מתוך פסק הדין

בבית המשפט המחוזי בירושלים
עתמ 295/01

בפני: כב' השופטת מוסיה ארד, סגנית נשיא
07/04/02

בעניין: הוצאת עיתון הארץ בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד צבי שטוירמן
העותרת

נ ג ד

1. הממונה על חופש המידע במשרד הבריאות
2. מדינת ישראל - משרד הבריאות
ע"י ב"כ עו"ד דן אלדד, פרקליטות מחוז י-ם
המשיבים

פסק דין

העתירה

לפני עתירה על פי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998.

העותרת, הוצאת עיתון הארץ בע"מ, מבקשת כי בית המשפט יורה למשיבים, משרד הבריאות והממונה על חופש המידע במשרד, למסור לידיה את כל הפרוטוקולים של דיוני הועדה הציבורית להרחבת סל התרופות, על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994.

[...]

העותרת פנתה למנכ"ל משרד הבריאות בבקשה לעיין בפרוטוקולים של דיוני הועדה, אך בקשתה סורבה.

המשיבים מסרבים להתיר לעותרת לעיין בפרוטוקולים של דיוני הועדה.

המשיבים מוכנים להתיר לעותרת לעיין רק במסמכי "עיקרי הדברים" מישיבות הועדה אשר כוללים סיכום תמציתי של הדברים שנאמרו בישיבות, במסמכים כלליים המבטאים את עקרונות וסדרי עבודת הועדה, וכן בתוכן העניינים של החוברות בהן פורט חומר הרקע לעבודת הועדה.

המשיבים מודים כי אין בחומר אותו מעמידים הם לעיון העותרת, כדי ללמד על נימוקי הועדה לכל החלטותיה. המשיבים הודיעו בתגובתם לעתירה, כי בעתיד ינסחו את מסמכי עיקרי הדברים באופן שיאפשר לקורא ללמוד מתוך המסמכים באופן מלא מה היא ההנמקה לכל המלצות הועדה.

[...]

המשיבים מעגנים סירובם למסור את המידע המבוקש על ידי העותרת, בהוראת סעיף 9 (ב)(1), (4) לחוק.

וזו לשון הוראת הסעיף:ב

"9(ב). רשות ציבורית אינה חייבת למסור מידע שהוא אחד מאלה:ו

(1) מידע אשר גילויו עלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות הציבורית או את יכולתה לבצע את תפקידיה;

(4) מידע בדבר דיונים פנימיים, תרשומות של התייעצויות פנימיות בין עובדי רשויות ציבוריות, חבריהן או יועציהן, או של דברים שנאמרו במסגרת תחקיר פנימי, וכן חוות דעת, טיוטה, עצה או המלצה, שניתנו לצורך קבלת החלטה, למעט התייעצויות הקבועות בדין"

[...]
השאלה הצריכה הכרעה היא, האם חרף העובדה שהמידע המתבקש בא בגדרו של החריג הקבוע בסעיף, יש להורות למשיבים למסור את המידע המבוקש לעיון העותרת. ובמילים אחרות, "האם העניין הציבורי בגילוי המידע עדיף וגובר על הטעם לדחיית הבקשה", כמשמעו בסעיף 17 לחוק. הכרעה בשאלה זו מחייבת עריכת איזון בין הזכות למידע לבין טעמי המשיבים בסרבם לגלות את המידע.

[...]

טענות המשיבים בדבר הנזקים העלולים להיגרם כתוצאה מחשיפת המידע היו בעיקרן ספקולטיביות. ואולם, אפילו עלולה מסירת המידע לפגוע במידה זו או אחרת בנכונות חברי הועדה להביע בחופשיות את דעתם, בעניין שלפנינו גובר האינטרס הציבורי בגילוי המידע והוא עדיף על הטעמים שהביאו להחלטת המשיבים לדחיית הבקשה.

[...]

העמדת המידע המבוקש לרשות הציבור, בנושא חשוב זה, מממשת את מטרת החוק ומשרתת את טובת הכלל. היא תאפשר להעמיד לביקורת מקצועית וציבורית רחבה את כל הנימוקים העומדים בבסיס המלצות הועדה שהביאו לקביעת סל שירותי הבריאות. בכך תביא לשיפור החלטות הועדה ותיטיב עם הציבור. המשיבים אישרו בתגובתם, כי בחומר המעובד, אין פירוט של כל הנימוקים העומדים בבסיס כל המלצה. לכן, אין בחומר מוגבל זה כדי להביא למימוש מטרת החוק. זאת ועוד, במיוחד בעניין בעל חשיבות ציבורית כה רבה, אין חומר מעובד דומה לחומר גולמי הנותן מידע אמיתי ומדויק יותר.

העובדה שהמידע הינו בעל אופי פנימי, איננה מובילה, באופן ישיר, לחיסויו. גם על מידע זה חולש עקרון היסוד של חשיפת המידע לעין הציבור. על הרשות הציבורית לבחון את שאלת גילוי המידע לאור עקרון זה.

[...]

סיכום

מהאמור לעיל נלמד כי "הענין הציבורי בגילוי המידע עדיף וגובר על הטעם לדחיית הבקשה".

לפיכך אני מקבלת את העתירה ומורה למשיבים למסור לעותרת את החומר המבוקש. עם זאת, בהתחשב בכך שחברי הועדה לא היו מודעים לעובדה שדבריהם יחשפו לציבור, ובשים לב לכך שתוכנם של הפרוטוקולים – שהוא העיקר - יימסר לעותרת, אני מחליטה, לגבי מקרה זה בלבד ולא לגבי פרוטוקולים עתידיים, כי החומר יימסר תוך חיסוי שמות הדוברים.

לקריאת פסק הדין המלא