תמצית ההחלטה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 5699/07
בג"ץ 5747/07
בג"ץ 5749/07
בג"ץ 5773/07
בג"ץ 5828/07

בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש

המבקש לעיין בתיקי בית המשפט: יובל יועז, עיתונאי

העותרים: פלונית ואח'

נ ג ד

המשיבים: היועץ המשפטי לממשלה ואח'

בקשה לעיין בתיקי בית המשפט

בשם המבקש לעיין בתיקי בית המשפט: בעצמו

במקרה הרגיל, הכלל הוא לאפשר עיון בתיקי בימ"ש והנטל הוא על הטוען להגבלתו. אולם, כאשר מדובר בחומר בתיק בימ"ש שהוצא לגביו צו איסור פרסום, הכלל הוא כי אין לאפשר עיון והנטל הוא על מבקש העיון לשכנע מדוע ראוי להתיר לו את העיון בחומר על-אף קיומו של צו איסור פרסום.

עתירתו של המבקש, עיתונאי פעיל, לעיין במכלול כתבי בי-הדין והמסמכים המצויים בתיקי ביהמ"ש של העתירות שבכותרת, שהוגשו כנגד הסדר הטיעון שנערך עם נשיא המדינה לשעבר, מר משה קצב. בקשה העיון הוגשה לאחר שניתן פסק-דין בהליכים האמורים במסגרתו נדחו העתירות בדעת-רוב, ולאחר שנדחתה בקשה לדיון נוסף על פסק-הדין האמור. המבקש עותר כנגד סירובה של מזכירות ביהמ"ש להתיר לו לעיין בחלקים עליהם חל צו איסור הפרסום. לטענתו, נוכח עקרון פומביות הדיון ובהתחשב בחופש העיתונות, צו איסור הפרסום אין משמעותו צו איסור עיון.

ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את בקשת העיון בקובעו:

המסגרת הנורמטיבית לבחינת הבקשה מצויה בתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים). מתקנה 4 עולה כי הכלל הינו התרת העיון בתיקי בימ"ש אף כאשר המבקש אינו צד להליך, וזאת בהתחשב בעקרון פומביות הדיון ובזכות הציבור לדעת, וכן בהתחשב בתפיסה לפיה הרשות הציבורית היא נאמן הציבור. כאשר המבקש הינו עיתונאי והעיון מתבקש למטרות סיקור וכתיבה עיתונאית, עשויה זכות העיון לשאוב כוחה גם מחופש הביטוי והעיתונות.

עם זאת, אף הזכות לעיין בתיקי בימ"ש אינה מוחלטת. בהתאם לכך, נקבע בסיפא של תקנה 4(א) כי אין להתיר עיון כאשר הוא "אסור על-פי דין". תקנה 4(ד) מוסיפה וקובעת כי אף כאשר העיון אינו אסור ע"פ דין, נתון בידי ביהמ"ש שק"ד אם להגבילו בהתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין, ובהם - עניינו של המבקש לעיין בתיק ביהמ"ש, עניינם של בעלי הדין ומי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, והקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה.

זאת ועוד; בהתאם לתקנה 4(ו), בסמכותו של ביהמ"ש לסייג את תנאי העיון במקרים מתאימים, על-מנת להבטיח כי הפגיעה בזכויות ובאינטרסים מתנגשים וכן הקצאת המשאבים הנדרשים לשם מימוש העיון, יהיו סבירים ומידתיים.

על-פני הדברים, נוכח מעמדו החוקתי של עקרון פומביות הדיון ובהתחשב במעמדה הרם של זכות הציבור לדעת, יש לכאורה מקום לטענה לפיה צו איסור פרסום הנוגע לכתבי-טענות שהוגשו לתיק בימ"ש, אין משמעותו בהכרח איסור על עיון בהם שלא למטרות פרסום. לפי גישה זו, השאלה אימתי צו איסור פרסום הנוגע לחומר הנכלל בתיק בימ"ש חל מבחינת היקפו גם על עיון באותו החומר, תלויה בפרשנות הצו ועליה להיבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו.

