עיקרי הפסיקה
ערעור עתירת אסירים מס' 4463/94
רשות ערעור בג"צ מס' 4409/94
אבי חנניה גולן
נגד
שירות בתי הסוהר
בבית המשפט העליון
[25.8.96]
לפני השופטים א' מצא, מ' חשין, ד' דורנר
המערער הוא אסיר המרצה את עונשו בתנאי הפרדה משאר האסירים, בשל סיווגו כאסיר הטעון הגנה. הוא ביקש מן המשיב להתיר לו לפרסם במקומון טור אישי, או סדרת כתבות, על חיי בית הסוהר שבו הוא כלוא. בקשתו סורבה. המערער הגיש עתירה כנגד הסירוב לבית המשפט המחוזי, בהתאם לסעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] , תשל"ב-1971. בית המשפט לא ראה מקום להתערב בהחלטת המשיב ודחה את העתירה. מכאן הערעור ברשות.
המערער טוען, כי סירובו של המשיב להתיר לו לפרסם את פרי עטו, בעיתון מקומי המוכן לפרסם את הדברים, מקפח את חופש הביטוי שלו ואת חופש העיסוק שלו ופוגע בכבודו כאדם. חירויות יסוד אלו, המעוגנות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק-יסוד: חופש העיסוק, עומדות לו גם בהיותו אסיר. הגבלתן מותרת רק במידה המתחייבת מעונש המאסר, או על-פי הכללים המקובלים להטלתן של מגבלות כאלה. את חופש הביטוי של אסיר, כמו את חופש הביטוי של אזרח חופשי, מותר להגביל רק בהתקיים סכנה קרובה לוודאי לפגיעה ממשית בשלום הציבור או בביטחונו. חששו הגורף של המשיב, כי המערער יפרסם דברים שיפגעו בסדרי בית הסוהר ובשלום הסוהרים והאסירים, אין בו כדי להצביע על קיום סכנה קרובה לוודאי לפגיעה כאמור, ואין הוא עומד במבחנים מחמירים פחות, כחשש ממשי או אפשרות סבירה להתרחשות הפגיעה. רצון המשיב למנוע פירסום של דברי ביקורת על שירות בתי הסוהר, או על תנאי המאסר, אינו מצדיק הטלת איסור מראש על התבטאות בנושאים אלה. גם החשש לפגיעה שמו הטוב של סוהר או של אסיר, אינו מצדיק הטלת איסור כזה, לנוכח הסכמת המערער להגביל את כתיבתו, אך ורק, לרשמיו ולחוויותיו מחיי בית הסוהר.
המשיב טוען כי החזקתו של אדם במאסר לא רק שוללת ממנו את חופש התנועה ובכך מגבילה את יכולתו לממש את זכותו לחירות אישית, אלא גם מונעת ממנו את היכולת לממש חירויות יסוד אחרות הנתונות לו. עובדת המאסר, כשלעצמה, אינה שוללת מן האסיר אותן חירויות יסוד הנתונות לו, אשר שלילתן ממנו אינה מתחייבת מעצם כליאתו. עם זאת הוא טוען, שאת יכולתו של אסיר לממש חירויות כאלה ואחרות יש להגביל במידה הנדרשת לקיום יכולתו של המשיב למלא את החובות המוטלות עליו כלפי הציבור: לשמור על שלומם וביטחונם של כלל האסירים; לקיים בעינם את הסדר, המשמעת והביטחון בבתי הסוהר; ולדאוג לשלומם ולביטחונם של אנשי סגל וסוהרים המשרתים בבתי הסוהר. ההכרה בזכותו של המערער לחופש הביטוי כרוכה בסכנה לפגיעה בסדרי בית הסוהר, בשלומם ובביטחונם של אסירים אחרים וכן בשלומם ובביטחונם של אנשי סגל וסוהרים. אף שהמשיב מכיר בזכותו של המערער לבטא בכתב את רשמיו משהותו בבית הסוהר, רואה הוא מחובתו למנוע ממנו את פירסום הדברים. היענות לבקשה זו תקנה למערער מעמד של "עיתונאי", כלפי אסירים וסוהרים כאחד, והכוח הרב האצור במעמד מיוחד שכזה עלול לפגוע בסדרי המשמעת הנוהגים והמחייבים בבית הסוהר.
