עיקרי הפסיקה
בית המשפט המחוזי מרכז
ע"ח 38921-04-10
10 מאי 2010
לפני:
כב' השופט אברהם טל, סג"נ
המערערים
1. ידיעות אחרונות בע"מ – עיתון כלכליסט
2. אורי מסר
נגד
המשיבה משטרת ישראל – יחא"ה
ערעור על החלטת בית משפט השלום אשר דחתה את בקשת המערערת להורות על ביטולו של צו איסור פרסום שהוציא בהתייחס לזהותו של עד המדינה בפרשת הולילנד. לערעור מבקש להצטרף עו"ד מסר, אחד הנחקרים והחשודים בפרשה, בנימוק של קיצור ההליך ולצורך הגשת תביעה אזרחית כנגד עד המדינה.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי:
ביהמ"ש קיבל את בקשתו של מסר להצטרף לערעור למרות שלא היה צד להליך ואף לא ביקש בעצמו מבימ"ש קמא להתיר את פרסום זהותו של עד המדינה ותוכן ההסכם שנכרת עימו. נקבע כי אין מקום לפצל את הדיון בין ערעורה של המערערת וערעורו של המבקש הן לאור העובדה שברובן הטענות משותפות לשניהם, והן לאור שיקולי יעילות של ההליך המשפטי.
נדחתה טענת המערערת כי עצם חשיפת זהותו של העד באמצעי התקשורת מבטלת את נחיצות הצו.
נקבע כי השפעת הפרסומים באמצעי התקשורת אינה דומה כלל להשפעה שיש לפרסום מוסמך ורשמי כפי שהתבקש ע"י המערערים.
כן נדחתה טענת המערערת כי בימ"ש קמא לא נימק מדוע יהיה בפרסום זהותו של העד כדי לפגוע בהמשך החקירה. עיון בדו"חות החסויים מצדיק טענת המשיבה וקביעת בימ"ש קמא כי חשיפת פרטיו של עד המדינה עלולה לסכל את המשך הליך החקירה וביטחון העד ומשפחתו.
עם זאת, עדיין יש לבחון האם ראוי להעדיף את מניעת הנזקים הנ"ל על פני העניין הציבורי שיש. ביהמ"ש קבע כי בשלב זה של החקירה, בטרם הוחלט אם יוגשו כתבי אישום, אין באיסור הפרסום כדי לפגוע באמון הציבור או באפשרות ההתדיינות הציבורית.
האינטרס הציבורי המועדף בשלב זה של החקירה הוא שהיא תתנהל ביסודיות וביעילות המרבית על מנת להגיע לחקר האמת ולשם כך נחוצה אי חשיפת זהותו של עד המדינה.
מתוך ההחלטה
1. זהו ערעור על החלטת בית משפט השלום בראשל"צ (כב' השופט א' היימן, ס"נ), מיום 19.4.10 בב"ש 48190-03-10, אשר דחתה בקשת המערערת להורות על ביטולו של צו איסור פרסום שהוציא בהתייחס לזהותו של עד המדינה (להלן: "העד") בפרשה הנודעת בכינוייה "פרשת הולילנד".
לערעור זה מבקש להצטרף עו"ד אורי מסר, אחד הנחקרים והחשודים בפרשה (להלן: "מסר" או "המבקש" או "המערער"), בנימוק של קיצור ההליך ויעילותו ולצורך הגשת תביעה אזרחית כנגד עד המדינה.
ההליכים בבימ"ש קמא
2. היחידה הארצית לחקירות הונאה מנהלת חקירה בחשד לעבירות של מתן ולקיחת שוחד, תיווך בשוחד, מרמה והפרת אמונים, הלבנת הון, קשירת קשר ועוד, שמתמקדת בחשדות הנוגעות לפרויקט "הולילנד" בירושלים וכן למספר פרויקטים נוספים.
על מנת למנוע שיבוש ו/או פגיעה בחקירה הצפויה הוציא בית משפט קמא ביום 28.3.10 צו איסור פרסום של כל פרט ומידע הקשור לחקירה, לרבות קיומה, וכן כל פרט או מידע אודות החשודים והמעורבים בפרשה.
3. עם התקדמות החקירה צומצם היקפו של הצו, וביום 15.4.10 נעתר בית משפט קמא, במעמד צד אחד, לבקשה לאסור פרסום שמו וזהותו של עד המדינה וזהות בני משפחתו, מכוח סעיפים 68(ג), 70(ד) ו- 70(ה) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד- 1984 (להלן: "החוק").
4. ביום 14.4.10 עתרה המערערת לפרסם את פרטיו של עד המדינה ובמהלך הדיון בבקשתה עתרה לפרסם את תוכן ההסכם עם עד המדינה. לאחר דיון במעמד הצדדים החליט בימ"ש קמא ביום 19.4.10 לדחות את הבקשה לחשוף את תוכן הסכם "עד המדינה" מהטעם שאם אכן קיים הסכם, הרי שהוא מהווה חלק מחומר חקירה שאין לפרסם אותו בשלב זה, בטרם הוגש כתב אישום.
באשר לבקשה לגלות את זהותו של העד קבע בימ"ש קמא כי בבחינת איזון האינטרסים השונים, יש להעדיף את מיצוי החקירה והגעה לחקר האמת על פני הפרסום. בימ"ש קמא הפנה למסמך חסוי במ/1 שהוצג בפניו, והוצג גם בפני, אשר מחזק את טענת המשיבה בדבר הצורך להשאיר את זהותו של עד המדינה חסויה בשלב זה.
[...]