מטבע הדברים, קשה להציג רשימה ממצה של השיקולים הרלוונטיים להכרעה בעניין זה. בין היתר, ראוי לשקול את סוגו ומהותו של החומר בתיק ביהמ"ש שפרסומו נאסר; התכליות המונחות בבסיסו של צו איסור הפרסום, והשאלה האם ובאיזו עוצמה תכליות אלה ייפגעו בעקבות העיון בחומר שפרסומו אסור; הטעמים אשר לשמם מבוקש העיון, ואיזונם הראוי אל מול זכויות ואינטרסים מתנגשים; הקצאת המשאבים הנדרשת לשם התרת העיון המבוקש ועוד.

על-פני הדברים, בעוד שבמקרה הרגיל הכלל הוא לאפשר עיון והנטל הוא על הטוען להגבלתו, נראה כי כאשר מדובר בחומר בתיק בימ"ש שהוצא לגביו צו איסור פרסום, הכלל הוא כי אין לאפשר עיון בחומר והנטל הוא על מי שמבקש לעיין בחומר הנ"ל לשכנע מדוע ראוי להתיר לו את העיון על-אף קיומו של צו איסור פרסום. יוער כי אף בנסיבות בהן המסקנה המתבקשת היא כי צו איסור הפרסום אינו אוסר על עיון בחומר ולפיכך אינו מקים "איסור לפי דין" כאמור בסיפא של תקנה 4(א), אין בכך כדי לשלול את שיקול-דעת ביהמ"ש לפי תקנה 4(ד) ו- 4(ו). עם זאת, בהעדר איסור ע"פ דין על העיון המבוקש, נטל השכנוע בנסיבות אלה שב להיות על המבקש למנוע או להגביל את העיון.

במקרה הנדון, איסור הפרסום חל על חלקים מוגבלים בכתבי-הטענות של הצדדים המצויים בתיקי בית-המשפט, הכוללים ציטוטים מתוך הודעות של המתלוננות במשטרה והתייחסות לראיות אחרות המצויות בתיק החקירה. התכלית שבבסיס מתן צו איסור הפרסום על החומר האמור היתה כפולה: הגנה על פרטיות המתלוננות, וחשש מפני האפשרות לשיבוש הליך תלוי ועומד בפני בימ"ש השלום ופגיעה בזכות למשפט הוגן. נוכח ביטול הסדר הטיעון עם מר קצב והגשת כתב-אישום נגדו בפני ביהמ"ש המחוזי, הצורך לאסור על פרסום החומר הנדון קיבל משנה תוקף.

המבקש טוען כי העיון בחומר לגביו הוצא צו איסור פרסום נדרש לו לשם כתיבת ספר אודות פרשת הנשיא קצב, אף כי אין בכוונתו לפרסם חומר זה. לא ברור מהי מידת התועלת שיפיק מעיון בחומר המבוקש אם ממילא אין הוא יכול לפרסמו. מכל מקום, אף אם נניח כי תועלת כאמור אמנם קיימת, הרי בנסיבות העניין שוכנע ביהמ"ש כי צו איסור הפרסום אוסר גם על עיון בחומר למטרה המבוקשת, וכי לא עלה בידי המבקש לשכנע אחרת.

ראשית, עיון בחלקים החסויים שבכתבי-הטענות לשם כתיבת ספר עיתונאי, עשוי לפגוע במתלוננות ובפרטיותן. אף אם המתלוננות עצמן אינן מתנגדות לעיון בחומר הנדון, אין בכך כדי להפחית מהחשש כי התרת העיון למבקש ולעיתונאים נוספים, תרתיע מתלוננות עתידיות במקרים אחרים. שנית, ובנסיבות העניין זה העיקר - נוכח הגשת כתב-אישום כנגד מר קצב והמשפט התלוי ועומד בפני ביהמ"ש המחוזי במסגרתו צפויות להישמע עדויות המתלוננות, קיימת חשיבות רבה להגן על טוהר ההליך ולמנוע חשש אפשרי מפני שיבוש הליכים כל עוד ההליך הפלילי לא תם.

לקריאת ההחלטה המלאה