בית המשפט העליון פסק:
[...]
ה. (1) הכתיבה היא אחת מצורות הביטוי היותר בסיסיות. הזכות להתבטא בכתב נתונה גם לאסירים. הצורה השכיחה היא בחליפת מכתבים שבידי אסיר לקיים עם קרוביו ומכריו ( 165ז- 166א).
(2) אין טעם להבחין בין דרך ביטוי בתקשורת הכתובה לבין דרכי ביטוי אחרות הפתוחות בפני האסיר. המבחנים המקובלים להגבלת חופש הביטוי של אסירים יפים גם לדרך ביטוי זו. בנסיבות דנן, אין עסקינן בשאלה אם יש להתיר לאסירים גישה חופשית ובלתי מבוקרת לאמצעי התקשורת וגם לא בשאלה אם יש להתיר לאמצעי התקשורת גישה חופשית ובלתי מבוקרת לאסירים. המדובר רק בערוץ אפשרי אחד מכלל ערוצי הקשר האפשריים בין האסירים לבין התקשורת: הזכות העומדת לאסיר לשגר מבית הסוהר למערכת של עיתון (או אמצעי תקשורת אחר) מכתב או כתבה המיועדים לפירסום, וכשהאסיר עושה כן באותה הדרך ובמסגרת אותן מגבלות שבהן מורשה הוא לשגר מכתבים אחרים ( 166א-ג).
ו. (אליבא דשופט א' מצא): (1) ככלל, ובמגבלות המתחייבות מן המאסר, זכות היסוד לחופש העיסוק נתונה גם לאסיר, וההגבלות המוטלות על זכותו חייבות לקיים את תנאי פיסקת ההגבלה שבסעיף 4 לחוק-יסוד: חופש העיסוק ( 171ב-ג).
(2) פעילות מסוג זה שהמערער מבקש - כתיבה ומשלוח רשימות לעיתון מתוך תחומי בית הכלא - דומה לתחביב שאסיר מורשה לעסוק בו בזמנו החופשי או בתאו. היא אינה חלק ממערכת עיסוקיהם הרגילים של האסירים, שהמשיב מופקד על ניהולה, והכללים המסדירים את עיסוקי האסירים אינם חלים עליה ( 171ד-ה).
[...]
ט. (אליבא דשופטת ד' דורנר): יש להקפיד על כך שהשמירה על המשמעת בכלא לא תיהפך כסות לסכירת פיו של אסיר כדי שהציבור לא יידע על התנאים בכלא, שאסירים בוודאי אינם נזקקים ללמוד עליהם מן העיתון. המשיב עצמו אינו מדיר עצמו ממגע עם עיתונאים באמצעות דוברו או עובדיו הבכירים. בבתי הכלא נערכים אף ביקורים יזומים של עיתונאים שהם חלק מיחסי הציבור של המשיב, המבקש להראות את פניו במיטבם. בנסיבות אלה, מניעתו של אסיר מלהשמיע דברי ביקורת שבפיו היא בלתי הוגנת, ואף עשויה לפגוע בציבור, הזכאי להיחשף ל"שוק הדעות" כולו ( 189ו- 190א).
י.
[...]
(6) "סתימת פה" של אסיר על-ידי סוהריו משום היותו אסיר פוגעת בכבודו.
ביסוד שלילת חופש הביטוי מאסיר עומדת ההנחה כי בהיותו פושע הוא חסר כבוד - אדם נחות. שלילה כזו פוגעת בזכות יסוד המעוגנת בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ( 192ב-ג).
(7) בנסיבות דנן, המערער מוכן להעמיד את כתבותיו לביקורת המשיב. סירוב המשיב להקדיש את הזמן הדרוש לביקורת זו אינו מתיישב עם החובה המוטלת עליו לעשות מאמץ ראוי על-מנת למנוע פגיעה בזכות יסוד של האדם. תפקיד מובהק של רשויות השלטון הוא לעשות את הנדרש לשמירת זכויות היסוד של האדם. בוודאי כך הוא לעניין תפקידם של סוהרים לדאוג לשירת זכויות היסוד של האסירים הנתונים למרותם, תוך מזעור הפגיעה בסדר ובמשמעת בכלא. תפקיד זה אינו חשוב פחות מכל תפקיד אחר המוטל על המשיב, ועליו לדאוג להכשרת הסוהרים למלאו כשם שהוא דואג להכשרתם למלא את תפקידיהם האחרים ( 192ה-ז).
