחתם הסכם קיבוצי מפעלי בין המערערת לבין המשיב וועד חברי מערכת הארץ. בהסכם לא נאמר דבר על חוזים אישיים, קביעות או פיטורים אך קיימת התחייבות הדדית לשקט תעשייתי מוחלט;

ז) ב-4.7.1988 הוגשה התובענה דנן. בעבור חודש הגיש המשיב עתירה משלו נגד "הארץ" (תב"ע מח/78-4; השופטת גבריאלי), בה ביקש הצהרה כי הנהלת "הארץ" הפרה את סעיף "השקט התעשייתי" שבהסכם הקיבוצי, בכך שחתמה חוזים אישיים עם עיתונאי "הארץ". בית-הדין נתבקש גם לאסור על "הארץ" לקבל או להמשיך להעסיק עיתונאים שנתקבלו על-פי חוזה עבודה אישי.

ב-5.8.1988 דחה בית-הדין האזורי שדן בתב"ע מח/78-4, את בקשת המשיב לצו ביניים נגד העיתון (תב"ע מח/45-41). המשיב הכריז על סכסוך קיבוצי וכן ערער לבית-דין זה (דב"ע מח/30-41). בדיון שהתקיים בלשכת נשיא בית-הדין הודיע בא-כוח האיגוד כי מאחר שפסק-הדין בתובענה דנן יכול לפתור את הסכסוך, ייקבע הסדר ביניים עד שיינתן. כמו כן, נקבע שלא
לקיים את הדיון בערעור וכי "הדיון בבקשה יתחדש לפי בקשת אחד הצדדים".

3. את דחיית העתירה נימק בית-הדין האזורי בכך שסעיף "השקט התעשייתי" שבהסכם הקיבוצי המפעלי, מונע מהנהלת "הארץ" לחתום על חוזי עבודה אישיים עם עיתונאים. כמו כן נקבע כי על הנהלת "הארץ" "...להימנע מכריתת חוזים אישיים נוספים בתקופת תוקפו של ההסכם המחייב".

על פסק-דין זה הוגש כאמור ערעור של "הארץ", וכן ערעור שכנגד של המשיב.

4. ואלה טענות באי-כוח הצדדים.
בא-כוח המערערת טען כי:

א) אין בהסכמים הקיבוציים איסור לחתום על חוזים אישיים; נהפוך הוא, קיימת התייחסות בהסכם הקיבוצי לחוזים אישיים;

ב) המכתב מ-20.10.1983 נעדר נפקות כיום;

ג) אין בסיס משפטי להתנגדות המשיב לחתימת חוזים אישיים על-ידי המערערת;

ד) המשיב (ולא המערערת) הפר את סעיף השקט התעשייתי בהסכם הקיבוצי, ויש להצהיר כי הוא אינו רשאי לשבות בעניין החוזים האישיים;

ה) אשר ל"צו" שנתן בית-הדין קמא נגד המערערת, שעליה להימנע מלחתום על חוזים אישיים בעתיד, ענה המערערת שבית-הדין קמא עשה דבר שלא נתבקש לעשותו כלל.

5. בערעור שכנגד טען המשיב כי לא זנח את בקשתו להכריז על החוזים האישיים שנכרתו כבטלים. עם זאת, התרשמנו כי לפנינו זנח את הבקשה, וביקש הצהרה שהמערערת איננה רשאית לחתום על חוזים אישיים הדנים בנושא פיטורים. אולם, אם לא נזנחה - הרי לאור התוצאה - ברור שאין מקום לפסוק כמבוקש על-ידי המשיב בערעור שכנגד.

טענות נוספות של המשיב היו:

א) איסור כריתת חוזים אישיים הכוללים הוראות לגבי פיטורים נובע מן האמור בהסכם הקיבוצי, ו/או מעצם היחסים הקיבוציים;

ב) סעיף השקט התעשייתי מונע מהמערערת לחתום על חוזים אישיים.
הטוענים ברשות הוסיפו כי כריתת חוזים אישיים מהווה שיבוש יחסי העבודה, ובכך היא שונה מקביעת סידורי עבודה והטלת מטלות על העובדים (בנושאים אלה רשאי המעביד לקבל החלטות באופן חד-צדדי מבלי לשבש את יחסי העבודה).

6. על מנת להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, עלינו להתייחס לשאלות הבאות:

א) האם לפנינו סכסוך משפטי המחייב הכרעה?
ב) האם נושא החוזים האישיים, "קביעות" או פיטורים, מוסדרים בהסכמים הקיבוציים החליט על הצדדים? לטענת המערערת, נושאים אלה אינם מוסדרים בהסכמים הקיבוציים, ועל כן רשאית היא להסדיר אותם בחוזה עבודה אישי.

לטענת המשיב, הנושאים מוסדרים, ולא ניתן להסדירם בחוזה העבודה האישי.

