עיקרי התביעה
בג"צ מס' 3815/90
בג"צ מס' 3816/90
1. מרדכי גילת - עיתונאי בג"צ 3815/90
2. זאב יפת - עיתונאי
3. צבי הראל - עיתונאי
4. יגאל גלאי - עיתונאי בג"צ 3816/90
נגד
1. מר רוני מילוא - שר המשטרה
2. מר יהושע מצא - יו"ר ועדת הפנים של הכנסת
3. רב ניצב טרנר - מפכ"ל משטרת ישראל
בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק
[6.1.91, 5.6.91]
לפני השופטים ש' לוין, ד' לוין, א' גולדברג
עניינן של העתירות בהאזנות סתר לשיחות הטלפון, שנעשו מביתו של העותר בבג"צ 3815/90. העותר שוחח מביתו עם המשיב 3ועם אחרים, ושיחותיו הוקלטו. קלטת השיחות נמסרה ליועץ המשפטי לממשלה. מכאן העתירה בבג"צ 3815/90, בו מבקש העותר למנוע מהיועץ המשפטי לממשלה להאזין לקלטת ולעשות בה שימוש. העותרים בבג"צ 3816/90 עותרים לאי-גילוי שיחותיהם עם העותר, שהוקלטו אף הן על גבי אותה קלטת. את החלטתו להאזין לקלטת נתן היועץ המשפטי לממשלה לאחר שהמשיב 3הביע הסכמתו ואף ביקש את היועץ המשפטי לממשלה להאזין לקלטת, כדי לבחון ולהודיע ברבים אם יש בדברים הכלולים בקלטת פסול או דבר עבירה כלשהו, המיוחסים למשיב .3נושא העתירות הוא שיקול-דעתו של היועץ המשפטי בנסיבות העניין. הדיון הורחב וסב גם על השאלה, אם ובאיזו מידה ניתן להביא לפני בית המשפט, הדן בעבירה לפי חוק האזנות סתר, תשל"ט-1979, דברים, שהוקלטו בהאזנת סתר, לא כדי להוכיח את תוכנם ואמיתותם אלא כדי להוכיח את ביצוע האזנת הסתר.
לטענת העותרים, אין היועץ המשפטי לממשלה מוסמך לעשות שימוש כדין בקלטת, ולחלופין טוענים הם, כי בנסיבות המקרה הוא לא עשה שימוש נאות בשיקול-דעתו. לעניין זה מדגישים העותרים, כי הזכות לפרטיות היא זכות יסוד, שיש להעדיפה על פני ערכים אחרים, וכי בהאזנה לקלטת על-ידי היועץ המשפטי לממשלה יש משום פגיעה בחיסיון המוענק לעיתונאי. העותרים כולם גם טוענים, שלא ניתן להפריד באופן טכני בין השיחות הרלוואנטיות שבקלטת לבין השיחות האחרות.
בית המשפט הגבוה לצדק פסק:
[...]
ד. (1) בנסיבות דנן, יש לאמץ את גישתו של היועץ המשפטי לממשלה להאזין לשיחות שהוקלטו בהאזנת סתר, כשבעל השיחה עצמו ביקשו להאזין לה וכשלכך מתלווה מעמדו הציבורי ( 429ה).
(2) האיזון צריך שיהיה בין מחיר הפגיעה בפרטיותו של המשוחח האחר כנגד התועלת העשויה לצמוח לכלל מידיעת עובדה שהיא "ציבורית" במהותה ( 429ה-ו).
(3) בנסיבות דנן, כיוון שעניין הוא לציבור לדעת, כאשר מדובר במפקח הכללי
של המשטרה, אם אכן דבק רבב פלילי בנושא משרה זאת, ולו על-פי פירסומים ממקורות בלתי מזוהים, ראוי הוא, כי מי שהוא בעל הסמכות לכך יאזין ויקבע, אם יש יסוד לאותן אשמות ( 429ו-ז).