[...]
יג. (דעת מיעוט - השופט מ' חשין): (1) שניים הם האינטרסים המתמודדים על הבכורה: מעבר מזה, אינטרס האסיר לשלוח כתבות לעיתון על חיי היום-יום בבית הסוהר, ומעבר מזה, אינטרס שלטונות בית הסוהר לשמור על הסדר הטוב והמשמעת העלולים, לדעתם, להיפגע אם יינתן לאסיר מבוקשו ( 177ו-ז).
(2) קשיים רבים כרוכים בעבודתם של אנשי המשיב: עליהם להתמודד עם בעיות מיוחדות המציבות עצמן בפניהם. עבודה קשה זו אינה מצדיקה התעלמות מזכויותיהם החוקתיות של אסירים. אולם במציאת האיזון הראוי בין השיקולים המושכים לצדדים, ראוי לזכור מה קשה היא המשימה ומה כבד הוא הנטל שאנשי רשויות בתי הסוהר נושאים על שכמם ( 179א, ו-ז).
יד. (דעת מיעוט - השופט מ' חשין): (1) אין זה מתפקידם של אנשי המשיב להעסיק עצמם דרך קבע בבדיקת כתבותיו של המערער: לא לכך הוכשרו, לא לכך נערכו, ולא לשם כך מועסקים הם על-ידי המשיב. הכשרתם הכשרת סוהרים היא ולא הכשרתם של מבקרי כתבי-יד בבתי הוצאה לאור של ספרים. אכן, המשיב קנה סמכות לפתוח ולבדוק כל מכתב וכל מסמך אחר של אסיר, אך סמכות זו לא נועדה, מעיקרה, לביקורת על טור קבוע לעיתון שעניינו חיי בית הסוהר ( 182ה-ו).
(2) אם אך יינתן לו למערער מבוקשו, לא ירחק היום ובתי המשפט ייאלצו להעסיק עצמם - חדשים לבקרים - בשאלה על שום מה ולמה נפסלה כתבה פלונית, ומדוע נמחק קטע פלוני מכתבה אלמונית ( 183א-ב).
(3) המערער מתכוון לשמש, להלכה ולמעשה, "מבקר פנים" של בית הסוהר, ובמסגרת טורו השבועי בעיתון לא ידיר עצמו מכתיבת כל דבר שבעיניו שלו הוא חלק מ"חייו האישיים". לא ייפלא שאנשי המשיב חוששים כי טורו של המערער בעיתון עלול להביא להפרת הביטחון, הסדר הטוב והמשמעת ( 183ה-ו).
[...]
הערעור נתקבל ברוב דעות כנגד דעתו החולקת של השופט מ' חשין.
ד' יקיר - בשם המערער;
י' שפר, סגן בכיר לפרקליט המדינה - בשם המשיב.
מתוך פסק הדין
בשנת 1989, עת היה אסיר בבית הסוהר באשקלון, שיגר המערער אל המקומון "מכל מקום", היוצא לאור באשדוד, מספר רשימות מפרי עטו, ובהן תיאר את חיי בית הסוהר. הרשימות פורסמו, ובעלת המקומון (הנהלת העיתון "ידיעות אחרונות") אף זיכתה את המערער בתשלום שכר סופרים.
בינואר 1994 ביקש המערער מן המשיב להתיר לו לפרסם במקומון "אמצע נתניה" טור אישי, או סדרת כתבות, על חיי בית הסוהר אשמורת. בקשתו סורבה. כנגד הסירוב הגיש המערער עתירה לבית המשפט המחוזי, בהתאם לסעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] , תשל"ב-1971. אך בית המשפט המחוזי לא ראה מקום להתערב בהחלטת המשיב ודחה את העתירה. מכאן הערעור שלפנינו, שהוגש לאחר נטילת רשות כדין.