עיקרי הפסיקה

בג"ץ 02 / 5627
בג"ץ 02 / 8813

1. אחמד סייף
2. רויטרס ישראל בע"מ
3. Middle East Productions Co. Ltd.

נגד

1. לשכת העיתונות הממשלתית
2. מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, מר דני סימן
3. מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון בג"ץ 5627/02

Al-Jazeera Satellite Channel ו-10 אח'

נגד

ראש-הממשלה ו-2 אח' בג"ץ 8813/02

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק
[25.4.2004]
לפני השופטת (בדימ') ד' דורנר והשופטים א' ריבלין, ס' ג'ובראן

בסוף שנת 2001 החליטה המשיבה 1 בבג"ץ 5627/02 (להלן – לשכת העיתונות) כי החל בתחילת 2002 היא לא תוציא עוד תעודות עיתונאים לאנשי תקשורת פלסטינים ואף לא תאריך את תוקפן של תעודות שהוצאו. את הרקע להחלטה היוו אירועים שונים שבהם אנשי תקשורת פלסטינים היו שותפים ליצירת פרובוקציות מכוונות בסביבת גורמי ביטחון באופן ששיבש את עבודתם, וכן היו מעורבים בדיווחים שלשכת העיתונות ראתה כשקריים, כמלבים יצר נקם וכוללים דברי שבח והלל למעשי התאבדות ורצח. במסגרת עתירה קודמת כנגד החלטה זו (בג"ץ 6166/02) הבהירה המדינה כי בקשות הכתבים בעלי תעודות זהות ישראליות יישקלו לגופן, וכי אין ניתנות תעודות עיתונאי לתושבי אזור יהודה ושומרון שלהם אין היתר לעבוד בישראל, ובעקבות ההבהרה נמחקה העתירה, ואולם לשכת העיתונות סירבה להוציא תעודות עיתונאי לאותם תושבי האזור המחזיקים בהיתרי כניסה לישראל ועבודה בה. הסירוב נומק בטעמי ביטחון שעיקרם החשש שתעודות אלו, המקלות על בעליהם את הגישה למסיבות עיתונאים ולמשרדי ממשלה, יוצרות סיכון לפגיעה באישים בממשל בישראל. העותרים טוענים כי לשכת העיתונות מונעת משיקולים זרים של מניעת ביקורת על ישראל על-ידי פלסטינים.

בית-המשפט העליון פסק:
א. (1) על לשכת העיתונות, בדומה לרשויות אחרות של המדינה, לקיים את כללי המשפט המינהלי בפעולותיה כלפי העותרים חרף העובדה שאין הם אזרחי ישראל או תושביה (75ג – ד, ז).
(2) אכן, בהפעלת שיקול-דעתה הרשות רשאית, במקרים מסוימים, להתחשב בהיותו של האדם שכלפיו הסמכות מופעלת זר, שאינו אזרח או תושב של המדינה. במקרה הנדון, לנוכח היותם זרים, הדרישה לכך שהעיתונאים העותרים יהיו בעלי היתר כניסה לישראל וכן היתר עבודה, אם אמנם נדרש היתר כזה מכלל העיתונאים הזרים, הינה דרישה סבירה. אך השאלה היא אם ניתן לשלול תעודת עיתונאי מעיתונאים פלסטינים תושבי האזור – ככאלה (75ו, ז – 76א).