התייחסות לבעיה תהיה במסגרת השאלות האלה - האם המערערת מנועה מלחתום חוזה אישי שיש בו הוראה בעניין פיטורים, וזאת מכוח:

1) חוק;
2) עצם היחסים הקיבוציים;
3) ההסכמים הקיבוציים בעניין פיטורים;
4) הסדר קיבוצי;
5) סעיף "שקט תעשייתי" שבהסכם הקיבוצי.
ג) האם רשאי המשיב לשבות בעניין חתימת חוזים אישיים?

[...]

אין לקבל טענה כי פעולה של מעביד, שלדעת ארגון העובדים עלולה להביא לאי-שקט תעשייתי, אסורה בגלל סעיף השקט התעשייתי.

סעיף השקט התעשייתי איננו מונע מהמערערת לשנות הסדרים שהיו נהוגים בעניין אי-חתימת חוזים אישיים. אין לקבל את טענת המשיב כי חתימת חוזה אישי מהווה הפרת הסדר קיים (ועל כך בהמשך), ומאפשרות לו לשבות למרות סעיף השקט התעשייתי. על כן, טעה בית-הדין קמא כשקבע כי סעיף זה מונע מהמערערת לחתום על חוזה עבודה אישי הכולל הוראה לגבי פיטורים

[...]

17. האם קיים הסדר קיבוצי המונע חתימת חוזה אישי?

א) המשיב טען כי מכתב שוקן מ-20.10.1983, והימנעות המערערת מחתימה על חוזים אישיים עד 1987 היו הסדר קיבוצי שהמערערת איננה רשאית לשנות באופן חד-צדדי;

ב) נושא חתימת חוזים אישיים, ובהם הוראה המעניקה למערערת זכות לפטר עיתונאי, הינו נושא השנוי במחלוקת בין הצדדים מזה שנים. ב- 21.7.1987 נחתם הסכם קיבוצי מפעלי, ובו לא צויין דבר בעניין החוזים האישיים או הליך פיטורי עיתונאי בשנים 1984 ו- 1986 נחתמו הסכמים קיבוציים כללים, ואף בהם לא נאמר דבר על חוזים אישיים, קביעות או פיטורים:

ג) ההסדר שנקבע במכתב שוקן היה לתקופת המשא-ומתן, וזה התנהל משך שנים, מבלי שהצדדים הגיעו להסכם. אין התחייבות של המערערת להמשיך את האמור במכתב לתקופה בלתי מוגבלת, ואין היא זקוקה להסכמת המשיב כדי לשנות את האמור בו. כמו כן נאמר במפורש כי אין הוא פוגע בזכויות הצדדים. זאת ועוד, אין לדעת מה היה חלקו של המשיב בהסדר זה. יתר על כן, במכתב נאמר במפורש כי כל צד שומר על זכויותיו.

בנסיבות העניין, היה מכתב שוקן חלק מהסדר ארעי שמטרתו למנוע שביתה ושינוי המצב הקיים פרק זמן סביר.

יצויין כי מדובר בהתחייבות במישור הקיבוצי, שאינה מהווה תנאי מכללא בחוזה העבודה של העיתונאים.

[...]

20. דעת המיעוט - פסק-דין זה ניתן ברוב דעות. להלן דעתו של אחד מחברי המותב:

"אני בדעה כי יש לקבל את טענת המשיבים כי אכן פעלה המערערת בחוסר תום לב ובהעדר נקיון כפיים. וזאת בנוסף להנמקה בנדון השזורה בפסק-הדין של בית-הדין האזורי. ההסכמים האישיים שכבר נחתמו, נחתמו במחשבים ללא הסכמת המשיבים וללא ידיעתם. דבר זה מצביע כאלף עדים על המצפון הרע (guilty consecience) של המערערת, בהבינה כי בחתמה על החוזים האישיים היא מפרה את התחייבותה במכתב משנת 1983, ואת הסטטוס קוו שהיה קיים. דבר שיצר למעשה מעין tacit agreement בין הצדדים, והיה כנראה גם ברור לה, מכאן הסודיות במעשיה, היא נורמה להפרת השקט התעשייתי, בניגוד להוראות סעיף 4(ב) 1 שבהסכם הקיבוצי מיום 21.7 1987 (היינו, שמירת השקט התעשייתי).

הייתי לכן דוחה את הערעור ומאשר את פסק-הדין של בית-הדין האזורי".

21. סוף דבר -

א) פסק-הדין של בית-הדין האזורי בטל;

ב) מתקבלת בקשת המערערת להצהיר כי היא רשאית לחתום על חוזים אישיים עם עיתונאים;

ג) התייחסנו גם לשאלות שהתעוררו במהלך הדיון, וקבענו כי המערערת גם זכאית לחתום על חוזה עבודה אישי הכולל הוראה בעניין פיטורים. נדחית בקשת המערערת להצהיר כי היתה רשאית לחתום על חוזה עבודה אישי מסוים;

ד) אנו מצהירים כי המשיב והטוענים ברשות אינם רשאים לשבות או לנקוט באמצעים ארגוניים כלשהם הנוגעים לחתימת המערערת על חוזים אישיים, אפילו אם נכללת בהם הוראה בעניין פיטורים. הצהרה זו אינה מתייחסת לחוזה עבודה מסוים, כן לא היה כזה לפנינו.

לקריאת פסק הדין המלא