ה. (1) (אליבא דשופט ש' לוין): הסכמתו של המשיב 3 כי היועץ המשפטי יאזין לשיחותיו שהוקלטו בהאזנת הסתר, אם כי אינה שוללת בדיעבד את פליליותה של האזנת הסתר, יכול שתובא בחשבון על-ידי היועץ המשפטי לממשלה בין השיקולים הרלוואנטיים לעשות שימוש ב"דברים" שנקלטו בהאזנת הסתר. בנסיבות כאלה, מוכהה במידה רבה עוקצה של הפגיעה בפרטיות, כפי שהוגדרה על-ידי המחוקק ( 425ד-ה).
(2) (דעת מיעוט- השופט ש' לוין): אילו החליט היועץ המשפטי לממשלה על יסוד תלונה המצדיקה את הדבר לעשות שימוש בקלטת כדי לברר אם המשיב 3ביצע עבירה, לא היה מקום להתערב בשיקול-דעתו. מדובר באדם הנושא תפקיד בכיר, ובנסיבות המקרה יש לדחות את עניינם של העותרים לקיים בידם זכות הפרטיות שלהם מפני זכות הציבור לוודא שהמפכ"ל נקי מכל עבירה המיוחסת לו. מה עוד שהמפכ"ל הסכים לעשיית השימוש בקלטת אלא שבנסיבות דנן ניתנה החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה לבקשת המשיב 3. נמצא, שללא בקשתו של המשיב 3 לא היה היועץ המשפטי לממשלה סבור, שלפניו חומר ראייתי המצדיק שימוש בשיקול הדעת לפי סעיף 2(ב) לחוק האזנת סתר, תוך העדפת אינטרס הציבור שבחקירת עבירות על פני זכותם של העותרים לפרטיות ( 426ב-ה).
ו. (1) בנסיבות דנן, אין העתירה עוסקת בחיסיון, הניתן לעיתונאי על-מנת שלא למסור עדות במשפט, אלא בטענה, שבכלל מערכת האיזונים הרלוואנטיים יש להביא בחשבון את החיסיון העיתונאי כשיקול שלא לעשות שימוש בהאזנת הסתר ( 426ו-ז).
(2) החיסיון העיתונאי, גם כשהוא מוכר, הוא יחסי ולא מוחלט, ובית המשפט רשאי לשוקלו בין שאר הנסיבות הרלוואנטיות ( 426ז).
(3) בנסיבות דנן, שקל היועץ המשפטי לממשלה עניין זה בכלל שיקוליו, ואין
עילה חוקית להתערב בשיקול-דעתו ( 426ז, 427א).
ז. (1) מעמדם של העותרים בבג"צ 3816/90 אינו צריך להיות עדיף ממעמדם של הצדדים להאזנת הסתר עצמה, אלא שיש לעשות כל מאמץ כדי להפריד את קטעי שיחותיהם מן השיחות הרלוואנטיות ( 427ז).
(2) ראוי להניח, כי רשימת העילות, המצדיקות שמיעת משפט בדלתיים סגורות הכלולה בסעיף 68(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, אשר אינה כוללת את עילת הפגועה בפרטיות, אינה סגורה לגבי זר למשפט, המבקש שעניינו לא ייפגע על-ידי הליך המתנהל בין אחרים, ובית המשפט מוסמך ליתן את ההוראות המתאימות כדי שזכויותיו לא תיפגענה ( 428ו-ז).
התנגדות לצווים-על-תנאי מיום 22.10.90. העתירות נדחו. הצווים-על-תנאי בוטלו. לעניין השימוש בקלטת לצורך בירור תוכנה של השיחה עם המשיב 3- העתירה נדחתה ברוב דעות כנגד דעתו החולקת של השופט ש' לוין.
פ' מרינסקי - בשם העותר בבג"צ 3815/90;
ד' גרצולין - בשם העותרים בבג"צ 3816/90;
ע' פוגלמן, סגן בכיר א לפרקליט המדינה - בשם המשיבים.