ב. (1) עיסוק במקצוע העיתונות אינו טעון רישוי, הפוגע בחופש הביטוי. המקצוע הוא אפוא חופשי, וכל החפצים בכך עוסקים בו. תעודות עיתונאי אינן מוצאות על-פי חוק. אכן, אין הסירוב להנפיק תעודות עיתונאי סוגר בפני המסורבים את המקצוע, אך הוא מכביד במידה ניכרת על ביצועו, שכן התעודות דרושות לצורך קבלת מידע מן הרשויות שהוא חיוני לעיסוק במקצוע העיתונות (76ב).
(2) בעניין הנדון אפשר להשאיר בצריך עיון את השאלה אם קבלת תעודת עיתונאי הינה חלק מזכות היסוד לחופש הביטוי, עם זאת ניתן לקבוע בביטחון כי הענקת תעודה כזאת לעוסקים בעיתונות היא חלק מאינטרס חברתי מוגן לעיתונות חופשית ולסיקור פתוח. אינטרס זה אינו של העיתונאים, של רשתות הטלוויזיה והרדיו, של העיתונים או של סוכנויות הידיעות בלבד; זהו אינטרס ציבורי כללי, המשרת בין היתר – נוסף על ההגשמה העצמית של המבקשים להתבטא – גם את גילוי האמת, את ההליך הדמוקרטי ואת היציבות החברתית. על הרשויות – לרבות לשכת העיתונות – להתחשב באינטרס זה ולתת לו משקל הולם בהחלטותיהן (76ה – ז).

ג. (1) אכן, במצב של מלחמה אין מדינה מאפשרת לתושבי המדינה הלוחמת בה להיכנס לתחומיה ולעבוד בהם, וממילא אין היא מנפיקה לאזרחי אותה מדינה תעודות עיתונאי. אך היחסים בין מדינת ישראל לפלסטינים תושבי האזור מורכבים יותר. אף כיום שטחים נרחבים באזור נתונים בתפיסה לוחמתית, התנועה בתוך האזור עצמו נשלטת על-ידי ישראל, ונמשכת התלות של תושבי האזור בישראל. רקע זה הוא שעומד בבסיס ההיתרים שנותנת מדינת ישראל לתושבי האזור ככל שהמצב הביטחוני והמדיני מאפשר זאת ובכפיפות לבדיקה ביטחונית של כל בקשה ובקשה, להיכנס לתחומיה ולעבוד בה (77ג – ד).
(2) בעניין הנדון הסירוב הטוטאלי להעניק תעודות עיתונאי לפלסטינים תושבי האזור – לרבות כאלה המחזיקים בהיתרי כניסה לישראל ועבודה בה – מלמד כי מלאכת האיזון בין שיקולי הביטוי והמידע ושיקולי הביטחון לא נעשתה כלל, ועל-כל-פנים האיזון שנעשה אינו כדין (77ה).
(3) סירוב ללא כל בדיקה אינדיווידואלית להעניק תעודת עיתונאי בשל מסוכנות אינהרנטית של כל העיתונאים הפלסטינים תושבי האזור – לרבות אלה הזכאים להיכנס לישראל ולעבוד בה – הוא האמצעי הפוגעני ביותר האפשרי. אמצעי זה פוגע בצורה חזקה באינטרס לעיתונות חופשית, פגיעה שהיה ניתן למונעה על-ידי בדיקות ביטחוניות אינדיווידואליות מוצדקות להפגת הסכנה הביטחונית האישית הנובעת מתושבי האזור, ככל שסכנה כזאת קיימת מתושבים שעמדו בהצלחה בבדיקות הנדרשות לקבלת היתרי כניסה לישראל ועבודה בה (77ו – ז).
(4) השרירותיות שבסירוב הטוטאלי מודגמת היטב בעניינם של העותרים. העותר 1, סגן מנהל הטלוויזיה של סוכנות רויטרס בישראל, מורשה היום להיכנס לישראל ולעבוד בה. עותר זה החזיק במשך שנים בתעודת עיתונאי, והוא ממלא תפקיד חשוב בסוכנות בין-לאומית, ואין טוענים כי במשך כל שנות עבודתו דבק בו רבב ביטחוני כלשהו. אף העותרים מתחנת הטלוויזיה אל-ג'זירה נמצאו בטוחים מספיק לערוך ריאיון טלוויזיוני עם נשיא המדינה (78ב – ג).

התנגדות לצווים-על-תנאי מיום 22.1.2003 ו-27.4.2003. העתירות נתקבלו. הצווים-על-תנאי נעשו מוחלטים.

יהושע רזניק, יצחק יערי – בשם העותרים בבג"ץ 5627/02;
זכי כמאל – בשם העותרים בבג"ץ 8813/02;
ענר הלמן, סגן בכיר א לפרקליטת המדינה – בשם המשיבים.

לקריאת פסק הדין המלא