6. בפתח הדיון בגוף הטענות שהעלו המערערים (המערערת והמבקש) אומר כי אינני מתייחס לטענתם כאילו שמואל דכנר (להלן: "דכנר") הוא עד המדינה.
7. אני דוחה טענת המערערים כי עצם חשיפתו של העד באמצעי התקשורת בהקשר לחקירה הנדונה מבטלת ממילא את נחיצותו של הצו.
אמנם, נתון זה יובא בחשבון במלאכת האיזון שעל בית המשפט לבצע, ויטה את הכף לאפשרות היתר הפרסום המבוקש, אך יחד עם זאת יש לזכור כי הפרסומים באמצעי התקשורת, כפי שצורפו להודעת הערעור של המערערת, אינם מהווים פרסומים רשמיים והשפעתם על הציבור ועל שאר המעורבים בפרשה אינה דומה כלל להשפעה שיש לפרסום מוסמך ורשמי כפי שהתבקש ע"י המערערים.
גם בטענה כי המערערים וכלל הציבור מודעים לזהותו של העד , אין כשלעצמה כדי להצדיק הסרת צו איסור פרסום שכן מידע שאינו מוסמך אינו דומה למידע המקבל גושפנקה רשמית (ראה בש"א 723/97 בנזימן נ' שר הבטחון, פ"ד נא(1) 364, 370) .
8. אינני מקבל טענת ב"כ המערערת כי בימ"ש קמא לא נימק מדוע יהיה בפרסום זהותו של העד כדי לפגוע בהמשך החקירה, עד כדי קיומו של צורך לסטות מכלל פומביות הדיון ולפגוע בזכות הציבור לדעת.
בית משפט קמא ביסס החלטתו, בין היתר, על דו"ח סודי במ/1, שתוכנו לא הובא לידיעת המערערת (ראה עמ' 5 להחלטה), ומטבע הדברים לא יכול היה בית המשפט קמא לפרט נתונים שנכללו בדו"ח, שהביאו אותו, ובצדק, למסקנה שאין להיעתר לבקשת המערערת.
9. איסור פרסום זהותו של עד המדינה במקרה זה מוצדק גם ע"י החשש מפני פגיעה אפשרית בפרטיותו ובביטחונו של העד, כאמור בסעיף 70(ד) לחוק.
כאמור, הוראת סעיף 70(ד) לחוק פורשה בפסיקה בצורה מצמצמת. אולם, עיון בדוח הסודי במ/1 שהציג ב"כ המשיבה בבית המשפט קמא ובפני ובדוח העדכון הנוסף שהציג בפני א.ט.1, 2.5.10, מעלה כי לעד המדינה עתיד להיגרם נזק חמור באם זהותו, או זהות בני משפחתו, תיחשף.
10. עיון בדו"חות החסויים הנ"ל מצדיק טענת המשיבה וקביעת בימ"ש קמא כי חשיפת פרטיו של עד המדינה עלולה לסכל את המשך הליך החקירה.
אמנם העד מסר הודעות במסגרת החקירה, אך החקירה טרם מוצתה, העד צפוי להמשיך להיחקר וצפויות פעולות חקירה נוספות הנוגעות אליו ואשר עלולות להיות מסוכלות באם תיחשף זהותו.
לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה שפרסום זהותו ופרטיו האישיים של עד המדינה ובני משפחתו יסבו נזק חמור לעד ולמהלך החקירה.
11. גם לאחר שהגעתי למסקנה הנ"ל עדיין יש לבחון האם בנסיבות הנדונות מן הראוי להעדיף את מניעת הנזקים הנ"ל על פני העניין הציבורי שיש, לטענת המערערים בפרסום זהותו של עד המדינה.
[...]
13. אינני מקבל טענת ב"כ המערערים, כי ראוי שעצם הענקת חיסיון לאדם המעורב בפרשת שחיתות חמורה, אשר פוגעת באמון הציבור, ייחשף בפני הציבור ויובא לידיעתו, ובכלל זה ראוי כי תפורסם זהותו של אותו אדם.
אין ספק כי מן הראוי שהחקירה נושא הערעור תנוהל תוך שקיפות ויתאפשר דיון ציבורי ופתוח בה. העובדה כי הותר לפרסום דבר קיומו של עד מדינה בפרשות נושא החקירה ולא הותר פרסום זהותו מלמדת שהחשש לפגיעה בחקירה נובע מחשיפת זהותו של העד. בשלב זה של החקירה, בטרם הוגשו כתבי אישום, ואף בטרם הוחלט אם יוגשו כתבי אישום וכנגד מי מהחשודים, אין באיסור פרסום זהות עד המדינה כדי לפגוע באמון הציבור או באפשרות ההתדיינות הציבורית. הציבור אינו יכול, ואינו צריך, להיות חשוף לכלל הפרטים והנתונים אשר נחשפים בחדרי החקירות, כך שבמצב הדברים בשלב זה ההתדיינות הציבורית ממילא לא תהיה שלמה.
האינטרס הציבורי המועדף בשלב זה של החקירה הוא שהיא תתנהל ביסודיות וביעילות המירבית על מנת להגיע לחקר האמת ולשם כך נחוצה אי חשיפת זהותו של עד המדינה.
עצם פרסום דבר קיומו של עד מדינה, בלי שזהותו תיחשף בשלב זה, מהווה איזון ראוי בין זכות הציבור לדעת לצורך בניהול חקירה יעילה, תוך שמירה על פרטיותו ובטחונו של העד.
[...]
16. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.
המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ המערער.
ניתנה והודעה היום כ"ו אייר תש"ע, 10/05/2010 במעמד ב"כ המערערת וב"כ המשיבה.